| נשלח ב-29/7/2008 10:26 |
 |
| |
אם מאמינים אסור להיות עצובים? אם עצובים לא מאמינים?
בס"ד
מאז היום הראשון שפירסמתי את שירי, זאת היתה הרגשתי.
מאז אנשים נוספים פירסמו את שיריהם.
וגם סקר על "האם אתחתן אי פעם".
התגובות היחידות ברובם לדברים הללו היו:
חוסר אמונה.
למה אתם עצובים.
צריך להיות שמחים.
מי המטורף עם הסקר הזה.
ברור שאני בטוח שאתחתן.
ועוד.. ועוד..
הטבע האנושי הזה שמתחמק מכל שאלה מהותית, מכל שאלה כואבת.
מכל מציאות קשה, תסלחו לי אבל פשוט מגעיל אותי..
לגבי הסקר:
האם לאף אחד מכם (במיוחד אלו שרווקים הרבה זמן ונושקים לגיל 30) לא עבר בראש:
"ואולי בסוף ח"ו לא אתחתן?"
"ומה יהיה איתי אז?"
"ואולי לא יהיה לי טוב עם אישתי?"
אבל כשאתם רואים סקר כזה אתם ישר נרתעים...
ישר בורחים, ברוחים מן המציאות מן הכאב מן הפחד שאולי זה יקרה לכם.
צר לי לאכזב חלק ממכם, אבל זה בהחלט יכול לקרות!
לגבי השירים:
אתם שומעים שיר קשה מיד נרתעים ושוב בורחים.
למרות שיכול להיות שבלילה כשאתם לבד אתם באמת בוכים באמת כואבים, אבל בחוץ איפה שכולם רואים אני אראה לכולם שאני חזק שאני גיבור...
וכל זה למה? האם אלוקים אוסר על אדם להיות לפעמים עצוב.
האם אלוקים אוסר מידי פעם להתאבל?
הטבע האנושי הזה לא רק מפריע לי.
הוא פוגע בכם.
ההדחקה שאדם עושה לעצמו קורעת אותו מבפנים.
המשחק האדיוטי הזה יהרוג אתכם בסוף...
למה אתם עושים זאת, למה?
_________________
תוקן על ידי אסיק_good ב- 29/07/2008 10:30:18
תוקן על ידי אסיק_good ב- 29/07/2008 11:01:46
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 10:37 |
|
| |
האם אלוקים אוסר על אדם להיות עצוב? בפירוש- כן!
העצבות היא מוקד וסיבה לכל הצרות, החטאים, המחלות, היסורים, הכפירה, וכולי וכולי וכולי...
אדם שהוא לא שמח- הוא לא מאמין! לא מאמין שהכל מאיתו יתברך ושהכל לטובה.
העצבות מפילה את האדם לבורות עמוקים, לשאול תחתית שהוא לא יודע אח"כ איך לצאת ממנה.
ברור שלכל אחד מאיתנו יש רגעים של נפילה, של דכדוך, וברור שאל לנו להתכחש להם, אלא לנסות לתקן אותם. את ההרגשה בעיקר. ללמוד קצת אמונה, לבוא לידי הכרה שכל מה שנעשה בעולם הוא לטובתו ורק בשביל זה.
וכמו שאמר רבי משה מקוברין: כשסובל אדם יסורים אל יאמר: "רע, רע"! כל שעושה הקדוש-ברוך-הוא אינו רע. אולם רשאי הוא לומר: "מר", שכן יש סמים מרים בין הרפואות.
כלומר- אם מר לך, סבבה. אל תתכחש- יש תרופות מרות! אבל תזכור שזו תרופה, שזה לטובתך.
וכמו ששר עדין רן: "בזמן האחרון אני שמח, גם כשאני עצוב". שמחה היא דבר פנימי ועמוק והוא בסיס האמונה היהודית. וזה קניין שיש לקנותו והוא לא בא לבד.
ונוסף על כך זו מצווה. שהרי מצווגה גדולה להיות בשמחה תמיד. וכמו שאומר הבעש"ט: החי בשמחה מקיים רצון הבורא.
ממליצה בהזדמנות זו, על הספר "בגן האמונה", פשוט וקל, ומאיר את העיינים.
בהצלחה, ותמיד בשמחה :)
* תוקנו שגיאות הקלדה ונוספו משפטים נוספים..
