טעות במהר"ל???

האם דבריך כוונו אלי? אני רציתי לחדד רק את ההבדל בין טעיות שנפלו לפני חכמים גדולים מתוך שכחה או חסרון בולט בשיקול הדעת. לבין טעויות דוגמת אלו שהובאו בראשיתו של אשכול, שמקורם בהסתמכות כוזבת על הזכרון.
למעשה מאמרו של רש"א מערב בין סוגים אל ובדוגמאות מסוימות (כמו אות ח ואות יב) אין מדובר כלל בטעות מבישה וחריגה כ"כ.

******************

הודעתך בא לפנינו (משתמשי אקספלורר עכ"פ) בשיבוש שאין שיבוש גדול הימנו ואיני יודע מה רצית לומר. עכ"פ רש"א מביא את ההערה בשמו של רי"פ פרלא

******************

סיפור זה כידוע מסופר על רבנו יצחק ברבי שמואל בעל התוספות (ר"י הזקן) "שהיו לומדים לפניו ס' רבנים [...] גם היה לומד כל אחד לבדו מסכתא שלא היה לומד חבירו..." (רבי מנחם ב"ר זרח. הקדמה לספר צידה לדרך עמ' טו)

מוצש"ק בלק ה'תשע"א

לאחרונה התוודעתי במקרה לדיון שבכאן.
אני מצרף לכן את מה שכתבתי לעצמי לפני כ 7 שנים. הואיל ורוב החומר הוא ציטוטים לקריאה והבנה עצמית, היכן שהוספתי משפט משלי כתבתי לפני כן בסוגריים את שמי (יוסי). 

תמצית הדברים: ההחלפה בין אברהם לבלעם בקשר לאתו ועמו אינה מקרית. מדובר בשגיאה שהוכנסה בכוונה על ידי המהר"ל. זאת כדי לגרום למעיין לחקור ולהגיע בסוף למסקנה שאכן מיד לפני מותו, התעלה בלעם למדרגתו של משה רבנו. בכך - עבר את מדרגתו של אברהם. 

ספר דרך חיים - פרק ה משנה יט
ותחלה יש לך לדעת ענין אברהם וענין בלעם. יש לך לדעת כי אברהם היה ראש לאומה הישראלית, וכשם שהיה אברהם ראש לאומה הישראלית כך היה בלעם ראש לאומות לפי שהיה נביא לאומות העולם. ומפני כי הראש והעליון יש לו התעלות ביותר, שהראש הוא מתעלה על הכל. ולפיכך נמצא שני דברים אצל אברהם ואצל בלעם בשווה. אצל אברהם כתיב (בראשית כ"ב) ויחבוש את חמורו ובבלעם כתיב (במדבר כ"ב) ויחבוש את אתונו, באברהם כתיב ושני נעריו עמו ובבלעם כתיב שני נעריו אתו.
(יוסי) להלן ציטוט הקטע העיקרי בפירושו של המהר"ל, במקור הוא מאריך יותר.
ספר דרך חיים - פרק ה משנה יט
ומפני זה נאמר אצל אברהם עמו, כי עמו הוא נאמר על שני דברים שאינם ביחד לגמרי, רק שזה עם זה. אבל אתו הוא כמו אותו. שלשון זה נאמר כאשר מתחברים שני דברים לגמרי. כמו שפירש רש"י מדברי רז"ל בפרשת וירא (בראשי' י"ט) גבי בכירה כתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו. צעירה שלא פתחה בזנות ואחותה למדתה חיסך עליה הכתוב ולא פרסם גנותה, אבל בכירה שפתחה בזנות - פרסמה הכתוב בפירוש. עד כאן פירושו. כי מה שכתוב עמו אין לשון עמו רק שנים שישנים במטה ולא פירוש החיבור לגמרי. אבל בבכירה כתיב לשון את אביה, שהלשון משמע חבור גמור. ומפני כי אברהם נבדל מן הכוחות החומריות רק שהם עמו, כתיב ושני נעריו עמו, אבל בלעם שיש לו חבור אליהם כתיב אתו שהוא לשון חבור לגמרי:

