דגים, ציינת לכיוצ"ב אצל אור החיים ראה כאן וכאן
נעטער, ציטטת
'נהניתי מחידושו של כת"ר, אבל מה אעשה ומצאתי ספר קטן וישן נושן, שכתוב בו לגמרי ההיפך מדברי כת"ר, וחומש שמו
יש להוסיף שזה כמובן על פי דברי החת"ס הידועים "ספר קטן יש לי בבית וחומש שמו" (בתשובה לפלפול ארוך בנדון האם אשה יכולה להיות נזירה, בזמן שהדבר מפורש בתורה).
ומכיון שהאשכול עוסק בנושא טעות במהר"ל, ובשאר חכמים. אמרתי אעתיקה כדרכי.
מעניין כי במקום נוסף באותו חיבור (דרך חיים פ"ה מכ"ג) אירעה שגיאה כזו בדברי המהר"ל, המהר"ל מאריך בדרושו על ה'פסוק' "ואלו מאה שנים יחיה", ומסביר כי שני האדם הם מאה וכו', אבל בפסוק המקורי לא כתוב אלא "ואלו חיה אלף שנים פעמיים" (קהלת ו ו).
כיו"ב האברבנאל (פרשת ויגש) מפלפל במקרא שכתוב 'ולמושל בכל ארץ מצרים' מה ענין הל', אבל בכתוב נאמר ומושל (ואפשר גם שנוסחה מוטעית נזדמנה לו).
המהרש"א (מגלה טז:) מדבר על הפסוק: "טוב מלא כף נחת מבית מלא זבחי ריב", אלא שבפועל אין פסוק שכזה, חציו הראשון של המשפט לקוח מקהלת ו' וחציו השני ממשלי יז'.
הצל"ח (ערובין כב.) כותב: "שאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת לא תרוה ולא תחטא", אבל אין זה פסוק בקהלת, אלא מאמר חכמים (ברכות כט:).
מספר דוגמאות מענינות:
הרש"ש מנחות צד. כותב: "וכתיב לא יחסר לחמו, התוספות יום טוב מביא משמואל (א יז יז) "ועשרה הלחם הזה". ונראה שחיפש בהקונקורדנציה כי שם במספר הלחם מביאו בלשון זה. אבל הוא שבוש כי בכה"ק שלפנינו כתוב "ועשרה לחם הזה".. ובעיקר הדבר שכח התוי"ט מקרא מוקדם".
היעב"ץ בהערותיו ליבמות (מד.) כותב: "אמר רבי שמעון ברבי, נ.ב. זה חדוש כי לא נמצא כי אם שלהי מכות במשנה ובפרק שתי מדות (מנחות פח:) שאמרו משמו דבר". הדבר מוזר ביותר שכן אמרו הלכה בשמו בעשרות מקומות בש"ס! (ראה למשל ברכות יג: לה. שבת קנב: זבחים נט.). הפתרון הוא כנראה, שמקורו של היעב"ץ היה ספר "סדר הדורות" המשתדל להביא על כל תנא את המקומות שמוזכר בש"ס, ועל ר"ש ברבי הביא משום מה רק שתי מקורות אלו המובאים ביעב"ץ.
לפעמים קרה שהפוסקים הקשו קושיא שנשאלה כבר בתלמוד, ונתנו לה תירוצים אחרים, כך הט"ז (או"ח קכח') שואל את שאלת התלמוד (תענית כט.) ומסיים "לא ראיתי מי שהתעורר בזה". כך הש"ך הדרישה והט"ז שלשתם (ביו"ד שכא') מקשים את קושיית התלמוד בכורות כא: החתם סופר (או"ח קעג') שואל את שאלת התלמוד זבחים קא. הרדב"ז (תשובות ללשונות הרמב"ם לז') שואל את שאלת התלמוד שבת קכ:
הרב חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א, חיבר ספר בשם "העלם דבר", בו הוא מונה מאות מקומות בהם שכחו פוסקים מפורסמים דברים המפורשים במקומות אחרים (היה מונח בכתב יד, ולאחרונה נדפס ביחד עם "שם הגדולים"). אחריו חיבר הרב ישעיה ברלין (בעל "מסורת הש"ס) ספר בשם "אומר השכחה" העוסק בדברים שהפוסקים שכחו והשמיטו.
