דת משובשת שהיא תורה אלוהית, היתכן?

יהודים
אין ספק שאף אחד מהחוקרים ומכל הצדדים והאסכולות, אינו חף מטעויות ופניות. לכן צריך לבחון בזהירות כל מחקר וחוקר באופן פרטני וכמובן לא לקבל את כל מסקנותיו של חוקר מסוים, גם אם הוא בדרך כלל צודק במסקנותיו.
   גישה זו של החוקרים לבחון את ההיסטוריה בשלב הראשון נקי מפרשנויות תנ"כיות, הינה הגישה הנכונה לחקר האמת. וכפי שהבנתי גם אתה מקבל גישה זו. כמובן שבשלב השני לאחר שגילינו את התקופה וכו' של הממצא, ניתן להיעזר בתנ"ך. עצם זה שהתנ"ך מלא סתירות פנימיות, היא סיבה מחייבת בפני עצמה שלא להתבסס על התנ"ך מבחינה היסטורית (להיעזר בתנ"ך אפשרי, אבל לא להתבסס).

דרום
כתבת: "לעומת זאת אם אין רק 4 מקורות אלא יש הרבה מקורות, אין כאן זיוף אלא אמת, כל מי שכותב ספר היסטוריה, אוסף חומר אותנטי קדום המתעד את ההיסטוריה של אותה תקופה, והוא כותב את ההיסטוריה על סמך כל אותם מקורות מהימנים."
הסופר שאסף וליקט מכל אותם מקורות, "הוא" אכן סופר אמין. אבל ההיסטוריה שהוא מציג אינה אמינה, כיון שהיא אינה ברורה והיא נסתרת מהמקורות שהביא אותו סופר אמין. כלומר זה שהוא היה ישר מספיק להציג את כל הגירסאות, מראה שהסופר היה ישר. אבל מה שקיבלנו זוהי היסטוריה משוערת בלבד, כיון שאנחנו צריכים להתמודד עם כל הגירסאות שהביא אותו סופר ישר שלא היה סופר צנזור.

בעניין השערת התעודות, זהו נושא מורכב שלא כאן המקום לדון בו.

תוקן על ידי micklary ב- 14/08/2008 11:27:33

מילקרי

כמובן אין קץ לספקנות, מי אמר שאביך הוא אביך ואמך היא אמך, מי אמר שהסופר אמר אמת ולא שקר, אבל לא לשם כך קמו אסכולת ולהוייזן ושאר אסכולות, בכדי לפקפק אין צורך באסכולה או במשנה סדורה, די לומר שחוץ ממה שראיתי בעיני לא קיים כלום, ובכך הכל בא על מקומו בשלום.

הבשורה הגדולה של מבקרי המקרא לא היתה כי הם סתם כך לא מאמינים בכלום, הבשורה של מבקרי המקרא היתה כי הם מצאו את השקר של התנ"ך, ובעזרת אותו שקר תתברר האמת מתוך השקר.

ומהו השקר של התנ"ך?

בהיסטוריה המקראית קמו 4 סופרים בעלי אינטרסים, ואותם סופרים הם הם הזייפנים הגדולים של התנ"ך.
זייפן אחד שם לו למטרה את המקדש, והוא הלך וזייף היסטוריה שבמרכזה היה משכן מקביל למקדש.
זייפן שני שם לו למטרה לספר את קורות האבות, והוא זייף את קורות האבות עם שם הויה. 
זייפן שלישי שם לו למטרה את  קורות האבות, והוא זייף את קורות האבות עם שם אלהים. 
וזייפן רביעי שם לו למטרה את ריכוז הפולחן, והוא זייף ספר שלם של נאומי משה, שבמרכזו ריכוז הפולחן, וגם ספר מלכים פרי עטו וזיופו.
 
אם אין מספר זייפנים בעלי אינטרסים מוגדרים, כמובן כל סופר יכול להיחשד כזייפן מקומי, אבל מדוע בכלל הוא כתב מגילה? מי יקרא אותה? את מי זה מעניין? מי יאמין לה? 

זה ההיגיון הבסיסי של מבקרי המקרא, וגם הם לא העלו בדעתם סתך כך לפקפק.

