דיוק נפלא בפסוקים וברמב"ם בפרשת המוספים ..

נפלאות דרכי הבורא. אבל מה זה משנה אם זה חלק מקרבן התמיד או לא. איזו השלכה רעיונית או מעשית יש לפלפול זה.

אילו קרבן מוסף שבת היה חלק מקרבן התמיד היה ניתן לאחר את קרבן מוסף אחר תמיד של בין הערביים בלי שיהיה בכך חסרון של 'עליה'.

יש מדרש עלום, מופיע כעלום גם בעין יעקב, על המחלוקת התנאים המפורסמת, מה הוא כלל גדול בתורה.

 אמר רבי עקיבא-ואהבת לרעך כמוך- זה כלל גדול בתורה.
 
בן עזאי אומר -זה ספר תולדות האדם- כלל גדול הימנה.

בן ננס אומר-ואת הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים- כלל גדול מכולם.

_________________

מודה ועוזב

 באנלוגיה למימרא במסכת אבות:  על שלושה דברים העולם עומד
על התורה:  זה ספר תולדות אדם - השלמות האפשרית שאליה יכול האדם להגיע באשר הוא אדם נברא בצלם דרך האמצעי של עשיית המצוות כאברהם אבינו שתחילת דרכו בעבודת אלילים וסופו שהגיע למעלת אוהב ה' -
ועל העבודה: ואת הכבש האחד וכו' ...את הה' ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם
ועל גמילות חסדים: ואהבת לרעך כמוך 

אם כן, לעניות דעתי, "זה ספר תולדות האדם" כולל בתוכו את "ואהבת.." "ואת הכבש.." והוא הכלל הגדול מכולם -
 

בעל

זה לא שייך. בקלות אפשר לומר ש"מלבד עולת התמיד" הכוונה למיד של בוקר.

זה מזכיר לי את האו"ש הידוע על הרמב"ם בהל' עבודת יוה"כ, שם הוא מדייק מלשון הרמב"ם שת קרבנות השבת ביוה"כ שחל בשבת מביא הכהן הגדול. והוא מסביר שיוה"כ שחל בשבת כל עבודתו היא עבודת יוה"כ, ואין כאן רק הרכבה שכונית (במינוח של רבם של החסידים בעירו של האו"ש) של שבת ויו"כ.
הוא מסיק מכאן שחולה שאוכל ביוה"כ שחל בשבת אינו עושה קידוש, שכן אין כאן הרכבה של יוה"כ ושבת אלא מהות אחת.

לאור הפלפול שהובא כאן, הייתי מצפה שיהיה איזשהו דין של התמיד שיחול גם על המוסף בשבת ובר"ח (כמו כה"ג ביוה"כ), שהרי גם המוסף אינו אלא תמיד. משא"כ בשאר מועדים ששם הדין של המוספים ייוותר שונה מזה של התמידין, שכן הם קרבנות שונים מהתמיד. האם באמת יש דין כזה?
בלי זה באמת חסר משהו במשמעות הדיוק שהוצג כאן.
ועוד הערה מתודולוגית: אמנם בתורה יל"ע מדוע הנוסח הוא שונה, אבל הרמב"ם אולי נמשך אחר לשון התורה, גם אם לא היו לו כוונות מהותיות להבחין בין הקרבנות הללו.

מיכי

(אפשר בבקשה את המ"מ ברמב"ם ממנו נלקח הדיוק?)

כאשר יוה"כ חל בשבת - ניתן בהחלט להבין ש"לא פלוג" וגם את מוסף השבת יעשה הכהן הגדול. ואין פה שום ראיה לאיזושהיא "מהות" אחת של שני הימים שבמקרה חלו ביחד. לכן תמוה בעיני מאוד לומר שהאוכל ביוה"כ לא יעשה קידוש. (מה גם שאני לא מבין למה יו"ט חייב בקידוש ויו"כ לא?) אם כי אני בהחלט מוכן לקבל הסברים מעניינים, אם תמצא כאלה, למה האוכל ביו"כ יפטר מקידוש. אבל ההסבר הזה תמוה בעיני מאוד, ולדעתי הוא מבטא אחת מעקרונות המחשבה הישיבתית*, שאני מתנגד לה מהסיבה שציינתי. (יש עוד עקרונות מחשבה ישיבתיים שאני מתנגד להם. ולא זה המקום לדון)

לפיכך גם כאן, די לנו בזה שמוסף שבת ייקרא "קרבן תמיד", ואת שמו של הקרבן הוא בא ללמד. מה גם שזה לא רק שם, זה התייחסות אחרת. כי למשל אם חכמי לשון הקודש יחליטו שכדי שזמן מסויים יקרא "בוקר", צריך שתהיה כמות מסויימת של אור, אז נניח והיה עלינו חושך מצרים למשך מספר ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו, האם נהיה פטורים מ"עולת הבוקר אשר לעולת התמיד"? ודאי שלא, כי מעצם השם "תמיד" מובן שהעניין איננו בכמות האור אלא בתמידות ההקרבה, כלומר בקביעות תדירותה.

*כמובן כשאני מדבר על מחשבה ישיבתית אני מדבר אך ורק על הישיבות בדורנו. כפי שאני מכיר אותם.

ראשית, כידוע, הטענה של 'לא פלוג' בדאורייתא אינה כה פשוטה. סליחה על הסברא הישיבתית הזו.
שנית, האו"ש ממש אינו בעל מחשבה ישיבתית מקובלת, והוא דווקא צמוד להיגיון הישר (אם כי גם המחשבה הישיבתית אינה בהכרח רחוקה ממנו).
לשון הרמב"ם היא (הל' עבודת יוה"כ, פ"א ה"ב):

עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשיח /המשוח/ בשמן המשחה או המרובה בבגדים, ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כהן גדול, וכן שאר העבודות של יום זה כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות הכל עשוי בכהן גדול נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו.

כעת תראה שזה אינו דיוק, אלא מפורש בלשונו. שנית, ברור מדבריו שזה אינו דין דרבנן אלא דין תורה. כעת עליך להראות שיש כאן 'לא פלוג' בדאורייתא.

הסיבה שאין קידוש ביוה"כ היא שאין כאן חובת אכילה, ואף אסור לאכול. ומי שאוכל ביוה"כ שחל בשבת בגלל מחלתו אינו מקיים בזה מצוות עונג שבת.

ולסיום, דווקא התפיסה שרואה את יוה"כ שחל בשבת כהרכבה 'שכונית' של יוה"כ ושבת, כלומר עושה כאן 'שני דינים' (יש כאן דין יו"ה ודין שבת), מבוססת על חשיבה ישיבתית. ה'בעלבתיות' של האו"ש אומרת שזהו יום אחד עם משמעות אחת, ולכן לא קבעו בו דין קידוש כלל.
צא ולמד, הרי כל הדיון הוא רק על יו"כ שחל בשבת. על יו"כ בפני עצמו ודאי לכו"ע שאין קידוש. ולכן שאלתך במה שונה יו"כ משאר יו"ט היא ודאי מופרכת. רק בחשיבה ישיבתית ניתן להעלות אותה: יש ליו"כ דין יו"ט ודין צום. ומדין יו"ט הוא חייב באוכל וקידוש, אלא שמדין צום אסור לעשות זאת. וממילא בחולה שאינו חייב בצום, חוזר וניעור הדין של אוכל וקידוש. זהו מהלך ר' חיימי קלאסי, אלא שאפילו ר' חיים אינו מעלה אותו על דעתו.

מיכי

איך ברור שזה לא דין דרבנן?

_________________