אז ההורים יבדקו עבורכם, יהפכו שמים וארץ כדי לברר את טיבו של השידוך המוצע. הם ייעצו, ידאגו, ימליצו וישלחו אתכם לפגישה רק אחרי שמצאו בעצמם כי מוכנים הם לקבל את המוצע/ת בתור חתן / כלה.
אבל בסופו של דבר, מי מחליט? ומה אם הם שוללים- ואתם נלהבים? מה אם אתה מעוניינים והם מבטלים? סומכים על הנסיון שלהם, או על האינטואיציה שלנו? או אולי.. מי מכיר את עצמינו טוב יותר: אנחנו או אבאמא?
ומה יקרה אם נקשיב להם, ואחרי שנה שנתיים נבכה על שעשינו זאת?
נשלח ב-13/8/2008 10:14
תמי_4 כתב:
ומה יקרה אם נקשיב להם, ואחרי שנה שנתיים נבכה על שעשינו זאת?
תמי בגלל זה אסור להורים להחליט. כי אם הם יחליטו במקום להתמודד עם קשיים ולפתור אותם, נטען שההורים לחצו להתחתן עם אדם שאינו מתאים לנו ולכן לא מסתדרים.
נשלח ב-13/8/2008 10:19
שרפ כתב:
תמי בגלל זה אסור להורים להחליט. כי אם הם יחליטו במקום להתמודד עם קשיים ולפתור אותם, נטען שההורים לחצו להתחתן עם אדם שאינו מתאים לנו ולכן לא מסתדרים.
ואם נחליט לבד נטען שההורים היו צריכים למנוע
ואם............ ו...........
תמי
חסר הסבר בדיוק למה את מתכוונת.
נשלח ב-13/8/2008 10:19
אני לא מדברת על לחצו להתחתן אלא על לא רצו בכלל לחשוב על ההצעה, מסיבותיהם שלהם.
כאילו, זה לא מצב שבנאדם יתחתן בכפיה. זה המצב הזה שבסדר, הוא יתחתן. אבל אם היו נותנים לו להתחתן עם מישהו אחר קודם לכן- יתכן והוא היה עושה זאת. וזו לא סוג של הרגשה שאפשר לחיות איתה, לעניות דעתי.
נשלח ב-13/8/2008 10:33
תמי תסבירי
מה, יש לך בעיה אם זה שההורים בוחשים בנושא?
או, סתם את מדברת על נישואין שכשלו
נישואין יכולים להיכשל בדיוק כמו שזה יכול להצליח,
ותמיד יש איזה סיבה.
נשלח ב-13/8/2008 11:12
תמי, נראה לי שאפשר לחלק את השאלה שלך לשני חלקים:
1. מי מחליט - האם לצאת/לשמוע/להתקדם עם הצעה שעלתה
2. מי מחליט - בשלב ההכרעה/כשיש ספקות-תוך כדי תהליך ההכרות.
החלק הראשון הרבה פעמים מושפע הרבה ע"י ההורים, גם להם האינטרסים שלהם. בגילאים צעירים זה בולט יותר, בגילאים מאוחרים יותר זה עדיין יתכן.
החלק השני, יוכרע רק ע"י בני הזוג. מנסיון שלי לפחות עמדתי בהרבה במצבים שכאן הבחירה הושארה בכוונה בידי. היו עצות מסביב, נסיון לעזור ולהבין, אבל לבחור ולהחליט רק אני. כי אני אשא בתוצאות העתיד. אף הורה לא מעוניין לקחת על עצמו אחריות שאין לו מושג מה יהיה איתה.לא הוא יתמודד במערכה.
נשלח ב-13/8/2008 13:01
מצטרף לתגובתה של משתוקקת.
ומתמצת (וכך שמעתי ממו"ר רה"י שליט"א): כולם יכולים לייעץ, רק אתה יכול להחליט! (הוראה שקיבל מהגה"צ הגר"ש וולבה זצ"ל)
(ואוי להם להורים ש"מייעצים" בצורה החלטית, שתביא לשינוי בהחלטה בנם/ביתם, הורים וכל אחד אחר רשאים רק לעזור לבחון נקודות שהמדובר/ת מסתפקים בהם וזקוקים לסיוע בהערכתם).
