|
|
| נשלח ב-21/11/2008 11:33 |
 |
| |
הסיפור מובא בסיפורי חסידים להרב זווין (פרשת ויצא).
והרבי מליובביטש זצ"ל שאל אותו במכתב אליו האם ידוע לו היכן המקור בירושלמי.
תוקן על ידי ספודיK ב- 21/11/2008 11:30:52
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2008 11:34 |
|
| |
על מוטיב הירושלמי הבדוי בסיפורי החסידים כתב פרו' שפיגל בישורון ז' ואילך. עי"ש ותרו"ץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2008 20:49 |
|
| |
בליסטרא
מעניין שאני שמעתי את זה בישבה ממקור ליטאי, ועם ההפטורה שכתבתי (שהחסידים אינם מתביישים וגו')
אך משנתפרסמו הדברים שאין כזה ירושלמי, אז כל הסיפור עורבא פרח
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2008 18:31 |
|
| |
למה החסידים צריכים להתבייש בזה שהצדיק לא הכיר ירושלמי בדוי?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 20:33 |
|
| |
מספרים על ר' שלום שהיה אומר ששאל גאון פלוני אם מותר לו לנטות מן האמת בדרשותיו, והלה השיב לו בחיוב. והיה מפטיר, שגם מעשה זה מקורו באותו היתר...
ובכן, מצאתי את הדברים מפורשים אצל עגנון: "פעמים כדי לקרב דבר אל השכל כדי להרחיק אדם מן העבירה ולקרב לב הבריות לאביהם שבשמים, מותר לספר דברים שלא היו כאילו היו" (ספר תכלית המעשים, האש והעצים).
ומסתמא יש כאן מענה גם לשאלה האם המעשה אירע עם עגנון או לאו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 23:22 |
|
| |
גם הבדיחה על ר' שלום התגלגלה למאמרו של מונדשיין שעליו נסוב האשכול-שם הגאון הוא החזו"א (על מאמרו זה ראוי לקרוא בור כרה ויחפרהו וכו',וכבר ציינו שם בתגובות לאשכול זה בו נתברר שהמעשה כן היה ונברא)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 10:45 |
|
| |
אף אחד לעיל לא העיר זאת,אך לכאורה ברור שלר"ש שבדרון או קודמיו היה מקור נוסף חוץ מעגנון(או לפחות אחד שעיבד את הסיפור מתוך היכרות אישית),כי הרי כפי שסיפר כאן מונדשיין, בעלת המעשה הייתה באיזשהו שלב בחייה ספרנית בספריה הלאומית,ואילו עגנון לא הזכיר כלל את הספריה הלאומית,ומהיכן בא להם לכל המספרים הידיעה הזאת שמדובר בעובדת בבית הספרים(אלא שהם הפכו עובדה זו לחלק מהמעשה המקורי),ובהכרח שהיה כאן מישהו שהכירה והוא סיפר זאת למאן דהו ומשם זה התגלגל. ועדיין מגיע יש"כ למונדשיין שהטעימנו מגלגולי הסיפור,ולא בוש לאחר מכן לומר בפה מלא-טעיתי!.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 18:16 |
|
| |
בקשר לבדיחתו של ר' שלום, אומר יענקל מילר יש שקיבלו היתר להמציא סיפורים שלא היו ולא נבראו אני ממציא רק סיפורים אמתיים...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 22:32 |
|
| |
למבקשי 'מקור' לכל דבר בכל מחיר, מקור בדיחה זו של היארמער רב,
היא בסרטון היסטורי שפורסם כאן בפורום, שמחת שבע ברכות
שבה הופיע הבדחן הזה במשך זמן ארוך בפני הגאון הר"ח קנייבסקי שליט"א,
שנהנה וצחק מלוא פיו מרוב הבדיחות. מעניין לעיין מדוע היו כאלו שלא הצליחו
להפיק ממנו צחוק, או כאלו שצחק לאחר כמה שניות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 22:34 |
|
| |
בהמשך לנ"ל: אחת הייתה, ששאל ר' יענקל, מדוע יש רבנים ודרשנים
שאוהבים להזכיר 'כמו שאמרתי פעם', ותירץ שזה
מפני שרוצים לקיים את 'האומר דבר בשם אומרו ...'.
על בדיחה זו לא הגיב ר' חיים כלל. מדוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 22:44 |
|
| |
וואו. סרטון הנ"ל זקוק אכן לאשכול נפרד ושם נחקור על כל בדיחה ובדיחה מדוע על אחת רק צחק צחוק קל וחיוך התפשט על פניו ואילו האחרת בצחוק מתגלגל ואילו על זאת שנזכרה בידי דיסק קשיח לא צחק כלל.........
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 22:57 |
|
| |
רעיון נפלא. לא רק לאשכול נפרד זקוקים לשם כך, אלא יש להדפיס לאלתר חוברת מיוחדת עם תיאור מדוקדק על כל תנועה ותנועה מגופו הקדוש, ואולי כדאי לקרוא לה 'רשימות התוועדויות - בלתי מוגה', ומעתה ועד עולם יקרינו את הסרט בכל מוצאי שבת בכל בית כנסת, להראות לצעירי הצאן צדיק מה פעל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 23:34 |
|
| |
לא, לא, מספיק לקרוא לזה ספר הקדוש "חיוך חיים" (בהמשך לשיח חיים ואחר כך נזכה לכרך "מוגה" על ידי הנכדים...) וזה ייקרן כפי שכבר הקרינו באתר חרדי חרדים שכ"ק אדמור שליטא מקנייבסקי הבטיח שמי שלא יגלוש יזכה לישועה....
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2011 07:43 |
|
| |
האם מונדשיין כותב ב'מוסף שבת קודש' של יתד נאמן תחת השם א' יוספזון?
מאמר אודות המעשה 'ולא נכשל' על שבעת גלגוליו, והוא גירסה מחודשת של המאמר של מונדשיין בשטורעם, נדפס היום בעיתון הנ"ל, אלא שהסופר שמואל יוסף עגנון איבד את שמו, ואינו אלא הסופר האלמוני ש.י.ע.
|
|
|
|
|