תוקן על ידי - תמי_4 - 29/07/2008 10:39:09
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 10:47 |
|
| |
יש הבדל בין עצבות לאבל ולהיות כאוב
עצבות מבטא איזה שהוא משבר טוטאלי
שלא נותן להמשיך הלאה,
מין יאוש כזה, מבלי להשאיר שום תקוה.
בלי יכולת להתחזק,
זה סותר את האמונה.
אבל בהחלט להתאבל, ולהרגיש כאב
לקחת חיזוק מתוך החושך אפשר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2008 10:22 |
|
| |
כשאני קוראת את דבריו של שימי, דבריה של תמי ושל שיס, הדילמה רק מתגברת אצלי.
נראה לי שזה נושא ששווה יהיה לעיין ולהתעמק בו במקורותינו. כידוע "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", "השמחה בכוחה לשבר חומות" ועוד.. ומצד שני לעצב ולכאב אע"פ שהם משתייכים לקונוטציה שלילית יש בהם צדדים חיוביים. העצבות והכאב מאפשרים לנו לעבד את הקושי, להרגיש את העוצמה ולצמוח דווקא משם. מעניין אותי לבדוק האם אכן העצב אסור על היהודי המאמין. אני מסתכלת על העצב כ"כלי" שמשרת אותנו, וכיהודים מאמינים עלינו לדעת לעשות בו שימוש נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2008 22:57 |
|
| |
זאת בהחלט נק' מעניינת לדיון,
המילה דאגה מכילה אותיות א,ג,ד,ה. ב' חסרה ומשמעותה בטחון אדם שיש בליבו דאגה לגבי עתידו זהו בנ"א חסר אמונה ובטחון. כמובן שאדם צריך לעשות את מיטב ההשתדלות מלמטה ע"מ שיוכל לקבל את השפע מלמעלה.
אסיק, אני בהחלט יכולה להבין אותך ולהזדהות איתך כיוון שלי בכא"פ צצות מידי פעם המחשבות המטרידות האלו, שבהחלט לא ניתן להתעלם מהם, ואז מגיע המצפון השואל והמייסר: האם את לא מאמינה באמת שאלוקים הרי רוצה אך ורק בטובתך??! כן בידיעה השיכלית אני מודעת בהחלט שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, אך המציאות שאנו חיים בה, הסיפורים המצמררים שחולפים לידיינו והטשטשות הגבולות של הדור הזה, לא נותנים לנו להתעלם מהמציאות המרה. לכן חלק מהעבודה העצמית שלנו שה לשלוט על רגשות מסויימים ולנתב אותם למקומות הנכונים. וזאת בהחלט עבודה..
המצב הטיבעי של האדם הוא שמחה, הרי הכי קל זה להיות עצוב ולברוח מהכל..
שמחה אמיתית ופנימית באה מתוך ההנאה שבצמיחה, מתוך הקושי, הכאב וצליחת אתגרים, עמידה בנסיונות החיים, וכאשר אנו חווים משמעות והבנה מעמיקה יותר, כאשר מתבהר לנו קושי מסויים.
כשאדם מתמקד במתנות שקיבל מלמעלה, ולומד להעריך את הדברים הקטנים והמובנים מאליו לכאורה, לא שוכח להודות ולהגיד תודה, אז מלמעלה הקב"ה ממשיך להמטיר עליו טובות ושפע רוחני וגשמי מלמעלה.
המון בהצלחה בהמשך הדרך..
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2008 00:58 |
|
| |
ככל שאנשים יותר חכמים, הם נהיים לפעמים יותר עצובים.
זה אגב אחת הסיבות שמזרחיים הרבה יותר שמחים מארופאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2008 21:51 |
|
| |
ליטאי יש הבדל בין אנשים חמי/קרי מזג לבין שמחה או עצבות, ממש לא קשור אחד לשני
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2008 22:47 |
|
| |
אסיק,
אני לא חושבת שנכון וצריך וראוי וטוב להביע את כל מה שמרגישים בפנים כלפי חוץ.
מספיק תחושת הלב המרירה, לא צריך גם פנים חמוצות..
בפרט שלי וכן כפי שאני מאמינה גם לרווקות נוספות, יש רגעי אושר אמיתיים בחיים, שמחפים (ולו זמנית) על ההרגשה התמידית המתסכלת)
חוץ מיזה - יש כאלו שלוקחים את החיים קשה יותר ויש יותר קל.