_________________

לניתוח אחר של המקורות:

אביבי, יוסף בן אריה.
‬ *-- filename: full-xxx-body *

‫ על סגנונות הקדש בתורה /יוסף אביב"י.
‬

דרום
אין סיבה לפקפק ללא סיבה מוקדמת, כאן הסתיאות הפנימיות מעוררות את הפקפוק.
אם לא השערת התעודות, איזה הסבר אחר יש לך לגירסאות השונות והסותרות הרבות?
זה שהסופר לא צינזר (אולי) מן המקורות שהיו בידיו, והביא את כל הגירסאות, עדיין לא מסביר איך המקורות סותרים זה את זה.

כתבת לעיל: "יש מספיק הוכחות להראות את אמיתות החומר למרות אותם שיבושים".
   הוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות יש רק על המחצית השניה של התקופה התנ"כית. בכל מה שלפני כניסת ישראל לא"י אין שום ראיה היסטורית (עד כמה שידוע וזכור לי).

תוקן על ידי micklary ב- 14/08/2008 13:04:56

מיקלרי

צל הרים אתה רואה כהרים.

קצת סדר.

נניח הגיעו אלינו 2 מקורות, אחד מספר כי עם ישראל עברו בגבול מואב ואכלו ושתו שם, והשני מספר כי עם ישראל לא עברו שם בכלל אלא הקיפו מסביב. 

2 המקורות מסכימים שעם ישראל יצאו ממצרים
2 המקורות מסכימים כי הם היו צריכים ללכת דרך גבול מואב
 אבל יש מחלוקת בין המקורות מה היה מסלול ההליכה.

האם סתירה זו תגרום לי לפקפק באמיתות המקורות? לא. אני משוכנע מעל לכל ספק שעם ישראל היה עם מלוכד עם 12\13 שבטים, אני משוכנע שהיה להם מנהיג שהוציאם ממצרים, אני רק לא יודע האם הם עברו שם ואכלו ושתו, או שלא עברו שם בכלל, ואולי צריך קצת לדייק יותר במקראות כי הם בכלל לא סותרים.  

***

האם יש סתירות מהותיות בין המקורות בדבר ההיסטוריה של העם?
האם יש מקור שאומר שהיו 3 אבות, ויש מקור שאומר שהיו 4 אבות?

האם יש מקור שאומר שעם ישראל כבש את הארץ ומקור אחר טוען שהם נולדו שם?

לא, ספר יהושע מתאר כיבוש בסערה, ספר שופטים מתאר כיבוש קצת יותר טבעי, ספר יהושע התרכז באותם כיבושים סוערים, ספר שופטים התרכז באותם כיבושים טבעיים, אבל אליבא דשניהם היה עם מלוכד שכעת הוא נכנס וכבש את הארץ.

אין בכוחם של הסתירות הקיימות לפקפק באמיתות ההיסטוריה, כי הסתירות הם בפרטים הזניחים ולא במהות הסיפור.

כדאי לשים לב לכך.

***

כעת נעבור לסתירות בין קבצי החוקים בתורה, כאן לכאורה מי שלא מעיין, יכול לחשוב כי קיימות עשרות סתירות בחוקים, הוכחה לכותבים רבים.

כבר ערכתי על הסתירות בחוקים הודעה ארוכה

עיונים בשיטתו של יחזקאל קויפמן
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=6&topic_id=1667215&forum_id=1364#R_6
סעיף 17

מספר הסתירות בחוקים בתורה הוא בדיוק 10.
כל קבצי החוקים מודעים זה לזה, והם משתמשים באותו מטבע לשון.

הוכחה כי מדובר בכותב אחד שהעתיק מכמה מקורות או ביאר את דעתו הסופית בספר דברים.

להלן סעיף 17, הסתירות בחוקי התורה, העתק מהלינק שם.

***

17- כעת נוכיח את מציאותם של 3 קבצי חוקים בתורה, ונצביע על סתירות שיש בין הקבצים.

לפני שנתחיל, הדברים שאכתוב כאן, נכתבים בשיטת לימוד, המפרשת את חוקי ספר התורה בצורה פשוטה, יש כאן היצמדות מקסימלית למילים. לדוגמה- אם במקום אחד נזכר בתורה שצריך לפדות פטר חמור, ובמקום שני כתוב שצריך לפדות בהמה טמאה, הרי שיש כאן סתירה. כמובן שגם חמור הוא בהמה טמאה, ולפי זה ניתן לפרש שגם המקור השני מדבר רק על חמור, אבל זו שיטת פרשנות מדרשית, ואילו אנו מחפשים את המשמעות הראשונה של המילים.

