מי היה הרב המזרוחניק באיישישוק ?

נו, מה היה אומר החפץ חיים לשיטת מספרי סיפורי-הסבתא האלו, על בחיר הר"מים בישיבתו של הרב ריינס באותה עת, שהיה גם בחיר תלמידיו של הגר"ח מבריסק (זאת אני כותב על משקל "גדול תלמידיו של החפץ חיים" דמרגלא בפומייהו כדי לשכנענו שהוא אינו אלא בן-דמותו של הרב אלחנן וסרמן), ה"ה העילוי ממייצ'יט... או אולי המוסד שהורה בו אח"כ, ה"ה ישיבת 'תחכמוני' של המזרחי בביאליסטוק, דין אחר לו? ומה עם ישיבת 'תחכמוני' של המזרחי בוורשה, בה לימד הרב משה בהגר"ח סולובייצ'יק? האם גם כאן ישנו פס"ד לחלל את השבת ח"ו כדי להוציא התלמידים?* (ועוד לא דיברנו על ישיבות ארה"ב...)

ובהקשר זה, נחשו-נא-נחשו מי ולא אחר הספיד את הרב ריינס במילים הבאות: "הלך מאתנו בשנה זו הרב הגאון הגדול מוהר"ר יצחק יעקב ריינס ז"ל, אב"ד דק"ק לידא. הכרתיו בנערותי, אשר בגדולת תורתו דרך לו דרך חדש בש"ס ופוסקים, שהיו מונחים בלבו כמאן דמונח בקופסא. ואף כי לא הסכימו חכמי הדור לכל דעותיו, כוונתו זכה וטהורה היתה מכל מקום" (אציין שאין כוונתי לחפץ חיים, אם כי גם הוא לפי העדויות השתתף יחד עם כל בני ישיבתו בהספדו של הר"ר בנימין שקוביצקי על הרב ריינס, שנערך בבית המדרש בראדין, וכמדומני שכבר נזכרה עובדה זו איפשהו כאן).

ועוד חידה בהקשר זה: מי לא מכיר את "מתיבתא תורה ודעת" השוכנת כבוד בניו יורק. אולם מי יודע מדוע ולמה ועל שם מי קרוי מוסד מעטיר זה בשם "תורה ודעת"? (רמז: לא תמצאו שום דבר מזה בספרו של סורסקי על הרב שרגא פייבל מנדלוביץ')

____
* אם יש בסיפורים אלה גרעין אמת, אין הוא קשור לא לרב ריינס כשלעצמו ולא למזרחי, אלא לתלמידים מסוג מסויים שהיו רבים כמותם בישיבת לידא באותה עת (עיי' לב איברא עמ' 90, נד' גם בישורון האחרון), וארמוז שתלמידים מאותו סוג היו קיימים גם, אם כי בשיעור פחוּת, בישיבת וולוז'ין של הנצי"ב בשנים שלפני סגירתה.

תכלת
על שאלתך הראשונה ענה כבר הגר"ח עצמו [לפי עדות ר"מ בר אילן]
[מוולזין עד ירושלים ח"א עמ' 256]
"מה עניין שמיטה אצל' הר סיני וכי בשביל שאיני גורס את הציונות איני רשאי להחשיב את הרב ריינס ואם אין אני גורס את הרב ריינס איני רשאי להעריך את ישיבתו ואם איני גורס את הישיבה בלידה איני רשאי לכבד את המייצ'יטי.
יכול אני להיות מתנגד לציונות וחסיד של הרב ריינס, ואני רשאי להיות מתנגד גם לו ולהכיר כי ישיבתו היא טובה. ואפילו אם גם הישיבה לא לפי רוחי היא עומד המייצ'יטי בחשיבותו כמו שהיה"

לשאלתך השניה. עוררתני לעיין שנית בהספדו הנהדר של הרב ויינברג על הרב ריינס [נדפס ב"לפרקים"] ואף שיש שם לשונות דומים [ומענינים מאלה] לא באתי עד הפיתרון.

שאלתך השלישית. ה"ה חידתך באשכול אחר.

תוקן על ידי אלייעזר ב- 01/12/2008 15:25:35

תכלת.

א. המייטשער היה אולי העילוי שבין תלמידי הגר"ח אך הוא לא היה בכיר תלמידיו של הגר"ח ואם תמצי לא היה 'תלמיד' הגר"ח מעולם, (בהלכה ואצ"ל בדעות),  כמו שהעיד הוא  על עצמו  (ראה במאמרו של ניסן ווקסמן בתלפיות ו' עמ' 11(.

