משנה תורה החדש בכרך אחד, ודרכי הלימוד בחברה החרדית

הפרעתוני, מה לעשות שכתובים יושבים ואוכלים את הלב כפשוט למה המהדורה שלהם במשך עשרים שנה לא נמכרה כמו שאור וישועה מכרו בשנה אחת, וכנ"ל הש"ס והשו"ע שלהם שבכרך אחד? המהדורה של כתובים פשוט לא נוחה לשימוש.

לגבי הרמב"ם של אור וישועה, ולשם הגילוי הנאות אני מחזיק בספרייתי את הספר הנאה והמושקע, לכשלעצמי אינני רואה בו את המעלות הרבות והעצומות. לימוד רמב"ם כספר העומד לעצמו עבר עליו הכלח מלבד אצל שרידי תימנים שאצלם דבריו עודם כדברי הפוסק האחרון. הרמב"ם משמש כיום כספר יסוד בלימוד ההלכה, אולם אך ורק לצד נושאי כליו, ופשוט אינו שמיש כספר לעצמו. כאשר אני מעיין ברמב"ם אני בהחלט מבקש לראות את ההדגשים השונים בנו"כ בראב"ד ובהגה"מ. אני מציע להטמיע קודם לכן את לימוד ספרי היסוד כתנ"ך ודברי חז"לינו כעומדים לעצמם. מהדורת ש"ס ללא נושאי כלים תתקבל בברכה.

כל זאת ועוד, שאלת הנוסח איננה עומדת לעצמה. אמנם המגיבים כאן עד כה קיבלו כמובנת מאליה את ההנחה שנוסחת אור וישועה היא היא הנוסחא הדווקנית, אולם כבר נודע בשערים הפולמוס העצום והרב (שכמדומה לי עלה כבר מספר פעמים לכותרות כאן ק"ק הייד פארק) בין אסכולת התימן מיסודו של מארי יוסף קפאח ובין אסכולת פרנקל ועוד שלישיה גישת מוה"ר יצחק שילת. לזאת תוסר תורעמתכם על אותם שלא קיבלו כתורה מסיני את קידוש נוסח התימן ומבכרים על פניה את מהד' פרנקל על כל מגרעותיה המציגה בפני הקורא את כל הנוסחאות כולן באופן שיטתי.

יעקב,

אני מניח שאתה מחזיק בספרייתך את מהדורא קמא, הגדולה. בכוונת מכוון הקטנו את גודל המהדורה, כך שתהיה שמישה יותר ללומד. לימוד רמב"ם כספר בפני עצמו אינו מחייב פסיקה כמותו, כמובן! הרמב"ם הוא הסדרן מספר אחת של התורה שבעל פה, ואין כמוהו לבהירות בעניינים אלו. כמו שכבר אמרתי, למי שלמד מסכת בש"ס, לימוד רמב"ם לאחר מכן הוא פשוט תענוג (אמנם, אהה, רבים רבים שאינם זוכים אפילו לסיים מסכת בודדת...).

מזכירים לי הדברים את דברי המהר"ל, שביכה את הדפסת התוספות לצד הש"ס, שהטה את לב הלומדים אחר הפלפול. אילו, אמר, היו מדפיסים את הרא"ש במקום זאת, אנשים היו לומדים לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא... [למרות שסביר שגם מהר"ל לא פסק תמיד כהרא"ש].

באשר לשאלת הנוסח, אכן רבות דובר על השאלה האם יש להשתית את הנוסח על כתבי יד תימן בעיקר (כשיטת רוב העוסקים בנושא, ובפועל כשיטת קאפח וממרא, ולמעשה כפי שמודים פרנקל במהדורתם שראוי היה לעשות), או לתת בכורה לכתבי היד המזרחיים. אלא שבראש ובראשונה יש לומר, שהבדלים בין המהדורות המדויקות, קטנים הם, וכלל אין בכך פרופורציה לעומת ההבדלים לשיבושי הדפוס. למד במהדורת שילת, רבינוביץ, ממרא, קאפח, מקבילי - בסופו של דבר כולם נאים ומתקבלים (יש לציין לגריעותא את מהדורת פרנקל, שחששה לשנות מנוסח שאינו באחד הדפוסים, החלטה תמוהה ביותר שרבים עוררו נגדה).

