מי היה מאיר סעמניצער ?

הבדיחה עם 'והוא שהרג את הנפש' חוזרת על עצמה במקומות רבים, היא יוחסה גם לר' חיים פיליפובער ראה תולדות היהודים בקובנה עמ' 227. 

 שמועה יותר נאמנה מצינו על שם מהר"ח מולאז'ין שפעם סידר זקנו אחר המרחץ (אולי בכלי אינני זוכר כרגע) ושאלו משהו מה עם האמור בזוהר 'ווי ליה לאיש דשלח ידיה בדיקנא' וציווה עליו לעיין בזוהר שברשותו ושם-  לפי הסיפור-  נוסף בגליון 'בתער'. 

ואם נכונים הדבריםהרי שהם בהתאם לשיטת רבו הגר"א מווילנא לאחד את הזוהר והתלמוד בכל מאי דאפשר. 

הוזכר פה על 'והוא שהרג וג'' בהקשר של רייפמאן,
 
רייפמאן כידוע היה בריה משונה מדקדק במצוות ומגיה כתובים. חוקר תולדותיו (ומעריצו הגדול)  מאיר הרשקוביץ באחד ממאמריו בהדרום אדותיו מספר כי אשתו של רייפמאן היתה צדקנית ובן יחיד היה להם, והיא חששה על עתידו הרוחני של בנה השרוי במחיצת אביו והלכה להמלך באחד מצדיקי הדור, אותו צדיק חקרה האם זהיר בעלה בנט"י של שחרית והיא השיבה הן, אם כך נענה הצדיק ואמר אין לה לחוש לכלום. וכך הווה. אותו בן הפך לחסיד והיה כה פרום עד שאפילו סירב לשבת  שבעה במות אביו. ...

   

הבן הזה היה דיין בק"ק לובלין.

ככל שתפוצתה של הבדיחה על 'והוא שהרג את הנפש' גדולה יותר, כך גדולה האווילות לייחס זאת להגהת החזו"א.

תוקן על ידי י_לבנוני ב- 16/09/2008 14:13:18

לגבי ר"ח מולאזין, ראיתי בעבר בציטוט משמו כי "ווי למאן דאושיט ידיה בדיקנא יקירא עלאה וכו" וכל העניין בזוהר של דיקנא קדישא ושאר התיאורים אינו נסוב כלל על זקן שלנו, אלא רק על דרך המשל המתואר בזוהר על צורת פני השכינה.

אאל"ט, ראיתי זאת בספר 'דעת כהן' לראי"ה קוק. אשמח אם מישהו יואיל למצוא את הדברים.

בדעת כהן סימן ו' משיב הרב קוק לרב הרצוג לגבי שוחט מגולח שגם נראה מחלל שבת, אמנם הוא דן בגילוח בהיתר (כגון מספריים "לפי הכרח הנימוס" או מכונה "שאולי היא רק בכלל מספריים"), אבל הוא כלל לא כותב איסור נגיעה בזקן (לא על צורת השכינה ולא על צורת האדם).

את הדברים המצוטטים מר"ח מולאוזין ראיתי ולצערי אינני זוכר היכן, לכן אשמח אם ימצאו שם או במקום אחר

* http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=utf-8">* name="ProgId" content="Word.Document">* name="Generator" content="Microsoft Word 10">* name="Originator" content="Microsoft Word 10">*--[if gte mso 9]> Normal 0 MicrosoftInternetExplorer4 *[endif]**--[if gte mso 10]> *[endif]*

'...וסופר שנשאל הגר"ח מוואלאזין בעת חפיפת זקנו בעש"ק מא' מצדיקי תלמידיו "רבי זוהר" והשיבו "עיין בזוהר שלי" ובפתוח התלמיד הנ"ל הזוהר מצא שכתוב בגליון על המאמר "וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא" נשא ק"ל תיבה אחת "בתער" והכונה גלוי' שהיא על שליחות יד באופן האסור כמו "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו"....' (אגרות הראי"ה ח"ב אגרת תס"ו)

כמדומני שכך אירע גם לגר"ח עצמו, ששאל את הגר"א מדוע אינו נוהג כדברי הזוהר להניח תפלין דר"ת, והראה לו בזוהר שלו שתיקן הגירסה.
ושמא היה זה ר' סעדיה.

מציץ
 
ייש"כ, אך הטעם שאני ציינתי משמו נראה בעיני כנימוק העיקרי, מי יתן והדברים יימצאו.

