האם זו בושה שרב מתגרש ?

מתפעל, אודה על האמתשגם אני לא ראיתי אותו במקור, אלא במאמרו של הרב יהודה ברנדס 'ממשמעת למשמעות' www.daat.co.il.

הכיצד כל חכמי הפורום דפה, לא הזכירו עד עכשיו את השמטת נישואיו הראשונים של המהר"ל מפראג, ויצירת האגדה שהתחתן לראשונה בגיל שלושים ושתיים.

מירער, הפתעת אותי. אשריך.

כמובן, מירער בתקוה שיש לזה מקור.

החכם שוטנג,

ראה במאמרו של יצחק לוין "לתולדות הגאון בעל חוות דעת זצ"ל" בתוך ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אליהו יונג (תשכב) עמ' קסז-קפה (ישנו באוצה"ח כתדפיס לפי שם מחבר המאמר ושמא יעשירונו בעלי האוצר מהיושבים פק"ק), וכן בערכו של בעל החוות דעת (לפי "לורברבוים") אצל וונדר באוצר חכמי גליציה שלו.

תוקן על ידי יעקב135 ב- 13/08/2008 19:42:31

בחייאת מרבר, אתה רוצה שאני אשתתף בכנס בן שלושה ימים, כדי שאולי מישהו במקרה יזכיר את עובדת היותו של המהר"ל גרוש?
אני אשמח למצוא לכך מקור, כי בספריהם של ד"ר אברהם עבדיה (גוטסדינר) ובן ציון גרשוני על המהר"ל, כלל לא מוזכרת עובדה זו.

איני זוכר כרגע הפרטים המדוייקים, כמו גם, האם זה נכתב בפרוטרוט היכן שהוא.
על כל פנים, גוטסדינר כבר מציין שזה מאד לא הגיוני הסיפור הזה, שנכתב לראשונה אצל פערליש.
זיווגו הראשון של המהר"ל ידוע גם הוא, והוא ממשפחת חיות. (איני זוכר במדוייק, אך דומני בת ר' אברהם חיות).

לראשונה ראיתי האשכול.
בענין השרידי אש רצוני להוסיף, שגם בו התקיים ביותר נושא האשכול, כשבביוגרפיה שלו שנדפסה בתחילת 'לפרקים' [המהדו' החדשה - וינוגרט] לא הוזכר ולו במילה מצבו המשפחתי. הענין נמרח להפליא, וקורא המאמר תמה מדוע לא נזכר במילה למי נישא, מתי ולמה ואיך. יש רק רמז קלוש, לאחר שמסופר על תקופת פילשוויקי, ונוצר הצורך להסביר מדוע עזב את הרבנות שם ועבר לגרמניה:
'בימי מלחמת העולם הראשונה עזב הגרי"י וינברג את ליטא בגין סיבות משפחתיות ובא לגרמניה'.
ותו לא מידי.

והנה מקום איתי, לעמוד מעט על נאמנותה של מהדורה זו בכלל. באשכול שהיה פעם בבח"ח [כבר ציינו לעיל החכם אלייעזר], התנהל דיון ברמת חרדיותו/מזרוחניקיותו של ריי"ו. ואילו בביוגרפיה האמורה עשוהו חרדי לגמרי, ולמשל: 'עם כניסתו לחיי ציבור נמנה בין המקושרים בלב ונפש לתנועת אגודת ישראל ועושים למענה'. ועוד רבות. [אגב, לא פלא בהתחשב ברשימת המרכיבים את 'הועד להוצאת כתבי הגאון ריי"ו זצ"ל'].