מעבר לכך, גם הרב שילת מודה (בהערה בפתח דבר למהדורתו) שבפרטים הקטנים כתבי יד תימן מדויקים יותר. וזאת נוכחתי גם במו עיניי, כאשר עברתי והשוויתי בין מהדורת קאפח למהדורת שילת (ולשאר השנו"ס שבפרנקל, ולרבינוביץ), שניכרים הדברים שבכתה"י המזרחיים, גם אם יש גרסאות טובות, באופן כללי טיב ההעתקה שלהם ירוד. ואין לתמוה על כך, שהרי מעתיקי המזרח לא ניחנו באותה דווקנות דקדקנית ועקשנית של מעתיקי תימן, שלא ההינו לשנות או או מילה מדעתם.

ועל כל פנים, הרי מהדורה זו מוסרת בפני הקורא גם את כל חילופי הנוסח החשובים, כך שמי שמסתמך על שיטת ממרא, רבינוביץ או שילת, יכול לראות את הדברים לנגד עיניו. ילקוט השנו"ס במהדורת פרנקל חשוב מאוד הוא, אבל הוא רק לחפצים להעמיק חקר בנוסחאות, ולא לכל בר נש (יש לציין שאין להסתפק רק בילקוט שנו"ס זה, ויש לעיין גם בגרסאות של הרב שילת והרב רבינוביץ', שפעמים רבות לא ציינו אותן פרנקל).

יעקב.
איני בטוח, וכשאיני רואה את הפרעתוני מזכיר זאת בטחוני עוד יורד, אך נראה לי שבמהדורה החדשה נעשו תיקונים רבים והוא כבר לא כל כך ודמה לנוסח קאפח.
לגבי עיקר הטענה, לדעתי מי שלומד תלמוד אליבא דהלכתא חייב ללמוד את הרמב"ם לפחות כרקע לפסיקה; ומנסיון של אנשים רבים (גם שלי), אינך עומד על אמיתו של רמב"ם כל עוד אינך קורא בו רבות, במנותק ממפרשיו.

אם כבר, מאן דמתרץ לי קושר ומתיר לדעת הרמב"ם וסוגיית סנדלו של ר' יהודה אחוה דרב סלא חסידא, מובילנא מניה אבתריה לבי מסותא (אם לא אכפת לו, כמובן).

אזוטרי,

אכן במהדורה זו נעשו תיקונים לא מעטים, במקומות שבהם לנוסח קאפח לא נמצא בסיס בשאר כתי"ת שבידינו (או אף בכתי"ת של הרב קאפח עצמו), דהיינו כשהנוסח שלו כנראה נגרר מהדפוס, או מכת"י בודד ודחוי.

בכל מקרה, בכל מקום משמעותי השארנו את נוסח הרב קאפח, אם בפנים ואם בהערות.

הערה מקדמית: אני חושב שהדיון יותר מתאים לספרים וסופרים.

לגופו של עניין.

אני מצדיק את המחיר המופרז שביקשה כתובים כל השנים. הם עשו טעות ישראלית טיפוסית, לנסות למכור פחות מוצרים במחיר גבוה, במקום להוזיל את המחיר ולהגדיל את המכירות.

נניח את זה בצד.

יש שאלות לפותח האשכול:

א. אם אכן זו מהדורה שונה לגמרי, למה הם סירבו לבוא לדין תורה?

ב. איך אתה מסביר את המפתחות? לכאורה, אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון.

גולאק,

עושה רושם שאתה מעורב אישית בעניין הוצאת כתובים. אתה יכול אם כן להזדהות, כפי שהזדהיתי אנוכי במעורבותי.

וכדי לא להפוך את הפורום הזה לפורום לשה"ר כפורומים אחרים כאן, אסתפק ברמיזה שאתה יודע בדיוק מה היה טיבו של אותו דין תורה, ואתה יודע בדיוק שהמפתחות שונים מאוד זה מזה. והבה נחתום את הדיון כאן. רק אחזור ואצטט את דברי השופט סולברג שהבאת קודם, ונחכה-נא לפסיקה הסופית:

המשיבים טוענים, כי עיקר חידושהּ של מהדורת אור וישועה בדיוקהּ. המפתחות אינם אלא חלק שולי, ומכל מקום, רב השונה על הדומה בין המפתחות הללו לבין המפתחות של מהדורת כתובים. לטענת המשיבים, עמלו תלמידים וחוקרים על המפתחות, ואֵלו לא הועתקו כלל ממהדורת כתובים. לעת הזאת, בעידן המחשב, באמצעות הקלקה ניתן לחסוך מלאכה מרובה שנעשתה בעבר באופן ידני. המשיבים טוענים, כי בעוד מהדורת כתובים הינה 'מפעל חיים', בשל כך שהוצאתה לאור לפני למעלה מ-20 שנה ארכה עשור, הרי שמהדורת אור וישועה נעשתה כיום, כשאמצעי המחשוב והטכנולוגיה אפשרו את הוצאתה לאור בתוך תקופה קצרה יחסית. למשל, הקלקת הערך אברהם אבינו תעלה לאלתר את כל האזכורים של אברהם אבינו בספר משנה תורה, בלא צורך בכרטיסיות, בפתקים ובחיפוש ידני כבעבר. מטבע הדברים, טוענים המשיבים, במפתחות שבשתי המהדורות ישנם ערכים דומים, שהרי המקור הוא אחד - לשונו הזהב של הרמב"ם. מטבעות-לשון וערכים מחודשים שהרמב"ם לא השתמש בהם בספר משנה תורה, ואף-על-פי-כן צויינו במפתחות של מהדורת כתובים וגם באלה של מהדורת אור וישועה, אינם מלמדים על העתקה, שהרי מדובר בלשון שגורה בבתי המדרש. טבעי ומסתבר אפוא שיהיה דמיון בין המפתחות, זעיר פה זעיר שם, אך אין מדובר בהעתקה. עוד טענו המשיבים, כי אין בביטויים שבמפתחות, משום יצירתיות אשר ראויה להגנה.

הפרעתוני,

אין לי שום אינטרס בתביעה. אני לא קשור לכתובים ואף איני מכיר אותם אישית. אני דווקא אתכם בקטע הזה, שהמחיר היה מוגזם והיה כדאי שמישהו יוציא רמב"ם בפורמט דומה. אבל למה היו צריכים להעתיק את המפתחות, או אפילו חלק מהם?
אני לא חושב שקהל היעד היה צריך את זה. זה סיבך, בחינם, את המוציאים לאור.

שלוש דוגמאות, מיני רבות, מהמפתחות. בגדול, מה שנעשה הוא "להיעזר" במונחים המודרניים שניסחה כתובים במהדורתה.

א. בהוצאת כתובים, תחת הערך ערבות, יש תת ערך, "גדרה". כלומר, מהו היקפה של ערבות.

בהוצאתכם, מופיע "ערבות-הגדרה" ומפנה לאותה הלכה בהלכות מלווה ולווה. מה קרה? הם העתיקו את הערך וטעו בין המילים "גדרה" ו"הגדרה" ויצא להם השיבוש.

ב. בהוצאת כתובים, תחת יחסי בעל ואשה, מיופיע תת-ערך, "כיבוד הדדי". אותו ערך ותת ערך הועתק במהדורתכם.

ג. תחת הערך חינוך, בהוצאת כתובים, מופיע תת-ערך, "סדרי הוראה. פלאי פלאים, אותן מילים בדיוק מופיעות במהדורתכם.

גולאק,

ראשית אומר שאינני קשור בצורה כלשהי לעשיית המהדורה הראשונה, ולכן אינני מעורה היטב בצורת עשיית המפתח. אמנם אני מכיר את העושים במלאכה ואת טיבם, ואני יודע שלא היו באים ומעתיקים ערך אחרי ערך ממפתח של אחרים. זאת מעבר להסתכלות פשוטה בהבדלים בין המפתחות, שעולים לאין ערוך על הדומה ביניהם. בכל מקרה במהדורה זו לא קיימים המפתחות הנדונים, כך שאין לזה רלוונטיות כעת. [אגב, הצלחתה המסחררת של המהדורה הנוכחית, ללא המפתחות המלאים, מוכיחה כאלף מונים על טענתנו שבכל מקרה המפתחות אינן אלא חלק שולי מהספר עצמו, שנמכר בראש ובראשונה בשל נוסחו.]

לעניין דבריך, אשיב מה שנראה לי מתוך עיון בדברים, כאחד מבחוץ:

א. בהוצאת מפעל משנה תורה, יש תת ערך 'הגדרה' ל'ערבות', שבו כתוב: מלוה ולוה כה,ג; כה,ה; ועל האחרון יש סימון של עיגול, לסמן ששם ההגדרה העיקרית (ואכן שם היא). המופע הראשון נמצע גם בתת הערך 'גביה מהערב' ו'גבית הערב מהלוה', וזאת משום ששם מופיע דיון יסודי בעניין הערבות, וסביר שעורכי המפתח ראו בכך גם הגדרה מסוימת של ערבות (כאמור ללא סימון עיגול).

ב-ג. יש לך הגדרה טובה יותר וקצרה יותר בעברית מאשר האמור במפתח, להלכה זו? זכור שגם המפתח הזה נכתב בעברית, והם דנים באותם נושאים. ברור שיהיו מקרים דומים.