(יוסי) שאלה – בחומש כתוב בדיוק להפך:

 ספר בראשית פרק כב
(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים
ספר במדבר פרק כב
(כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: 

(יוסי) לא מדובר בטעות דפוס בספר "דרך חיים", הואיל ואותה טעות קיימת גם בספר אחר של המהר"ל:
ספר "חדושי אגדות" חלק שלישי עמוד רמו - מסכת סנהדרין
ואצל אברהם כתיב ושני נעריו עמו, כי אלו שני נערים שני יצרים. אשר האחד הוא יצרא דערוה והשני יצרא דע"ז. והם נקראו נעריו כדכתיב (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו.ואצל אברהם כתיב עמו שהיה אברהם גובר על שני יצרים אלו ולא היו מושלים (אבל אברהם מושלים) עליו ולכך כתיב ושני נעריו עמו, כי אף שהיו עמו היה נבדל מהם ולא שלט יצר הרע [עליו] אבל [אצל] בלעם כתיב ושני נעריו אתו, שהיו אתו ממש צפונות בקרבו כמו שהוא יצה"ר שהוא צפון ועומד בקרבו של אדם. והארכנו בזה עוד בפרק בעשרה (אבות פ"ה) ולכך אמר שבא על אתונו וגם נתבאר במסכת ע"ז (כ"ה א') ופרשנו שם קצת בענין אחר והבן. (שם ע"ב):

(יוסי) לא מדובר בטעות בחומש שהיה לפני המהר"ל הואיל ובספר גור אריה הוא מצטט נכון:

ספר גור אריה על בראשית פרק כב פסוק ג
[ז] שאם יצטרך אחד כו'. עיין בפרשת בלק אצל "ושני נעריו עמו" (במדבר כב, כב): 

(יוסי) תירוץ: המהר"ל הכניס את הטעות בכוונה כדי לרמוז משהו לגבי בלעם. הרמז הוא – שמיד לפני מותו – נתעלה בלעם לרמתו של משה רבנו כך שהיה מעל למדרגת אברהם. הרמז נועד רק ליחידים.

רמב"ן על במדבר פרק כג פסוק כג
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה? בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו שנאמר נאום שומע אמרי אל, משה לא היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר (לעיל ז פט) מדבר אליו, ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה היה מדבר עמו מעומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עינים, משל לטבחו של מלך יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו:

(יוסי) אם בלעם חוזר בתשובה – יהיה כמשה ובודאי עולה על אברהם.
להלן ההוכחות לחזרה בתשובה של בלעם: התורה מדגישה לנו בשני מקומות שבני ישראל הרגו את בלעם, וביהושע אף מוסיפה: "אל חלליהם". לפי הגמרא והמפרשים נראה שהתאמצו לקיים בו את כל ארבע מיתות בית דין האמורות בבני ישראל ולא בבני נוח.

 ספר במדבר פרק לא
(ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:(ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:
ספר יהושע פרק יג
(כא) וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:(כב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו/ב
אמר רב: שקיימו בו ארבע מיתות, סקילה ושריפה הרג וחנק.

רש"י סנהדרין דף קו/ב
הרגו אל חלליהם - מיתות הרבה, משמע שתלאוהו והציתו אש תחת הצליבה, וחתכו ראשו ונפל לתוך האש, תלייה היינו חנק, חתיכת הראש הרג, כשנפל לארץ סקילה, כשנפל לאור היינו שריפה: 

