| נשלח ב-20/8/2009 22:48 |
 |
| |
לענ"ד הטעות העיקרית במאסה הזו, היא הניסיון להגדיר חידוש בשורה אחת. משמעותו של חידוש בעיקר אם הוא קשור לחכמה הוא במבט החדש שהוא נותן (או לא) על מכלול הנושאים בחיים. ממילא אם הרב קוק חידש בנושאים מסוימים זה חידושו. האם אפשר למצוא קו מסוים בחידושיו, להערכתי כן , אבל זה בזכות אותם חידושים פרטיים , העץ ניכר ע"י עליו ענפיו ופריו, הזרע רק עוזר לנו להצמיח ממנו עץ חדש...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2009 17:48 |
|
| |
אוקי. זה היה פשוט ציטוט מהתורה ההיא, הציטוט מופיע בתוך התורה עצמה כביאור של ר' נתן לדברי ר' נחמן. אני בסה"כ ערכתי השוואה בין החויה אותה מתאר ר' נחמן לבין החויה אותה מתאר הרב קוק.על ידי החלל הפנוי ר' נחמן רצה להסביר איך מתקיים העולם בתוך האלוהים. שהרי אם נאמר שהכל הוא אלוהות, אז איך אנחנו מרגישים במציאות הממשית? (שלפעמים כואבת בריאליותה, אם נודה על האמת)
ומכאן הדיבור על ה'צמצום', על 'החלל הפנוי' מאלהות [כיבכול, ובדגש על הכביכול] הירידה אל ה'אותיות', אל מה שהוא קצוב ומדוד, וכל זה כמובן בלי לשכוח את המקור, הוא אינסוף, 'למעלה מאותיות', ואיננו מוגבל ומדוד.
וכבעולם הגדול כך בעולם הקטן. האדם.
ההשואה היא בשורות האלה: [כמובן ההשוואה היא החויה, והפרשנות שנתנו לה ר' נחמן והרב קוק]
"...והאלקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף, כי אור להביותו הוא עד אין סוף, היינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו. ולפי גודל ההתלהבות הלב של איש הישראלי, שהוא עד אין סוף, לא היה אפשר לו לעשות שום עבודה, ולא היה יכול לגלות שום מידה טובה,כי מגודל התלהבותו עד אין סוף אינו יכול לעשות שום דבר..." [ר' נחמן]
יש לפעמים שאי אפשר לעסוק בתורה, ולא בשום פעולה ומצוה, ושום עסק עולמי [עסק שבעולם], מפני שמתגבר הרצון להיות קשור בציור העליון של נעימת אור אין סוף..." [הרב קוק]
"ועל כן צריך האדם לצמצם אור התלהבות ליבו, שהוא עד אין סוף, כדי שיוכל לעבוד את ה' בהדרגה ובמידה..." [ר' נחמן]
"וצריכים אז ללכת בהדרגה... "[הרב קוק]
"וכשמצמצם את אור להביות ליבו, אזי נשאר חלל פנוי בלב, בחינת: ולבי חלל בקרבי (שזהו סוד חלל הפנוי)... "[ר' נחמן]
"לתקן את האור הגדול על ידי תיקוני כלים, והמשכת רצונות בתור קוים ונקודות..." [הרב קוק, רוצה לומר המשכת רצונות שמתהלכים עם ארחות חיים שבעולם]
תיקוני כלים, קוים ונקודות הם ירידה אל עולם התיקון. והאינסופיות עניינה עולם התהו.
