משנה תורה החדש בכרך אחד, ודרכי הלימוד בחברה החרדית

בעזהי"ת



   היות וסדר הלימוד אצלי, בעז"ה, מורכב בעיקר מ'משנה' - לימוד הלכה פסוקה, ו'גמרא' -לימוד טעמי ההלכה הפסוקה, לכאורא הייתי קהל יעד להוצאה המשובחת הזו.
   אמנם, אליה וקוץ בה, אם סדר לימוד ה'גמרא' - הוא על פני ספרי ערוך השלחן, הרי סדר לימוד המשנה הוא דווקא על הקיצור שלחן ערוך הפשוט. הסיבה לכך היא, שלימוד משנה אמור להיות הלכה פסוקה למעשה ככל האפשר, ומה לעשות המשנה תורה מהווה זאת, רק לקהילות מעטות יחסית.
   כך או כך, מפעל חשוב מאוד.

פרעתוני

היית עונה בשלילה מוחלטת באשר לסיכוייה של מהדורה מדעית באשר היא, לחדור להיכלי הישיבות החרדיות, לולי טפחה על פני מהדורת שבתי פרנקל, שעם היותה מדעית במלא מובן המילה, כבשה את מדפי הרמב"ם בכל הספריות החרדיות, כולל בריסק.
כנראה שמה שהחדיר אותה, היה ספר המפתח ולא הנוסח המתוקן שלא מטריד את הלומד החרדי.
לך ובקש את הספר דקדוקי סופרים בישיבות חרדיות.

לימוד רמב"ם שיטתי ומהיר, אינו חלק מתכנית לימודיו של אברך חרדי ולא נראה שזה הולך להשתנות מחר או מחרתיים. הייתי מציע לנסות קודם מהדורה של שולחן ערוך ללא נושאי כלים.

_________________

אלישיר,

היתרון העצום שיש בספר משנה תורה, שאינו קיים באף ספר הלכה אחר, הוא היותו מקיף את כל התורה שבעל פה. לימוד בספרים אחרים, אשר היום הם יותר "הלוכה למעיישה", אינו סותר, אבל אינו תחליף להיקף התורה שבעל פה כולה, שהיא דבר הנדרש מכל תלמיד חכמים. הרי רבים היום לומדים שולחן ערוך, וזאת למרות שגם אצלו סעיפים רבים אינם נפסקים להלכה אצל רוב הקהילות (אני מכיר ת"ח אחד שכתב פעם בספרו שאפשר לפסוק הלכה לפי הש"ע, וחטף צעקות וחרמות על כך).

כך או כך, גם על ההלכות שהקצוש"ע עוסק בהן, בולט משנה תורה ביתרון הסידור השיטתי של ההלכות, מה שמאפשר לך להבין את ההיגיון הסדור של פרטי תושב"ע.

מעבר לכך, גם בלימוד ה"גמרא" יכול ספר משנה תורה להיות בעל ערך לא יסולא בפז, כפי שחווה על בשרו כל מי שלמד חטיבת הלכות ברמב"ם לאחר לימוד מסכת מסוימת. שוב, סדרנותו היסודית של הרמב"ם מאפשרת לזכור ולהבין טוב יותר את דברי הגמרא.

מאיר,

ראשית, הגדרתך את המילה "מדעי" שונה ממה שאני מגדיר "מדעי", ההגדרה המקובלת בעולם מדעי היהדות והרוח. בהגדרה קשיחה זו, אין מהדורתנו מדעית, ואף לא מהדורת פרנקל היא כזו.

בכל אופן, אמנם ייתכן שאתה צודק שמה שהחדיר את פרנקל למדפי הישיבות הוא ספר המפתח ולא הנוסח, אבל סוף סוף היא סללה מהלכים בקרב הלומדים למודעות לשיבושי הדפוסים (על אף שהיא עצמה השאירה שיבושים רבים בפנים הנוסח, מתוך חששנות יתר מחדשנות יתר כנראה). שמא כעת אזנם של לומדי התורה כרויה יותר ללימוד תורת אמת בנוסח אמת.

כמו שאמרתי, יתרונה של המהדורה הוא גם ללומד העיון; גם בכך שלימוד רמב"ם מסדר את הסוגיות לפניך בצורה ברורה ושיטתית, וגם סתם מתוך נוחות, כאשר כל הרמב"ם בידך ויכול אתה לקפוץ מסוגיה אחת לסוגיה שנייה באותו דף גמרא או באותו עניין.