ולסיום, סיפור מניסיוני האישי. לא מזמן הסתכלתי על הוצאת רמב"ם חדשה מסוימת, השוויתי אותה למהדורתנו, ונחרדתי לגלות שהיא לכאורה העתיקה מאיתנו, כולל סימוני הפיסוק הייחודיים, סימוני דילוג בפסוקים, הנוסח הייחודי, ועוד ועוד. אמנם היו לא מעט דברים שונים, אך אותם אפשר היה להסביר ברצונה של המהדורה להיות שונה במקצת. התחלתי לאסוף "ראיות לכאורה", ואספתי רשימה נכבדה כזו, עד שגיליתי שמהדורה זו החלה את דרכה עוד לפני שהעבודה על מהדורתנו החלה... והרי אנוכי היודע ועד שלא אני השתמשתי בנוסחם, ויש לי תיעוד מלא על דרך עבודתי מן המסד ועד הטפחות...
כך למדתי שיעור חשוב: כאשר אתה עוסק באותו עניין ובאותו ספר, הכרח הוא שיהיה דמיון מסוים בין הדברים. ואם אתה אוסף דווקא את הדברים הדומים, הרי שבהכרח ייצאו לך השוואות חד-משמעיות המוכיחות שמישהו העתיק ממישהו, ולא היא. לעתים הדמיון אינו אלא משום שהמקור הוא אותו מקור.

בעזהי"ת



   נעניתי לך, הפרעתוני.

   מתוך דברי הדיון הקצרצר הזה, בעז"ה נתתי מבט חוזר על סדרי הלימוד אצלי. 
   
   כבר מעט זמן מקננת בי הרגשה של חוסר יכולת להתמודד בין ההיקף, ובין הצורך להפנים.
   מחד גיסא אני רואה את מצוות תלמוד תורה השווה לכל נפש - ללמוד את כל פרטי מצוות התורה, הן אלה שבתורה שבכתב והן אלה שבתורה שבעל פה; ואם כן הרי לימוד מקיף מאוד. מאידך גיסא קיים גם הצורך להפנים את הדברים ולידע אותם ככל האפשר אף אני בעל פה, בבחינת "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".
   ללמוד את התלמוד הבבלי והירושלמי כולם, ומשם ואילך את כל הראשונים ועליהם הבית יוסף כסיכום התחלתי, ועוד כל זאת טרם הגעתי לאחרונים, מריש ועד אחרית ועוד להיות בקיא בהם, אין לי סיכוי. לכן חשבתי לעצמי, וכך הנוהג אצלי כבר תקופה - ללמוד את ספריו של מרן ערוך השלחן (כאמור, ערוך השלחן וערוך השלחן העתיד, אכן כוללים ברובם המוחלט אם לא באופן מלא - את הנושאים המובאים במשנה תורה להרמב"ם, אך הפעם לא רק בהלכה פסוקה, אלא הרבה גם דיון בטעמי ההלכה).
   תוך כדי, היות ודבריו של מרן בעל התניא נאמנים עלי, על הצורך להרבות בשינון הלכה פסוקה, כאמור חלק קצר מהסדר אצלי, הוא על הקיצור שלחן ערוך, אך עד כה הסתפקתי בסדר כללי עליו, דף אחד בתחילת כל סדר לימוד, באופן שעדיין אינו כדי 'שליש במשנה', אלא יותר כ'משהו במשנה'.
   ובעקבות הדיון כאן, ובעקבות ההרגשה הנ"ל, הבנתי בעז"ה וב"ה שאין עלי להזניח את ה'שליש במשנה', לכדי סדר כללי ותו לא. לימוד 'משנה' (הלכה פסוקה ללא טעמים, כדברי הגאון בעל התניא) בבקיאות גדולה, לא רק אמור לשמש 'הלכה למעשה', אלא כראשי פרקים ל'גמרא' - וכדברי רבי נחמיה ורבי מאיר (ספרי דברים, שו), דלעולם היה כונס דברי תורה, כללים כללים, דאי לאו מייגעין אותך ואי אתה יודע מה לעשות.
  
   והיות שכן, באמת לעניין ראשי פרקים, לעניין 'כללים כללים', הרי ערוך ומוכן הוא ספר המשנה תורה להרמב"ם, כשנניח בהיותי לומד באיטיות הלכות פאה בערוך השלחן העתיד, ללמוד במהירות הלוך ושוב מספר רב של פעמים - את הלכות מתנות עניים במשנה תורה.