_________________
בכל עניין, בכל שאלה.
נשלח ב-13/8/2008 13:40
תמי4,
א. מה את מוטרדת בגלל זה? ועוד בגילך. אל דאגה אף 1 לא יכריח אותך להתחתן.
ב. בסופו של דבר הזוג מחליט. בשילוב בשלות התנאים האופטימליים מסביב, כמו תמיכת הורים וכו'.
תמי,
מי מחליט?
בגיל צעיר יותר כשאנו חסרי נסיון, לא מבינים מה הולך מי נגד מי.. אז כן כדאי להקשיב להורים ולשאר חברות ומכרים.
אם ולא מצאת את שאהבה נפשך לאחר זמן, את מפתחת לעצמך מה את רוצה ומה את לא רוצה, מי כן ומי לא.. מין רשימת מכולת בסיסית, על מה אפשר לשמוע בכל זאת ומה את אף פעם לא תשמעי.. הופכים להיות בעלי נסיון בדיוק כמו ההורים שלך ושאר חברות, או לפחות ככה חושבים.
לפעמים באמת אנו הופכים להיות בעלי נסיון ודעה יותר מוצקה בעניין ולפעמים זה נראה רק בתור אשליה.
צריך לברר לפני זה האם רק נדמה לנו שאנחנו בעלי דעה או שמא אנו באמת בעלי דעה עצמאית משל עצמנו.
אך כמובן לא לשלול לשמוע דעות אחרות, אולי בכל זאת תמצאי בהן אמת מסויימת שמתאימה לך.
ותמיד לשמוע את הדעה של ההורים! לשמוע לא מחייב לעשות מה שהם אומרים... ועם כל זאת לכבד אותם!
הן בשלב הטרום הצעה והן בשלב הטרום אירוסין.
בהצלחה!
נשלח ב-17/8/2008 21:02
לשמוע מה שהם אומרים לא מחייב לפעול כך? נו נו. אני הרי לא אתחתן עם מי שההורים שלי לא ירצו, אז..
נשלח ב-17/8/2008 21:10
סליחה?????
את רוצה לומר לי שאת תתחתני עם מישהו רק בגלל שההורים שלך רוצים?
מה עם הדעה שלך בעניין?
את צריכה לחיות איתו למשך כל חייך.. לא הם!
אם אני יילך לפי רצון ההורים שלי אני אתחתן עם מישהו שרחוק ממני אלפי שנות אור.
אז שאני אשמע להם?
אני מכבדת אותם מאוד, אבל הם צריכים להבין שדרכי זו לא דרכם...
שיש לי דעה עצמאית לאחר בירורים שעשיתי במהלך חיי..
נשלח ב-17/8/2008 21:13
ואני לא עשיתי שום בירורים בשום חלק של חיי והתקופה האחרונה גרמה לי להבין שההורים שלי לגמרי לא סומכים עלי בעניין ושהם חושבים שאני אנשא לישר והראוי בעינייהם. כלומר.. גם אם הוא ימצא חן בעיני. אבל על המחשבה שיהיה מישהו שאני אוהב והם לא ממש- הם אפילו לא מוכנים לשמוע..
טוב, שיהיה. השם יעזור. ממילא יש לי עוד זמן.. נקווה שגם הם יחשבו אחרת בעתיד. תודה בכל מקרה :)
נשלח ב-17/8/2008 21:30
כנראה מחשבות על חוסר שליטה בילד מדאיגות את ההורים.
הבת שלי רוצה ללמוד בתיכון באולפנה עם פנימיה (הבנות טוענות ששם יותר מקפידים במצוות וחזקים מהאולפנה בה היא לומדת בחטיבה) ואני מודאג ומנסה להניא אותה לצאת מהבית.