ב. על יחסו החריף של הח"ח לישיבת לידא שמעתי בעצמי מר' ראובן צפתמן ז"ל תלמיד ראדין ששמע מפ"ק הח"ח. ואין כאן איפוא 'סיפורי סבתא' כלשונך הזהב, אלא סיפורי סבא קדישא רבינו הח"ח.

ג. על תגובת הגר"ח בהקשר לתפקידו של העילוי בלידא ראה מוולזין עד ירושלים עמ' 256. 

ד. לגבי תחכמוני והגר"מ סאלאוויציק, יעוין בספר פניני רבינו הגרי"ז עמ' ל"ג מה שסיפר הגרי"ז לר"מ שיינפלד מדברי אחיו הגר"מ אודות המצב הרוחני ששרר במוסד זה. 

ה. ובהיות וחובב חידות אתה, ובכן בביוגרפיה של מי מופיע הקטע הבא:  

מציץ
אפשר להגדיל?

בעלבעמיו. התמונה הוסרה בשל איכות הסריקה הגרועה.  בעת הפנאי אסרוק בשנית. מחילה.

"לפלא עלי ההתעצמות לעלות ירושלימה"

מציץ
עיין נא בספרו של שאול שטמפפר על ישיבות ליטא.
וכן באשכול מדוע נסגרה ישיבת וולוז'ין?

מציץומליץ, האם אתה באמת מאמין שהחפץ חיים פסק לאדם שמותר לחלל שבת כדי להוציא את בן דודו מלידא? לא באתי לטעון שלא היתה לו התנגדות לישיבה זו.
(ולגבי ההערה על העילוי ממייצ'יט והגר"ח, כבר אמרתי שאין דברי אמורים אלא על משקל אלה שאינם יכולים להזכיר את הרב אלחנן וסרמן בלי לצרף "גדול תלמידיו של החפץ חיים", דבר שאולי נכון כשלעצמו, אבל הם גם שואפים להסיק מכך שכל מילה שיצאה מפי הרב וסרמן הרי היא כאילו יצאה מפי החפץ חיים עצמו).
אין לפני פניני הגרי"ז, אך לא אתפלא אם כוונתך שהמצב הרוחני בין התלמידים שם לא היה מזהיר. (והוא שאמרתי בשולי הודעתי, לגבי ישיבת לידא). וכמדומני שזו סיבה טובה דיה כדי להזהיר שלא להיפגש עמם, בלי קשר להשתייכות המוסדית.

נ.ב. מכיר אנכי את המאמר של הר"ן וקסמן ב'תלפיות', ואין שם מה שאמרת אלא דבר שהוא - אולי - דומה במשהו לזה, לצד קביעות גורפות כמו "שהוא הושפע ממנו לאין ערוך" וש"ר' חיים היה רבו המובהק". ומובן שלא היה תלמידו בדעות, (ושוב אני מעיר שאינני מאלה המנסים לטעון שדעת התלמיד היא גם דעת הרב) אבל זה מנע מהגר"ח להעריכו כל כך?

ולגבי מי שכתב שהרב ריינס היה בין הרבנים שנקראו לוולוז'ין וכו' - למיטב זכרוני הרב ריינס היה אחד מי"ג הרבנים שנאספו בפטרבורג תרמ"ז כדי להכריע בעניין הכנסת לימודי רוסית לוולוז'ין.


___

יעקב135 פתר נכונה את החידה, המספיד הנ"ל הוא המהרי"ץ דושינסקי.

כמדומני שבשביל להגדיר את המצב כספק שמד צריך לא רק שיהיה ספק שמא ישתמד, אלא גם שהספק הזה יהיה בשבת עצמה, כלומר שיש חשש שאם ימתינו משבת ליום ראשון אולי הוא כבר ישתמד. ודוק ותשכח שהלשון בסיפור היא ש"אפשר" לנסוע לשם בשבת ולהוציאו, אבל אילו היה ספק שמד או קרוב לכך, היה חובה לנסוע וכו'... ועוד תמהני מה שייך זה כאן, דהלכה פסוקה זו מדברת במי שכפוהו לעבור, אבל אם הוא פושע בעצמו הרי קיי"ל דאין אומרין חטא כדי שיזכה חברך, כפי שפסק רבינו הח"ח עצמו בסי' ש"ו סקנ"ח. (ומה אנו מפלפלים להלכה בסיפור שכזה [או שאר סיפורים כה"ג], האם נבדקו מקורותיו שהם כתורה מסיני?)


לגבי האסיפה בפטרבורג תרמ"ז, אינני יודע מה נכתב שם בלינק, אבל אע"פ שדיברו בה על כלל הישיבות, היה ברור שם לכולם (ובפרט לנצי"ב) שההשלכה היא קודם כל עבור וולוז'ין.