ציטוטים מעניינים בכל נושא

ב. פרק שלישי דברכות (ה"ד): מהו להרהר [-בדברי תורה] בבית הכסא. חזקיה אמר, מותר. רבי יסא אמר, אסור. א"ר זעירא, כל סבר קשי דהוה לי, תמן סבירתיה.

ג. פרק שלישי דביכורים (ה"ג): א"ר שיין, זה שהוא מתמני [-לרבנות] בכסף, אין עומדין מפניו, ואין קורין אותו רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור.

תוקן על ידי ספרא ב- 22/07/2008 19:13:38

ראיתי דבר נאה ומתקבל בספר טיב גיטין לרא"ז מרגליות בשמות אנשים אות י' ס"ק י"ז שהביא בשם כת"י מהר"ם חריף הזקן שכ' שיש לכתוב שם גאלדא בא' אחר הג' ולא בו' וכתב וז"ל הצריך לעניננו: ואין להביא ראיה משם יוסל שנכתב בו' כי שם יוסל הוא קצור השם של יוסף לפיכך הוא נכתב בו' כמו עיקר השם יוסף שהוא שם לה"ק והטעם ידוע בדקדוק שהחולם הוא ת"ג והוא תנועה כבידה וכנגדה ת"ק והוא קמץ חטף והנה זה הוא הטעם שהרבה מלות הן בחולם והן נקראות בפי ההמון בנקודת הקמץ חטף והטעם מפני שהחולם הוא ת"ג וכבידה על הלשון ולכן הבלתי מדקדקים רגל על לשונם להמירה בת"ק שהיא כנגד הגדולה כי החולם ת"ג והק"ח היא ת"ק כנגד הגדולה והנה זה קרא בשם יוסל הנגזר מיוסף בעל תנועה כבידה הומר בפי ההמון והקלו אותו לבטא בשפתים בתנועה קלה שכנגד הכבידה, והואיל וכן הו' לא זזה משם זה הנגזר משם קודש הנכתב בו' כי הוא בחולם רק שהמרו אותו בתנועה קלה שכנגדה והנה גם בזה ראיתי גדול אחד שהי' חותם א"ע המכונה יאסקא בא' אף שאין דעתי נוחה בחתימתו מ"מ נלמד ממנו שהכותב א' בשם יאסעל לא משתבש אף שהעיקר לכתוב יוסל אבל בשם גאלדא למה נכתב ו' שהוא סימן החולם והאשה הזאת נקראת מעריסה בשם הקמץ הקל עכ"ל מהר"ם חריף הנצרך לעניננו.

עניני ט"ב

מצינו מנהג מבטל דין בערובין מא. שמשפחת סנאה בן בנימין היו עושים חג הם ובניהם וחתניהם ביום שנפל בחלקם להביא קרבן עצים ומש"ה לא השלימו צום ת"ב נדחה ואכלו בו.

עי' ערובין מא. דר' יהודה קאמר אני ראיתי את ר"ע שאכל ביצה מגולגלת בת"ב שחל בע"ש ולא שהיה תאב אלא להורות הלכה לתלמידים, וכ' ר"ח הובא גם בתו' שאנץ קבלה בידינו שר"ע היה מסוכן באותו היום ולכן אכל ור' יהודה לא דקדק על טעם המעשה.

ליקוט מתוך מסעות רבינו עובדיה מברטנורה (נדפס באוצר מסעות):

"בהכנ"ס קטנה אומרים שנגלה בה אליהו לזקן אחד, וברוך היודע האמת", (פ"ב). "ואומרים כי כל רוח בטרם תלך אל המקום אשר תרצה ללכת שמה באה מקודם להשתחוות לה' בירושלם, וברוך היודע האמת" (פ"ז), "חקרתני לדעת מן האותות והמופתים הנראות בהר הבית ובקבורת החסידים ומה אשיב לך אחי, ואותותינו לא ראינו והנרות הדולקות בבית המקדש אשר שמעת דועכו כבו בכל תשעה באב גם הלום שמעתי כזאת מפי השמועה אך אינו אצלי דבר ברור, ואין צריך לומר שמעשה הספרדי אשר כתבת שמצא איש זקן בבית המקדש והוא עוטה מעיל עד סוף כל הספור ההוא הכל שקר וכזב, ונבונים כמוך ראוי שיבחנו הדברים על אמתתם ואל ישעו בדבר שקר", (המכתב השני). "קברו של אדונינו שמואל הרמתי לא ראיתי או שמעתי שנעשה אות או מופת במקום הוא שהיה בו שנוי ממנהגו של עולם לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו וכל אלו דברים שאין להם הכרע", (שם בהמשך). (המשפט המודגש מצוטט בעלונים בשמו..)

