|
|
| נשלח ב-18/2/2010 22:57 |
 |
| |
בניהו. מה לא ברור? בעמודים הראשונים של האשכול כתבו שהרב אבידור הכהן האשים את הרב אהרן סורסקי בגניבה ספרותית. היינו שקטעים מן הספר 'האיש כנגד הזרם' שוקעו בספר 'פאר הדור'
כיון שלא ניתנו הפניות מדויקות למקום בו כתב הרב הכהן את הדברים הבאתי סריקה מן הספר 'מאיר עיניים' ערך 'פאר הדור' שם ציין הרב וודנר לכמה מאמרים בהם הוזכרה טענות אלו ואחרות.
כהשלמה מעניינת הבאתי את המאמר מכתב העת תגים בו דחה הרב יהושע מרקוביץ את טענות שהתפרסמו בעיתון דגלנו ע"י כותב אלמוני שהסתתר תחת השם ספרן. בתוך דברי הרב מרקוביץ עולה שהכותב בדגלנו הוא הרב סורסקי בעצמו. (איני יודע מנין לו זה. האם יש בכך בעיה כל שהיא? לטעמי כן והחולק יחלוק) [נראה שנושאו העיקרי והמרכזי באשכול נזנח מחוסר עניין לציבור. יורשה לי אם כן לעסוק בזוטות שעלו כאן כבדרך אגב.] מאירקה99 כתב: |
| האם רומקובסקי היה "אכזרי עד טירוף" ? זה לא כתוב בשום מקום, חוץ מבכתבי שיינפלד. תפקידו היה טראגי והוא פעל בו כמיטב יכולתו, ניתן לראות אותו לכאן ולכאן. בסך הכל גיטו לודז' שרד עד סוף המלחמה כמעט. |
|
ממש לא מתחשק לי לשמש שופט של אנשים שנגזר עליהם להיות מנהיגים בתקופה נוראה כ"כ. אבל מקריאה בספר של פרופ' פרינלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים, שנות ההשמדה: 1945-1939. ספרית אפקים, הוצאת עם עובד ויד ושם, תשס"ט. נראה כי רוב אלו שהכירו את רומקובסקי ראו בו אדם פסול (ראו שם עמ' 83-84 ועוד שם עמ' 158 תיעוד מזעזע על מנהיגותו. גם הקביעה הקושרת בין מנהיגותו לבין זה שגטו לודז' שרד כמעט עד סוף המלחמה. מאבדת מעט את משמעותה החיובית אחרי קריאה ב עמ' 523-525)
עכ"פ שיינפלד אולי בחר לדון אותו לכף חובה ואולי הוא עשה זאת מנימוקים פוליטיים/אידיאולוגיים. אבל הוא לא המציא יש מאין. ∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞ מלח_הארץ כתב: | | אף אחד לא חשב להשוות את הרב מימון לגרי"ז או לרב קוק (שעם שניהם הסתכסך במידה כזו או אחרת), ובכל זאת, הוא עדיין ת"ח (שכתב גם ספרים תורניים לחלוטין, קיבל סמיכה מערוך השולחן, |
|
כאן יש לי משהו לא ברור שאשמח קבל עליו מידע.
כידוע הרב מימון כתב על פגישותיו הרבות עם הערוה"ש הן בשרי המאה (ח"ג כמדומני) והן בקובץ אנשים של צורה.
מאידך התעודה היחידה (?) שיש לנו מאת הערוה"ש אל הרב מימון היא הסכמתו [הכפולה] לספר הנותן בים דרך. ברדיטשוב תרס"ג. שאמנם היא מסוגננת כתעודת סמיכה לרבנות. ('וה' יעזור שישיג מקום רבנות לפי כבודו' 'הגיע להוראה ומורה ודאין. יורה יורה ידין ידין וסמוכין לנא כדֵין' אך מאידך משם משמע שהם לא נפגשו אי פעם כי הוא כותב 'זה הרבה שנים שיש לו עמדי חלופי מכתבים בדברי תוה"ק וראיתיו כי הוא מלא וגדוש וכו' ומדוע אינו מזכיר שנפגש עמו פנים בפנים?
