פרוטגורס היקר
מדוע הנך שוב מטריד את מנוחתי, וכי לא סיכמנו שאנחנו נפרדים, הרי אתה עצמך סיימת בעייפותך ש"הרי בלא"ה הנושא הובהר נשנה והובהר הייטב הייטב, וכל שנותר לבוחר הוא אך לבוא ולבחור את אשר יחפוץ ובזאת נפרד בברכה ושלום".
ברוך אתה בצאתך, וברוך חזרה בבואך, אך בטרם כל עלי להעמידך על שתי טעויות, 1) שאלת מדוע אני "מעלים" את זהותי ומדבר אליך בשלושה ניקים (כששניים מהם חדשים שהומצאו לכבוד האשכול)? אדרבה, צא ובדוק, כל היכא דמצי לברר מבררינן, הקש נא על שם הניקים (להצגת פרופיל) ודוק ותמצא שהנך טועה וחושד בכשרים. 2) אגב, לא ראיתי שהמילה 'אג'נדה' שנואה עליך כלל, כנראה שכחת שבעמוד 6 לעיל הזכרת מילה זו פעמיים לפחות.
בטרם פרידתך, תיארת את גודל אהבתך "לחדודי שמעתתא דמתבדרן בבי מדרשא... משא ומתן כדרכן של ת"ח שתורתם אומנותם", ע"כ הריני לכבדך במטעמים אשר אהבה נפשך, בד"ת שהראני גיסי (אחד הרבנים החשובים במונסי, שהוא ידידו של בעל המאמר), במכתב שכתב לו בעל המאמר והצדיקו את הצדי"ק, והריני מעתיק את הקטע הנוגע לדבריך באשכול זה כתגובה עניינית על טענתך שדברי הברוך שאמר אמורים לפסול גם על יוד הפוכה. וזה לשונו מכתבו הנ"ל:
"על דבר מה שיצאו איזה ת"ח להגן על הסופר ממינסק בעל "כתיבה תמה" (וילנא תרי"ח) לסתור דברינו שהוא לא היה הראשון לשתול בתוך ספר "ברוך שאמר" (שהעתיק לספרו) תמונת צד"י ביוד הפוכה, כי (לטענתם) תמונת צד"י ביו"ד הפוכה כבר נדפסה קודם בברוך שאמר דפוס שקלוב בשנת תקס"ד. הנה אין זה נכון כלל, ות"ח אלו התווכחו לשוא, הלוך ושוב, באשר לא נחתו למקצוע הרחב דהלכות סת"ם, ועיקר גדול חסר להם בדיני צורת האותיות. כי הציור המשובש בדפוס שקלוב הנ"ל אמנם יכולה לשמש כדוגמא לצד"י הפסולה של הסופרים דארץ בייראן, אך אינה ענין כלל לצד"י ביוד הפוכה. דהנה יש כלל יסודי בדיני צורת האותיות, הנוגע לאותיות המורכבים מצורת יו"ד, הנמצאים בראשי אותיות א, ו, ע, צ, ש, וכיו"ב, שחייב להיות בהם שני אברים 'ראש' ו'רגל', אשר יחד הם מהוים את יסוד צורת היו"ד, ובחסרון אבר אחד מהם, אינה אלא "נקודה בעלמא" ופסולה בהחלט, לא רק ביו"ד עצמה (כמפורש בתוס' מנחות כט.) אלא גם כשהיו"ד מורכבת באות אחרת, וכך כמפורש ברמ"א (סימן ל"ב סעיף י"ח) "וכן הדין ביו"די השי"ן והצד"י והעי"ן והפ"א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דיבוקם". (מקום דיבוקם הוא רגל היו"ד)
"וכמבואר במקדש מעט (על ספר דעת קדושים) בקונטרס הא"ב (אות ו' ס"ק ג) "אם עשאה למעלה עב ומשפע ויורד למטה דק, פסולה... וכ"מ ברמ"א (שם) שפוסל בנדבקו יודי השי"ן והצד"י בגוף האות... דאין לך נדבק הראש לגוף האות טפי מזה והוי שינוי בצורת האות". וליתר ביאור עי' בספר "משנת הסופר" להגרי"מ שטערן שליט"א (סימן ה' באות צ') בתמונות שצייר שם על מש"כ בילקוט הסופר "חסר להיו"ד [229] הרגל, פסול": ואכן התמונה השניה שם דומה לתמונת הצד"י שבדפוס שקלוב, והבן.