באמת, מעולם לא הבינותי את הקידוש של דפוס ורשא-וילנא כנוסח האמיתי שאין בלתו, שלפעמים הררי דקדוקים נתלים בשערה זו, שלעתים אינה אלא שיבוש של בחור זעצצר פלוני או מעתיק אלמוני. הרי גם אם תאמר ש"השגחת הקב"ה גלגלה שכך יידפס הרמב"ם", סוף סוף הקב"ה לא עזב חסדו מאיתנו, והשגחתו גלגלה שנגלה כתבי יד עתיקים ומשובחים, שמתוכם נוכל לעמוד על דברי רבנו לאמיתתם.

[אגב, פרנקל אינה המהדורה המדויקת (לא הכי מדויקת, אבל בסדר) היחידה שכבשה את עולם הישיבות. יש כיום יותר ויותר מהדורות ראשונים המבוססות על כתבי יד והנרכשות בכמויות גדולות בציבור החרדי, כגון הרשב"א, הריטב"א, הר"ן, ועוד. מה שאומר שליותר ויותר למדנים אכן חשוב נוסח כתבי היד.]

מה שכבש באותן מהדורות, הוא בעיקר יופיין החיצוני ורהיטות הנוסח בפחות שיבושים מרגיזים. לא היותו של הנוסח הסטורי ונאמן יותר לכותבו הראשון.

_________________

אין ספק שאם מדובר על יופי חיצוני ורהיטות הנוסח - הרי שמהדורה זו אף עולה על אלו שדיברנו עליה.

ראה עמודי דוגמה של המהדורה - אם כי אין תחליף לראותה בעיניים.

תוקן על ידי הפרעתוני ב- 12/08/2008 19:26:24

הפרעתוני

במהדורה הראשונה - גופן הספר היה כולו 'גופן קורן' שזה לכשעצמו 'חסם' את כניסתו לעולם הישיבות. לפי מראה עיני, ב'עמודי הדוגמה' שהבאת, הרי שיש כאן התקדמות לקראת עולם הישיבות הליטאי.

לעצם הענין. בחורי ישיבה 'ליטאיים' לעולם לא ירכשו מהדורת רמב"ם ללא ציונים וללא נושאי כלים. נקודה.

הם כן יאהבו מהדורה מוגהת על פי כתבי יד, אך תוך ציון ההגהות, התיקונים והנוסח הישן,
הם לעולם לא יאהבו את הרמב"ם ללא נושאי כלים, מהסיבה הפשוטה שעל הרמב"ם אי אפשר לסמוך!! לא תמצא מדן ועד באר שבע חרדי ליטאי שמוכן לפסוק כהרמב"ם כי הוא סומך עליו שגם הוא יודע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ברמה של המשנה ברורה... אה, כן, ה"יד החזקה" הינה סדרת ספרים מעולה לצורך פלפולים ו'חילוקי דינים'...

דברי אלה נסמכים בין השאר על מכתבו של מרן רשכבה"ג הרב שך זצוקללה"ה ב"מכתבים ומאמרים" אשר אסר לפסוק חלילה כהרמב"ם (הספר אינו תחת ידי כעת ואיני זוכר את מספר המכתב)

שלום עליך יהודים,

אתייחס ראשונה לנאמר באחרונה בדבריך, ובעצם למילה אחת - "חלילה". חלילה לי להאמין שמרן הרב שך זצוק"ל אמר את המילה "חלילה" על פסיקה כאחד מגדולי העם היהודי, שרבים מעמנו סומכים עליו עד היום הלכה למעשה. כמובן יכול אדם לפסוק שאין ללכת היום אחרי הרמב"ם באופן מוחלט, ממגוון סיבות - ואכן דרך הפסיקה של רוב גדולי ישראל אינה הולכת לחלוטין אחרי הרמב"ם, והדברים ידועים ומובנים.
אך כפי שציינתי, גם אחרי השו"ע אין דרכם של רוב הפוסקים לפסוק, ומשום מה יש פחות התנגדות (כאן בפורום, ובכלל) לשו"ע ללא מפרשים. וכי מה שנה זה מזה?

בטוח אני שמרן הרב שך זצוק"ל ידע ידוע היטב את כל הרמב"ם על בוריו. כמוהו כמובן הסטייפלר זצ"ל, ויבדל"א בנו שליט"א, ושאר גדולי ומאורי הציבור החרדי-ליטאי. עד כמה בקי היום בחור ישיבה, בשנתו העשירית או העשרים, בדברי הרמב"ם? או בשליש הדברים או ברביע? עד כמה התורה שבעל פה כולה סדורה בפיות הלומדים?