סבות החרבן והגלות

כלי יקר ויקרא ט ג: "הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה לדורות יותר מבכל האומות עד שיצא העגל מתוך שרבים קנאו במשה"

סדור יעב"ץ עניני ט"ב: "המון עם רובו ככולו אין עיניהם כי אם להתדמות לבני נכר ללכת בחקיהם ובדרכיהם נפשם חפצה לזה כל הגיונם יגיעתם וטרחתם ורדיפתם אחר הממון למלאות כוונתם אף אם נשאר מנהג אבותיהם בידיהם מצוות אנשים מלומדה להחזיק בכלי חמדה המכובדת גם בעיני העמים הלואי שיהיו בני עמינו בקיאים במקרא כמוהם לולי זאת אולי היו רבים מעמי הארץ משליכים עולה מעליהם כאשר יעיד ע"ז גודל חשקם להתערב בגויים וללמוד ממעשיהם בדיוק גדול בכל מוד"ע חדשה מחזיקים בהם ומדקדקין בהם יותר מהעמים כו' והיא שהמיתה זרע ישראל מארץ ספרד כאשר העידו עליהם חסידי דור הגרוש וחכמיו וצפניה אמר ופקדתי על השרים ועל הדולג אולי רמז בזה לבעלי הרקוד הנכרי שגם זה אחד מעמודי למודי בני עמינו קציני האשכנזים זהו ראשית פרי דאגתם ושקידתם על תקנת בניהם ובנותיהם לחנכם ולהרגילם בידיעת הרקוד החיצוני ללמדו אצל האמן הגדול ביותר שאפשר למצוא כו' אין א' מאלף יודע לה"ק".

העמק דבר בהקדמת שמות:

"מפני שנאת חינם ששנאו זא"ז חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה כו' שהקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו אלא באותן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג שהוא לש"ש דזה גורם חרבן הבריאה והריסת ישוב הארץ".

העמק דבר על מעשה דור הפלגה, שתמה מה חטא יש בשפה אחת ודברים אחדים ומה היה חששם פן נפוץ על פני הארץ, וכ' "זה היה שייך לדברים אחדים שהיה ביניהם ובאשר אין דעות בני אדם שוות חששו שלא יצאו בני אדם מדעה זו ויהיו במחשבה אחרת על כן היו משגיחים שלא יצא איש מישוב שלהם ומי שסר מדברים אחדים שביניהם היה משפטו לשריפה כאשר עשו לאברהם אבינו נמצא היו דברים אחדים שביניהם לרועץ שהחליטו להרוג את מי שלא יחשוב כדעתם". (ואזהרה גדולה כתב הרש"ז מקלם (הועתק בדע"ת לר' ירוחם רצח') "לגדולי תורה ואנשי מעשה -יותר מאשר רצה אנטיוכוס הרשע ברשעתו לבטל תורה מישראל יוכל האדם לגרום בצדק ובתמימות ולש"ש בנטותו מדרך האמת").

ספורנו דברים כח יד ספרו ז"ל (מעש"ש פ"ה מט"ו) שלא היו תורמין ולא היו מעשרין והוצרכו לגזור על הדמאי והיו נועלין דלת בפי לוין והתקינו פרוזבול ובטלו מי סוטה ועגלה ערופה וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו סוטה מט. בעוון בעלי זרוע באלה התבארה סבת חורבן בית שני והתמדת גלותו בהתמדת סבתו, עד כאן,

שנת החורבן

מנין שנות בית ראשון, הראב"ד בסדר הקבלה כתב כי היה תל שנים, וכן הביא בשמו אברבנאל בהקדמת מלכים, והרלב"ג דניאל ז כ' כי היה תיט וחצי, והרד"ק מלכים ב יד כ' כי היה תכט שנים (ועד ביאת נ"נ ליהויקים תי, אבל בגמ' יומא ט. חשיב תי שנין עד ששבת כה"ג מן הבית). ועי' מאור עיניים פל"ה כי ידידיה האלכסנדרוני כתב שהי' תמ שנה ויוסף בקדמוניות י,ח,ה, מונה תע' ומחצה שנים ושם כ,י,ב, תסו' שנה ומחצית שנה וי' יום, ובתולדות מלחמת היהודים ו'ד'ח' מונה לו תסט' ומחצה שנה.

לשון האברבנאל שם: וראוי שתדע עוד שהלוח הזה סדרתי אותו פה בשנות המלכים כפי פשוטי הכתובים, ויתחייב ממנו שהיה חורבן ירושלים ושרפת הבית בשנ' ג' אלפי' ושנ"ח לבריאת העולם, וכן מנאן ר' אברהם ק' דאוד בספר הקבלה, וחכמים מהאחרונים נמשכו אחריו, אך אמנם כפי בעל סדר עולם אותו החורבן ההחלטי מירושלם ושרפת בית הש"י לא היה כי אם בשנת ג' אלפים ושל"א".