עד היכן מגעת הטעות?

במקום ניסוח ארוך ומעורפל שניסיתי לבאר את שאלתי, אכתוב בקצרה ויסלחו לי העונים על הסגנון.

האם יתכן שהחזון איש טעה בספרו?

וקצות החושן?

והרא"ש?

והרמב"ם?

ורב האי גאון?

ורבינא ורב אשי?

ורבי יהודה הנשיא?

והנביא יחזקאל?

כלומר - ברור לי שהראשון יתכן שטעה, והאחרון לא.
היכן הגבול? האם יש מקור לכך?

ראה חידוש מעניין בנקודה הנזכרת מאת הג"ר שמואל יעקב וינברג ר"י נר ישראל, מובא ב"אבן שתיה" על י"ג העקרים (בית שמש תשס"ה) עמ' פ'-פא.

צריך להגדיר מה זה טעות
כשאחד אומר שחשמל בשבת זה איסור דאורייתא והשני אומר שמותר לכתחילה מסתבר שאחד מהם טועה.
ונשאלת השאלה האם אני לומד היום רק דעת אחד מהם זה יהיה ספק ברכה לבטלה על ברכות התורה שלי.

_________________

הרעיון הוא אינסופי, אבל האדם הוא יצור כמותי

השאלה אם מישהו עלול לטעות, אינה רלבנטית לדיון אם הוא צודק. אין לנו דרך ישירה לקבוע מתי אירעה האפשרות הסטטיסטית של הטעות, אלא בדרך של עיון שכלי בדברים. כאשר אנו לא מסוגלים למשכוני נפשין על הדברים, אנו קובעים שישנה טעות.

גם לגבי התלמוד של רב אשי והמשנה, אנו מסיקים שישנה טעות, כאשר הדברים נוגדים את הבנתנו, אלא שאנו מתקנים את הגירסה, ומניחים שהכותב לא טעה.

כך גם לגבי קביעת נוסח המסורה של התנ"ך, אנו משתמשים בשיקול הדעת, ובכללי הדקדוק, ומתקנים טעויות.

על חולדה הנביאה נאמר שרחמנית היא (מגילה יד:), ואולי מפני שיאשיהו רצה שתבקש עליו רחמים, ולא בגלל שהנבואה תהיה שונה.