ברכות הנהנין

המביט אל

ברשותך אשאל שנית את שאלת בשפתי אני

השאלה היא בעצם יותר על הברכה הראשונה מאשר על האחרונה, אם הכלל -כל האוכל בלי ברכה- כאילו גוזל את השכינה.
 מדוע ברכת המוציא פוטרת את כל הסעודה? הרי בדרךכלל המברך על הפת לא מעלה בדעתו אפילו את מה שיביאו לאכול בהמשך, ומימילא הוא לא חשב להוציא את זה בברכתו על הפת?

התשובה לדעתי-  המשנה אומרת, וכך נפסק להלכה ברמב"ם- אין מברכים על כוס של פורענות- כלומר, לא מברכים על מה שמזיק,
ביום כיפורים,אדם האוכל פלפל חריף המזיק לו , לא נענש. המשנה בברכות אומרת- לא יברך על כוס של פורענות- רש"י מסביר כוס שניה.

הביס הראשון שאדם עושה, זה טוב בשבילו ולא מזיק לו- ולכן הוא מברך עליה, אבל מאכל נוסף הוא כבר מזיק, ולכן לא מברכים עליה.

המביט אל,

"לחם" הוא שם כללי למזון במקרא, ולאו דווקא אותו מאכל חיטה ומים (לדוגמא: וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. בראשית מא, נד). אף אותו מאכל היה עיקר הסעודה כי הוא משביע.  והראיה אותם אנשים שחוו מחסור בעברם יאכלו בכל ארוחה לחם למכביר. להלכה, אין לברך על הלחם אם אין על השולחן עוד מאכלים אותם הוא פוטר. המושג "גזל" שכינה הוא תודעתי, והחכמים טבעו אותו על מנת להדגיש את חומרת הברכות. מאחר ויש פטור של ברכה, הרי שלא שייך כאן מושג הגזל.

ירוחם,
מכוס פורענות ועד למאכל שני שמזיק הדרך ארוכה, וכלל לא נראה במציאות. על פי ההגיון הזה גם מזונות יפטרו פירות. ומים יפטרו מזונות.

אנסאזי
'מן הארץ' לא יישב את ברכת שהכל.

אפשר שבאמצע הסעודה אין התעוררות להודות שנית לה', שהרי כבר אוכלים.
{בטח ירוחם יוכל למצוא הרבה בדיחות על זה}.

בעת שקובע סעודה, הברכה היא על הסעודה ולא על המזון הספציפי. ורמז לדבר בסוגיית ברכות יב ע"א, שם הגמרא דנה כשהתחיל לברך אדעתא דנהמא (=לחם) וסיים בתמרי, והגמרא אומרת שהוא יוצא ידי חובה לכל הדעות כי תמרים הם מזינים. מוכח מכאן שברכת המזון היא על זה שאנו ניזונו מהאוכל ולא על המאכל הספציפי.
אם כן, יש אולי מקום לסברא דומה גם לגבי ברכה ראשונה.
ואם מדובר על מאכל שמיועד ללפת את הפת, שם ודאי יש עניין של ביטול לפת. ולעניין זה ודאי מה שקובע הוא חשיבות המאכל, שהרי החשיבות היא הקובעת לעניין ביטול בכל התורה.
אמנם יש לדון בימינו שהלחם כבר אינו כה חשוב, האם יש מקום לדבר על מאכלים אחרים במקומו, וזכורני שכבר עסקו בזה כאן (לינקי?).

 

רב מיכי
העקרון של כל האוכל  בלי ברכה כאילו גוזל את השכינה, הוא עקרון,
 עכשיו כשחז"ל קבעו ברכה על הסעודה, הם לקחו בחשבון את העקרון הזה? העובדה, שעל יין הוא מברך, למרות שהיא חלק מהסעודה, וי"א גם על הפירות, הרי הן מכלל הסעודה?

אנסאזי
 כוס של פורענות= כוס שניה. לא אני קבעתי

ירוחם,
1. הבדיחה הזו מסופרת על הרשלה (שהגיע למסעדה בעיר הולדתו וכו'). ככל הידוע לי הוא לא הגיע לאמריקה.
2. ולעצם העניין, היין אינו בטל לסעודה ולכן מברכים עליו.
3. אגב, כפי הזכור לי הגמרא (ברכות לה ע"א) קובעת שמי שנהנה בלא ברכה כאילו מעל, ולא גזל. אמנם על שני אלו יש אשם (גזילות ומעילות), ואכמ"ל בזה.

נכון היין לא בטל לסעודה- שתיית כוס יין טובה לעיכול, בעיקר יין ירדן מבציר2000 ,

למה סטייק טוב כן בטל לסעודה? כך נקבע.--- אבל הדיון הוא למה כך נקבע?

ומענין לענין באותו ענין, על כל ברכת הנהנין מברכים לפניה ואחריה,

למה לא מברכים גם על הבשמים ברכה אחריה- הרי היא הנאה, וברכתה בברכות הנהנין???

מי מכיר היום את הרשלה?

_________________

מודה ועוזב

דומני שראיתי את השאלה הזו. ואני לא זוכר מה היתה התשובה, אבל מסברא נראה לי שברכה אחריה לא שייכת בבשמים כי זו הנאה חולפת (אתה לא מרגיש שבע אחרי ההרחה, וזה לא זן אותך. מייד אחרי ההנאה אתה פנוי לעוד אחת).

עיקר ענינו מנהג, כי מעיקר הדין לרוב ראשונים דברים הבאים עם הסעודה הם השייכים לאכילת הפת ממש, יע"ש. ועיקר העניין שאין הברכה מיוחסת בהכרח לכל פרט, אך האכילה אינה כזו שאין בגבה ברכה.

רב מיכי
 אכן התשובה היא נכונה-מהבשמים לא נשאר בגוף כלום, ולכן אין מברכים אחריה- בדיוק כמו בבה"מז, גם שם לא מברכים אותה  מעל לזמן- שעה וארבעים- לאחר סעודה, שכבר אין בקיבה על מה לברך. כי הכל נבלע בגוף.

אבל כאן בא השאלה האחרת, את ברכת המזון תיקן משה,  מתי משה תיקן אותה? במדבר, על המן!
אבל על המן הרי נאמר- לחם אבירים

ר מיכי
אני מוצא את עיקר תשובתך בטענה שהברכה על הלחם היא בעצם ברכה על הסעודה, ובאמת לפי זה הסוגיא יותר מובנת.. אולם טענה זו צריכה מקור כי היא היפך מנוסח הברכה אם כדבריך היו צריכים לתקן ברכה על הסעודה ולא על התהליך שעובר הלחם "המוציא לחם מן הארץ".

מכיון שבימיהם הלחם היה המאכל החשוב, אזי כבר תיקנו את הנוסח עליו.
אגב, הדיון כאן הוא על ברכה אחרונה ולא ראשונה, ושם אין התייחסות מפורשת ללחם.
ובאמת כיום יש מערערים על כך שיש לברך ברהמ"ז רק על לחם.