אם יש חידוש מסויים בקטעים אלו, מעבר למה שכבר נדפס, הרי שזוהי תפיסת החזו"א את דרכי לימוד האגדה , דבר שלמיטב ידיעתי לא מופיע במקום אחר בכתביו.
נראה שהחזו"א, כאיש הלכה אינטנסיבי, שההלכה היא עולמו היחידי, עושה כאן השלכה של דרכי לימוד ההלכה על לימוד אגדה, ואיננו מקבל את העובדה הפשוטה שהאגדה היא עולם שונה, שכללי ודרכי לימודו שונים בתכלית.
החזו"א כותב: " ולהיות בעל אגדה החובה להיות בקי במקרא בתורה בנביאים כתובים, להיות בקי בכל אגדות שנאמרו בגמ' בקיאות נאמנה, להיות בקי במדרש בקיאות שנונה ומסודרת, ואחר כך לשאת ולתת בהן בהבנת המסקנות שבהם, וכמו שלא ייתכן חכם בהלכה בלא קניין הבקיאות המרובה".
האמנם?
'משא ומתן' באגדה, כמו בסוגיה הלכתית?
'קניין הבקיאות' באגדה?
בהמשך כותב החזו"א, 'ואינם מבינים ללמוד אגדה ברוב סוגיות הש"ס'.
לא ממש ברור למה מתכוון החזו"א במונח 'מבינים ללמוד אגדה'.
איך תפס החזו"א מושג זה.
איזה 'הבנה' צריך לדעתו כדי ללמוד אגדה.
יתירה מזאת:
בכל יצירתו הענקית של החזו"א, אין עיסוק ממשי ומשמעותי באגדות חז"ל.
יש לנו גדולי הדורות שעסקו באגדה, ושאפשר לקרוא להם בלשון מושאל 'רבנן דאגדתא'.
ראש וראשון להם, המהר"ל.
רבים מהם כתבו 'מאמרים על ההגדות' ( רמב"ם, רמח"ל, ועוד), ובהם נסיון להתוות את העקרונות והמתודה, איש איש כתפיסתו.
יש כמובן את חידושי אגדות מהרש"א, ועוד כהנה וכהנה.
החזו"א בוודאי איננו נכלל ברשימה הזאת.
הוא לא עסק באגדה, והיא לא היתה התחום שלו.
קשה אם כן להבין את תפיסת האגדה שלו לאור השורות המצומצמות דלעיל.
האם הוא עצמו היה 'בקי בכל אגדות שנאמרו בגמ' בקיאות נאמנה', 'בקי במדרש בקיאות שנונה ומסודרת', כפי שהוא כותב.
האם החזו"א עסק למשל באופן מסודר במדרשי האגדה, רבה ותנחומא. קשה להניח.
בכל אופן יש כאן צוהר מענין.
בשתי הנחות אפשר להסכים איתו:
א. בכדי לפרש אגדה צריך להיות 'מבינים באגדה', במלים אחרות בעל מקצוע,
ולא כמו שחושבים כמה ראשי ישיבות ומשגיחים שהאגדה היא כדור משחק בידיהם, לכל אשר יחפוץ יטנו, וכן חושבים שבכלל מאתיים מנה, ושאמירת שיעור כללי על נסכא דר' אבא מקנה באופן אוטומטי בעלות על אגדות חז"ל.
ב. פרשנות האגדה של בעלי המוסר על פי רוב לא עמדה בקריטריונים אלו.
כיצד בדיוק ראה החזון איש את האגדה, והאם ראייה זאת ( 'משא ומתן באגדה', 'בקיאות', ו'מסקנות'), עומדת בקריטריון של 'מבינים באגדה', אלו הם כבר שאלות אחרות.
