האברכים צריכים להבין את זה

שרפ
מה שיגרור כמובן שינוי בהגדרת החרדיות.

מאיר
אוי ואבוי שזו הדרך. קראתי את הכתבה ונעשה לי רע.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/07/2008 10:06:59

מעשה בקבוצת אנשים שהיו סבורים שאם אוכלים 200 גרם ליום חסה במשך כ10-15 שנה יצמחו להם כנפיים. או אז יוכלו להגביה עוף ולשוט על פני הארץ כבני האלוקים. אכלו ואכלו ואכלו אך שום דבר לא החל לקרות. קמו ראשי האבות וחיזקו ידיהם לבל יתרפו ממלאכתם/מאכלם והמשיכו והמשיכו אך שום דבר לא קרה. היו ביניהם שהתפכחו מדמיון זה והיו שלא.

מאיר, אין בי שום אופטמיות לנוכח אנשי דמיון. לבד ארבעים שנות המדבר לא קיבלנו מעולם לחם משמים. בכל הדורות קיבלנו עלינו את עונשו של אדם הראשון ועמלנו לפרנסתינו. והמדמיינים ימשיכו לדמיין.

פוי


המסקנה הפשוטה היתה צריכה להיות, החלש יאמר חזק אני, ניתן עוד כמה גרושים לאברכים, אנשים שחיים בדלות מתוך אידיאל.


אך נגלה המסווה מעל חלק מן הניקים כאן. אתם לא חושבים לרגע על השתתפות בצערם, שלא לדבר על נשיאה בעול. רק שמחה לאיד ו"אמרנו לכם" (לא מוצדק בכלל) זה מה שיש לכם בראש.


פוי, כבר אמרנו?

לומד. אין כאן מסווה. ואל תהפוך כאן שום ניק לרמאי או נוכל או חזיר הפושט את טלפיו ואומר 'כשר אני' בעודו מסתיר דעותיו ה'כוזבות' תחת מסוה.
 
אנשים שחיים בדלות מתוך אידיאל - זו גבורת נפש. אבל אם מי שברא אותך לא ביקש ממך את הגבורה - "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז,טז)

לומד

לא הייתי נסחף, אין כאן סוכנים במסווה...
הייתי מעדן את הביקורת שלך שלפעמים יש מורכבות בתוך החברים כאן, שהצער מתערב ב"אמרנו לכם". ולפעמים הערבוביא הזו מסוכנת מסתם צביעות.
משל למה"ד לחרדי סטנדרטי המצטער על הפקרות הדור הצעיר החילוני, שהצער האמיתי של "עד היכן הגענו" מתערב בשמחה לאידו של שבר חלום אבותיהם הציונים והמשכילים

לא מסווה במובן הזה. אלא שחלק מן החברים טוענים שהם מחפשים את טובת האברכים, והנה מתברר שהם שמחים לאידם, פשוט כך.


ואם היה בא גביר גדול, ונותן את משכורתם של האברכים הללו חמישים שנה קדימה, בלא שום תביעה על שמירת סדרים רק שילמדו איך שבא להם, בלא פיקוח, ובלא הספק. הייתם מפרגנים להם?

לפרגן לבני אדם שזוכים לגשם משמים זה תמיד טוב. אבל לבד מהפרגון הייתי גם מרחם עליהם. צא וראה תוצאותיהם של אברכים שמקבלים משכורת בלא שום תביעה על שמירת סדרים בלי פיקוח ובלי הספק.

אבל, לומד, זה בכלל לא הנושא. פירגון ולא פירגון, כסף או דלות.

הנושא הוא האם זהו תכנונו של עולם על ידי מתכננו או שלא לזה התכוון המתכוון.

האם התורה מורה לנו למצוא גבירים שיחזיקו לומדי תורה או שיפה תורה עם דרך ארץ דייקא שאדם שאינו הולך בדרך כל הארץ סופו שדעתו מתרחקת מהם ונמצא שם שמים מתחלל.

למה, בשביל משנה אחת בחודש לא מגיע להם 700 ש"ח או משהו כזה?

ובשביל משנה יומית?


אין לי הסבלנות לחפש בשבילכם דוגמאות, אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שאתם שונאים אברכים! כמה שזה לא נעים להגיד את זה בפרצוף. כשאני רואה אברך ברחוב, אני לא יודע אם הוא אידיאליסט, או חי עם הזרם, אם קשה לו עם זה, או שהוא לא חושב על זה בכלל. אם הוא לומד בחשק רוב שעות היום, או רק חלקם.
אך מה אתם רואים כשאתם רואים אברך ברחוב? פרזיט? מה עובר לכם בראש כשאתם רואים אברך עם חליפה מהוהה וכובע שראה שנים טובות יותר? רחמים? בוז? רצון לעזור לו, כי אולי הוא מיחידי הסגולה שפרקו עול החשבונות הרבים מעליהם, ועסוקים רק במה שה' רוצה מהם? טרחתם בכלל לחלק בין סוגי האברכים, או שהמילה הזו מעלה לכם את הדם לראש ואתם שוכחים בכלל לחשוב בהגיון כשמדברים על זה?

ואחר כך עוד מדמיינים ששינוי חרדי יכול לצאת מן הפורום הזה....