דיוק נפלא בפסוקים וברמב"ם בפרשת המוספים ..

מיכי
העליתי את זה כהצעה, כמה שאני יודע זה לא הדין ולכן מסתבר דלא כחידושו (היפה !) של בעל האשכול.
לדבריו, הואיל ובראש חודש קרבן המוסף הוא חלק מהתמיד, ונניח כחלק מתמיד של שחר, יהיה אסור להקריב שום קרבן לפני קרבן מוסף ראש חודש.

בזה איני בטוח, שכן ניתן לשאול לגבי עשה דהשלמה האם מה שקובע את זמן תחילת ההקרבה הוא הקרבת התמיד הראשון (=התמיד, בלי המוספים) או הקרבת כל התמידים. אתה מניח שצריך להקריב את כולם אבל אני לא בטוח בזה.
בעצם השאלה היא האם יש דין שכשאתה מקריב קרבן כלשהו זה יהיה לפני ההקרבה הזו תמיד, או שיש דין בתמיד שהוא יהיה לפני כל ההקרבות האחרות. אני נוטה לחשוב כאופן א'.
ואולי היה מקום להעלות נפ"מ אחרת: האם מותר להקריב את המוסף עצמו לפני התמיד. לכאורה לפי החידוש של בעל האשכול - כן. ברור שההלכה היא שלא (ואני לא מדבר רק מצד תדיר ושאינו תדיר, שהרי זה אינו מעכב ואינו איסור. אני מדבר מדין עשה דהשלמה).
כל זה אם נניח שעשה דהשלמה מדבר על כל סוגי התמידים. ואולי אפ"ל שעשה דהשלמה עוסק רק בתמיד הקבוע, ולא בתמידים אחרים (=המוספים). ואז חזרנו לנקודת המוצא: מה הנפ"מ לחידוש זה?

מיכי
אמנם הנזיר כותב שהתלמודי שואל תמיד למאי נפק"מ אבל כמדומני שאיש ההלכה לא שואל בשביל מה הקונסטרוקציה המתמטית.

מיכי

תראה אני לא אויב של חשיבה בעלבתית ולא של חשיבה ישיבתית, אני מאמין שלכל דבר יש מקום. אלא מה? צריך שהוא יהיה במקום שלו ולא יתפוס את מקומו של מישהו אחר.

אולי לא הבהרתי את הדברים כראוי, אולי אפילו לעצמי לא הבהרתי מספיק את הדברים, אז ננסה עוד ניסיון (אסור להתייאש!): חשיבה ישיבתית היא חשיבה במלוא מובן המילה. ואני לא נגד חשיבה. אלא מה, למרות שהישיבות מציגות את דבריהם כ"דעת תורה" וסוף פסוק, האמת האינטואיטיבית שלי לא מרשה לי להיגרר אחרי זה, כי גם חשיבה לא תמיד מובילה למסקנות נכונות, וזה הרי גם בישיבות מלמדים... וכמו שהראיתי לעיל, שאין שום הכרח בדברי האו"ש, ההסבר שלי הוא הרבה יותר פשוט ולטעמי יותר אמיתי, האו"ש מדקדק מאיזה פרט קטן בהל' יו"כ שחל בשבת, כאילו יש פה איזה חג חדש, חג שהתורה לא דיברה עליו, ולא הוזכר שום מקום עד האו"ש, ואף אחד לא חשב שיהיה בזה נפק"מ עד שבא האו"ש, הרבה יותר הגיוני לומר שלפרט הקטן והשולי הזה יש סיבה קטנה ושולית. נראה כאילו הוא גרר הלכה ספיציפית לתוך מערכת שהוא בנה בעצמו. הוא חשב יותר מידי. מצד שני, הוא חשב פחות מידי, בזמן שהוא לא שם לב שגם ליו"כ מגיע קידוש. אולי ניתן לומר שזאת הבעיה חשיבה הישיבתית, חשיבה נקודתית לפי מספר הלכות שמתמיהות אותנו או מוצאות חן עינינו, ואז חושבים יותר מידי או פחות מידי, לפי העניין והצורך. כמובן שזה "ליקוי". ואני חושב שבליקוי זה אינני "לוקה". זה לא שאני תמיד חושב מושלם, גם אני צריך לפעמים להשתמש במחשבות חלקיות נקודתיות ו"הגיוניות", בעיקר כדי ליצור שאלות של בירור, אבל אני רואה את זה כהכרח לא יגונה ולא כאידיאל ולא כדרך לקבל תשובות נכונות. גם לחשיבה הבעלבתית יש מקום, ואולי דווקא חשיבה ישיבתית אמיתית צריכה להוביל אליה, כמו שהראיתי.
בתקוה שהובנתי.