בעולת ראיה, אגב, הרב קוק משתמש במילה צמצום כשהוא בא להסביר את הפסוק ואני אשתחוה ואכרעה אברכה לפני ד' עושי. [ואת שלוש הפעולות – השתחוות, כריעה, בריכה]
(תוכל לראות כאן http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%AA_%D7%A8%D7%90%D7%99%22%D7%94_%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%94%22%D7%9B)
גם שם מתוארת אותה הופעה, אותה חויה, והירידה אל עולם המעשה הבאה מתוך הצמצום:
"אבל יש עוד מדה אחרת, של הופעה גדולה של אורה פתאומית, המתקפת את האדם עד כדי ההתבטלות הגמורה המפליאה ומשמימה אותו בתמהון עוזה... לא יוכל להיות מוכשר לבא לסדר חיים קבועים, בדבור פה של תפלה, וק"ו שלא יוכל להמשיך סדרי חיים מעשיים כטוב וכישר... יצמצם בעצמו את ההופעה עד כדי הכריעה... ואח"כ יבא לצמצם ולהגביל....להיות מופעת בהארה אלהית פתאומית, בצורה נשגבה, ולצמצם אח"כ את רוחה ושאיפותיה..." (שם, הרב קוק)
"ועל כן צריך האדם לצמצם אור התלהבות ליבו, שהוא עד אין סוף, כדי שיוכל לעבוד את ה' בהדרגה ובמידה..." [ר' נחמן]
[ואגב הדף במאמרך אליו הפנית אותי, אולי יעניין אותך להסתכל בשמונה קבצים, קובץ א, קמז, בדבר ה'הכרח' וה'חופש', ובקובץ ה, קע, והשווה עם דברי ר' נחמן]
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2009 18:09 |
|
| |
| היום |
ג' אלול - יום פטירתו של הרב קוק - היום יציינו במקומות שונים את יום פטירתו של |
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הרב קוק כיהן כרב הראשי לא"י וייסד את "מרכז הרב". היום, ג' באלול, יציינו במקומות ...ערוץ 7
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2010 03:53 |
|
| |
לאחרונה קראתי את ספרו של אלכסנדר הרצן "ימי ומחשבותי". בספר מתוארים הימים בהם חי כאדם צעיר במוסקבה בזמן בו הגיעה תורת הגל לרוסיה והפכה לאפנה אינטלקטואלית. (עמוד 194)
"נסחפתי אז בזרם וכתבתי באותה לשון עצמה, והתפלאתי כשכינה אותה האסטרונום הנודע פרבושצ'יקוב "לשון ציפורים". בזמן ההוא לא היה איש מוותר על משפט כזה 'הקונקרטיזציה של האידאות האבסטרקטיות בספירה של הפלסטיקה מהווה את הפזה ברוח המחפשת את עצמה שבה היא, תוך כדי הגדרת עצמה, מתגברת מן האימננטיות הטבעית לכדי ספירה הרמונית של התודעה הטבעית ביופי'...
זו לשון הכמרים של המדע, לשון למען המאמינים, איש מההדיוטות לא הבין אותה. להבנתה נדרש מפתח, כמו במכתבים מוצפנים... כשהבינו אנשים את הלשון התפלאו שהמדע אמר דברים פשוטים...
ללשון המקולקלת נלוותה תקלה אחרת, עמוקה יותר. הפילוסופים הצעירים קלקלו לא רק את הלשון בלבד, אלא גם את הבנת הנקרא. יחסם לחיים, למציאות, נעשה תלמידי, ספרותי... כל דבר בלתי אמצעי באמת, כל רגש פשוט, היה מועלה לקטגוריות מופשטות ושב משם ללא טיפת דם חי בצורה של צל אלגבראי חיוור.
בכל זה היתה טבועה תמימות מיוחדת במינה, מאחר שהיתה שם כנות גמורה. אדם שיצא לטייל בסוקולניקי, הלך לשם כדי להתמכר לרגש הפנתאיסטי של אחדות עם הקוסמוס. נזדמנו לו בדרכו חייל שתוי או אשה מפשוטי העם שנכנסו עמו בשיחה, דיבר הפילוסוף עמם לא סתם כך, אלא הגדיר את הסובסטנציה הלאומית בהופעתה הבלתי אמצעית והמקרית ..."
פירושים מיותרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2010 06:43 |
|
| |
( ובכיוון זה, על הגל עצמו, התלונן מתחרהו ארתור שופנהאור. ראה בספרו "הגיונות" בכ"מ)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2010 11:11 |
|
| |
"פרושים מיותרים"
האמנם?
האמנם ניתן להשוות את לשונו של הרב קוק ללשונו של הגל?
תפיסה כזאת היא חיצונית לחלוטין ואינה נוגעת במהות ההבדל.
" כל דבר בלתי אמצעי באמת, כל רגש פשוט, היה מועלה לקטגוריות מופשטות ושב משם ללא טיפת דם חי בצורה של צל אלגבראי חיוור"
זה מה שכתב אלכסנדר הרצן על הגל .