כעת יבואו כל חכמי הלב ויאמרו, אתה ממציא שיטת פרשנות ועורך סתירות, לאט לכם, יש סתירות שהם מוחלטות, כגון בכור לכהן או לבעליו, מעשר לכהן וכו', ויש סתירות שהם רק אם נצמדים למילים בצורה מקסימלית כגון פטר חמור או כל בהמה טמאה, כך שמכיוון שמצאנו סתירות מוחלטות, למדנו שהתורה מורכבת מ-3 קבצי חוקים שונים, בנוסף למדנו זאת מכל אותם כפילויות של חוקים שנשנו ושולשו בספר התורה, ואז נוכחנו שגם בכל אותם מקומות שיש להם הסבר, אבל בעצם יש כאן קובץ חוקים שונה.

מעשר
לפי ספר במדבר המעשר ניתן ללוי
יח,כא וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.

לפי ספר ויקרא המעשר ניתן לכהן או למקדש
כז,ל וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ, מִפְּרִי הָעֵץ--לַיהוָה, הוּא: קֹדֶשׁ, לַיהוָה. כז,לא וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ--חֲמִשִׁיתוֹ, יֹסֵף עָלָיו.
כל הפרשה שם עוסקת במתנות כהונה, לא נזכר שם לוי או ישראל אפילו ברמז, כך שגם המעשר הנזכר כאן הוא לכהן, יחזקאל קויפמן מכנה אותו המעשר הקדמון.

לפי ספר דברים המעשר נאכל לבעליו בירושלים
יד,כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה. יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.

קורא יקר, להלן דעת חז"ל, יש לחבר את החוק בספר במדבר לחוק בספר דברים, כך שיש מעשר ראשון ומעשר שני (הסבר מתקבל), ואת החוק בספר ויקרא יש להסב למעשר שני, ואם פודה מעשר שני מוסיף חומש (הסבר שאיננו מתקבל).
מה שקשה על ביאור זה, שבספר ויקרא כל הפרשה עוסקת במתנות כהונה, דיני ערכים, דיני המקדיש את ביתו או שדהו, דין מקדיש בכור או בהמה טמאה, דין מחרים, ואז מופיע דין המעשר, ולאחריו הובא דין מעשר בהמה.
כך שלפרש את המעשר כמוסב על מעשר שני שנאכל לבעליו בירושלים, זה הוצאת המקרא מפשוטו, כי פשוטו של מקרא עוסק במתנות הניתנות לכהן.

ריכוז הפולחן
לפי ספר שמות מותר לזבוח בכל מקום, כבר כתבנו את הפסוק על כך למעלה בסעיף 12, ואילו לפי ספר דברים צריך לזבוח רק במקדש, וכבר כתבנו את הפסוקים.

פסח
לפי ספר שמות יעשה הפסח בבית, יובא מהצאן, ויאכל צלי
יב,ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.
יב,ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. יב,ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.

לפי ספר דברים, יעשה הפסח בירושלים יובא מהצאן והבקר, ויאכל מבושל (בקר ומבושל)
טז,ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
טז,ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. טז,ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. טז,ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.

ביאור חז"ל, הבקר שנזכר בספר דברים רומז לקרבן חגיגה, וגם הבישול הכוונה צלי אש.

הבכור
לפי ספר במדבר הבכור ניתן לכהן ויאכלנו בקדושה
יח,יז אַךְ בְּכוֹר-שׁוֹר אוֹ-בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ-בְכוֹר עֵז, לֹא תִפְדֶּה--קֹדֶשׁ הֵם: אֶת-דָּמָם תִּזְרֹק עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-חֶלְבָּם תַּקְטִיר--אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה. יח,יח וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ: כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין, לְךָ יִהְיֶה.

לפי ספר דברים הבכור נאכל ע"י בעליו הישראלי בירושלים
טו,יט כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר--תַּקְדִּישׁ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. טו,כ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה--אַתָּה, וּבֵיתֶךָ.
נאמר כאן אתה וביתך, כלומר כל משפחתו של הישראלי, לא נזכר כאן אפילו ברמז כהן.

