|
|
| נשלח ב-24/7/2008 23:10 |
 |
| |
אדרבה, שמונדשיין יפרסם באותו אתר: "דברים שאמרתי לכם טעות הוא בידי".
כי בקשת הסליחה צריכה להיות באותו מקום שפורסמה העלילה וכו'.
בעניין העליה לקברו, ביררתי אצל שומר בית העלמין והוא העיד בפניי שמלבד ביום י"א אדר, איש לא עלה לקבר בשנה האחרונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2008 23:40 |
|
| |
לבנוני, אתה אומר שהלווייתה היתה לפני שנים ספורות.
נכתב כאן שעגנון הדפיס הסיפור בתרצב.
הספרנית נפטרה בת מאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2008 00:03 |
|
| |
לבנוני.
א. אמן.
ב. בעל העובדה ודאי יכול לאדם שיספר זאת לאחר שנים לר' שלום (באותה מידה שבעלת העובדה סיפרה לך). נמצא שעורך המחקר הנ"ל לא בא לומר אלא שבכתובים הוציא זאת עגנון לאור לפני שסופר אותו סיפור -בלא קשר למקור הזה- ע"י אחרים. ומעתה אין זה נוגע לגלגולו של סיפור אלא לסיפור שסופר על ידי שני מספרים. הלא כן?
אגב. באותו מחקר מצויין שעלון 'מאורות הדף היומי' הוא מגדולי הממציאים של סיפורים בדורנו.
לא שהשאלה גורלית אך האם הדבר נבדק? או שההנחה היא שמתוך צורך בתפוצה העורך לפעמים ממציא סיפורים לפי הענין.
תוקן על ידי קלויזמן ב- 25/07/2008 0:21:13
תוקן על ידי קלויזמן ב- 25/07/2008 0:23:42
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2008 00:13 |
|
| |
לענ"ד עלון 'מאורות הדף היומי' כמעט לעולם אינו מתיימר לטעון שסיפוריו אמיתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2008 01:59 |
|
| |
מירער, למה לא די בכך שהיא נפטרה בת 91 וחצי?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2008 10:09 |
|
| |
הכוונה היא לערך, ושאלתי אם אכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2008 14:20 |
|
| |
אכן נפטרה אחרי שעברה בכמה שנים את גיל 90.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2008 23:54 |
|
| |
מישהו יכול לברר אצל מונדשיין מה בקשר להחלטתו הנחרצת במחקרו הנ"ל כי עגנון הוא המקור לסיפור על 'ולא נכשל' ולא בעל המעשה כמו שסיפר ר' שלום?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 10:39 |
|
| |
לבנוני, אולי תפרסם את שמה של המדוברת הנ"ל.
נכתב לאחר שספרות צנזר את ההערה הקודמת שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 14:23 |
|
| |
ונקרא שמה בישראל גב' קיטי שטיינשניידר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 14:42 |
|
| |
הסברא נותנת שהיה באמת יהודי ת"ח שביקר בספריה וקיטי הנ"ל סיפרה לו את הסיפור היפה שקרה לה עם עגנון. הוא סיפר את הסיפור לר' שלום.
כאן יש 2 אפשרויות, או שהמספר החליט לשנות, הוציא את עגנון והכניס עצמו.
או שר' שלום הרשה לעצמו לשנות כדי שלא להזכיר את עגנון לקהל שומעיו.
תוקן על ידי מתפעל ב- 05/08/2008 14:41:30
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 15:19 |
|
| |
מתפעל, סיפורו של ר' שלום אינו בנוי במתכונת הסיפור שהיתה גב' שטיינשניידר מספרת (דהיינו כפי שהוא אצל עגנון), אלא הוא עשוי במתכונת הגירסה החרדית שר' שלום קרא באחד הפרסומים הספרותיים שקדמו לו (ראה במאמרו של מונדשיין).
הסיפור של עגנון/שטיינשניידר מתרחש בביתו של עגנון, הגירסה החרדית מתרחשת בספריה הלאומית, כשגיבוריה הם תלמיד-חכם [ר"מ הירשלר לאחת הגירסאות השקריות] וספרנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2008 22:56 |
|
| |
בספר לשוח בשדה ספר ראיונות שערך יוסף שרביט עם יצחק מאיר שיצא לאור לאחורנה בהוצ' ר. מס. מספר יצחק מאיר כדלהלן:
"נוהג הייתי לבקר את עגנון בביתו בירושלים. והוא סיפר לי פעם סיפור שעשה עלי רושם רב. אינני יודע אם הסיפור הזה מפורסם.
עגנון היה מזכירו של הרב קוק, והוא הרבה לתאר אותו. שאלתי אותו: 'איך קרה שהפסקת להיות מזכירו של הרב קוק'?. והוא אמר: 'אני הייתי צריך לכתוב את מה שהוא אומר ולמרות שאני מהיר כתיבה, אי אפשר היה לי לעולם לכתוב בלי על מה שאני כותב. והנה מתוך הדברים, שאמר אותם הרב קוק, אפילו כשהשיחה הייתה שיחת חולין, שפעו כל כך הרבה דברים, שהיו חדר לפנים מחדר, שאי אפשר היה לעמוד באתגר האינטלקטואלי להגות את מה שהאיש אמר, ולכתוב מה שהאיש שהאיש הגה, (זהו הניסוח שלי, אבל זו רוח הדברים).'זה היה הלתי אפשרי, לא יכולתי לעמוד בדבר הזה, קמתי והלכתי".
האם זוהי באמת הסיבה שבעטיה הפסיק עגנון להיות מזכירו של הרב קוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2008 23:34 |
|
| |
האם עגנון בכלל היה מזכירו של הרב קוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2008 23:50 |
|
| |
אצל עגנון יש הרבה קטעים שלקוחים מהתלמוד והתנ"ך. כבר בפסקה הראשונה של" והיה יעקוב למישור", יש 2-3 משפטים שלקוחים מהתלמוד או מושאלים ממנו. וכן בשאר ספריו
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
|