האם תאור כזה מתאים ללשונו של הרב קוק? אפשר לומר בדיוק להפך.
." לראשונה אנחנו מקבלים אפיון כולל על לשונו של הרב א"י קוק מפי עצמו : 'הגיונותי הנם מני ים רחבים , בשפה פחית = ] בשפת הפראזות , כלומר בדרכי הפראזיאולוגיה ] להביעם בל אוכלה , שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר , אבל משורר חפשי , לא אוכל להיות קשור לנחושתים של המשקל והחרוז . הנני בורח מן הפרוזה הפשוטה מפני הכובד שיש בה , מפני צמצומה ' ... ( מתוך יומנו , הובא ב'פרקיס במשנתו העיונית של הרב קוק , ' בעריכת י' הדרי-צ' זינגר [ ירון , [ חלק ב , ירושלים תשכ"א , עמ' נה-נו . ( בעקבות עדות עצמית זו אפשר להבין את דברי ההתרשמות של צבי ירון י 'סגנון כתיבתו בהגות הוא פיוטי' ( משנתו של הרב קוק , ירושלים תשל"ד , עמ' , ( 23 ושל ע' שטיינזלץ ! 'ודאי שלשונו השירית המליצית גורמת לעמעום מסויים של ההבנה ... קושי זה הוא מטבעה של כל שירה , שבודאי אין לשונה נהירה וחד משמעית כלשון פרוזה פילוסופית רגילה' ( במאמרו 'הבעייתיות ב"אורות הקודש '" בקובץ 'הראי"ה' בעריכת יצחק רפאל , מוסד הרב קוק , תשכ"ו , עמ' קב-קה . ( לכאורה פלא הוא , שאין בנמצא בספרות הבלשנית העברית שום תיאור ( חלקי או מלא ) על לשונו של הרב א"י הכהן קוק ": עד... אל הספר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2010 00:19 |
|
| |
צענע,
הפירושים מיותרים למי שמכיר את האנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 14:07 |
|
| |
ראו אשכולות שלי העוסקים ביחס הגדולים למרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל ולהשקפתו ובדמותו
_________________
"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית, הננו מוצאים את עצמיותה נקייה מכל מום! 'כולך יפה רעייתי ומום אין בך'."
(מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל, "אורות", חלק "אורות ישראל", פרק ד' - "אהבת ישראל", סעיף ג')
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 14:49 |
|
| |
לנדב
דברי דוזר הראשונים הם בעצם הטלת ספק וערעור על כל מה שהצגת כתפיסה הרומנטית. מי אמר שאותנטיות קשורה בחשיפת אמת פנימית, אולי היא קשורה בבריאתה. זה נוגע לשאלה רחבה בתורת הרב קוק, עד כמה יש שם מקום לחופש. מצד אחד הוא עושה מהחופש ענין גדול מאד ומצד שני הוא מדגיש מאד שלכלל אין בחירה. כמדומני שבלנבוכי הדור הוא מייחס את החופש לה' עצמו, ולפ"ז ה"אמת" אינה התואר הנעלה ביותר, ובמקום אחר (כמדומני בחוברת עם לקט מאמרים לפסח, איני בטוח) מפורש שהחופש הוא שיא מעלת היחיד, אבל הכלל מעל לזה. להרגשתי, התואם שהצגת בין האמת הפנימית לאמת העובדתית הוא חידוש כמעט מובן מאליו למי שמאמין באחדות, אבל אם רוצים לראות בנפש האנושית מקור של חופש שאינו מחוייב לתואם אלא אפילו גובר עליו, כי אז "נאלצים" לתפוס את האחדות באופן הרבה יותר מופשט וחמקמק.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 14:58 |
|
| |
בס"ד
לגבי מקורות למחשבת הרב קוק:
מקורותיו העיקריים די רבים: ריה"ל (כוזרי), האר"י, מהר"ל, רמח"ל, הגר"א, חסידות חב"ד (אמו הייתה בת ר' רפאל פלמן מחסידיו המקורבים של ה"צמח צדק" [הגאון ר' מנחם מנדל שניאורסון זצוק"ל] ואח"כ של בנו הגאון מהרי"ל [יהודה לייב] מקאפוסט זצוק"ל), הגאון ר' נחמן מברסלב זצוק"ל ו"שפת אמת" (של הגאון ר' יהודה אריה לייב אלטר מגור זצוק"ל).