מהרש"א על סנהדרין דף קו/ב
גמ' ד' מיתות סקילה כו'. פירש"י הוא דחוק שהסקילה והשריפה היו בו לאחר מיתתו שכבר נחתך ראשו. גם אין זה דין שריפה שבתורה דהיינו פתילה של אבר לתוך פיו.
ונ"ל דבתחלה סקלוהו באבנים קצת ולא עד למיתה וכן בפתילה של אבר נתנו מעט לתוך פיו שלא מת עדיין וכן בחנק שחנקוהו מעט ולא למיתה ואח"כ חתכו ראשו בסייף דהיינו הרג. ומקרי שפיר ד' מיתות, כדאמרי' בעלמא מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא.
ויהיה לפי דרש זה כינוי חלליהם על בני ישראל ר"ל שהרגוהו על חלליהם ומיתות שלהם בדין תורה ואפשר דהוו ידעי דבכל הד' מיתות היה חייב דכולהו איתנהו ביה דמה"ט קאמר לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה:

(יוסי) כידוע בלעם ביקש שכך תהיה מיתתו:
ספר במדבר פרק כג
(י) ...תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ:

 אור החיים על במדבר פרק כג פסוק י

 עוד אפשר שדבריו גם בזה ברוח הקודש נאמרו, והכוונה בהם היא תמות נפשו מות ביד ישרים, שיהרגוהו ישראל כמו שכן היה:
עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהייתה לו סוכנת כמאמרם ז"ל (ע"ז ד:) תגיד עליו. אלא שנתאווה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו, והנה הוא רע בתכלית הרע, ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר:
וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותיכף ימותו, היו עושים. אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך, כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רח"ל. ולא שאל הרשע שימות כמיתת הצדיקים שבישראל, כי הוא מן הנמנע שיגיע להשגה זו:
ותהי אחריתי כמהו - חוזר אל העם, אמר זה כנגד עולם הבא, שהוא אחרית העולם, ותדע שה' מעמיד בדין גם לצדיקים, מי שהוא ראוי לאושר ההוא הנעלה מהמושג לנפש אחר מיתה, לזה התפלל על ב' ההדרגות:
עוד לפי מה שפירשנו בכוונת מאמר מות ישרים שיהרגוהו [ישראל] יתבאר מאמר ותהי אחריתי וגו', על פי מה שקדם לנו ממאמרי אנשי אמת, שאין לך קליפה בעולם שאין בה ניצוץ מהקדושה, סוד המחיה אותה, וכבר הארכתי בעניין זה בכמה מקומות. ובפרשת שלח לך בפסוק כי לחמנו הם וגו' (יד ט), ואותו ניצוץ כשבעליו נהרג על ידי ישראל מתברר הניצוץ ההוא הטוב, ולפעמים ידבק בו אם הוא נקי בלא פסולת:
והוא מאמר תמות נפשי מות ישרים, ובזה תהיה אחריתי כמוהו, כי הניצוץ ידבק באיש ישראל והרי הוא כמוהו.
ומצינו בדברי המקובלים כי נפשו של בלעם באה בחמורו של רבי פנחס בן יאיר, וזה יורה שנתקן באחריתו. והגם שמת על ידי ישראל, היה הניצוץ משוקץ והוצרך להתלבן בגלגולים וליבונים ועמד, עד שבא לאתונו של רבי פנחס בן יאיר, ומשם עלה למקומו הראשון:

יוסי חוקר,

א - עיין בדברי הרמב"ם פרק ז מהלכות יסודי התורה הלכה י והלאה. נראה שהיתה בידו גירסה בחז"ל שונה וכמעט הפוכה לחלוטין מאשר הבאת בשם הרמב"ן. והוא המסתבר. מפני שכשאנו אומרים " אבל באו"ה קם - ומנו? בלעם" אין הכוונה לגדול יותר ממשה אלא לכל היותר כמשה.

ב - הקושי שבתירוצך הוא, כי אף אם נסכים להנחתך מרחיקת הלכת ( שאינה  מוכחת כלל , והכתוב קוראו "קוסם" במיתתו וראה בחז"ל ) שבלעם שב לפני מותו והתעלה עד מעל לאברהם, הרי עיקר העניין מצוי בפסוקים שבהם בא לקלל ונמצא מברך וכבר אז מתואר בהגדרת עמו ולא אתו, שהיא הגדרה שמעל למדרגת אברהם על הביאור הנ"ל , וזה הרבה טרם מדרגתו בשעת מותו.