והנה, במאמר בשם 'מי יתן החרש תחרישון' שמופיע בספר זה (עמ' רסו) מתואר:
פעם אחת נזדמנתי לאסיפה אחת שבה הרצה סופר מפורסם על-דבר תעודת היהדות ועל-דבר ערך ישראל בין העמים. בנאום ארוך הוכיח המרצה ש'אין תורת-ישראל נופלת בערכה מתורת העמים', ובתור חוזק לדבריו הביא ראיה מזה שמצוות 'ואהבת לרעך כמוך' נאמרה בתורת ישראל לראשונה.... (וכו')
למשמע הדברים רתח דמי מעלבון, לא יכולתי להתאפק, נגשתי אל הנואם וקראתי בקול: 'גש הלאה, סתור בינה! בתורתינו כתוב ההיפך הגמור: 'לא תחיה כל נשמה', 'לנכרי תשיך', וכולי. הנואם נעץ בי שתי עינים תמהות, והקהל הנאסף הביט אחרי בלגלוג ובמנוד-ראש....
ואולם חברי הצעיר, בן ישיבה מצוין, שעמד למולי, ניגש אלי ולחץ את ידי בתודה ובחיבה - 'הנה לפניך - אמר בלעג - יהודי מודרני, יהודי של פסוק אחד שבתורה!'

כשקראתי זאת בפעם הראשונה, התפעלתי משליטתו העצמית של הרב וינברג. גם בשעת כעס משתמש הוא במילים יפות כל כך: 'גש הלאה', 'סתור בינה'.
אבל לאחר זמן מה, נתקלתי ב'לפרקים' הישן, שיצא לאור על ידי הרב עצמו (כמדומה בילגורייא תרצו), ומה מאד נדהמתי לראות ששם מופיע בדיוק אותו המאמר, ובמקום מילים יפהפיות אלו, מספר הרב וינברג:  נגשתי אל הנואם וקראתי בקול: 'לך לכל הרוחות שבעולם, שוטה מטומטם!' [אני מקווה שאני מדייק, כיון שעברו כמה שנים, וכעת אין לי את המהדורה הישנה].
לא נאה היה להם, לעורכי המהדורה החדשה, שהתשתמש הרב וינברג במילים זולות שכאלו,טרחו והכניסו לו מילים שלא חלם לאמרן...
ומלבד מה שיש ללמוד מכאן משהו על נאמנותם, יש כאן גם מענין אשכול זה, יפויי מציאות למיניהם...

אגב: מקומות נוספים עשו כחשקם. כמדומני. שהרב וינברג קבע את 'קונטרס ההימום' בשו"ת בראש הכרך מתוך חיבתו וחשיבותו בעיניו, ואף טרח להסביר ולהדגיש זאת, ובמהדורה החדשה סידרוהו לפי סימני השו"ע שלא כרצון המחבר. ודאי אלייעזר יוכל לאשר או להכחיש את דברי].

בדקתי ב'אוצר החכמה' ואכן כפי שכתבת באותן מילים מדויקות כתוב:  "לך לכל הרוחות שבעולם, שוטה מטומטם"

מלח
אמנם, לא ברור בוודאות מה עלה בגורל זיווגו הראשון של המהר"ל, האם אכן התגרשו, (ומפאת זה העלימו הענין), או שהאשה הראשונה נפטרה, (והעלימו הענין בשל סיבות אחרות ואכמל). כך שאולי אין מקומו כאן.
אך אם אתה מחפש מקורות, תפנה לספר הזכרון להגרי"ב זולטי, ועיין שם במבוא שכתב יודלוב לתשובות מהרל מפראג. ואחר מכן תפנה אל קובץ ביאו"י קד, ועיין שם במכתבו של דוד נחמן רוטנר.

תודה כלבא. קטעים.

עוד לא דנו פה בגירושי הרבי מבאבוב ר' ב"צ הי"ד, בשו"ת באר משה ח"ב של ר' מ"נ ירושלימסקי שנדפס לפני כמה שנים ע"י מכון ירושלם יש הגביעת עדות הפסולה והעסיתית וכמה תשובות להיתר מאה רבנים, וכן נכדו הקרוא על שמו התגרש מזו"ר.

גם לא הזכירו את זיווגו השני של מהר"א מבעלזא שממנה התגרש.

בקשר לריבוי זיווגי החות דעת [נתיבות] יש לציין לדור דעה מובא במשרתיו אש לוהט ח"א עמוד ס"ח, שזה היה מפליטת פה של דודו ר' אפרים חכם צבי מברוד.

יש לציין שזיווגו השני של הרב מראפשיץ היה מציקתו, ולא היה לו ממנה חיים קלים.

תוקן על ידי slox ב- 15/08/2008 10:25:18