יש לציין שהיה לומד בשבת באופן קבוע ב"ליקוטי תורה" של הגאון ר' שניאור זלמן מלאדי זצוק"ל, מייסד חסידות חב"ד, ב"שפת אמת" וב"כלי חמדה" על התורה של הגאון הרב רפאל מאיר דן פלוצקי זצוק"ל.
תוקן על ידי רואההאורות ב- 16/09/2010 14:59:56
"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית, הננו מוצאים את עצמיותה נקייה מכל מום! 'כולך יפה רעייתי ומום אין בך'."
(מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל, "אורות", חלק "אורות ישראל", פרק ד' - "אהבת ישראל", סעיף ג')
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:57 |
|
| |
הרב ישראל,
האם תוכל להסביר למה כוונתך כאשר אתה אומר כי אותנטיות קשורה בבריאת אמת פנימית ולא בהתאמה אליה, וכן מה פירוש האמירה לפיה "הנפש האנושית (היא) מקור של חופש שאינו מחוייב לתואם (עם האמת העובדתית) אלא אפילו גובר עליו"
בפרט מענין אותי להבין כיצד אמירות כאלו מתיישבות עם מה שכתבת באשכול סמוך ולפיו
"מי שיעשה זאת (=ילמד כהוגן את הסוגיות) יתייאש מהר מאד מהאפשרות שיש מקור לכל דבר שבא לי להגיד, ואם יהיה כנה, יתייאש גם מלצרף לעמדתו מקורות שאומרים למעשה כמותו, אך מנימוקים אחרים לגמרי"
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 16:05 |
|
| |
בס"ד
תיקון שמו של ה"כלי חמדה": סדר שלושת שמותיו הפרטיים הוא: מאיר דן רפאל.
תוקן על ידי רואההאורות ב- 19/09/2010 16:07:37
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 21:30 |
|
| |
לנדב
דבר ראשון איני רב. יש לי חברים שהשקיעו כדי לקבל סמיכה, ואין שום צדק שמי שלא טרח כמותם יתהדר בתואר הזה (חוץ מזה שרב צריך לדבר ממקום יותר אחראי, כמייצג מורשת הדורות עם כל הזהירות שבזהולא מתאים לי להכנס לנעליים האלה.)
דבר שני, אנסה לענות: אתחיל בדברי דוזר לעיל. הוא זיהה שלרב קוק יש שפה מיוחדת. אחד המאפייניםשלה שהיא מדברת על האלקות ולא על ה', על משהו ולא על מישהו (כמובן בדר"כ). על פניו זה נשמע מופשט יותר, אבל בעצם זה גם הכרחי יותר, כי יש שם משהו שמתנהג נכון, כך שלא שייך שיתנהג אחרת, ובטח לא שייך לפתות אותו ולהטות אותו (כמו הסתייגות המ"א, כמדומני, מהנוסח "בשופר אפתנו"). ה' אומר למשה שיראה את אחוריו ולא את פניו. ה' מעביר לפני משה את כל טובו (כמו וכל טוב אדוניו בידו), טובו אלו מידותיו, האופי שלו. פניו זו המימיקה שלו שנעה בחפשיות. זה שיודעים את האופי של מישהו עדיין אינו אומר שהוא מתוכנת, ואילו אם כלל לא היה לו אופי אי אפשר היה בכלל לתקשר איתו. חופש מוחלט אינו חושף שום מישהו. במילים אחרות: חפש משמעותי הוא חופש על רקע איזשהו קיבעון. בעצם גם כשאדם בוחר בחירה חפשית זה משמעותי רק מפני שלא כל שניה יכול לסגת מזה (בחלום, בו ההחלטה ללכת ימינה אינה סותרת כלל את הימצאותך שניה אח"כ בצד שמאל, אינה החלטה משמעותית ואינה מנכיחה בתוכה את האדם הבוחר).
