לכאורא בארה"ק, יש לנהוג בט' הימים כמנהג הספרדים.

תוספת

לכבוד האבילות על החורבן, זכינו לפסטיבל דגים גבינות וסויה.
והאם לא היה עדיף שלא להוסיף על דברי חז"ל כדי לא להגיע למצב של היום.

אליישיר.

על דא אני מתאבל. על שבדבריך הינך טוען כי "אין עניין אבלות כל עיקר אלא כל כולו מתוך רצון לקיים רצון ה' יתברך כראוי"

ועל זה אמרתי שזוהי המרה מ"אבלות על המקדש" ל"עשיית רצון חז"ל או ה'"

אדם שכואב לו על שירד מגדולתו הוא מתאבל כי הוא מתאבל לא כי זה רצון ה'!

עיין לדוגמה מה עשה דוד כאשר בקש את נפש בנו שניגף בעקבות חטא בת שבע?
ירד לארץ שבעה ימים בצום ללא אכילה ללא שתיה, ללא סיכה וללא החלפת שמלות.
למה? כי זה רצון ה'? לא! כי כאב לו והוא ביקש את נפש בנו.

והוא הדין כאן. אכן, אדם שכל אבלו מסתכם בכך שהוא מעוניין לשמור על גדרי ההלכה. אכן נמצא חומרו קולו. שמתוך שבסוף ייאנס לעבור על ההלכה (שנראית לו כהלכה) יבוא בסוף להקל בהלכות אחרות.
אבל אני לא באתי אלא לכאוב על שאין אבלים אמיתיים שמתאבלים כי כואב להם ולא כי כך דורשים חז"ל או ה'.

וזהו כבוד שמים, שאנשים אבלים על ציון.

אלא שהינך טוען שיתכן שזהו חילול כבוד שמים. ועל זה טענתי שאם על יודע דת ודין הינך מדבר אין בכך חילול כי כולם יודעים שעושה זאת לכבוד ה'. ואם על שונאי או לא יודעי ה' הינך מדבר - הנח אותם ואת מעשיהם שאין להם כל זכות ללעוג על אדם המתאבל על דבר היקר לו.

ובאמת, שגם החילונים ואומות העולם יודעים לכבד את האדם שיש לו עקרונות ודברים היקרים לליבו והוא מוכן שלא להתרחץ תשעה ימים לאות אבל וזיכרון. ורק רדודי השכל שביניהם בזים לכך.

ביתר
תוספת מרובה על העיקר.

בעזהי"ת

בעזהי"ת



   יהודים.
   איני יודע כמה אתה מכיר את העולם החילוני, את נקודת המבט של העולם החילוני - זה שלפעמים רק ביום תשעה באב בצהריים יתוודע לו התאריך (אם בכלל!), אך להווי ידוע לך שאם יהודי בעל זקן ומגבעת וחזות חרדית, יושב לו מדיף ריח באוטובוס חילוני, הסובבים אותו לא חושבים לעצמם "כמה נאצל זה", אלא  "כמה מסריח זה, שילך לעזאזל". 
   
   כמו"כ, באמירתך כאילו שאבל אמיתי הוא רק זה הפורץ גבולות, הרי אתה מתיר לאווין דאורייתא של שרט לנפש, שהרי בוודאי אלה נעשים מתוך צער עמוק.

   דייך במה שהתורה אסרה לך, ואין צורך "להיות אבו עלי", כלשונו החריפה והפשוטה של מרן הגר"ע יוסף, בדיוק בנושא זה.

שימו לב לאבסורד:

מכובדנו אלישיר מעלה הצעה נאה שמיועדת למנוע מפגעי אי נעימות במשך ימים ספורים בשנה.

המקור לנוהג שלא להתרחץ ולהחליף בגדים הוא הלכתי טהור, ואעפ"כ, יש מקום לדון שבימינו ומקומנו עדיף להקל.
ו
מה אומרים המגיבים הנכבדים? יש החוששים מפני חרמות וכיו"ב, ולעומ"ז יש מביאים ראיה מרבנים המקילים לשואלים פרטיים.

ושוב, מדובר על ימים ספורים בשנה, ועל שינוי ש"לפי הספר" קשה לביצוע - חילוף מנהג אשכנז בספרד.

ולעומת זאת,

מפגע מסוג זה הרי קיים כל הקיץ - מאחר ו"הצטווינו" לחבוש כובע ולעטות חליפה כהה ולהזיע בהם. ואע"פ שמותר לכבס, אין מנקים חליפה בכל יום וריח הזיעה דבק בה.

הלואי וניתן היה לומר שהבעיה הנדונה קיימת רק בתשעת הימים!

והמקור למנהג נפסד זה - אינו הלכתי כלל.

אבל על זה - אין דנים כלל. הדבר חסר סיכוי מראש..

צלצח
זו בעייה מגזרית, אצלי ב"ה היא לא קיימת.

בעל בעמיו

תתפלא, אך גם בשכונה שלי היא לא קיימת, למרות שהיא שייכת למגזר.
אני מתגורר בשכונה "עשירה" בה אנשים משנעים עצמם באמצעות רכבים ממוזגים, ובבית הכנסת מעולם לא נתקלתי בתופעות מהסוג הנדון.

אבל לא ראיתי חשיבות לציין אם הבעיה קיימת בקרבתי או לא, לפי שאין זה נוגע  לעצם האבסורד שהעליתי.

בעזהי"ת



   צלצח הנכבד.

   א. כל הרוצה לילך ללא חליפה, יכול לעשות כן. רוב בחורי הישיבות שאני רואה, נמצאים רוב שעות היום ללא חליפה, ואיך שלא יהיה אין כאן בעיה מדינא להשאיר את החליפה 'לכבוד שבת' וכדומה. לעומת זאת, בנידו"ד כן יש צורך לדון בטענות הלכתיות, כדי לנהוג אחרת.

   ב. נגעת כאן בנקודה מעניינת. לטענתי, מבלי משים (כי לא הייתה כאן מגמה מוכוונת מראש, אלא הדברים נוצרו כך בשל מספר גורמים, בחלוף הזמן), הלבוש החרדי האופייני מונע יכולת להשתלב בשוק משרות העבודה הפשוטות. חולצה לבנה ומכנסי 'אלגנט' שחורות (הדורשות ניקוי יבש!), הם לבוש מאוד נוטה להתלכלך אפילו בעבודה קלה בסופר מרקט הקרוב, ולא כל שכן במספר רב של עבודות מעט יותר מלוכלכות. אפשר לומר במשפט אחד, שהלבוש החרדי נוטה לייצוגיות, ולבוש יצוגי אינו נוח לעבודה שאינה ייצוגית/משרדית.
   לכן, בטח בהיותך בשכונה 'עשירה', יש יותר קלות לעמוד בעול הלבוש הייצוגי - שהרי כל עניינו של הלבוש הייצוגי הוא אצל אלה היכולים להשאר כל היום תחת המזגן והשלחן המשרדי הנינוח.