ואת/ה, מה?

גם הבחורים וגם הבנות בכל מגזר שהוא מטפחים לעצמם דמיונות אודות בן-זוגם העתידי. יש בעניין זה חיובי ושלילי.
השלילי כמובן הוא מצג של דמיונות שוא, מאין ציפיות שרובן עלולות לא להתגשם, וכמו שאמרו רבים וטובים "כגודל הציפיות כן גודל האכזבות".
מאידך יש בדבר גם את הפן החיובי, שללא ציפיות וללא שאיפות, לא תתכן עליה.

ברוב המגזרים הציפיות למעשה הם כחלומות באספמיה ללא תועלת כלשהי נראית לעין.
בציבור שבו הציפיות הן רוחניות, הצד החיובי מאוד משמעותי, אך בעירבון מוגבל. על המיועד/ת להבין, שחלומות לחוד ומציאות לחוד.
יש לי טענה מסויימת על אותה מרצה, שכן מה שהיא עשתה גובל באכזריות מסויימת, ועלול לגרום להורדה משמעותית של רמת הציפיות ואיתן את העבודה העצמית לעליה.
מאידך אני מבין שיש מקום לעורר את הבנות להיות מודעות לכך שביתן העתידי יקבע עפ"י עבודתן הנוכחית, ובמקום לצפות ברמה של חלומות, עליהן לקוות ברמת הפעולה, ולעשות ולחתור לכך שמחשבותיהן יתגשמו.

משתוקקת כתבה: לשאוף זו תכונה נפלאה, אבל לחיות את מה שרצוי זה קודם לכל.
וליטאי ידידי כתב:
הרבה אנשים שואפים להיות עשירים, והם רוב הזמן מבלים את זמנם בבטלה.
אנשים רבים שואפים להיות צדיקים,אבל מכלים את זמנם בהבלי העולם הזה.

בכל זה לא מונע מהם לשאוף.

אז במקום לשאוף, בואו נעשה.

"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים"
פירש מי שפירש שכשם שחץ כדי שיפגע במטרה יש לכוונו מעט למעלה,
כך את בני הנעורים יש לכוון מעט למעלה, ואולי כך ישיגו את מטרתם.

נכוון את עצמנו למעלה, נשאף להשיג, ונפעל בהתאם.


(ובשורה תחתונה עדיין מוטל לבאר את מאמרי חז"ל  של "ארבעים יום קודם יצירת הוולד" ו"מזווגין לו לאדם לפי מעשיו", ועי' סוטה דף ב ובפרשנים שם)

_________________