מיימוני, שמעתי ממישהו שהיה מקורב לרב אליהו שיש לו במלאי שני סוגי סיפורים עליו. סיפורי חסידים, אנושיים ומוסרים לאשכנזים, ולספרדים סיפורי מופתים אמיתיים..
נשלח ב-11/11/2010 23:42
מיימוני,
על הרב אליהו יצאו ספרי ה"שבחים" מייד אחרי השבעה. אני לא זוכר גדול שיצאו עליו ספרים מהר כל-כך. ושמא היה למוציאים לאור זמן להתכונן בעת האישפוז הארוך... ["תיק חבצלת"]. להבדיל בין החיים, כיום יוצאים ספרי ה"שבחים" על הגדולים עוד בחייהם, ושמא רק במי שמאריך ימים, והמו"ל חושש שהגדול יאריך ימים יותר ממנו...
ואם אחזור לרב אליהו, העיקר בספרים עליו הוא שחלק גדול מהסיפורים לא רק שלא היה, ולא רק שלא יכול היה להיות, גם מי שכתבו לא מאמין שכך היה. ויותר נסים משעשה בחייו עשה אחרי מותו. יש כעת מגמה [אולי בבני ברק היא פחות ניכרת, אבל במקומי היא נראית היטב], להפוך אותו לרב של כל ישראל, המנהיג הבלתי מעורער של הימין, ממשיך דרכם של החיד"א וכל רבני בבל, וכן של מקובלי העיר העתיקה, ועוד ועוד. וברוך ה' שלא עזב את עולמו, יש גם המשך לשושלת, והכל אתי שפיר. ומי שרואה רק ביקורת בכתיבתי כאן טועה - יש אצלי גם הרבה הערכה לראש השושלת החדש, ממעט מאוד פגישות ושיעורים.
רדף,
אנשים גדולים [לא רק רבנים, גדולים בתחומם] ניכרים בהספק מדהים ביחס לאחרים. ראיתי בעיני אנשים כאלה. הרב לוין יכול היה גם לא להפריע לחתולה [שרוב האנשים לא היו רואים בכלל] וגם להספיק יותר ממי שלא הבחין בה בכלל.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-14/11/2010 10:20
"היה פעם בחור שלמד בישיבה חסידית בפולין.
באחד הימים תפסוהו חוטא בעניינים של "קדושה", דבר שהוא ערך עליון בישיבות אלו, ושלחוהו אחר כבוד הביתה.
נמלכו הוריו בדעתם, ושלחוהו לישיבה "ליטאית" במערב אירופה.
לא ארכו הימים, והבחור נתפס שם במעשה מרמה בענייני כספים.
כמובן שגם משם הוא נזרק ושלחוהו הביתה.
כאשר באו הוריו לראש הישיבה לבקש לבטל את רוע הגזירה, אמר להם ראש הישיבה:
גם בשביל לחטוא, צריך קצת שכל.
הבן "החכם" שלכם, כאשר היה בפולין אצל החסידים , חטא בענייני קדושה, וכאשר היה אצלנו באירופה, חטא בענייני כספים, אלמלי היו הדברים להיפך, הוא לא היה נזרק לא מכאן ולא משם, אך דא עקא, שבכל מקום שהיה, הוא חטא בדברים שהם הכי חמורים בעיניהם של בני אותו המקום..."
(בר_בי_רב, סו"ס)
נשלח ב-14/11/2010 11:59
תעשיית ספורי הצדיקים דומה לתכשירי קוסמטיקה
חומר הגלם מועט ופשוט והעיקר הוא המותג והדמיון
"לאחר מכן יידעו את בני המשפחה אודות העניין וסיפרולהם גם על כך שגופת אביהם נמצאה שלמה כפי שנקבר ביום פטירתו".
נשלח ב-16/11/2010 08:56
ציטוט מעורר מחשבה:
שבשל דוחק השעה לא שמו לב בני המשפחה כי אביהם נקבר ב'קבורה בקומות', לה מתנגדים חלק מגדולי הפוסקים. פוסקים אחרים סבורים, כי אין קבורה זו יאה לאנשים מכובדים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-16/11/2010 09:01
יש כמובן קריטריונים בהלכה למכובדות. למשל בשאלה כמה צריך כדי ללוות את הנפטר, נקבעים מספרים שונים, גם כמעט בלתי אפשריים, לפי רמת הלימוד שלו.
אבל אולי כדאי לזכור גם את זה:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ח עמוד ב
בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחים אותו ובורחין, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן. אמר רב פפא: והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא.
ביאור קצר וקרוב להיות מיותר: העלות של הביגוד למת היתה כה גבוהה עד שהקרובים, המחוייבים בתשלום הקבורה, העדיפו לברוח כדי שלא ייתפסו לשלם. תיקן רבן גמליאל שיקברוהו בבגדים זולים של פשתן, שהיה אז דבר זול מאד. אמרו כל העם: אם רבן גמליאל כך, כל אדם על אחת כמה וכמה.
ויש להעיר שהיום נוהגים להלביש את המת בבגדי פשתן, וזה עולה טבין ותקילין...