ליודעים פתרונים.
תוקן על ידי אלייעזר ב- 18/02/2010 23:15:34
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2010 23:12 |
|
| |
התשובה פשוטה, להבנתי:
א. אכן לא מדובר בכתב הסמיכה שלו, שניתן לו כבר קודם לכן (וזה פירוש החזרה החטופה על יורה יורה ידין ידין וכו' בראש הדברים - כי כתב מסודר בעניין כבר ניתן לו, ועתה הוא מזכירו), אלא בהסכמה. אותה סמיכה, אבדה בשלב מסויים (בנסיבות עליהן מספר רי"ל מיימון במקו"א), באותן נסיבות בהן אבדו כל ההתכתבויות ביניהם - אותן מזכיר גם הערוה"ש בהסכמתו.
ב. הערוה"ש לא מזכיר את היכרותו האישית (מלבד המשתמע מהביטוי "ידידי עוז"), מפני שזו התרחשה כשבע שנים קודם לכן (בשנים תרנ"ד-תרנ"ה), ומאז עיקר הקשר ביניהם אכן היה במכתבים וכפי שהזכיר. אם לא היה קשר המכתבים, יש להניח שהיה חוזר אחורה לאיזכור ההיכרות וכו'.
אמנם הסברות וההסברים הנ"ל אך למותר, והעניין אינו מוטל בספק. לא רק מפני ההתייחסויות המרובות של רי"ל מיימון, אלא גם מהשוואת סיפורים שהביא עם סיפורים מקבילים של נכדו של הערוה"ש, ר' מאיר בר אילן, שהיה אף הוא (אם ברציפות ואם לפרקים) אצל סבו הערוה"ש בתקופה בה היה שם רי"ל מיימון. ישנו למשל סיפור של ר"מ בר אילן על ליל סדר אחד אצל אביו, ובו מעשה על איזה נכד, והנה גם רי"ל מיימון מספר עליו, בתור מי שהשתתף גם הוא בעצמו בליל הסדר הזה, ויודע להוסיף פרטים שלא נזכרו אצל ר"מ בר אילן, ויודע אף לומר שאותו נכד "אנונימי" שסיפר עליו ר"מ בר אילן, אינו אלא הלה בעצמו. להסיר ספק, דבריו אלו של רי"ל מיימון נדפסו בחיי ר"מ בר אילן (לכל המאוחר בשנת תש"ז, ב'אנשים של צורה', ושם גם רוב עדויותיו על מפגשיו עם הערוה"ש).
נ.ב. השווה לסמיכת הערוה"ש לרב זווין, גם שם אם נשפוט לפי הלשון עולה שלא היה ביניהם קשר אישי אלא רק מכתבים, ובכ"ז (למיטב זכרוני) ישנה ידיעה של משפחתו שהלה היה אצלו בנובהרדוק ממש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2010 19:44 |
|
| |
ובחזרה לנושאו המרכזי של האשכול.
בעקבות האשכול, קראתי את הספר 'רבנות בסערת הימים' של שאול מייזליש. הספר מתלבט אם כדאי לו להיות כשיגדל אלבום או ביוגרפיה. כתוצאה מכך, אין בספר הערות שוליים, אך פה ושם צצות הערות חשובות או ציון מקורות חלקי ביותר. יש הרבה תמונות, אך אין ניתוח של החומר המוגש לקורא. בהזדמנות היחידה שמעז מייזליש לנתח את הסיטואציה (הבחירות לרבנות הראשית), הוא שטחי ונוטה מדי לצדו של הרב הרצוג, בלי לנסות להבין את הצד השני. החומרים שהיו למייזליש, היו כנראה עשירים (כל ארכיון הרבנות הראשית), אך כשראה שאין לו במה למלא את הספר, הוא "שפך" נאום של הרב הרצוג, ללא כל תוספת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 19:10 |
|
| |
| מורהנבוך כתב: |  | לא נעים.