ועוד נאמר
יד,כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ: לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כָּל-הַיָּמִים.
הבכור הושווה למעשר, איזה מעשר? מעשר שני שנאכל לבעליו, הרי שגם הבכור נאכל לבעליו.

ועוד נאמר
יב,יז לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ, וְצֹאנֶךָ; וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יב,יח כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ--אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל, מִשְׁלַח יָדֶךָ.
המעשר הבכור הנדרים והנדבות והתרומות, כולם יאכלו ע"י הישראלי ומשפחתו בירושלים.

ביאור חז"ל, יש לפצל את הפסוק, המעשר יאכל ע"י בעליו, והוא מעשר שני, ואילו הבכור יאכל ע"י הכהן, כפי שכתוב בספר במדבר. את הפרשה בפרק טו העוסקת כולה בבכור לבעליו, פירשו חז"ל כמתייחסת לכהנים.

פדיון פטר חמור
לפי ספר שמות רק פטר חמור נפדה
לד,כ וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ;

לפי ספר במדבר כל בכור בהמה טמאה נפדה
יח,טו כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.

ביאור חז"ל, בהמה טמאה האמורה בבמדבר, הכוונה לפטר חמור, כי גם הוא בהמה טמאה. וכבר ביארנו שאנו מתייחסים לפשוטו של מקרא בצורה מקסימלית.

מתנות מהשלמים
לפי ספר ויקרא הכהן מקבל מהשלמים את החזה והשוק
ז,לד כִּי אֶת-חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי, שַׁלְמֵיהֶם; וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו, לְחָק-עוֹלָם, מֵאֵת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לפי ספר דברים הכהן מקבל מהשלמים (הזבח) את הזרוע לחיים וקיבה
יח,ג וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח--אִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה: וְנָתַן, לַכֹּהֵן, הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה.

ביאור חז"ל, יש לחבר את 2 החוקים זה לזה, ולתת לכהן מהשלמים גם את החזה והשוק, וגם את הזרוע לחיים וקיבה.

עבד עברי
לפי ספר שמות וספר דברים, עבד עברי יוצא בשש, והנרצע הוא עבד עולם.
כא,א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כא,ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.
כא,ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

ספר דברים
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,טז וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.

לפי ספר ויקרא עבד יוצא רק ביובל
כה,לט וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. כה,מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ. כה,מא וְיָצָא, מֵעִמָּךְ--הוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב.

ביאור חז"ל, יש לחבר את חוקי ספר שמות ודברים לחוקי ספר ויקרא, העבד יוצא בשש, ואם פגע בו יובל קודם יצא ביובל, וגם אם נרצע יעבוד רק עד היובל. ועבדו לעולם נמחק, ופורש לעולמו של יובל.

אמה עבריה
לפי ספר שמות אמה עבריה לא תצא כצאת העבדים בשש, אלא בנישואין לאדון או לבנו, או בסיוע לפדותה (כסף עבודתה יהיה לפדיון), ואם לא יעשה לה אחת מתוך שלש האפשרויות, תצא חינם אין כסף.
כא,ז וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. כא,ח אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לֹא (לוֹ) יְעָדָהּ--וְהֶפְדָּהּ: לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. כא,ט וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה--כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ. כא,י אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ--שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע. כא,יא וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה--לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ: וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף. {ס}

לפי ספר דברים דין אחד לעבד ולאמה
טו,יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
טו,יז וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.

ביאור חז"ל, מה שנאמר בפסוק יז שאמה נרצעת אינו כפשוטו, אין אמה עבריה נרצעת, ואף לאמתך תעשה כן, מוסב על עבודה שש שנים ועל הענקה.

גר
לפי ספר במדבר חוקה אחת לאזרח ולגר
טו,טו הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם הויה הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה.
ועוד הרבה.

לפי ספר דברים מותרת נבלה לגר
יד,כא לֹא תֹאכְלוּ כָל-נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי--כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. {פ}

ביאור חז"ל, כאן בגר צדק כאן בגר תושב.

