| נשלח ב-15/8/2008 09:23 |
 |
| |
כרוניקה של חתונה
מיוחד לטו באב: כל השלבים הבלתי נמנעים מהטלפון הראשון דרך השבת המשותפת, ועד שהחלטתם להתארש. האבולוציה של הזוגיות המאושרת במגזר
ובכן, לאחר שהכתרנו את המבוקשים ואת המבוקשים יותר, לאחר שאיתרנו את הזוגות המבטיחים במגזר, הצענו לכם 10 מקומות להיכרות מרגשת, ובטו באב הזה אנחנו מגישים את האבולוציה של החתונה במגזר.
הטלפון
חבר שלך, גדי, מסר לך את הטלפון של מיכל אילוביצקי או של יעל אלמלם. אתה מתקשר, מנסה להשמע קליל ובלתי אמצעי ובמקביל לשדר בטחון עצמי ונחישות.
השלב הבלתי נמנע: שאלת "אתה מכיר את..?
מן הסתם, עליתם על זה שסבתא/דודה/אחות/מישהו מהמילואים היה בשבט שלכם ויש לכם כמעט אפטרופוס משותף. איזה יופי. שברתם את הקרח.
שלב בלתי נמנע שני: הזיוף. כדי להשמע כמי שסומך על מה שהועיד לו הקב"ה את תשאלי- אתה יכול לספר לי משהו על עצמך, כי לא אמרו לי כלום עליך". שקר. עשית עליו גוגל, תחקרת את כל מי שקשור אליו והגעת עד המטפלת הראשונה שלו בגן עוללים.
הטיול המשותף
בסדר, צלחתם 3 פגישות בבית קפה, שני סרטים, הצגה אחת שקנית בנקודות בויזה וכך הרווחת אצלה כמה נקודות בסעיף "תרבות ופנאי". הייתם יחד אפילו בהופעה של אהוד בנאי.
עכשיו מגיעה משימת השטח. הטיול. הוא מתרחש בדרך כלל ביום בעל תאריך לאומי -יום העצמאות- יום ירושלים-גמר כוכב נולד, והיעד הנבחר חייב לאחוז במקדם רומנטיקה משמעותי. מים או מדבר.
הטיול הוא זירה דחוסה של אנטימיות, שמלווה בתנאי מזג אוויר קשים, מרחבים פתוחים שאין לאן לברוח, וגם אסתטיקת גוף לא בדיוק אופטימלית.
היא לובשת מכנסיי דגמ"ח ונעלי הרים של אח שלה - אתה , ה ישמור, בברמודה חושפת תלתולת רגליים וסנדלים, שניכם עם כובעים. אפים מאדימים ונחלי זיעה ניגרים במעלה שביל הנחש.
אם תחליטו להכנס למים - ידבקו שערות ראשכם באופן בלתי מחמיא לקרקפת.
זה הזמן שלכם לבחון האם ההליכה במסלול הארוך נעימה ורווית הומור? האם אתם שרים שירי ארץ ישראל בדרך? האם הוא עוזר לך בעליות, או עסוק בלתרגל את הקרביות שלו?
האם הוא הכין סנדביצ'ים גם לך, או השאיר את הקולינריה באחריותך הבלעדית?
שימו לב- המסע בשטח הוא משל למסע חייכם. היה לכם כיף בטיול יחד - יהיה לכם כיף לנצח.
המפגש עם החבר"ה
שבתם מהטיול שזופים וקרובים מתמיד. אתם קצת מאוהבים אם כי לא מודים בזה. לפניכם אתגר חדש ומורט עצבים. המפגש עם החברים שלה/ שלך.
אתם קובעים איתם אצל אוהד ורחלי בדירה. אוהד ורחלי נולדו נשואים והם מאוד מפרגנים לזוגות חדשים ובוסריים. הם ידועים בהכנסת האורחים ובהחלט מהווים בחירה חסרת סיכונים בשביל מועצת השבט הראשונה והאכזרית.
אתם מתלבשים יפה, מכינים כמה משפטי פתיחה אם אתם הרכש החדש, וכמה תשובות טובות לשאלות קשות אם אתם בצד המציג לראווה את השלל, ויוצאים לדרך.
מועצת השבט לא עושה הנחות. הבנות מביטות בך בחשדנות. כמה מנסות לעמוד על טיבך בשאלות ממזריות עלק שגרתיות:" את גרה לבד? באמת זה לא קשה? את לא בודדה מרירה מיואשת ותקחי לנו את החבר עוד יומיים וחצי לאי הבודד שלך ולא נראה אותו לעולמים?"