הבן איש חי בהקדמה לספרו "רב פעלים" ייחד גם הוא פרק לנושא, והביא דוגמאות רבות מהפוסקים שקדמוהו כיצד נתעלמו מהם דברים מפורשים. המטרה אינה חלילה לקנטר, או להוריד מכבודם, אלא להיפך, להראות כי גם אדם שטועה אין זה גורע ממדרגתו ומערכו. את הטעות יש לתקן, וכבודו נשאר מונח במקומו, כפי שהוא מסיים: "להודיע כי המצא ימצא גם בגדולי האחרונים שגיאות רבות כאלה אע"פ שהם גאונים וגדולים בתורה".
עד כאן מתוך הגירסה המפורסמת, כעת מן הגירסה החסויה:
הב"י יו"ד סי' נד הביא מרש"י מה שהוא משנה ערוכה כמו שהעיר ב"ח וכן בבדק הבית תיקן זה.
הפנים מאירות סי' נד דימה שבה"ג כ' "טוב להחמיר כדעת ר"ת" וזה כמובן לא ייתכן.
המהרש"א פסחים נד דרשא דפ' הפועלים זבל פרדותיו כו' וליתא שם.
מהרש"א שבת ל בנדרים כל הכועס כאלו עובד ע"ז וליתא שם.
במהרש"א יומא כג פ' כל כתבי עד דמחלינן לכל מאן דמצער וליתא שם (כמ"ש בהקדמתו כי לא לעולם טרח לעי' בפנים).
ובכמה מקומות גם כיון המהרש"א לד' רש"י ותו' על אתר ולא זכר שר שהמה במקומם, וכבר עמד בזה ה"ר מרגליות בתולדות מהרש"א, ועי' ערובין כא: ד"ה בבית כ' כתו', ושם סה ד"ה יקח כד' רש"י, ובר"ה כה ד"ה שהימים כ' כתו', ובקדושין מט המתרגם כו' כ' כתו', ובערובין יא ואימא כו' כ' כתו', וכל אלו כיון מדעתו.
הר"ש פאה ו ד ומשנתינו ליתא בעדיות, אבל בעדיות ד ד היא נמצאה ור"מ ור"א פרשוה שם.
בד"ח חולין ג מד כשכ' הב"י ד"ז לא הי' לפניו ש"ס אלא רי"ף.
בט"ז לו ג הביא ב"ח שכתב "ולכן לא הביא רמ"א זה הדין" וכ' ט"ז כי הביא זה הדין במלואו סי' הקדום
הכ"מ מק' קו' הגמ' ע"ז נד כנז' בראש ס' חוו"ד בחי' מאחיו.
רע"א (יו"ד סי' צ' ב') - והודתי לו שהיה בהעלם דבר ממני דברי ב"י כו'.
ועי' שו"ת רב נטרונאי גאון סי' רנב' שדבריו הם נגד תוספתא מפורשת וכתב עליו רב האי כי שכח תוספתא זו.
ועי' אוה"ח שמות כא יד וראיתי להרמב"ם כו' והוא ודאי לא ראה הבריתא.
ועי' בס' החנוך מצוה קעג איני יודע או נזכר שאמרו עליו חז"ל דבר, והוא ברש"י ויקרא יד ד ממדרש.
הרא"מ בבראשית כב כ' על רש"י ואינו בב"ר ולא ידעתי היכן מצא אותו, והוא מפורש סנהדרין פט:
המהרש"א חולין קלח. שמפרש שבעה נכסי כהן כו' ולפרושו אינם אלא ששה.
ה ריטב"א ערובין ג: כך פי' לי מורי הרב נר"ו דלאו דוקא גפן יחידי ובאמת הוא מחלוקת ב"ש וב"ה כלאים ד ב.
הלבוש יו"ד צח' שכ' דערלה אינו נוהג בינינו ובאמת נוהג בכל מקום ובכל זמן אף בחו"ל.
ר"י ערובין צט. שמביא בשם תניא בבריתא משנה ערוכה כלים פ"ח.
מהר"ם חגיז בס' שפ"א מביא ממדרש אסתר האומר הקב"ה ותרן כו' ובאמת הוא בב"ק נ.
ועי' בשאלת יעב"ץ ח"ב טו בהשגתו על הריב"ש: מ"ש ולכן לא נמצא פילגש בכתוב מדוד ואילך רק בשלמה, נעלם ממנו שגם רחבעם נכדו נשא פילגשים ששים.