כמובן, אדם כמו רבן גמליאל יכול להרשות זאת לעצמו. מעלתו לא תרד רק בגלל הפשתן. אבל סתם משפחה ואדם שאינו מגדולי הפוסקים, אולי באמת לא הגון לדרוש ממנו להתחיל להקל בעצמו. ואם האב לא ביקש זאת, אז הילדים ודאי אינם יכולים להרשות זאת לעצמם.
שאלה מעניינת היא מי חייב כאן בהוצאת המת וקבורתו מחדש. האם אנשי חברה קדישא חייבים לממן הכל בעצמם כי לא נהגו לפי ההלכה. האם הקרובים חייבים. והאם זה מותר בכלל (מסתבר שכן, כי כבר כתבו הפוסקים שלהעביר את המת למקום שבו יחוש יותר בנוח, או ידמיין מחיים שיחוש יותר בנוח, זה טוב לו ויש לעשות כן. וגם שם יש לעיין בסברות ובהגדרות).
בעצם, כל זה ראוי לאשכול חדש...
נשלח ב-16/11/2010 09:20
מיימוני, לשם מה צריכים אנו אשכול חדש, כשיש אשכול ותיק של נישטאיך, קבורה על הצד, והרי אשכולותיו של נישטאיך משתבחים כיין המיושן.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-17/11/2010 02:46
מימוני
"פוסקים אחרים סבורים, כי אין קבורה זו יאה לאנשים מכובדים"
"קברי הסנהדרין הינם אחוזת קבורה מפוארת בלב שכונת סנהדריה בירושלים. המסורת קושרת את מערת הקבורה עם קבריהם של חברי הסנהדרין הגדולה ששכנה בעיר
בצורת קבורה זו נקברו הנפטרים זה מעל זה.
.
צורת קבורה זו, כאשר נפטר מונח מעל נפטר, מוזכרת בכל ספרי ההלכה. כגון בטור ובשולחן ערוך יורה דעה סימן שסב, וכן בספרי השאלות והתשובות כגון ספר בית יצחק (סימן קנג) המדבר על מנהג של קברת נפטרים זה מעל זה . כך כתב בספר שבות יעקב (חלק ב' סימן צ''ה ) :''בכל תפוצות ישראל שקוברים זה אצל זה וזה על גב זה''
הראשון לציון הרב הראשי מרן הגאון עובדיה יוסף שליט''א כתב בספרו ''חזון עובדיה –אבלות'' (חלק א' עמוד תלא) :''מקום שקיים בו מחסור בשטח מקומות קבורה יכולים לקבור המתים בכוכין, כמו שהיו נוהגים בזמן חכמי התלמוד''.
חברה קדישא תל אביב –יפו מחזירה עטרה ליושנה וקוברת נפטרים לפי המנהג העתיק .
"קבורה זו מתבצעת על פי כל כללי ודרישות ההלכה היהודית כפי שנפסק בשולחן ערוך וגדולי הפוסקים בדורות האחרונים . הנפטר מוכנס על ידי מיטה מיוחדת לתוך כוך כדוגמת ''קבורת הסנהדרין'' שנחשפו בירושלים ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. את המצבה (לוח השיש) מקימים על פתח הכוך.
מדובר בקבורה בתוך כוכי קבורה בקיר המתנשא לגובה של עד 3 קברים.
כל נפטר מונח על שכבת עפר . עפר זה מחובר בצדי הכוך לקרקע עולם =אדמה טבעית.
קבורה כזו קיימת בבית הקברות סנהדריה בירושלים , בבית הקברות בקריית שאול, ובית הקברות הירקון בתל אביב, וכן בבית העלמין האיזורי תל רגב בצפון הארץ".
נשלח ב-17/11/2010 08:09
נישטאיך,
וכי אינך יודע ש'השקפה' ('אין קבורה זו יאה לאנשים מכובדים') דוחה הלכה?!
נשלח ב-17/11/2010 10:49
מיימוני כתב:
כמובן, אדם כמו רבן גמליאל יכול להרשות זאת לעצמו. מעלתו לא תרד רק בגלל הפשתן. אבל סתם משפחה ואדם שאינו מגדולי הפוסקים, אולי באמת לא הגון לדרוש ממנו להתחיל להקל בעצמו.
איש לא דרש (ואפילו לא ביקש) שיקל בעצמו. הבושה הגדולה היתה שהוא נקבר "כמו כולם" - בקבורה המקובלת באותו מקום עבור הציבור הרחב, ולא בקבורה מיוחדת הראויה לחכם כמותו. זאת, בניגוד לרבן גמליאל שנהג בעצמו באופן שהיה נחשב לזילזול גמור ביחס לסטנדרט המקובל בציבור.
נשלח ב-19/11/2010 06:41
<המסורת קושרת את מערת הקבורה עם קבריהם של חברי הסנהדרין הגדולה ששכנה בעיר>
איך זה היה מכבודם עד היום?
נשלח ב-19/11/2010 06:48
לפותח האשכול לא כל כך הבנתי את הסתירה שמצאת בין שתי שמות הצדיקים שאירע להם המעשה אלי זה קרה פעמיים (או יותר)
