פחד מוות בנהרדעא

.


ר' אחי בר' יאשיה הוה ליה איספקא דכספא בנהרדעא.
אמר להו לר' דוסתאי ב"ר ינאי ולר' יוסי בר כיפר: בהדי דאתיתו, אתיוה ניהלי.
אזול, יהביה ניהליה.
אמרי להו: נקני מינייכו.
אמרי להו: לא.
אמרי להו: אהדריה ניהלן.
 ר' דוסתאי ברבי ינאי אמר להו אין, ר' יוסי בר כיפר אמר להו לא.
 הוו קא מצערו ליה.
 א"ל: חזי מר היכי קא עביד?
אמר להו: טב, רמו ליה.
כי אתו לגביה, א"ל: חזי מר, לא מיסתייה דלא סייען, אלא אמר להו נמי טב רמו ליה!
 א"ל: אמאי תיעבד הכי?
 א"ל: אותן בני אדם; הן אמה, וכובען אמה, ומדברין מחצייהן, ושמותיהן מבוהלין- ארדא וארטא ופילי בריש. אומרין "כפותו" - כופתין. אומרין "הרוגו" - הורגין. אילו הרגו את דוסתאי, מי נתן לינאי אבא בר כמותי?
 א"ל: בני אדם הללו, קרובים למלכות הן?
 א"ל: הן.
 - יש להן סוסים ופרדים שרצים אחריהן?
א"ל: הן.
 א"ל: אי הכי, שפיר עבדת.
(בבלי גטין יד)


תרגום:
רבי אַחַי בן רבי יאשיה, היה לו כלי כסף בנהרדעא.
אמר להם, לרבי דוסתאי בן רבי ינאי ולרבי יוסי בר כיפר: כשאתם באים (אלי, ועוברים בדרככם דרך נהרדעא) - הביאו אותו אלי.
הלכו. נתנוהו להם.
אמרו להם: נעשה עמכם קניין.
אמרו להם: לא.
אמרו להם: החזירוהו לנו.
ר' דוסתאי ברבי ינאי אמר להם כן, ר' יוסי בר כיפר אמר להם לא.
היו מצערים אותו (הנהרדעים את ריב"כ).
אמר לו: רואה אדוני כיצד הוא עושה?
אמר להם: טוב, הכו אותו.
כשהגיעו אליו (לרבי אחי), אמר לו (ריב"כ): ראה אדוני, לא די שלא סייע לי, אלא שגם אמר להם "טוב הכו אותו"!
אמר לו (רב אחי לרבי דוסתאי): מדוע עשית כך?
אמר לו: אותם בני אדם, הם אמה וכובעם בגודל אמה, ומדברים ממרכז גופם, ויש להם שמות מפחידים - ארדא וארטא ופילי בריש. אומרים כפותו - כופתים. אומרים הרוגו - הורגים. אילו הרגו אותי, מי נתן לינאי (אבי) בן (אחר) כמותי?
...
אמר לו: טוב עשית.

=============================

.


ודיוק שרק עתה שמתי לב אליו:


יתכן כי ר' יוסי סובר שגם לשיטת שמואל, כאן לא ניתן לחזור. הרי מחלוקת רב ושמואל היא במי שאומר "הולך לפלוני".  במקרה שלנו, רב אחי עצמו הוא שמינה את השניים לשליחים, ולכן מיד כשקיבלו לידם את כלי הכסף, זכו בו עבור רב אחי, והקניין נעשה. אין אפשרות לחזור - לשיטתם - אפילו לדעת שמואל.

מואדיב

לא הבנתי את שתי השאלות.
למה הם לא חטפו את הכלי? כנראה הוא שם אותו בכיס. היה להם יותר קל להרביץ, הם גם אהבו את זה כנראה. לא ראית אף פעם תגרת רחוב? אתה מחפש הגיון במכות?
למה הוא לא ענה לא? מה הוא יענה לו? אולי הוא יוציא לו לשון.
אדם מעודד בריונים להרביץ לחברו ואתה שואל למה הוא לא עונה לו?

_________________

מואדיב,

הסיפור הזה הטריד אותי מאוד, ואני שמחה שהעלית אותו כאן.
הוא עורר בי אי-נוחות רבה מבחינה מוסרית - הכיצד אומר ר' דוסתאי "הכו אותו"?! לכאורה, גם אם היה שותק, משפיל עיניו שלא לראות וכד', היתה זו התנהגות מטרידה, אבל "הכו אותו" הוא ממש השתתפות פעילה באלימות! בעקבות כך עלו בי שאלות על האחריות שיש לאדם כלפי אחרים שאיתו (מול צד שלישי מאיים), גם כאשר אינו מסכים עם דרכם (או אפילו מאמין שבהתנהגותם הם פוגעים בו). זה כמובן פתח לדיון רחב בשאלת תוקפה המוסרי של "משת"פיות" מסוגים שונים (ואולי גם משליך על שאלות של הסגרה לרשות אויב וכו')...
הסיפור מכריע (לפחות ברמת הפשט) לטובת התנהגותו של ר' דוסתאי, אבל אני בכ"ז נותרת עם שאלות.

.


אמא שלום:

לגבי התנהגותו של ר' דוסתאי, אולי כדאי להשוות להתנהגותו של עולא כאשר עלה ארצה מבבל בלוויית שני בני חוזאי:

(נדרים כב)

"עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א"ל נפשך הצלת קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב א"ל ההוא שעתא  לא עברינן ירדנא"

גם כאן, הוא אומר לו במפורש "אין, ופרע ליה בית השחיטה!" לכאורה - עידוד להמשכת המעשה. נראה לי שמדובר בתגובה הנובעת מפחד מפני  מפעיל האלימות בשני המקרים.

 

מואדיב,

אכן דומה להפליא (וגם שם תמהתי והוטרדתי...).

"תגובה הנובעת מפחד מפני  מפעיל האלימות" - האם תגובה שהיא סוג של הלם, או דוקא אינסטינקט הישרדותי? אולי שניהם? ולמרות הכל, אני מוטרדת האם זו לא רק התגובה המצויה (ויפה שיש לכך ביטוי כאן ואולי גם נחמה בדיעבד למבצע) אלא גם התגובה הרצויה.

ואולי בכלל כל הכוונה כאן היא להטריד, לגרום אי-נוחות ולעמת את הלומדים/ות עם הדילמה המוסרית...

ראו בספרות השואה מקרים רבים דומים ושונים, חמורים שבעתיים ומאירים כאור שבעת הימים..

_________________