ועי' רש"י פ"ה דאבות ובמדרש אגדה ראיתי כו' והוא משנה מפורשת סוף עוקצין.
בפיה"מ סוף סוטה מביא מב"ר דב"ע לא נשא אשה והוא ביבמות סג:.
וכן בערוך ערך כסא מביא מפדר"א איזהו חדש שהירח מתכסה בו והוא בר"ה יב:.
ובתו' בכורות ה. הביאו מב"ר דאמר מלאך ליעקב וכי גנב או קביוסטוס כו' והוא בחולין צג:
הרז"ה חולין ב. והשמיט הרי"ף דיני כותי וכ' הרמב"ן שלא השמיטו רק כ' במק"א.
ועי' ספר רב פעלים ערך דברי הימים על הרשב"ם שכ' ואינו בדברי תנאים ואמוראים והוא במ"ר.
ועי' חולין מג: יונה א"ר זירא והב"י חשב כי מדובר על יונה ששונה דינה משאר חיות והנה הוא שם אדם עי' דרכ"מ, [וכ' רמ"א הוא ר' יונה הנז' בירו' שקלים טז. אכן שם שמו בסוגריים, אבל בבבלי בכ"מ הביא בשם ר' זירא בגטין נט. בברכות יד. ובע"ז יד. אך בברכות משום מה דבריו בסוגריים ונסמן עי' רש"א ובמהרש"א לא נמצא כלום, ובע"ז א"ד דר' זביד אמרה].
ועי' בחנוך תקמו כ' כי דניאל הי' בכבשן האש עם חמו"ע אבל בפסוק לא נ' כן בגמ' סנה' צג. מפורש לא כן ועי' הגה' רי"פ.
ועי' דעת זקנים בראשית מה כ משמע דס"ל כי יוסף אמר ועינכם אל תחוס על כליכם כו' ולכאורה מוכרח כי פרעה אמרו.
ועי' גם ט"ז יו"ד קע' שמביא מהפרישה דלא מצינו בשום מקום כו' וכ' אשתמיטתי' מתני' ערוכה בסו"פ איזהו נשך.
עי' רשב"א סוף ח"א שמדבר על מקרא ואומר אל ה' ולא מצינו כזה מקרא.
ועי' שו"ת רשב"א ח"א של' הביא תו' פ' שור שנגח ואינו שם אלא בפרק ד' אבות.
ובח"א תלו' שאלו השואל היכן נאמר שאם חזר המתפלל הרי הוא ככלב השב על קיאו שעיקרו ביומא, וענה לו כי אינו ביומא וודאי הטעהו הא שאמרו סוף יומא כי השב וחוטא הוא ככלב החוזר על קיאו, אבל הוא מפורש יומא נג:, ול"ש דל"ג כי שא"ר גרסי והי' לו לדעת גי' זו וכן ברמב"ם, ואם נלך בזה הדרך כל רשב"א שיק' מגמ' נאמר שלא גרס, וגם הוא ענין שלם ואמרו עליו תניא נמי הכי, ומי לקח זה מכל הגמרות והמפרשים שראה הרשב"א בימיו.
[ובחי' חולין קי מביא משנה דתרומות משם "משנה בבכורות" וכן הוא הנוסח בתורת הבית ובמשמרת הבית]
ועי' רשב"א ח"א סי' תקיח' מה שכתבתי בתורת הבית כו' טעות היא שפלטתו סכין המהירות.
בשו"ת בנימין זאב סי' שא' אל יתמה הרואה על מה שטעיתי בדין זה דכמה קשישי מני טעו ואח"כ הודו ומי לנו גדול ממשה ובכמה דוכתי אמר רבא דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי ורש"י שהיה אורו של עולם טעה וחזר וכתב כו'.
ובריטב"א מכות טז: לשון בניתא לא אתמר אלא על דג בשום דוכתא וע' ברכות ט: כמשחל בניתא מחלבא והיינו שערה וכן בע"ז לח: בניתא שערות וצ"ע.
התו' ע"ז ח: כתבו דבכל התלמוד לא מצינו שהיו עושין שכר משעורין אבל מוזכר במ"ק יב: ושבת קלט' וב"ק צו:
