דת משובשת שהיא תורה אלוהית, היתכן?

[מיכה  על:

"הצורך לחשוב על דבר א-להים היא ירידה גדולה
שהיא דרושה לאדם בתור רפואה.
הכפירה היא הכנה שלילית לצורך העילוי העליון
-שלא יהיה שום צורך לחשוב על דבר א-להות
כי אם עצם החיים יהיו אור א-להים"
                                                                                 ]

שמה שבורא עולם נתן זו הדרכה והכוונה כלליים ולא את פרטי הפרטים.
פרטי הפרטים משתנים בהתאם לנסיבות הכלליות והאישיות.
אם תעיין טוב וללא דעות קדומות ומקובעות בתורה, תראה שזה כך, וזה גם לא סותר את מסורות חז"ל שלא תמיד מפרשים ומבינים אותם נכון ובהרבה מקרים מסלפים את משמעותם (לא במזיד!).

שלמרות שמה שאנו עושים היום כנראה שאינו תואם את כוונת התורה המקורית, בכ"ז זה לא כמו שאנו מקיימים דברי שקר (חלילה) כי יש לפחות את הרצון, ומכיוון שלפחות יש את הרצון והכוונה והתמימות, הרי שאלה דיים בימינו ובמציאות שלנו כדי להעניק לנו "שמירה" לא מודעת וגורם מכוון ולא מודע להגיע באיזה זמן כן לדעת ולהבין ולקיים את התורה כמו שצריך באמת, בדומה לשיטת "הניסוי ותעיה".

יהודים
אם לא אכפת לו לאלוהים שהדת תשתבש, כלומר שלא ממש אכפת לו שתהיה דת בכלל, ומצידו שבני האדם יעשו מה שעולה להם בראש.
אז למה לו מראש לתת דת, אם לא אכפת לו שתשתבש, ולא אכפת לו מה בני האדם עושים? אלוהים עושה דברים חסרי טעם ותכלית?! (אם הוא עושה דברים חסרי טעם ותכלית, אז גם אולי האדם נברא ללא תכלית).

שמניך
בינתיים כיום הרצון והכוונה והתממות, אינם מובילים אותנו לדעת ולהבין את התורה כמו שצריך באמת. כיום מי שרק מנסה ללכת בכיוון הזה, מיד מנודה ומוחרם ככופר בתורה כולה רח"ל...

גם מי שעושה זאת בהתרסה, במערכת משפטית חילונית מוחרם, ע"ע שר המשפטים. רק כשהדברים נאמרים כדן לפני חכמים בקרקע וכחלק ממו"מ  בבית המדרש, סופו להשמע. 

מיקלרי כתב:

אם לא אכפת לו לאלוהים שהדת תשתבש, כלומר שלא ממש אכפת לו שתהיה דת בכלל, ומצידו שבני האדם יעשו מה שעולה להם בראש.
אז למה לו מראש לתת דת, אם לא אכפת לו שתשתבש?

הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ.  רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה. (דברים י, יד-טו)

לה' אלוהינו השמים והארץ וכל אשר בה, אבל הוא אהב את אברהם וכרת עמו חוזה (ברית) לפיו הוא (אברהם) יהלך לפני האלהים ויהיה תמים עמו ובתמורה האלוהים ידאג לו,  יגדל אותו, ישגיח עליו וינהיג אותו:  אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאֹד מְאֹד...  וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. (בראשית יז ב)

האל הוא טוב וברצונו להטיב, עיין בברכות שבתחילת פרשת כי תבוא. אך הוא דורש ממי שבא איתו בברית - ללכת בדרכיו שזה דת התורה. 

אכן, אם הצד השני יפר את הברית גם הוא (האל) לא ישאר חייב, והוא יפסיק לדאוג לו.
 
...וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.  וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:  כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים (דברים לא טו)

כפי שאנו רואים, אם העם עוזב אותו, הוא עוזב אותם. במילים אחרות, איכפת לו שהעם עוזב אותו אך בתמורה הוא עוזב אותם ונותן להם להסתדר לבד... עד שיבינו מעצמם כי בגלל שעזבו אותו הוא עזב אותם.

כך שלסיכום:

האל נתן את הדת לאלה שהוא חשק בהם ורצה להיטיב עמם יותר מאשר עם סתם בני אדם. אך בתמורה הוא רוצה שנעבוד אותו ונהלל אותו ונשבח אותו. 

וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה, וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְטוֹב, לָךְ (דברים י יב)


 

דבר נוסף.

בתחילת הדרך, זמן קצר אחר שברא את העולם המופלא, כאשר עוותו  בני האדם את דרכם התעצב האלוהים אל ליבו ורצה להשמיד את כל היצירה מעוררת ההתפעלות הזו:

וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. 

העולם נותר על עומדו בזכות רובוט קטן אחד שמצא חן בעיניו, ועשה את רצונו:

וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה

נח, האב, התהלך לפני האלוהים, והיה תמים.
ואת זה ביקש האלוהים מנכד נכדו - אברהם שנמצא ראוי לעמוד בכך.

ספרן
באיזה בית-מדרש יסכימו אפילו "כדן לפני חכמים" לדון בכלל, (לדוגמה) בנושא פדיון פטר בכור כל בהמה טמאה ולא רק פטר חמור?

יהודים
לצערי לא הצלחתי להבין אותך. אני אפרט לנקודות את טענותי, והער על הנקודות המוטעות ועל הסיבות להיותן מוטעות לדעתך.
א) אלוהים ברא את העולם וכל אשר בו, כל פרט ופרט לתכלית ולמטרה מסוימת.
ב) כיון שכך, גם האדם נברא לתכלית מסוימת.
ג) אם נניח שגילה האלוהים לאדם מה תכליתו בעולם ע"י נתינת ה"תורה", בודאי שלא לחינם נתן את התורה, אלא כדי שיקיימו אותה.
ד) כיון שנתן את התורה שיקיימוה, ודאי שאינו רוצה שלא יקיימוה (בין במזיד ובין מחמת שיבושים).
ה) אילו לא היה מפריע לו שתשתבש, כלומר אינו רוצה שיקיימו את התורה, אלא כל אחד ישבש ויעשה כשיבושו.
ו) אם לא היה רוצה שיקיימו את התורה דווקא כפי שניתנה אלא אף בשיבושים, לא היה נותן את התורה. שהרי אינו עושה ונותן דבר ללא תכלית.

מקווה שהצלחתי להבהיר את עמדתי. נא הבהר מה הבעיה בדברי, במה הבעיה ומדוע?

מיקלרי

לפניך הבהרותי. מקוה שהם בהירים...

אני מתייחס לכל נקודה מטענותיך.

א) אלוהים ברא את העולם וכל אשר בו, כל פרט ופרט לתכלית ולמטרה מסוימת.  נכון
ב) כיון שכך, גם האדם נברא לתכלית מסוימת. נכון
ג) אם נניח שגילה האלוהים לאדם מה תכליתו בעולם ע"י נתינת ה"תורה", בודאי שלא לחינם נתן את התורה, אלא כדי שיקיימו אותה. לא נכון, אלוהים לא גילה את תכלית האדם ב"תורה" קדמו למסירת התורה  2000!! שנה של חיי אדם בכדור הארץ. היו ביניהם הרבה אנשים חביבים לפני המקום גם ללא שקיימו את התורה המסורה לנו. כפי שצטטתי קודם, האל דורש מאיתנו את קיום התורה על מנת שנהיה קרובים אליו ועל מנת שייטיב לנו יותר מכל העמים. קח פסוק שאומר את זה מפורשות: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי - וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. פסוק זה הוא ההקדמה לפני מעמד הר סיני (שמות יט) שבו פונה האל אל העם שהוא הוציא ממצרים ואמר להם: אם אתם רוצים (! אני חוזר: רק אם אתם רוצים!) תשמעו בקולי ותחיו כפי שאני עומד לצוות אתכם (אם תחפצו בכך)  +שתשמרו את בריתי, ולא תפנו יותר לאל אחר. או אז תהיו לי עם מיוחד מכל העמים. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
ד) כיון שנתן את התורה שיקיימוה, ודאי שאינו רוצה שלא יקיימוה (בין במזיד ובין מחמת שיבושים). נכון, אך לא ברור לי מה הינך רוצה להסיק מתובנה זו.
ה) אילו לא היה מפריע לו שתשתבש, כלומר אינו רוצה שיקיימו את התורה, אלא כל אחד ישבש ויעשה כשיבושו. לא הבנתי (נראה שעצרת באמצע משפט)
ו) אם לא היה רוצה שיקיימו את התורה דווקא כפי שניתנה אלא אף בשיבושים, לא היה נותן את התורה. שהרי אינו עושה ונותן דבר ללא תכלית. לא נכון, התכלית היא שהמקורבים אליו ישמרו את התורה ובתנאי זה ישארו מקורבים, ואם לא ישמרו את התורה לא ישארו מקורבים. אבל את התורה הוא נותן בכל אופן וגם על דעת שיהיו שיבושים. כבר צטטתי לעיל ואני מצטט שוב + תוספת: 
 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם ...  וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ... וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:
האל אומר: אני יודע שהם יעזבו! אך אני יודע שהם יחזרו. אני יצרתי את נפש האדם אני יודע את יצרו וברור לי שבסוף הם יקלטו שהם מרוחקים ממני כי הם הפסיקו לשמור את התורה.

זוהר
מה שהחל להשתבש בזמן בית שני, היא "הפרשנות" לטקסט של התנ"ך. אם בתחילה הפרשנות היתה לפי הפירוש המילולי "פשוטו של מקרא", בבית שני החלה הפרשנות הדרשנית המשנה מהפשט ולעיתים קרובות אף מפרשת הפוך מהפשט.
   השיבושים בתורה עצמה, אינם בפרשנות אלא ברובד הפשט הפשוט. כלומר לפי פשוטו של מקרא ישנן הרבה סתירות בתורה, בין קבצי החוקים עצמם ובינם לחוקים הנזכרים בנ"ך, וכן בין התיאורים ההיסטוריים בתורה עצמה ובכל התנ"ך.

סתירות בתיאורים היסטוריים רבים מהם ידועים וניתן למצוא אותם בקלות, כרגע אתמקד בסתירות בחוקים ובמצוות אתן כמה דוגמאות:

הקרבת קרבנות בבמות: "אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן: ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא: לא תעשון כן ליהוה אלהיכם: כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה:  והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם: ואכלתם שם לפני יהוה אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך יהוה אלהיך: לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר יהוה אלהיך נתן לך: ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר יהוה אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח: והיה המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה" (דברים יב ב-יא).
   לעומת זאת מסופר בכמה מקומות בנ"ך על מזבחות לה' שהוקמו חוץ מהמשכן (אף שלא בנבואה), בהם גם הוקרבו קרבנות: "ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים" (שופטים כא ד). גם על שמואל מסופר "ויבן שם מזבח ליהוה" (שמ"א ז יז). וכן על שאול "ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה" (שמ"א יד לה). וכן על שלמה "וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא" (מל"א ג ד). 
   אצל אליהו הנביא מסופר על מזבחות לשם ה' שנהרסו בידי אחאב, "ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח יהוה ההרוס" (מל"א יח ל). כמו כן "ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב" (מל"א יט י ויד).