השבת הראשונה אצל ההורים
ככה הרגיש אלעזר בן יאיר מנהיג הקנאים במצדה. מצד אחד: הרומאים מטפסים על ההר, מצד שני, תהום עמוקה.
אתה צריך להודיע להורים שאתה מביא את החברה לשבת. כאן מתחיל שטף גדול של בירורים, תשאולים ומיני חקירות, עד צונאמי גדול וגועש שבסופו, בשיא, אמא שלך מתחילה לבכות שאין לה כובע לחתונה, אבא שלך רץ חיוור לבדוק מה המצב בבנק למשכנאות, ואחותך מתחילה במדידות נמרצות של ההיקפים שלה לקראת שיטוט בצפון דיזינגוף וחיפוש שמלה.
אתה ממלמל חלושות:" לא, לא חתונה, רק שבת..רוצים ביחד..לא טלית..לא משכנתא"
אבוד לך. מרגע שאמרת את המילה האסורה - שבת. גורלך נחתם.
שעה לפני הדלקת נרות את אוספת אותו מהצומת. אם יש לו שכל הוא הביא לך מתנה, ולאמא שלך פרחים. אם הוא לא הביא - עזבי אותו עכשיו.
לתפילת שבת אתם הולכים יחד. ובניגוד למה שקורה במרחב הביצתי, כאן אין חבר"ה להתערבב בהם ולהעלם מהעין. ככולללל בית הכנסת צופה בעורפו של הבחור הזר שניצב נבוך לידי אביך בתפילה. כולם עוקבים אחריו במבטם, מנסים לתפוס אותו בטעויות ב"לכה דודי", לקלוט מה מצב היחסים בינו ובין אבא שלך, ולנחש כמה הוא נתן לדירה.
את מצידך, נזעקת מעזרת הנשים כשאת מגלה שהכיפה שלו, אלוהים! לא ראתה סבון מאז ששטפו את הכותנה ממנה ארגו את החוטים.
אבל מה שבאמת יכריע את גורלו: זה הוורט בסעודת שבת. שרק לא יטעה בפרשה. אחרי זה הוא יכול לדבר על מה שהוא רוצה. ההורים שלך מוקסמים ממילא.
מריבת האקס / ית
אתם שניה לפני ההחלטה הגורלית. עצביכם מרוטים. שניכם יודעים שזהו זה. מצד אחד - הסתיימו הנדודים. אתם על סף חוף מבטחים. מנגד- לא פשוט. אחרי שנים שהתרגלתם לראות בכל יום אפשרות להתאהב מחדש, קשה לכם לעצור ולהכריז, בעיקר מול עצמכם, שזהו זה. נו מור פגישות ראשונות עם תקווה כמוסה, נו מור פלירטוטים בבית הכנסת
להתראות נעורים - שלום אהבה.
ואז, שניה לפני שעגנתם לנצח. היא מפציעה. האקס/ית שרק עבר/ה בסביבה ורצת/ה להגיד שלום, או שלחה כרטיס שנה טובה, או התקשר לומר מזל טוב ליומולדת.
בשלב הזה, שאתם רק מחפשים תירוץ לשבור את הכלים כדי להחזיר לעצמיכם את האישור לאהבתכם, כל מחווה מצד עברכם הסוער או המשמים היא עניין של חיים ומוות.
"זה מתחיל בפרצוף חמוץ, ממשיך בהקנטות: "מה קרה? היא מתגעגעת? אולי תנחם אותה? חבל שלא חשבת על זה קודם, לפני שפגשת אותי"
הוא: "שלא תחשבי שאני לא יודע שאת מעדיפה גולני על צנחנים, תמיד הרגשתי את זה עלייך, זה בגלל שהוא מרוויח יותר ממני, האקס החנון שלך, אה?"
מכאן זה מתעצם למחוזות אבסורדיים בהרבה, ומגיע לצרחות, דמעות והאשמות ועלבונות הדדיים, שבסופם אתם עייפים אך מרוצים. ומאוהבים כמו שלא הייתם מעולם.
כדי להוכיח שאין עוד מלבדכם, אתם מחליטים בדמעות ובכי להתארש ועוד הערב להודיע להורים שיכינו את הליקר לעשות לחיים.
מגיע לכם מזל טוב.