'אמר לו [מהר"ח להגר"א] הלא נמצא בזוה"ק על המניח תפילין דר"ת שהוא בן עוה"ב... והשיבלו אין אנימהדר כ"כ  אחר עוה"ב, והמהדר אחר עוה"ב [בכת"י הצריז"ס נוסף: ועובד ע"מ לקבל פרס] יניח תפילין של ר"ת וגם פשט הזוהר אינו כן]' ומיום שמעו מפי קדשו של הגר"א ז"ללא הניח תפילין דר"ת' (כתר ראש). 

נראה איפוא שהאמור לעיל כי הגר"א הגיה הזוהר בענין זה אין לו מקור כלל וטל"ח.

כך כותב ר' יעקב מקיידאן (שלמד בוולוז'ין, על אפם וחמתם של אליאך וקמנצקי) בס' מצרף העבודה, בהג"ה:
אמר המסדר, וכן שמעתי מפי הרב הגדול ר"ס [=ר' סעדיה] תלמידו [של הגר"א] (שראה) [שראיתי] אותו יושב כל היום בתפילין של רש"י ולא הניח של ר"ת. ושאלתי ע"ז מחמת שאני ראיתי אותו מקודם שהי' מניח של ר"ת. והשיב בזה"ל, שרבינו החסיד אמר שלא להניח של ר"ת מטעם הנ"ל, שאנו מניחים הפרשיות מעומד [ואילו לדעת ר"ת הפרשיות צ"ל בשכיבה]. ורציתי להראות לו מאמרי הזוהר שמונח עפ"י סדר הפרשיות של ר"ת. וראיתי שהם מסומנים בשני חצאי ירח, שאינו גורס אותם. ושאלתי איך הי' רבינו ז"ל יכול להזהר מהיסח הדעת כל היום, והשיב שרבינו אמר שהסח הדעת הוא קלות ראש כדעת רבינו יונה.

משיטפא דלישנא קשה לדעת מי לא גרס בזוהר, הגר"א או ר' סעדיה. מחד גיסא מתאים יותר לייחס לגר"א שינוי הגירסא, אך מאידך גיסא לכאורה לא מסתבר שר"ס רצה להראות לגר"א את דברי הזוהר כאילו לא ידע אותם.

כל הכבוד על גילויו של מחבר מצרף העבודה וזהויו כר' יעקב הנ"ל (כמבואר בעלי ספר ה' וכו')

 אבל האם מישהו טרח להשיב לבעל אבי הישבות אשר הוכיח  בספרו 'מצרף העבודה במצרף האמת' שמבחינה היסטורית הספר בדוי?

וכמדומה שיש להוסיף את הענין של התפילין להוכחותיו (אם כונתו הכותב שהגר"א הגיה הזוהר).

 יש לפנינו ב' גירסאות בענין דעת הגר"א על האמור בזוהר. אחת' מנומקת ומבוארת ויוסודה שאין הביאור כן בזוה"ק, והעתיקה באורך (ואני קצרתי בהעתקה) באור חדש להר"ש מלצאן.  וא' של 'מצרף העבודה' שהגר"א (?) הגיה הזוהר. אחד משניהם כתב לא נכון האם ישנו ספק מי נאמן יותר?

יישר כח ללבנוני על המקור מס' מצרף העבודה.
כמדומני שהפי' הפשוט בדברים הם, שהמסדר (=ר' יעקב מקיידאן ?) הוא זה שראה את ר"ס עם תפילין של רש"י בלבד, והוא זה שרצה להראות לר"ס את הזוהר, והוא זה שראה שהם מסומנים בשני חצאי ירח ש[ר"ס] אינו גורס אותם.
ואין כאן שום הגהה של הגר"א לזוהר.
כנלענ"ד

בשמחה, דבריך הם אחת האופציות שכתבתי.
אך המוזר בדרך זו, כאילו ר"ס הי' מאן דאמר לגרוס או לא לגרוס בזוהר, דהיינו שיש איזה ערך לשיקול דעתו למחוק מהזוהר משהו שלא היה נראה לו.

באשר לדבריו של אבי הישיבות על ס' מצרף העבודה, הוא פשוט הולך כסומא בארובה אחרי דובנוב, ושניהם לא הבינו את מהלך העניינים שבמצרף העבודה, שמדובר שם אודות שני חסידים (בתוספת הגהותיו האישיות של המו"ל), והם מצביעים על הסתירות הפנימיות, מבלי להרגיש שגברא אגברא קא רמית.