לאור המשנה [מנחות מ"ט.] שתמידין ומוספין אין מעכבין זא"ז לכא' אין ס"ד שמצות "עליה השלם" לא תתייחס למניעת מוספים אחר התמיד שבה"ע.

אך עם זאת שאין נפ"מ מעשית מדיוקו של פותח האשכול [ולפ"ז היה עליו להיכלל באשכול על פ' פנחס ולא לעמוד לעצמו], עדיין חשוב הדיוק [וראוי לאשכול משלו] ולו רק מצד ההוראה לקרוא את המקרא בצורה מדויקת ואף את הרמב"ם גם לפי הטענה שהועלתה שכאן רק נקט כלשון המקרא ללא כוונת הגדרה.

מצד שני אין הדיוק מורה בהכרח על הבדל מהותי בין מוספי שבת ור"ח ופסח ושאר המועדים לגבי אם ייחשבו המוספים כתוספת דבקה או נפרדת [מזגי ושכני ]. לגישה הישיבתית-למדנית המשתמשת בהגדרות סיווגיות לקטלוג הדברים אין בעיה לחדש הבדלים מהותיים, בעקבות הגדרה גם אם לא תימצא שום משמעות בהבדלה בין הקרבנות כי הרי לדעתם אין כותב התורה מצפה מלומדיה לעמוד על משמעות דבריה [אלא לראות בה "טעם" כתבלין לסעודה שלישית בלבד ואכמ"ל בפרט שרבו האשכולות בנידון].

אך לגישה שהפנים העמוקים והפנימיים של התורה הם אלה שבהם העמידה על משמעות הדברים, אמורה להיות השאלה הראשונה לאור דיוק האשכול, מהיכי תיתי להבדיל בין המוספים, עד שנראה את מוספי שבת ור"ח כצמודים יותר לתמיד מאשר של שאר המועדים ולמה פסח בתווך?

לגבי שבת ור"ח ניתן היה לומר שמאחר ואינם "מועדים" [ראה מדרשים בפ' אמור] כאחרים במובן שהם תדירים בצורה קבועה במעגל הזמני ולא חגים סביב נקודת מיקוד מסוימת [שהרי בשבת לא מניפים כדור גלובוס למרות שזוכרים מעשה בראשית] ולכן הם קרובים יותר בסיווג לתמיד מאשר מוספי המועדים. אך א"כ יהיה קשה לגבי הדיוק הנוגע לפסח. [אם כי ניתן לפלפל שמהיות הפסח מציין את יסוד האומה ולא מאורע הטבע כקציר, שנה ואסיף, לכן דומה יותר לשבת, אך זה נראה רחוק מדי.]

לכן נראה שמשמעותו של הדיוק הוא דרך סגנון המקרא [בדומה לנמצא בתולדות אדם ותולדות נח בפרשות בראשית ונח] בהצגת רשימות לדבר בצורה הדרגתית שהמוספים הראשונים [שבת ור"ח] נתפסים עדיין כ"על" ומפסח ואילך הם מתחילים להיתפס כ"מלבד".

הדיוק מעניין בהבדל בין שבת ור"ח שם זה נוסף על תמיד לבין פסח שזה נוסף על התמיד. העניין שזה תרגום מערבית.

האם כך תורגם גם במהדורת קפאח והעליר ? ואיפה אפשר לראות (אם בכלל) את המקור הערבי.

תודה יקותיאל, יפה מאוד.
אך צ"ב מדוע בפסח יש ג"כ את הניסוח של על עולת התמיד.
ברצוני להוסיף ולהסביר ,קרבן תמיד שבת וחודש הם קרבנות תקופתיים מחזוריים -כל יום כל שבוע כל חודש,אך שאר הקרבנןת קבועים לפי תאריך בשנה, בשבת קרבן התמיד פשוט הוכפל ,אך בר"ח צ"ב מדוע קורבנותיו כקרבן חג הפסח ויום הביכורים ,ומ"מ ניכר בתורה המקיבילה בין שבת לר"ח בענין התמידות שלהם בניסוח הייחודי עלת שבת בשבתו עלת חדש בחדשו ,ובהרבה מקומות במקרא נכרכו שבת ור"ח ,לדוגמא:חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה,חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי,והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר יהוה -הכל מישעיהו.

אגב רק בשבת ור"ח לא כתוב בפרשת הקרבנות מקרא קודש ואיסור מלאכה (ובר"ח מובן שאין איסור מלאכה בו (אגב בזמן המקרא נהגו בו איסור מלאכה :מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר -עמוס) אך מקרא יש בו:חדש ושבת קרא מקרא) וצ"ב

אני שמעתי ששבת יותר קדושה מיו"כ ..זה נכון ?

_________________