והרי מעוות זה בא הרמב"ם לתקן - למען ידעו כל ישראל את כל התורה שבעל פה, ולא רק פסיקת הלכה צרה ונקודתית בעניין דוד שמש בשבת או ברכה על פפאיה. ההלכה אינה רק שאלה ששואלים כשהכף החלבית נכנסה לסיר הבשרי, אלא כל המערכת הנפלאה ונוראת ההוד שניתנה לנו מסיני והומשכה על ידי חכמי ישראל. ואין כרמב"ם להניח בפני היהודי את כל התורה שבעל פה כולה, בצורה מסודרת וברורה, למען תהיה ערוכה בפי כל.

האם יהיה מי שיאסור על לימוד הגמרא, רק כי אין פוסקים הלכה מתוך גמרא? חז"ל ציוו לרוץ לדבר משנה, למרות שאין פוסקים הלכה מתוך המשנה. לימוד תורה שבעל פה אינו רק היכי תמצי למעשה, אלא בראש ובראשונה ידיעת תורת ה' ורצון ה'.

כל זה ידוע ומוכר, ודומני שכל ריש מתיבתא וכל תלמיד יסכים עם זה. לענ"ד ה"פחד" מרמב"ם בלי נושאי כלים (כמובן אין זה שולל לימוד ברמב"ם עם נושאי כלים, ואין דין זה כדין זה!), אין לו בסיס הגיוני אמיתי, וסופו שיעבור מן העולם.

[גופן "קורן" הוא אכן סיבה טובה לא לקנות ספר. אולי יחסית לתקופתו הוא היה גופן קורן ומאיר עיניים, כיום הוא דוקר בעיני עם כל השפיצים שלו (כמעט כמו "דוד").]

בעזהי"ת



   הפרעתוני.

   לעניות דעתי, הספר שהינו ביותר 'הלוכה למעיישה', הוא דווקא הקיצור שלחן ערוך של ילקוט יוסף. אמנם איני נמנה כלל על היהודים הספרדים, אך אם היה זה תחת ידי, אפשרות לא מבוטלת שעליו הייתי קובע סדר שינון הלכות פסוקות.

   לכאורא המשנה תורה יכל מאוד מאוד להתאים. הרי בדרך הלימוד תורה אצלי החלטתי לקחת "שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא", כפשוטו - אם אמנם לא שליש ממש, אך עדיין משנה תהא בעניין "כל השונה הלכות בכל יום" (וכשיטת הגאון בעל התניא, בהלכות ת"ת, שכותב דמשנה היא הלכה פסוקה ללא טעמיה), וככל האפשר באופן המשלים ל'גמרא' - עיון בטעמי ההלכה (וממש לא במובן 'התלמוד הבבלי'. אני טוען שלימוד ערוך השלחן, למשל, הינו לימוד גמרא לכל דבר, ואפילו אם הוא מאוחר מאוד מימי רב אשי ואמימר).

   בפועל, עוד לא מצאתי מנוחה. הלוואי והיה 'קיצור ערוך השלחן', באופן שהיה משלים במדוייק את התווך - הן כראשי פרקים והן כהלכה פסוקה, אבל מה אעשה ואין. 

   (הערה: לימוד ערוך השלחן, וערוך השלחן העתיד, דומה ומקיף מרישא ועד סיפא את נושאי המשנה תורה). 

אלישיר,

לכאורה חז"ל שדיברו על "שליש למשנה", לא חלקו על חז"ל שאסרו לפסוק הלכה מתוך משנה. ומכאן שכל ההנחה ש"משנה" היא הלוכה למעיישה, לכאורה אין לה על מה שתסמוך, ודווקא הרמב"ם הוא האידיאלי ללימוד "משנה" במובן הזה.
[ערוך השולחן הוא ספר חשוב ומצוין, אבל גם אינו כולל את כל ההלכות כמדומני, וגם אינו ניחן בסדר ובבהירות המופתיים של הנשר הגדול - שאיני מכיר מי שידמה לו ושישווה לו. וזאת היה אומר לך כמדומני גם הרב אפשטיין זצ"ל.]

הקניזי
אני לא יודע למה אתה קובע שנוסח מוגה של ספר לא יכול להכנס בציבור.
ראה עוז והדר שמשקיעים המון בהגהות, וכן עוד הוצאות רבות של ספרים. אם זה לא היה "מוכר" הם לא היו משקיעים הרבה כ"כ בנושא.

מוזר שנעלם מעיני כותבי הפורום, שמהדורה זו היא העתקה של מהדורת רמב"ם של הוצאת כתובים. הם אפילו העתיקו את המפתחות ותוכן העניינים

כתובים תבעה את התימנים האלו בבית דין, אבל הנתבעים סרבו לבוא לדין.

בלית ברירה, הגישה כתובים תביעה בבית המשפט.

הנה החלטת ביניים בעניין: