ירוחם,
גם במקרים הללו מאכילים בכפיה תו"כ קשירת הידיים לצידי המיטה, פתיחת פי החולה עם צבתות בכוח הזרוע ותחיבת אוכל עם מפתח שוודי (דומיא דפיטום אווזים)?
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רנא סעיף י
"מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין
אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. היה ערום ובא ואמר: כסוני, בודקין אחריו
אם הוא רמאי, כ] ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד."
שולחן ערוך יורה דעה סימן
רנג סעיף ג
"מי שהיו לו ו קרקעות ואם ימכרם
בימות הגשמים ימכרם בזול, ואם יניחם עד ימות החמה מוכרן בשווין, אין מחייבין אותו
למכור אלא מאכילין אותו מעשר עני עד חצי דמיהם, ולא ידחוק עצמו וימכור שלא בזמן
מכירה (ל'
הרמב"ם פ"ט מהל' מ"ע דין י"ז). (ויש אומרים שאין מאכילין אותו
רק עד שיכול למכור קרקעותיו בחצי דמיהן) (טור ושאר הרבה פוסקים). היו שאר האדם לוקחים ז ביוקר והוא אינו מוצא
מי שיקח ממנו אלא בזול, מפני שהוא דחוק וטרוד, אין מחייבים אותו למכור ח אלא אוכל
מעשר עני והולך עד שימכור בשוה וידעו הכל שאינו דחוק למכור"
רמב"ם הלכות חמץ
ומצה פרק ו הלכה י
"הכל חייבין באכילת מצה
אפילו נשים ועבדים, קטן שיכול לאכול פת מחנכין אותו במצות ומאכילין אותו כזית מצה,
חולה או זקן שאינו יכול לאכול שורין לו רקיק במים ומאכילין אותו והוא שלא נימוח"
ואפי'
במכניסים לכיפה ע"מ להמית לא מאכילים בע"כ, אלא מרעיבים ואז נותנים לו
לאכול, אך לא מכניסים לפיו בכח, שהרי אפשר ישר להעיף אותו מקומה 30.
משנה מסכת סנהדרין פרק ט
משנה ה
"מי שלקה ושנה בית דין מכניסים אותו
לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו
לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ"
נדמה לי שמעט הגזמת עם דקדוקך ב"מאכילין אותו".
למיטב ידיעתי אין כל איסור להאכיל ביו"כ דרך נקב הבטן, גם אין שוב בעיה הלכתית להתחבר לאינפוזיה. האיסור הוא רק לאכול דרך אכילה והנאה. כך להבנתי מבואר בצי"א שם.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 27/07/2008 16:19:05
מ. זוהר