אני מאמינה שגם בחור בן 30 ואפילו בן 40, תמיד יימצא מקרים כמו שלו שכן מצאו את זיווגם, ועל כן יש לו תמיד פתח תקווה, הרי רוב האנשים אופטימיים, כולם חושבים על האפשרות שעוד חודש הם מאורסים ב"ה, מעדיפים לא לחשוב על האפשרות השנייה.
אשר לדרך היהדות - אז צריך לבטוח בה', לא שנתארס בקרוב, אלא שגם אם לא - כנראה זה לטובתנו, אם מרגישים כך, הרי אין שום מקום לדאגה, לעצבות ולחברותיה.
אבל - יש עצבות שהיא כן רצויה - והיא זו הגורמת לאדם להתפלל מתוך קירבה לה'.
יטאי,
אני חושבת שהמזרחיים הם חמי מזג ולכן - כשהם שמחים הם באמת שמחים בכל רמ"ח ושס"ה, אך גם כשהם עצחובים, הם עושים זאת מכל הנשמה..
זה שמישהי לא עצובה - זה אולי כי היא אדישה, ויש הרבה אנשים קרי מזג שהם מאד מאד חכמים.
רצית להגיד שמי שלא עצוב זה אומר שהוא לא מודע למצבו ולכן לא חכם.
ואולי דווקא הוא מצליח להתגבר ולהבין שאין לו הרבה מה לעשות בנידון, יותר ממה שהוא כבר עושה, מצליח לשלוט על המחשבה ולא נכנע לייצרים הרגשיים??
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 01:20 |
|
| |
אנשים שמדחיקים את המציאות סובלים פחות, והם יותר אופטימיים!
זה יותר טוב לדעתי מלהיות "אמיתי", כי מזה עוזר לך? צריך לחיות עם הפנים קדימה.
למה? ביקוס דאטס דוואי איט איז!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 17:58 |
|
| |
| חמש_דקות כתב: |  | אנשים שמדחיקים את המציאות סובלים פחות, והם יותר אופטימיים!
זה יותר טוב לדעתי מלהיות "אמיתי", כי מזה עוזר לך? צריך לחיות עם הפנים קדימה.
למה? ביקוס דאטס דוואי איט איז!
|
|
אלו שאתה מתכוון שהם סובלים פחות ויותר אופטימיים, הם לא אנשים שמדחיקים את המציאות. אלו אנשים שמודעים לעצמם, מודעים למציאות ומעבדים אותה, ובוחרים לרוב להסתכל על חצי הכוס המלאה.
אני לא מתכוונת לאנשים אופטימיים מטבעם שלרוב, (אם כי לא כולם,) רדודים יותר.אני מתכוונת לאנשים שעובדים על זה. זוהי לא הדחקה, אלא יצירת הגנות בריאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 18:00 |
|
| |
| באסה20 כתב: | |
אלו שאתה מתכוון שהם סובלים פחות ויותר אופטימיים, הם לא אנשים שמדחיקים את המציאות. אלו אנשים שמודעים לעצמם, מודעים למציאות ומעבדים אותה, ובוחרים לרוב להסתכל על חצי הכוס המלאה.
אני לא מתכוונת לאנשים אופטימיים מטבעם שלרוב, (אם כי לא כולם) רדודים יותר.אני מתכוונת לאנשים שעובדים על זה. זוהי לא הדחקה, אלא יצירת הגנות בריאה. |
|
תשובה קולעת!!!!!!!
_________________
ה' אלוקים רוב טובות הוא שולח-וודאי,
אין סיבה לדאגה, רק לשמוח תמיד,
עד בלי די!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 18:18 |
|
| |
מצטרף לחנושנוש, וזו כבר מחמאה שלישית להיום, מה יהיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 19:00 |
|
| |
אם מאמינים אסור להיות עצובים? אם עצובים לא מאמינים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 19:03 |
|
| |
| חנושנוש כתב: | |
אלו שאתה מתכוון שהם סובלים פחות ויותר אופטימיים, הם לא אנשים שמדחיקים את המציאות. אלו אנשים שמודעים לעצמם, מודעים למציאות ומעבדים אותה, ובוחרים לרוב להסתכל על חצי הכוס המלאה.
אני לא מתכוונת לאנשים אופטימיים מטבעם שלרוב, (אם כי לא כולם) רדודים יותר.אני מתכוונת לאנשים שעובדים על זה. זוהי לא הדחקה, אלא יצירת הגנות בריאה.
