תופעת "נשאלתי" בשו"ת רבני הונגריה

האם אין בין החותמים על הכרוז הנ"ל כאלו שהם עצמם היו מתגלחים במכונת גילוח? מה הצביעות הזו?

צריך לחלק בין כמה נקודות. וודאי שהתשובות של רבני הונגריה הם ברובם תשובות הלכה למעשה ובזה הם שונות מהתשובות של חכמי ליטא שעליהם כתב שמחה בונם כי <חלק גדול מספרי השו"ת של חכמי ליטא זה חבורה של השואל עם עצמו> וכבר הערתי על זה בעבר ונחלקו עלי חברי

כאן העירו שאף לתשובות ההלכתיות מעשיות התעורר הפוסק ההונגרי ע"י עצמו ולא ע"י חכם אחר.וכפי המסופר על התרוה"ד [שה"ג מעס"ו בערכו]. לאחרונה עברתי על השו"ת זכרון יהודה לר"י גרינוולד [מדובר בשו"ת הונגרי קלאסי. למשל קשה למחבר להתיר שימוש במאורר בביהכנ"ס שכן "מושרש לנו להיות שונא חדשות" (ח"א ס"ה)] ורוב השאלות שַם נקובות  שֵם. ואף במקצת השאלות שפוחות בנשאלתי מוכח מתוכם שמדובר בשואל מסוים. [יש חלק קטן מהתשובות שמפורש שהשאלה התעוררה  אצל המחבר בעצמו ואיני בטוח שהם מרובות על ספרי שו"ת אחרים].
לענ"ד אם אכן השימוש במילה נשאלתי מצוי יותר בספרות השו"ת ההונגרית נראה שהם לא מצאו לנכון תמיד להעתיק את השאלה מטעם כל שהוא.

בנוגע לרושם שחכמי הונגריה הכירו בערך עצמם יותר משאר החכמים. תמהני מאד. לדעתי יתכן שנוצר רושם כזה שכן אף בדורות האחרונים שרוב החכמים נפרדו מהמליצות הכבדות ומתוארי הכבוד המופרזים. חכמי הונגריה ממשכים להשתעשע איתם בשמחה. דוגמא נפלאה לזה. בספר קובץ תשובות יש התכתבות בין הגרי"ש אלישיב לאדמו"ר מערלוי ובעוד שהאדמו"ר מקדים לכל שאלה חמש מאות קידות ובנס שלא נחלה בלומבגו. עונה לו הגרי"ש בצורה פרוזאית ויבשה 

לבנוני אתה יודע לקרוא?

אלייעזר

אינך סבור שהעיסוק האובססיבי בתוארי כבוד מליציים כולל השתחוויות וחמש מאות קידות, אינו מראה על רגישות יתר לכבוד קטנוני, או לפעמים אף סוג של הסכם סמוי של שמור לי ואשמור לך ?

אגב, העובדה שרוב החכמים בזמנינו הצליחו להשתחרר ממגילות תוארי הכבוד והחנופה, לא מעידה על התבגרות מסויימת, או אולי על 'עליית הדורות' דווקא?

לטעמי הדבר מעיד על שינוי הסגנון וככזה ברור שההונגרים מתקשים ל"התמדרן" ומעדיפים לראות את עצמם כאילו לא יצאו ממונקטאש/מאד/נייטרא וכד'

אולי ראוי לציין לשבח רב חיים קנייבסקי, אשר על ידי ויתורו הטוטאלי על הצורך לפתוח ולחתום ולחזור על כל השאלה, ומספיק לענות על כל שאלה על כל נושא שנשאל עליו (בלי להתייחס על טיב השאלות של רובם).  זה לא עושה ספרות מעולה, אבל עונה על צורך הציבור.

לבנוני
אפילו אם גילחו בצעירותם, לא אומרים כיום שזה היה בסדר מצדם - האם הם צריכים להתוודות באזנינו חטאת נעוריהם?
ובדומה לדומה: הלא האדמו"ר זצ"ל גם כן קיצר זקנו בצעירותו?

אגב בירור "תופעת 'נשאלתי'" שאגב, מצויה בשותי"ם לרוב מכל מוצא ועדה. איקלע לידן המשפט הבא:

"כבר נשאלתי על זאת. כמה שנים. והשיבותי כדברי האומר יש היקף. ושגיתי בה... אבל עתה יישר כוחו של אחי שלמדתי מפלפולו...  וכן נראין הדברים וחוזרני בי מבראשונה"

שיבד, האדמו"ר מעולם לא קיצר את זקנו!
אם שמעת כדבר הזה, הרי שזו שמועה מאותו בימ"ד שיצר את הסיפורים על קונטרס י' שבט והאדמו"ר מבעלז, ועל הזוועות שנעשו בחתונתו של האדמו"ר, שנידונו והופרכו באשכולות אחרים.

זו השערה לבד עפ"י תמונות שלו מצעירותו, אשר אם לא כן מאד מוזר גידול זקנו ששערות הגרון ושבולת הזקן והתפוחים כולם אותו אורך. (חלילה לא התכוונתי שגילח אפילו במספרים או משחה שום שערהו - רק קיצר).

לא ראית מימיך זקן מקופל?