ג - המהר"ל שהבאת, רומז לדבריו שבחידושי מסכת עבודה זרה, האם אפשר להביאם גם כן ?

תודה על הערות הקודמים. אנסה לענות בחלקים כאשר אמצא זמן.

לשאלה רמב"ם רמב"ן ובלעם מול משה. המקור הוא בספרי:
שלש מדות היה בו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם משה היה מדבר עמו עומד שנאמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח) ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל שנא׳ נופל וגלוי עינים (במדבר כד י) משה היה מדבר עמו פה אל פה,שנא׳ פה אל פה אדבר בו (שם יב ח) ובבלעם כתיב נאם שומע אמרי אל (שם כד י) שלא היה מדבר עמו פה אל פה משה היה מדבר עמו פנים אל פנים שנאמר ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים (שמות לג יא) ועם בלעם לא היה מדבר כי במשלים כמד״ת וישא משלו ויאמר וגו׳(במדבר כד טי)•
שלש מדות היו ביד בלעם מה שלא היו ביד משה, משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנא׳ נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה (שם טז) משה לא היה יודע אימתי הקב״ה מדבר עמו ובלעם היה יודע מה הקב״ה עתיד לדבר עמו שנ׳ ויודע דעת עליון (שם)• משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולתנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולתנו כך היה בלעם יודע מה הקב״ה עתיד לדבר עמו בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה שנא׳ נופל וגלוי עינים (שם) היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה.
בכל מקרה - זו מדרגת נבואה מקבילה למשה רבנו וגבוהה יותר מאברהם.

דברי המהרל בפירושו נוגעים אכן לבלעם מול אברהם בחייהם. כך כמובן גם כל הדיון בפרקי אבות. אבל הרמז בשגיאה המכוונת הוא למדרגתו של בלעם מיד לפני מותו כאשר חזר בתשובה, התגייר כנראה, הומת בכל ארבע מיתות בית דין כדי להתכפר ולבסוף גם התגלגלה נשמתו לאותו חמור של פנחס בן יאיר כדי שיתגשם בו לא רק מות ישרים אלא גם אחריתו בעולם הבא תהיה כישראל.

זו מדרגתה של תשובה אפילו ביום המיתה. לכן (אולי) דברי בלעם פותחים את התפילה - מה טובו.. ולולא טורח הציבור - כל דבריו היו מוכנסים פעמיים ביום לתוך קריאת שמע.

אגב - ישנה עוד שגיאה פחות מפורסמת במהר"ל בה הוא מצטט "באר הטיב" במקום "באר היטב". גם כאן חישובי גימטריה גדולה שאינם נכונים ועוד ועוד. גם שם לדעתי השגיאה מכוונת ואולי כדאי לעסוק גם בה אחרי שימוצה הדיון בנושא "איתו-עמו".

יוסי חוקר,
 לעניין השאלה, אחר המחילה, לא הבנתי מה הוספת בתשובתך האחרונה שלא נאמר כבר בהודעתך הקודמת.

אבל אני מסכים איתך בנקודה מהותית אחת שלא ייתכן שהמהר"ל לא ידע שדבריו הפוכים מהנוסח במקרא. לכן דבריו מכרחים פירוש. ( וקשה יותר לומר שהמדפיסים טעו, ומגוחך לומר שהקב"ה הטעה אותו..)

"בשאר ספריו הוא נצמד למה שזכר, והפלא ופלא! גם המהר"ל יכול לטעות "




יש טעות שמתקבלת על הדעת  ויש טעות שלא יכולה להתקבל על הדעת.
הטעות הזאת של המהר"ל שייכת לסוג השני כי מטרתו בדרשה היתה לעשות הבחנה  ברורה בין משה רבנו לבלעם והתוצאה היא שכל מה שהוא אמר על משה בעצם מכוון  לבלעם וההפך.
וזה מביך.