תורה פירושה התיחסות. אם נאמר זאת בשפה הפילוסופית נאמר שהתיחסות פירושה היחשפות והיוודעות של אמת קבועה לזולת פחות שאמת זו עדיין לא נהירה לו, וככל שאותו זולת יוודע יותר ויותר לאמת הזאת כך יאבד יותר ויותר את חפשו (כפי שהרמב"ם אומר שהמלאכים הם למעלה מהאדם, והבחירה החפשית היא רק הזדמנות לזה שלא לגמרי חמרי, קרי, לזה שנמצא באמצע בין החומר והשכל, להחלץ מחמריותו ולהתקרב לשכלים העליונים משיגי האמת שאין בהם אלא השגתם).
אמנם אם נאמר זאת בשפה יהודית ואנושית יותר, ולדעתי נכונה יותר, כי אז תורה היא פניית ה' אל זולת שה' רוצה בזולתיותו ובחירתו, ובתורה הוא מציג עצמו בפניו, אבל לעולם כששניים מציגים עצמם זה בפני זה הם יודעים שההצגה אינה מושלמת, והם גם אינם מסתפקים בדמות שמשתקפת דרך הצגתה אלא חותרים לפגוש את האני החפשי שמאחוריה (ובתוכה). לכן התורה אינה דבר קשוח כל כך (ופוק חזי שניחא לה בהכרעות של רוב וחזקה וכו', הכרעות שמתאימות להתנהלות אנושית אבל לא לחוקי הטבע, והאם היינו סומכים על הכרעות כאלה כדי לשתות משהו שיש בו רעל, ואין זאת אלא שחזיר אינו רעל, אלא מבטא סלידה הנושאת אופי אנושי יותר), ויש הוראות שעה, וכו', וכדברי חז"ל שהראה ה' למשה מט פנים לטהר ולטמא על כל דבר בתורה, ואמר לו שההכרעה מסורה לחכמי כל דור. אלא שכאמור, אין פירוש הדבר הפקר, לקב"ה יש אופי, והוא רחום וחנון אף אם איננו יודעים לצפות בדיוק היכן ירחם והיכן הרחמים ייראו לנו כדין (כי מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, והרחמנות האמתית היא לתת לו דעת, מה שלא תמיד נראה נחמד), ומי שמסור לתורה בכל מאודו נאמן יותר לקלוט את את אותו אופי שעל תשתיתו מופיעים החופש והגמישות. וראה רמב"ם בסה"מ (מהדורת פרנקל) שצריך לציית לצורה בה סנהדרין לומדת את התורה, והיא עושה זאת או בעזרת יג מידות, או שמתקנת וגוזרת כדי לחזק את עיקר התורה, או שלומדת משהו "בסוד מן הסודות". לדעתי הפירוש כמו שהסביר ד"ר לוינגר את המורה, שם כתוב שמפרש טעמי המצוות כפשוטו של מקרא, ויישוב דברי חז"ל שעין תחת עין ממון הוא סוד שיגלה רק מפה לאוזן. ד"ר לוינגר אומר שביד החזקה כבר כתב ופירסם הסבר לפיו התוש"ב אומרת עיקרון, והתושבע"פ אומרת מ ה ב פועל, ואם כך לא לזה כיוון במורה, אלא להסבר שרצה להסתיר, וההסבר הוא הסבר הסתורי, שלעתים חכמים מבינים שהעקרון של התורה מביא בדורות אחרים ליישומים מעשיים אחרים (ואולי אפילו הפוכים). הרמב"ם לא כתב זאת כי היה עסוק במלחמה בקראים (ויש לזה עוד ראיות מענינות, ואם תרצה אכתוב אותן, וראה מה שכתבתי בפתיחה).
לדעתי המוסרניות ההולכת על הפרט בהתעלמות מהקשרים קולקטיביים אינה סוד מסודות התורה אם היא מתייחסת לזמן הזה (משא"כ לע"ל, כמו שכתבתי על יחזקאל שביטל גזרת מרע"ה), אלא נשק סודי לערער את נכונותם של ישראל להכנס בעובי קורת המציאות, ושיטה להדפם אל העולם התאורטי, ביתם החמים באלפיים שנות הגלות האחרונות.
נראה לי שכבר הגזמתי באריכות דברי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2010 23:42 |
|
| |
ישראל,
לצערי לא הבנתי. האם תוכל לענות על שאלותי במלים יותר פשוטות תוך שאתה מבהיר לאיזה מן השאלות אתה מתיחס?
|
|
|
|
|