תשובה קולעת!!!!!!!
_________________
ה' אלוקים רוב טובות הוא שולח-וודאי,
אין סיבה לדאגה, רק לשמוח תמיד,
עד בלי די!
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 20:37 |
|
| |
אסיק
לגבי השאלה :האם אתם חושבים שלא תתחתנו ?
זה עובר בראש הרבה פעמים , אין לי תוכנית מה היה בעתיד אם לא התחתן ח"ו אבל צריך לחשוב על זה , אני ממקד את אנרגיה שלי עכשוי למצוא בת זוג ,
ותפילתי שאמצא אותה בקרוב ב"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 21:37 |
|
| |
בס"ד
מאז היום הראשון שפירסמתי את שירי, זאת היתה הרגשתי.
מאז אנשים נוספים פירסמו את שיריהם.
וגם סקר על "האם אתחתן אי פעם".
התגובות היחידות ברובם לדברים הללו היו:
חוסר אמונה.
למה אתם עצובים.
צריך להיות שמחים.
מי המטורף עם הסקר הזה.
ברור שאני בטוח שאתחתן.
ועוד.. ועוד..
הטבע האנושי הזה שמתחמק מכל שאלה מהותית, מכל שאלה כואבת.
מכל מציאות קשה, תסלחו לי אבל פשוט מגעיל אותי..
לגבי הסקר:
האם לאף אחד מכם (במיוחד אלו שרווקים הרבה זמן ונושקים לגיל 30) לא עבר בראש:
"ואולי בסוף ח"ו לא אתחתן?"
"ומה יהיה איתי אז?"
"ואולי לא יהיה לי טוב עם אישתי?"
אבל כשאתם רואים סקר כזה אתם ישר נרתעים...
ישר בורחים, ברוחים מן המציאות מן הכאב מן הפחד שאולי זה יקרה לכם.
צר לי לאכזב חלק ממכם, אבל זה בהחלט יכול לקרות!
לגבי השירים:
אתם שומעים שיר קשה מיד נרתעים ושוב בורחים.
למרות שיכול להיות שבלילה כשאתם לבד אתם באמת בוכים באמת כואבים, אבל בחוץ איפה שכולם רואים אני אראה לכולם שאני חזק שאני גיבור...
וכל זה למה? האם אלוקים אוסר על אדם להיות לפעמים עצוב.
האם אלוקים אוסר מידי פעם להתאבל?
הטבע האנושי הזה לא רק מפריע לי.
הוא פוגע בכם.
ההדחקה שאדם עושה לעצמו קורעת אותו מבפנים.
המשחק האדיוטי הזה יהרוג אתכם בסוף...
למה אתם עושים זאת, למה?
אסיק,
אני רוצה להתמקד דווקא במילה הראשונה שכתבת.
בסיעתא דשמיא!
הכל קורה משמים!
אם הכל קורה משמים
אז לא צריכה להיות דאגה
צריכים לבטוח בה'
צריכים להיות שמחים
לא צריכים להתייאש
לא צריכים להיות עצובים
כמה קל ונעים זה היה אם זה היה כ"כ פשוט....
אך מה לעשות, העולם שלנו מלא באי בהירויות
והעולם שלנו מתמלא באנשים מדוכאים מיום ליום...
לצערינו הגדול.
העולם שלנו מלא ביצר הרע
וכן המחשבות שלנו נוטות להאמין למציאות
אנחנו במלחמה! הערבים עלינו... פה לוקחים, שם הסכם "שלום"
אז אנחנו בסכנת הכחדה כבר אלפי דורות... אז שנבכה??
לא, נילחם!! ברור!
מזה יעזור אם נבכה? נמות, אם לא נעשה כלום
אז ברור שנילחם, הרי אנחנו רוצים לחיות!
כתבת "אם מאמינים אסור להיות עצובים, אם עצובים לא מאמינים?"
אם מאמינים אסור להיות עצובים זו השאיפה!
ואם עצובים לא מאמינים, ממש לא נכון..
גם באבל אנחנו עצובים... אז למה הקב"ה רצה שנהיה עצובים?
הרי צריך להיות בשמחה..
אז כדי לעכל את האובדן, לבכות על אדם כשר והלך מן העולם..
כן כי זה דרך החיים.. עצובים כשמשהו חסר!