תוקן על ידי שרפ ב- 15/08/2008 9:25:16
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 20:56 |
|
| |
על בנים ועל בנות
בנות שימו לב: גבר הוא סוג של תינוק מגודל. אל תיקחו את זה קשה, אבל אחרי החתונה המצב רק מחמיר. רויטל ויטלזון על גברים ממאדים, וגם: "זוגיות בריאה" - אין כזה דבר, סתם ביטוי
*--
רויטל ויטלזון-יעקבס | 7/9/2005 13:28 הכל התחיל כשאחד החבר'ה הטיל פצצה: הוא לוקח את עצמו לחודש וחצי למזרח. לשאלת הקוראים/ות – בלי אישתו. לאירוע המכונן התלוו שני קולות, זה של הבנים וזה (השפוי, ההגיוני ובעיקר הבוגר ולא חי בסרט) של הבנות. הבנים: "וואי, איזה תותח.. וואי וואי, אם לא הילדים, היום, הלילה, איזה – עכשיו אני לוקח מטוס ועף מפה.. קצת לנקות את הראש.. קצת שקט.. חופש... חופש!". בניגוד למגוון הזה, תגובת הבנות היתה אחת: "חמור, אידיוט ומפגר".
מדובר באחת מתיבות הפנדורה העתיקות ביותר בזוגיות, והיא הולכת ומחמירה אחרי שמתחתנים. מה זה להיות זוג? מה זה להיות לבד? ובעיקר מהו חופש? האם לנסוע לטיול לתקופה ארוכה ולהשאיר מאחור אישה או חברה זה לגיטימי או שמא התעללות? ולנסוע ל"חופשת סקי באירופה רק של בנים מגניבים, למרות שהקאורדינציה שלנו מסתכמת בלהתגלץ' על שקיות ניילון" זה כן בסדר? טיול פה בארץ לכמה ימים או סתם לראות את המשחק – רק עם עוד בנים, זה מתקבל? הבן אדם רוצה קצת זמן לעצמו, מה לא הגיוני בזה?
אני אגיד לכם בדיוק מה לא הגיוני. למה הוא צריך חופש מהילדים אם במילא הוא רק פוגש אותם מקולחים, שבעים וישנוניים מול "סבא טוביה – מסיבה ביער" בשעה שמונה וחצי בערב, כי רק אז הוא חוזר מהעבודה. אין לו מספיק זמן איכות עם עצמו, כשהוא יושב שותק מול הטלוויזיה ערבים שלמים? וחוץ מזה, והכי חשוב, אני לא יודעת אם אני מדגם מייצג, אבל נראה שלא מעט חברות יסכימו עם השאלה: למה לעזאזל אני לא רוצה אף פעם חופש ממנו? למה אני לא מאמינה שאני אצליח בכלל ליהנות מטיול ארוך בלעדיו?
אני מודה. אני דוגמא מעט קיצונית. אם זה היה תלוי בי, מהיום שפגשתי באהבת חיי, הייתי רוצה לתפור לו כיס גדול ולשבת בתוכו. כמו דוב קואלה (או עלוקה, איך שתרצו) הייתי רוצה לשבת לו בנשמה וללכת אתו לכל מקום. ולא שאין לי חיים, פשוט שם הייתי עושה הכל. הייתי קוראת שם ספרים, פותרת תשבצי היגיון, פולה כינים, עושה שפם בחוט, דברים שעושים. וגם אם זה מעיד על קיבעון חמור בשלב התפתחותי ברמת העובר – יכול להיות, זו אני.
יותר גרוע, אם את חושבת לעצמך: "חבל שאני לא יכולה לנסוע, אז הוא היה רואה מה זה". חמודה, הוא היה רואה סרטים. הרבה. במסך קולנוע ביתי עם החברים שלו, לא מרחם על עצמו אפילו שנייה ונהנה מכל רגע. אפילו לא נמצא בבית בערב שאמרת שתרימי טלפון מחו"ל. מקסימום, בא לקחת אותך מהשדה למרות שהיה מת שתיקחי מונית.
