| "שים דיסק של אום כולתום, יימח שמה" |
|
| אהבתו המוזיקלית הראשונה של הרב עובדיה יוסף: הזמרת הערבייה אום כולתום: "במנגינה הערבית השקטה, הנפש מתיישבת יותר עם המנגינה". מוזיקה חסידית? "לסגור את הבם-בם-בם הזה" |
|
|
|
| *--startremove*
*--endremove* |
ניצן חן, "דו-עט"
30/12/2004 10:53 |
|
|
|
|
*--startremove*
|
|
*--endremove*
 |
בעת חנוכת בית הכנסת החדש של הרב עובדיה יוסף לפני מספר שבועות מתחת לביתו בשכונת הר-נוף בירושלים, נראה מחזה שכבר זמן רב לא ראו בש"ס: אריה דרעי ואלי ישי, יחד עם דוד ומשה, שני בניו המסוכסכים של הרב, שרו יחדיו "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" מתוך שירת הבקשות המושרת בכל ליל שבת בתקופת החורף. המנגינה שליוותה את השיר המפורסם לא היתה זו המתנגנת סביב הקומזיצים ובמטוסי הסוכנות היהודית, אלא מנגינה המשמשת את הזמרת הגדולה ביותר של העולם הערבי, אום כלתום.
משיכתו של הרב עובדיה יוסף ללחנים הערביים החלה עוד כשהיה בחור צעיר בישיבת פורת יוסף בירושלים, אז היה צועד בכל ליל שבת מהעיר העתיקה עד לשכונת נחלאות, שבה היתה מתקיימת שירת בקשות גדולה במיוחד בבית הכנסת עדס. תחילתה של שירת הבקשות היתה בחלב שבסוריה. שם החליטו לנצל את לילות החורף הארוכים, לאו דווקא בשבת, ולהתאסף יחד כדי לשיר ולהתפלל.
לימים הפך המנהג לאירוע קבוע בכל ליל שבת חורפי, מסוכות עד פסח. הרב עובדיה למד בעדס את השירים – ברובם מילים יהודיות מן המקורות שהולבשו במוזיקה של גדולי הזמרים הערבים. את האהבה הזאת לתפילה יהודית במנגינה ערבית לקח איתו הרב עובדיה גם למצרים שבה שימש כאב בית הדין.
בלילות היה יושב וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל-ואהב, פריד אל-אטרש או אום כלתום. עד היום *--startremove*
*--endremove*הוא נוהג לשבת בלילה ולכתוב תוך כדי האזנה לקלטות, ובעת נסיעה במכונית הוא מבקש מנהגו לשים לו את אחת הקלטות האהובות עליו. מדי פעם, לפני שהשיר מתחיל, מסנן הרב "יימח שמם" לעבר הטייפ, וממשיך להקשיב בהנאה.
השירים הערביים המשמשים גם לתפילות אינם בהכרח שירי דת; להפך, לרב עובדיה יוסף לא מפריע שהשירים שמהם נלקח הלחן הם מה שהוא מכנה "שירי חשק" או "שירי עגבים", כל עוד הם עוברים גיור ומותאמים לתפילה. אפילו השיר המפורסם "הִזּי, הִזּי", או בתרגום חופשי "ענטזי, ענטזי", כשר בעיני הרב עובדיה לשמש חלק מתפילה.
"בזה שמשתמשים במנגינה לתפילה, מעלים אותה למקום גבוה יותר", פסק להלכה הרב עובדיה, ולכן מותר להשתמש במוזיקה לתפילה אפילו בקטעים חשובים במיוחד כמו קדיש או קדושה. "כל מה שמסוגל להביא את הנפש לרמות גבוהות של התעלות כשר, ואין להקפיד אלא על תוכן המילים ששמים לנעימה," כתב הרב עובדיה בספר השאלות והתשובות "יחווה דעת", חלק ב'.
אבל הכלל הזה לא חל על מוזיקה ישראלית חילונית, שעליה מטיל הרב וטו. באותו מקום כותב הרב: "במנגינה הערבית השקטה, הנפש מתיישבת יותר עם המנגינה שעוברת בהדרגה נעימה ונשפכת בנחת ממילה למילה, מה שאין אצל המנגינות החילוניות הישראליות, שם המקצב והטונים פרועים יחסית – מטרה הפוכה בתכלית מהתפילה, המכניעה את נפש האדם המתפלל כעבד לפני קונו."
|
|
*--startremove*
 |
|
 |
*--endremove*
|
|
|
|
|
*--startremove*
 |
|
 |
*--endremove*
|
לסגור את הבם-בם-בם הזה
|
|
|
 |
|
|
|
גם המוזיקה החסידית אינה אהובה במיוחד על הרב עובדיה יוסף. כשבביתו שם מישהו מנכדיו או מילדיו את אחד הדיסקים של הזמרים החסידיים בקול רם מדי לטעמו, הוא מבקש מכלתו יהודית "לסגור את הבם-בם-בם הזה". אפילו את זמר הבית של ש"ס, בני אלבז, מעדיף הרב לשמוע שר יותר מוזיקה מזרחית מקורית, ולא לחנים חילוניים ולועזיים מושאלים.
הרב עובדיה ידוע כבעל אוזן רגישה ביותר לדיוק שבמנגינה. הפייטנים האהובים עליו במיוחד הם משה חבושה, ציון יחזקאל ויחיאל נהרי. "הם היחידים שיודעים לסלסל נכון גם חצאי ורבעי טונים," הוא אומר. את נהרי שלח הרב בשנת 1991 למצרים להיפגש עם סבאח בָּלִיע' חמדי, המלחין העיקרי של אום כלתום. נהרי מספר שבתחילה חשש מהמפגש, אולם לאחר שחמדי ביקש ממנו לשיר את "ירושלים של זהב" בדיוק של רבע טון, הוא נרגע.
אבל למרות ההנאה וההפריה ההדדית בין התפילה היהודית ובין המוזיקה הערבית, גם הרב עובדיה היה מעדיף לו הכל היה על טוהרת היהדות. באותה שירת בקשות לפני כמה שבועות, בעת חנוכת בית הכנסת, הוא ביקש עוד בקשה אחת מנהרי: "תבדוק אולי המקור של המנגינות של שירת הבקשות הוא מהיהודים הקדמונים, אולי הם לקחו מאיתנו." הרב נתן לנהרי שלושים יום לבירור הצדק ההיסטורי, ובימים אלה הוא צריך לחזור אליו עם תשובה |
|
|
 |
|
|