אז על מה אנחנו עצובים עכשיו?
על זה שעוד לא מצאנו?
על זה שאולי לא נמצא?
על זה שאולי תהיה לנו אשה/ בעל עם שגעונות?
כנראה שאנחנו צריכים לעבור את זה,
זה כל העניין של אמונה, למצוא נק' טובות
במצב שנראה לנו בעיניים מציאותיות כמצב לא טוב
אז עוד לא מצאנו? בסדר, עוד נמצא
זו תק' שאנחנו צריכים לעבור
לתקן עוד מידות
ללמוד משהו כדי שעול הפרנסה יהיה יותר קל
אנחנו צריכים להיפגש עם עוד אנשים לפני החצי השני שלנו..
הבעל/ האשה קצת לא מתאימים?
זה משהו שאנחנו צריכים לעבור
אולי האשה/ בעל הוא מישהו שעוזר לנו לתקן מידות פגומות אצלנו
הרי כל המטרה שלנו בעולם היא לעבוד את ה'
ואיך נעבוד אותו עם מידות פגומות? אז הנה, החצי עוזר לנו לתקן
לנסות להסתדר עם מישהו קצת שונה מאיתנו... זה הזמן!
אולי האישה העתידית שלנו אחרי הגירושין אם יהיו תהיה אישה כמו הראשונה..
לפחות נדע להסתדר איתה ואז החיים שלנו יהיו יותר טובים, כשאנחנו אחרי התמודדות...
לא נמצא אף פעם?
הקב"ה איתנו בכל מצב!
הוא מזווג זיווגים!
אז שאנחנו נדאג??
בסדר, עושים השתדלות
מנסים עוד ועוד
ולא מפסיקים להשתדל
אך במקביל יש לנו גבול יכולת אנושית
והגבול הזה נגמר איפשהו
וכן, יש דאגה א-לוקית במיוחד בשבילנו
באופן אישי!!!
מי יודע אם הבנאדם שהיינו צריכים לחיות איתו היה איזה אחד מכה או משהו?
או מישהו עם שגעונות שלא מתאימים לי?
מי יודע דרכי ה'?
לא לנו חשבונות של מקום!!
מה שאנחנו יכולים אנו עושים!
אך מה שמעבר ליכולתינו, אל לנו לדאוג!
וכן, מותר להיות עצובים אך לא לזמן ארוך
אנחנו אנושיים לחלוטין, ובעולם שלנו אין מישהו
שלא היה, הווה או יהיה עצוב... ככה זה!
אנחנו לא בורחים מהמציאות
אנחנו מתמודדים איתה בדרך הכי טובה!
עם מחשבות חיוביות..
רבים מהפיסכולוגים אומרים שאם המחשבות שליליות
זה משפיע מאודעל הבנאדם...
ואם המחשבות חיוביות אז העולם ייראה שונה בהחלט..
אז למה להיות פסימיים?
אנחנו לא מדחיקים!
וזה לא משחק!
זה אמיתי!
זה נקרא אמונה!!!
ברוך הבא להפנמת המושג...
רבים לא מפנימים את זה, גם אני עדיין לא מבינה מה המשמעות של אמונה
אבל אני יודעת שאני תמיד מבררת
תמיד מנסה להבין ומקשה ושואלת עוד ועוד
וכן, זה מסתדר לי מאוד עם הטבע האנושי
זה מסתדר לי מאוד!
ולא, לא רוצה ללמוד דברים מהגויים כשבעצם
כל הפסיכולוגיים למיניהם לוקחים את התיאוריה שלהם
מהעולם החילוני, ממושגים של הפרכת מחשבות וכו'...
אני לא צריכה את זה!
יש לי אמונה!
יש ביהדות יותר ממה שאנחנו חושבים
היהדות זה הכל!!!
במלוא מובן המילה
והפסיכולוגיה היהודית קיימת כבר אלפי דורות עוד לפני פרויד ושות'
זה אמיתי ביותר!
אם יש אמונה אז אני לא צריכה פסיכולוגיים
האמונה פותרת לי הכל!
ממש הכל!
אז כן, לא אמרנו שזה לא קשה להאמין..
תמיד יש קשיים באמונה אבל לפחות הדרך שלנו יהודית
ולא מתערבבת עם הגויים...
מקווה שהבהרתי את נקודתי.
ערב טוב!
|
|
|
|
|
|