ביאור חז"ל למושג "גר" בתורה נאמר שלא בדקדוק, בקישור הבא עקבנו אחרי הזכרתו של גר לאורך כל התורה, ובנינו פרופיל מהם דיני הגר, ראה שם סעיף 1, כיצד צריך לפרש את פשוטו של מקרא.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1410321

מנחת ביכורים
לפי ספר ויקרא פרק ב' מנחת ביכורים קרבה מחיטים טריות קלויות באש וכתושות, ומשתמע שהמנחה היא מנחת יחיד.
ב,יד וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. ב,טו וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא. ב,טז וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל, כָּל-לְבֹנָתָהּ--אִשֶּׁה, לַיהוָה. {פ}

לפי ספר ויקרא פרק כג' מנחת ביכורים של ציבור קרבה שתי לחם אפויות חמץ
כג,טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה. כג,יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה.

ביאור חז"ל, מה שנזכר בפרק ב' מוסב על מנחת העומר, מנחת ציבור הקרבה ממחרת השבת, נזכרה בויקרא כג,י-יא, וכאן בפרק ב' נזכר אופן עשייתה.

כאמור אין זה פשוטו של מקרא, ופשוטו של מקרא מדובר כאן במנחת ביכורים שהיא מנחת יחיד, כתוספת לשתי הלחם החמץ שהם מנחת ביכורים של ציבור. (ע"כ העתק) 

***

הסתירות בחוקי התורה קיימים בנושאים הבאים
1- מעשר, 2- ריכוז הפולחן, 3- פסח, 4- בכור, 5- פדיון פטר חמור, 6- מתנות מהשלמים, 7- עבד עברי, 8- אמה עבריה, 9- גר, 10- מנחת ביכורים.  

אודה ולא אבוש, בעבר לא ידעתי איך להתייחס לאותם סתירות, בעקבות שיחה עם אדם חושב (נכד של...), התחדשה לי הבנה. ספר דברים הוא הספר המעדכן, ספר דברים הוא מה שרצה משה שנעשה, כמובן כך הוא הבין מה'.
תובנה קטנה זו, פותרת את הבעיה כליל, ושוב נעלמו הסתירות והיו כלא היו.

מעשר, לפי ספר במדבר ינתן ללוי, לפי ספר ויקרא ינתן לכהן, אלו חוקים שהיו הוראה במדבר, אז היה המשכן ועובדיו במרכז וכך היה ראוי, לבסוף ראה משה כי אין חוקים אלה טובים, והוא ביאר בספר דברים כי המעשר יאכל ע"י הישראלי ומשפחתו.
כמובן שניתן לחבר את כל החוקים וליצור כמה מעשרות (חז"ל), דברי נכתבו בהנחה שיש רק מעשר אחד ע"פ פשוטו של מקרא.

ריכוז הפולחן, בשמות נאמר בכל מקום, בדברים נאמר במקדש, החוק בספר דברים הוא המעודכן.

פסח, בשמות נאמר מהצאן בצליה בבית, בדברים נאמר מהצאן והבקר בבישול במקדש, החוק בספר דברים הוא המעודכן.

בכור, לפי ספר במדבר יאכל לכהן, לפי ספר דברים לישראלי ומשפחתו, החוק בספר דברים הוא המעודכן, ההוראה שיאכל הבכור לכהן היתה טובה למדבר כאשר המשכן היה במרכז.

פדיון פטר חמור, בשמות נאמר דוקא פטר חמור, בבמדבר נאמר כל בהמה טמאה, האמור בבמדבר מבאר את שמות, וחמור לאו דוקא. ויש אומרים כי שמות מבאר את במדבר (חז"ל), כך או כך אין סתירה.
 
מתנות מהשלמים, לפי ויקרא חזה ושוק, לפי דברים זרוע לחיים וקיבה. ספר דברים הוא המעדכן, החוק עבר שינוי בכדי להקל על הישראלי, שלא יצטרך לתת לכהן חלקים חשובים מאוד, אלא חלקים פחות חשובים. וי"א כי יקבל הכהן את שניהם (חז"ל). 