אפילו SMS קטן
אבל אהובות יקרות, רק אל תגיעו למסקנה שהוא אוהב אותך פחות ממה שאת אוהבת אותו. חייבים להפנים, אנחנו שונים. בואו ניזכר בהתחלות של זוגיות, כשרק מתחילים לצאת: אחרי פגישה ראשונה ומוצלחת, את באה הביתה מרוגשת, הלב שלך דופק, את לא מצליחה לישון ולאכול. למחרת, למרות שהחלטת לשמור את זה בסוד (סמוי מן העין וכל זה), עד עשר בבוקר עוד 30 איש כבר שמעו על זה. ממך. ואז את מתחילה לחכות שיתקשר. כל היום את בודקת שאת זמינה, מתקשרת לעצמך מהטלפון בבית כדי לראות שזה אכן מצלצל ולא במקרה סלקום פשטו את הרגל, ואף אחד לא הודיע לך שניתקו אותך, והרי אין לו את הטלפון בבית, כי בניגוד למה שאת כבר רוצה עוד לא התארסתם, אמאאא.
כעבור יומיים, את סהרורית לגמרי, השיניים
שלך כואבת, ואת שומעת בלופ את האוסף: "אם כבר לבד" כשהוא מתקשר את מנסה להשמיע את הקול הכי רגוע שלך, כשהוא אומר לך: "היה ממש נחמד, חשבתי לצאת שוב?" – באמת? אז למה לקח לך 48 שעות ארורות להתקשר? למה לעשות את זה לבן אדם מסכן?
אתם יוצאים עוד חודש, זוגיות חדשה ובריאה (אין דבר כזה, סתם ביטוי). ואת לא מבינה, איך השמש זורחת כבר כמה שעות והוא עוד לא מתקשר? מה קשה לבן אדם לשלוח SMS קטן של תשומת לב שיראה: גם אני חושב עלייך דבר ראשון שאני קם? בנות – הם לא! הם לא חושבים עלינו. זה רק אצלנו, רק לנו יש את הכישרון להכיל בן אדם נוסף. רק אנחנו הולכות בקניון וקונות לו חולצה כי אתמול הוא אמר שהוא חייב בגדים. רק אנחנו זוכרות תאריכים, משפטים, משאלות.
נרדמת?
וזה יותר גרוע אחרי החתונה: רק אנחנו רוצות לישון מחובקות - הוא רוצה בצד של המיטה עם הגב אליך. רק אנחנו לא נרדמות אחרי ריב מטורף (איך אפשר להירדם עם דופק 500, וכל הראש סתום מהדמעות) - הוא כבר ישן. לפעמים תוך כדי. רק אנחנו חושבות, שהוא בטח זוכר שאמרתי לו 30 פעמים כמה אני רוצה את הבושם הזה, וליתר ביטחון שמתי לו את העלון של סופר פארם מוקף בעיגול גדול עם שילוט בלורד: "את זה" – הוא לא, הוא לא. וזה לא בגלל שהוא לא אוהב. זה בגלל שהוא אחרת.
זה לא אומר עלינו שאנחנו תלותיות. וגם לא שאנחנו לא מספיק בטוחות באהבה שלו, או שאין לנו אישיות וכו'. להיפך. חבל לי על הגברים, שחיים את רוב חייהם בהרגשה שאחריות ומחויבות = מוגבלות. אני חיה בחופש. בתוך האהבה שלי אני בחופש. ואם מישהו שמע על מנשא למבוגרים – שיודיע לי.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/980/852.html
תוקן על ידי שרפ ב- 21/08/2008 20:56:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 21:03 |
|
| |
האהבה שלי היא לא האהבה שלו
לרגל יום האהבה הלועזי, רח"ל, מנסה רויטל ויטלזון יעקבס לתת סימנים בשפת האהבה הגברית. אולי ברליץ ירימו את הכפפה ויפתחו קורס גם ללמידת השפה הזו?
רויטל ויטלזון יעקבס | 14/2/2007 12:47
לכבוד זה שבכלל לא אכפת לי מיום האהבה של הגויים יימח שמם; לכבוד זה שממש לא מפריע לי שאף אחד לא קונה לי את הבושם שאני אוהבת, שנמכר רק השבוע ב-60% הנחה לכבוד חגו של ולנטיין הארור והערל; לכבוד זה שכשאמרתי לאהובי "מה איכפת לך לעשות משהו רומנטי?" הוא טעה את הטעות הפרוידיאנית הכי מעליבה ואמר: "מה את רוצה? לנו יש את תשעה באב כדי לחגוג אהבה";
לכבוד זה שאני וכל החברות שלי מנסות לקבל את הגברים שלנו כמו שהם ולפענח את שפת האהבה שלהם; ולכבוד זה שכל הקניונים מפוצצים במארזים מפנקים של שוקולד בצורת לב. לכבוד כל אלה, בואו וננסה אחת ולתמיד להבהיר – מהי בעצם אהבה בעיני הגבר שלך?