"לאור הנ"ל, המתבונן בתמונת היו"ד המשובש של האות צד"י המודפס בספר ברוך שאמר (דפוס שקלוב, תקס"ד), יראה ש"הראש למעלה עב ומשפע ויורד למטה דק", וא"כ אין לה "רגל" בפני עצמה, כי הראש והרגל הם אבר אחד, ולכן אין לתמונה זו שום שייכות לצד"י ביוד הפוכה שעפ"י האריז"ל.
"ומעתה ברור שתמונת הצד"י ביו"ד הפוכה שצייר הסופר ממינסק בתוך דברי הברוך שאמר (שהעתיק לספרו "כתוב לחיים - כתיבה תמה"), אינה הצורה השלילית (של הסופרים דארץ בייראן) שהחמיר בה הב"ש, אלא שהיא נכללת בצורה החיובית הנכונה (שהורה בעל תיקון תפילין), וכך הבין חד מרבני קשישאי בעל "מקנה אברם" שהעתיק דברי האגור - שמקורו מספר "תיקון תפילין" (ברוך שאמר). והיא היא הצורה שהדפיס בחייו הגאון רבי אברהם ד'בלמאש ז"ל בעל "מקנה אברהם" בווינציאה בשנת רפ"ג לפ"ק.[1]
והרי ז"ל הגאון בעל חוות יאיר בספרו "מקור חיים" על שו"ע (סי' ל"ו): "אות צדיק... צריך לעיין בראש ימין דידה, אם תהיה דיבוקו לאות נון, מצד ימין כאות יו"ד ממש כזה, או בצד שמאל כזה וכן כתוב לפנינו בספר מקנה אברהם, וכן נהגו רוב הסופרים", עכ"ל.
ומה שנדחק א' מהת"ח הנ"ל לטעון שהרגל של היו"ד נקראת "רגל" אך ורק כשהיא בצורתה, בצד ימין, אבל כשהיא בצד שמאל, לעולם אינה נקראת רגל, אלא עוקץ, ולפי"ז שפיר כתב הב"ש "שאין עושים שום רגל ליוד", ולכן הרגל השמאלי שביו"ד ההפוכה בצד"י שע"פ האר"י נחשב תמיד לעוקץ, גם אם היא עבה כרגל, ומשום כך הבין החזו"א מדברי הב"ש שכוונתו לפסול יו"ד הפוכה, עכ"ל. זה אינו, כי תלמוד מפורש מכחישו (מנחות כט ע"א) "לא נצרכה אלא לקוצה של יוד", ופרש"י "רגל ימיני של יוד". הרי דהרגל גופא מיקרי קוץ. וכן להיפך דקוץ מיקרי רגל, מדכתב רש"י רגל "ימיני", מכלל דאיכא שמאלי, דהרי לא שייך למימר על אות ר' "רגל ימיני של ריש" שאין לה רק רגל אחת בלבד. ואכן כבר כתבנו במקום אחר, דמהא מוכח דגם לשיטת רש"י בעינן (לכתחילה) קוץ השמאלי ביוד, ולשיטת ר"ת לעיכובא הוא כמבואר בתוס' שם. הרי דממה נפשך דברי המשיג מופרכים מכל וכל". עכ"ל הרב גרינפעלד שליט"א בעל המאמר הנפלא.