עבד עברי, לפי ספר שמות וספר דברים עבד עברי יוצא בשש, והנרצע הוא עבד עולם, לפי ספר ויקרא עבד יוצא רק ביובל, ספר דברים הוא המעדכן, וכנראה ניתן ליישם גם את חוק ויקרא, כי יש כאן הבדל בין סוגי עבדים (בשמות ודברים מכרוהו בי"ד, בויקרא מוכר עצמו), וחוק ויקרא מדבר בעבד מך, בלשון חז"ל מוכר עצמו, וההיגיון אומר שהוא יהיה מכור עד שישוב לנחלתו ביובל, כי כך רצונו שיוכל לחיות עד שישוב לנחלתו ביובל ויפתח חיים חדשים.

אמה עבריה, לפי ספר שמות אמה עבריה לא תצא כצאת העבדים בשש, אלא בנישואין לאדון או לבנו, או בסיוע לפדותה (כסף עבודתה יהיה לפדיון), ואם לא יעשה לה אחת מתוך שלש האפשרויות, תצא חינם אין כסף, לפי ספר דברים דין אחד לעבד ולאמה. נראה שאין כאן בכלל סתירה, בשמות מדובר במכרה אביה, בדברים מדובר במכרה עצמה. 

גר, לפי ספר במדבר חוקה אחת לאזרח ולגר, לפי ספר דברים מותרת נבלה לגר, ספר דברים הוא המעדכן ואין כאן שום סתירה, יש חיובים שלא חויב בהם הגר, והוא איסור אכילת נבלה. 

מנחת ביכורים, לפי ספר ויקרא פרק ב' מנחת ביכורים קרבה מחיטים טריות קלויות באש וכתושות, ומשתמע שהמנחה היא מנחת יחיד, לפי ספר ויקרא פרק כג' מנחת ביכורים של ציבור קרבה שתי לחם אפויות חמץ.
לפי פשוטו של מקרא אין כאן בכלל סתירה, בויקרא מדובר במנחת ביכורים שהיא מנחת יחיד, כתוספת לשתי הלחם החמץ שהם מנחת ביכורים של ציבור. וחז"ל אמרו כי ויקרא ב' מפרש את אופן עשיית המנחה של ויקרא כג'. 

***

סוף דבר

עקבנו אחרי כל הסתירות בחוקי התורה, ונוכחנו לראות כי יותר משיש בהם להצביע על כותבים שונים ואסכולות שונות, יש בהם להצביע על עדכונים שמשה הורה בהוראת החוקים, וכפי שביארנו ספר דברים הוא הספר המעדכן והסופי, כל מליצות הלשון של החוקים מעידות כי הם מכירים זה בזה, יחזקאל קויפמן כתב על כך קטע ארוך בו הוא הוכיח איך כל קבצי החוקים משתמשים באותם מליצות לשון, הוכחה על כותב אחד, נמצא כי למרות הסתירות, דרכו של משה היתה להעתיק מקבצי חוקים שלפניו (חוק המעשר הקדמון הניתן לכהן), אבל לפעמים הוא גם חזר והורה כי אין צורך באותו מעשר קדמון, ודי במעשר לישראלי בירושלים.

בתקופת המקרא חיברו את חוקי דברים עם במדבר, והם הביאו את התרומה למקדש, הוכחה כי הם הכירו את קבצי החוקים אבל פירשו אותם אחרת, כך או כך, אבל עד כותבים שונים ואסכולות שונות, לא הגענו. 

_________________

דרום חוקר

אם אנחנו מדברים על זייפנים, האם לא ניתן לומר שהזייפן המאסף לכל הזייפנים היה חכם דיו בכדי לא להשאיר סתירות בקטעים השונים שהוא מחבר אלו לאלו?

ואגב אומר, שייתכן שהתירוצים שהבאת למעשר וכדומה, הם מקריים. כלומר, בעצם הזייפן שזייף את דברי משה בספר דברים - חשב מה הגיוני לומר בספר דברים. הזייפן שזייף את הקטע המדובר בבמדבר - חשב מה הגיוני היה לומר במדבר. הזייפן המאסף לא חשב על סתירות קטנות, או שחשש לגעת בעניינים שהוא לא מבין בהם, או שהבין את תירוציך, והעדיף להניח את זה כך, כדי להראות שאכן יש מחשבה העומדת מאחורי הדברים, וזה איננו ספר פשוט כלל וכלל. א"כ, עדיין לא ברור שאין מדובר בזיוף.