אהבה זה לא להיכנס ללחץ מזה שאנחנו שותקים כל הערב במסעדה. ההפך. בדיוק על רגעי השקט האלה הוא תמיד חלם.
אהבה זה לרצות לקום לפניי וללכת לישון אחריי. בגלל השקט שנשאר, אתם יודעים.
אהבה זה להגביר את ווליום הרדיו באמצע נאום חוצב להבות שלי ולהגיד: "שנייה, יש חדשות".
אהבה זה לא לזכור אף תאריך (ימי הולדת, חגי אהבה, הדייט הראשון, שנה לחברות, תאריך האירוסים, תאריך נישואים וכו').
אהבה זה לא לחשוב שצריך לקנות מתנה עד שמגיעות דמעות, צרחות, והמילים "תחשוב לבד מה יעשה אותי מאושרת – אתה האיש הכי קרוב אליי בעולם!", שמנבאות את המתנה שתקבלי בסוף היום: הפריט עליו המליצה יועצת הקוסמטיקה הרוסייה מהסופר-פארם.
אהבה זה כשהוא שופך כמויות היסטריות של קטשופ על האורז המלא עם עדשים שהכנת.
אהבה זה לא לדאוג למה הוא ילבש השבת – כי הרי כל שבת הוא לובש אותו דבר – ואז להתחנן שתגהצי לו כי אחרת הוא לא מספיק גם להתקלח וגם לתפילה.
אהבה זה להגיד שהוא עוד דקה אוסף אותך, ועד שהוא מגיע כבר קפאת מקור וחלפת עם הרוח.
אהבה זה לבקש ממך לנהוג כי אין לו כוח, ואז למצוא את הכוחות להגיד לך שאת קרובה מדי לרכב מימין, למה את לא עוקפת ושאם כבר את נוסעת לאט כמו זקנה לפחות תעברי מהנתיב השמאלי.
מאמי, שנתפרע עם קורנפלקס לארוחת ערב?
אהבה זה לאסוף את כל הדברים הכי מיותרים בעולם, לעולם לא לתייק את הניירת, לשמור מאתיים אלף כרטיסי ביקור – וכל זה לצד קלסרי יעל לב המתוקתקים ומקוטלגים לפי שנים וחודשים שלי – ולהצליח לתת לי להרגיש מטונפת רק כי יש לי כמה טישואים בתיק.
אהבה זה להגיד לי ש "וואלה, דווקא חשבתי אולי להביא פרחים לשבת, אבל איכשהו לא יצא".
אהבה זה לא לבכות כשיש לך מילואים בליל הסדר.
אהבה זה לענות לטלפון באמצע העבודה, לענות לשאלה "יש לך זמן לדבר" – ב: "כן", ואז תוך כדיי שיחה לשמוע אותו מתחיל להקליד על המחשב, לקרוא אס.אמ.אסים שהתקבלו, כל זה תוך השמעת נהימות שאמורות לשכנע אותך שהוא מרוכז.
אהבה זה לא לכתוב לי לעולם שום מכתב או
פתק או משהו, אלא לחשוב שזה שכתוב על הכרטיס I LOVE U זה מספיק.
אהבה זה לחשוב שלקנות קרם קוקוס של סופר קלאס, שהקופאית הציעה בסוף החשבון בהוספת 4.99, זו ממש מתנה מגדילת ראש.
אהבה זה להבין שאין לי כוח להכין ארוחת ערב, ואז לפנק אותי בקערת קורנפלקס.
אהבה זה להבין שאין לי זמן לשטוף רצפה, ואז לטאטא ולהוריד את הכתמים במגבונים לחים.
שפות שונות, הבנו. אבל אחרי הטיולים שלכם בעולם אתם תמיד משוויצים בזה שלמדתם לקלל בספרדית, לשאול כמה עולה בסינית ולספור עד עשר בתאילנדית. אז קיבינימט, מה קשה לכם לקלוט, שזה מאוד מאוד יעזור למפלס הדמעות שלי, אם תתחילו לזרוק מדיי פעם איזה מילה גם בשפה שלנו.
I LOVE U 2.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/543/993.html
תוקן על ידי שרפ ב- 21/08/2008 21:05:09
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