אבל אני חושב שהמופת הוא של הרב לאו
שיודע לזכור גם דברים שלא היו מעולם. |
|
על סמך מה אתה קובע שהסיפור לו היה מעולם? איזהמידע יש לך המוכיח שהסיפור לא היה מעולם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 19:17 |
|
| |
| הגולם כתב: | | אני במקום לאו הייתי מתבייש לספר את זה.
הסיפור אומר שהרצוג בשעתו זיהה שלאו תככן וחתרן. |
|
אני במקומך הייתי מתבייש לבזות ת"ח גדוליםהרב הרצוג היה גאון גדול וצדיק גדול בדורו, ובכל מקרה גדול הרבה יותר ממך בתורה וביראה, ובאיזה זכות אתה משמיט ממנו את התואר הרבני?!
וכן הרב לאו ת"ח עצום בדורנו וגדול ממך בתורה וביראה, ודבריך הן הוצאת שם רע מהסוג הגרוע ביותר! בושה וחרפה! עלוב נפש ומבזה ת"ח שכמוך!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 19:35 |
|
| |
| מלח_הארץ כתב: | | | נכון, ידוע שהרב הרצוג הסתובב אחרי השואה בין מנזרים וכנסיות ושכנע ילדים יהודים שנמסרו לשם לפני המלחמה, להישאר שם. יש גם הטוענים שהוא שלח ילדים מארץ ישראל (חלקם בני עדות המזרח ומיעוט קטן מילדי טהרן) לאותם מנזרים וכנסיות. |
|
אני מקווה שזה היה בציניות!
בכל מקרה, בעניין אתייחס לפועלו בנושא זה כפי שהיה במציאות:
הרב הרצוג הגיע למנזרים כדי להוציא אותם משם והוא הצליח בעזרת גורמים נוספים להוציא מהמנזרים ליים יהודים סדר גודל של 1,000 ילדים.
ראה כאן כתבה שפורסמה בזמנו ב"מעריב" על נושא זה:
http://jpress.org.il/Default/ing/ArticleWin.asp?From=Archive&Skin=TAUHe&BaseHref=MAR/1964/04/09&EntityId=Ar00303&ViewMode=HTML
וכן ראה כאן במאמר על נושא שבו כתוב גם על פעולותיו של הרב הרצוג (וכן על פעולותיהם על שני אישים נוספים):
http://www.openu.ac.il/zmanim/zmanim97/97-marrus.html
אוסיף כאן את הדברים מהערך "הוותיקן והילדים ניצולי השואה" בויקיפדיה שהדברים בו מתאימים לשני המקורות הקודמים:
מיד לאחר המלחמה סייר הרב הרצוג באירופה במשך שישה חודשים. הוא נפגש עם האפיפיור פיוס השנים-עשר ביום ראשון, 10 במרץ 1946, באופן חריג לנוהג בוותיקן שלא לעבוד בימי ראשון. על-פי הגרסה של הרב הרצוג, השיחה החלה, במה שהיה מן הסתם רגע חסר-תקדים בדו-שיח היהודי-הקתולי, בפרשנות לפסוק מספר יחזקאל ובו הבטחת האל ("ונתתי לכם לב חדש"), שאותו ציטט האפיפיור בנאום פומבי שנשא כמה ימים קודם לכן. הרב הרצוג אמר לאפיפיור, כי בהבטחת הפסוק ל"לב חדש" נעשה שימוש באות למ"ד שנועדה לסמן, שהלב החדש אינו ניתן כלאחר יד, אלא מוענק "כפי שמעניק אדם מתנה לחברו [...] מתוך שותפות ורצון מצד המקבל". הרב הראשי ליהודי ארץ ישראל שרטט בקווים כלליים את התוצאות ההרסניות של השואה מבחינת העם היהודי, אשר סבל "את ייסורי האנושות". על-פי הגרסה היהודית, הוא קרא לאפיפיור "להכות על חטאי הנצרות כלפי עם ישראל במרוצת הדורות ולרדת לחקרה של הבעיה היהודית". בהתייחסות לנושא האקטואלי, גורל היתומים היהודים שהיו בידי קתולים הביע הרב הרצוג הכרת תודה על הצלתם, אך ציין כי יהודים לא יוכלו להשלים עם כך שהצעירים יישארו "מנותקים כליל ממוצאם". "החל מהיום כל ילד מסמל בעינינו אלף ילדים [...] ואילו לכנסייה הנוצרית, ולה מיליוני מאמינים, מספרים כאלה הם זעומים". הוא ביקש את עזרת האפיפיור בהשבתם, ובייחוד ביקש מן האפיפיור לקרוא לכל הכמרים לגלות את הנוכחות ואת המקום שבו נמצאים ילדים יהודים בידי קתולים.יומיים לאחר מכן, יחד עם הרב דוִד פראטו, שהתמנה זה מקרוב לרב הראשי של רומא לאחר שקודמו בתפקיד המיר דתו לנצרות, בא הרב הרצוג ומסר את התזכיר הבא: "פנייתי אליך בשם עם ישראל כולו. העם היהודי יזכור לעד מתוך הכרת תודה עמוקה את העזרה שהוענקה בזמן הרדיפות הנאציות לרבים כל כך מבניו הסובלים על ידי הכס הקדוש בכלל ועל ידי עשרות בישופים וכמרים קתוליים ברחבי אירופה". וסיים בבקשה "השבתם של כל הילדים האלה לעמנו שכן יש להחזיר אותם אל כור מחצבתם". הרב הרצוג הוסיף פרטים ומסר כי להערכתו, "בפולין, לפחות שלושת אלפים ילדים יהודים נמצאים עדיין במנזרים קתוליים ואפילו בבתים פרטיים של קתולים".
לפי הדיווח היהודי משנת 1947, האפיפיור הבטיח לרב הרצוג, שאם יגלה הרב בנסיעותיו הבאות ילדים יהודים הנמצאים במוסדות קתוליים, וייתקל בקשיים להוציא אותם משם, הוא יוכל לבקש את התערבותו של הוותיקן, וזו בוא תבוא. אולם, "הוצג תנאי", נאמר בדיווח, "שהרב עצמו יחקור את המקרים". ועוד מוסיף המסמך: "בזאת ניתנה לו (לרב הראשי הרצוג) הרשות להסתמך על דברי האפיפיור במפגש עם מאמינים מכנסייתו". לדברי שמואל אבידור הכהן, הרב הרצוג אסף מאות ילדים בני כל הגילים ממנזרים וממשפחות קתוליות, אם כי היו מוסדות ויחידים שסירבו להחזיר את יתומי השואה לידי נציגיו של העם היהודי. מיד לאחר ביקור זה אצל האפיפיור יצא הרב הרצוג לסיור בקהילות היהודיות החרבות, ולעתים נסמך על הצהרת התמיכה של האפיפיור במאמציו לשכנע רשויות קתוליות לסייע לו בהשבת ילדים יהודים.[4] לדברי בנו, יעקב הרצוג, הסתיימה המשימה בהצלתם של 1,000 ילדים - הודות למאמציהם הם ולסיוע מגורמים רבים, לרבות ראשי ממשלה ושרים בכירים.
תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 28/05/2012 19:37:58
תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 28/05/2012 19:39:31
תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 28/05/2012 19:46:57
תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 28/05/2012 20:09:06
תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 28/05/2012 20:09:43
|
|
|
|
|
