| נשלח ב-21/7/2008 14:12 |
|
| |
עד היכן מגעת הטעות?
במקום ניסוח ארוך ומעורפל שניסיתי לבאר את שאלתי, אכתוב בקצרה ויסלחו לי העונים על הסגנון.
האם יתכן שהחזון איש טעה בספרו?
וקצות החושן?
והרא"ש?
והרמב"ם?
ורב האי גאון?
ורבינא ורב אשי?
ורבי יהודה הנשיא?
והנביא יחזקאל?
כלומר - ברור לי שהראשון יתכן שטעה, והאחרון לא.
היכן הגבול? האם יש מקור לכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 19:35 |
|
| |
ספרן תודה. חלק מהמקורות היכרתי, חלק חדשים.
היום ראיתי שוב את דברי הר"מ בהקדמה לחלק ומצאתי שאכן כל השורה הזו היא שיבוש. בר"מ כתוב שחובתנו להאמין שכל מה שאמר משה לישראל, מפי הגבורה הוא, וזהו שאמר משה לעדת קרח 'כי לא מליבי'. לפי"ז הי' מתאים יותר הנוסח כמו 'אני מאמין שכל התורה שנאמרה לנו ע"י משה, היא המסורה לו מסיני', ובאמת ראיתי שבסידור הספרדים הנוסח שונה מעט מהנוסח שלפנינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 22:37 |
|
| |
ראה חידוש מעניין בנקודה הנזכרת מאת הג"ר שמואל יעקב וינברג ר"י נר ישראל, מובא ב"אבן שתיה" על י"ג העקרים (בית שמש תשס"ה) עמ' פ'-פא.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 23:41 |
|
| |
צריך להגדיר מה זה טעות
כשאחד אומר שחשמל בשבת זה איסור דאורייתא והשני אומר שמותר לכתחילה מסתבר שאחד מהם טועה.
ונשאלת השאלה האם אני לומד היום רק דעת אחד מהם זה יהיה ספק ברכה לבטלה על ברכות התורה שלי.
_________________
הרעיון הוא אינסופי, אבל האדם הוא יצור כמותי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 00:44 |
|
| |
השאלה אם מישהו עלול לטעות, אינה רלבנטית לדיון אם הוא צודק. אין לנו דרך ישירה לקבוע מתי אירעה האפשרות הסטטיסטית של הטעות, אלא בדרך של עיון שכלי בדברים. כאשר אנו לא מסוגלים למשכוני נפשין על הדברים, אנו קובעים שישנה טעות.
גם לגבי התלמוד של רב אשי והמשנה, אנו מסיקים שישנה טעות, כאשר הדברים נוגדים את הבנתנו, אלא שאנו מתקנים את הגירסה, ומניחים שהכותב לא טעה.
כך גם לגבי קביעת נוסח המסורה של התנ"ך, אנו משתמשים בשיקול הדעת, ובכללי הדקדוק, ומתקנים טעויות.
על חולדה הנביאה נאמר שרחמנית היא (מגילה יד:), ואולי מפני שיאשיהו רצה שתבקש עליו רחמים, ולא בגלל שהנבואה תהיה שונה.
|
|
|
|
|