כמו כן כידוע שישנן כמה סתירות בין התורה לספר יחזקאל. אך הזמן קצר והמלאכה מרובה, כך שאאלץ להמשיך בפעם אחרת.
כמובן שניתן להוציא מילים מפשוטן והקשרן כמו שחז"ל עשו למשל בס' יחזקאל, אבל לא על כך אנו מדברים אלא על פשוטו של מקרא.

זוהי דוגמה למופת של שאלה מנופחת המביאה כביכול 5 מקרים בהם כלל לא צייתו לצו איסור הבמות - בעוד שרק הדוגמה האחרונה היא נכונה. כל השאר היו לפני שבחר ה' אלוהינו מקום לשכן שמו שם.

הפסוק המקדים ל"אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא" שזוהי הדוגמה אחת לפני אחרונה (מבחינה היסטורית) -
הינו: (ב) רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהֹוָה עַד הַיָּמִים הָהֵם.

ואם תרצה לטעון כי בתי העראי  שנבנו עד אז היו מקום נבחרים לה' - הבה נצא למסע בעקבות בחירת מקדש שלמה אשר בירושלים - למקום אשר ישכן ה' שמו שם.


דוד נמשח למלך.

אחר שהוכרז למלך היה לפניו אתגר של כיבוש העם היבוסי שעדיין נותר בתוך נחלת שבטו - שבט יהודה.
ה' הצליח בידו והוא כבש אותם ואף לקח את המקום לו לעיר על שמו: עיר דוד.

(מנהג ידוע בימים ההם, ראה במדבר לב מא-מב:
וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר.
וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ:)

אחר שבנה לעצמו בית ועיר מסביב הלך להביא את ארון ברית האלוהים לעירו.
הבאת הארון התעכבה עקב מותו של עוזה ששלח ידו לגעת בארון האלוהים
דוד פחד והשאיר את הארון אצל עובד הגיתי, ורק אחר שראה כי באה ברכה בבית עובד
קם והעלה את הארון לעירו.

או אז ואחר ששקט מאויביו החליט דוד לבנות בית לה'. אך ה' סרב באומרו - אותך הועדתי לאיש מלחמות ולהכרת האוייב.
אכן על ידך יבנה ביתי אך לא בידיך ממש אלא זרעך היוצא ממעיך אשר כסאו תיכון לעולם (!)(אם ישמור מצוות ה')
הוא יבנה את ביתי. (כלומר בית ה' יבנה בדרך של שלום כאשר העם בשלום ועל ידי איש שלום - מלידתו)

ועל זה פתח דוד בתהילה מתוך התרגשות עצומה על שבו בחר ה' לבנות את ביתו:

(שמואל ב ז,כז) כִּי אַתָּה יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת.

... ושלמה בנו אכן בנה בית לה', הוא הבית עליו גילה ה' את אוזנו לאמר: 'זהו הבית אשר אשכן שמי שם':

הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (מל"א ו יב)

(הערת ביניים  לאורך כל הדרך החל בדיבור עם אברהם, עבור דרך הדיבור עם עם ישראל, וכלה בהבטחת אורך הימים לשלמה ובבחירת הבית שבנה - לשכן שם ה' שם - כאשר ה' הבטיח דברים הוא סייג זאת ב:
אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם - יהיה כך, ואם לא - אטול את הבטחתי. דהיינו יתכן שיהיה שיבוש, אני לוקח את בחשבון אך דעו כי אטול את מה שנתתי לכם.)

כך שכל המקורות שהבאת הם לפני בחירת ה' במקום לשכן שמו שם, ואילו הציווי הלא הוא מצוטט לעיל:
לא תעשון כן ליהוה אלהיכם: כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה. נשים לב גם לעניין ה"שבט", כאשר בחר ה' בזרע דוד לבנות לו בית פירושו גם בחירה בשבט יהודה להיות הבחור שבשבטים על שמו אנו "יהודים".

אם כן מצאנו רק את המזבחות מזמן אחאב.

תוקן על ידי יהודים ב- 05/08/2008 22:20:15