האבלות והספורטאי

הפתרון האידיאלי ההלכתי למצב זה הוא פשוט לא להודיע לבן עד שיחזור מהאולפידה , ובזה יוצאים את כל הדיעות.

מה שאותי מפתיע כל פעם מחדש זה הדיון הרציני בהחלטה דתית- הלכתית מסויימת שהחליט אדם שאינו נתפס כדתי (או חילוני, במילים אחרות). אני לא חושבת שמבחינה הלכתית יש הבדל בין העובדה שהוא מחלל שבת באופן קבוע לבין העובדה שהוא התחרה בימי האבל (ואם כבר יש הבדל- הרי הוא נוטה לטובת השבת), אלא מה, שיש לנו נטיה לדרמטיזציה בכל הנוגע ל:

1. מצוות\עברות שבד"כ מקובל שגם חילונים מקפידים בהם.
2. התנהלות של אושיות מוכרות (סלבריטאים בלע"ז).
3. מצוות\עברות נדירות יותר ובנאליות פחות.

קיומו של מקרה העונה על לפחות 2 מתוך 3 התנאים, בדרך כלל יוליד בסופו של דבר איזשהו דיון בפורום חרדי (בין אם דיון הלכתי-עיוני מעמיק כמו בפורום זה, ובין אם דיון רכילותי כמו בפורומים אחרים, ע"ע האשכולות חתונתה של לינור אברג'ל לשחקן הכדורסל הליטאי ההוא, ששכחתי את שמו). אפשר להמציא אלגוריתם שעוסק בניבוי פסיכולוגי של אשכולות.

אני רוצה להוסיף איזשהו פן לדיון. לפני שנים הייתי מעורב בעתירה שהוגשה על ידי הורי חייל שרצו שעל מצבתו יופיעו גם שמות אחיו בניגוד לאחידות הנשמרת בבתי קברות צבאיים. העתירה הגיע לדיון נוסף בעליון. כחלק מהעתירה הוכנה עבודה מקיפה על הנושא מזוית "המשפט העברי". שם הובאו מקורות המראים כי קיום רצון המת, או מה שברור שהיה רצונו אילו שאלוהו, הוא בבחינת צוואה שמילויה הוא כבודו אף במחיר של התנגשות עם הלכות אחרות. דוגמא לכך היא השאלה אם להוציא אדם מקיברו ולהעבירו לאחוזת קבר משפחתית למרות שכמובן הדבר כרוך בבזיון המת. הרב הרצוג שנשאל רבות בעניינים אלו בענין קברים זמניים של חיילים בשעת מלחמה,שאחר כך מועברים לקברי קבע פסק על סמך הדברים האמורים לעיל שניתן להעביר את המת. 
אני לא אומר שיש הצדקה להלנת מת כל כך ארוכה אבל רציתי לחדד את העובדה שלרצון המת ובמקרה שלנו רצונו לדעתי ברור, יש משקל בקביעת ההלכה הספציפית.

דורש אמת -

מצד אחד - אתה תמה - האם יש היתר הלכתי לפטור אדם מכל המצוות. (וזאת אע"פ שאין איסור מפורש על כך)

מצד שני - אתה קובע - כי הפיתרון ההלכתי האידיאלי הוא לא להודיע לבן - ובכך לפטור אותו מעיקר המצווה?

מיכה

עיין קצת בהלכות אבילות ותראה שכתבתי בהגיון הלכתי.
כשלא מודיעים לבן אין שום בעיה הלכתית , ומצאנו פתרונות כאלו, אין חובה להודיע לקרובים.

הפתרונות האלו מקובלים במצבים מסוימים.

דורש אמת

מה ששאלתי אינו שאלה בהלכות אבילות, כי אם ברעיון העומד מאחורי הפסיקה שלך באופן כללי. גם אם יש לך תימוכין לדבריך, מה גם שלא הראית שיש איסור לפטור אדם מכל המצוות.

מצד אחד אתה אוסר לפטור אדם ממצוות (אע"פ שכאשר הוא יהיה אונן הוא יהיה פטור באמת), מצד שני אתה מתיר לפטור אותו מהאבילות האמיתית.

מיכה

בכל סיטואציה יש לבדוק את המענה היותר טוב מבחינה הלכתית.

ולכן במקר של הספורטאי שברור שלא בא בחשבון שיחזור לארץ , ולכן השאלה שעומדת היא האם להודיע לו , והוא יהיה אונן ויהיה פטור מכל המצוות , ויעבור על הלכות אונן שאונן אסור לו לשחק במשחקי ספורט , או לחילופין לקבור את הקרוב משפחה בלא להודיע , וכך למנוע ממנו את הבעיה של המשחקים.

אני חושב שבמצב זה עדיף לא להודיע , היות ואין חיוב להודיע , וגם אין מצוה לשבת שבעה , יש חיוב לשבת שבעה כששומעים על פטירה , אבל זו לא מצוה שחייבים לקיים.

כלומר אין חיוב להודיע לקרוב על פטירה כדי שקיים מצוות שבעה , כל מצצות השבעה היא רק כבוד הנפטר , וק"ו שעדיף מפני כבוד הנפט לקבור אותו מיד , ושאתו בן לא ישב שבעה , מהאפשרות להמתין שבעה ימים ולקבור , ולו רק כדי שהבן ישב שבעה.

הפתרון שכתבתי נותן מענה הן לבעיות שהעלה  הרב רוזן הן לבעיות ההלכתיות , והן לבעיות הריגשיות.

כלומר בפתרון זה כולם יצאו מרוצים הנפטר הבן והמשפחה וההלכה.
בפתרונות אחרים אין שלימות .

דורש אמת

"בפתרון זה כולם יוצאים מרוצים הנפטר הבן המשפחה וההלכה"

מה עם הקב"ה? גם הוא מרוצה? הקב"ה, אתה יודע, זה, הראשון שסידר את ההלכה. מגיע לו גם להיות מרוצה.

מי אומר לך שהבן מרוצה שלא הודיעו לו מייד? צריך לשאול אותו. (אמנם אי אפשר, אבל כדי לדעת זה מה שצריך לעשות)ואם הוא יפטר מכל המצוות אז מה? האם יש חיוב להתחייב בכל המצוות?

מיכה
כשאני אומר הלכה הכוונה להקב"ה , הקב"ה מרוצה כשעושים על פי ההלכה.

לגבי הסעיפים המשניים , זה ענין של טעם  ותחושה כלומר מותר לנו להתווכח בזה , ואין בזה דיעה מוחלטת.

כלומר על פי שיקול דעתי כשאני ראוה את התמונה בכללותה נראה לי שהפתרון הזה הוא הטוב ביותר , אם הינך חושב אחרת , תפסוק אחרת ,זה לא המקום לדון בזה.

אין לי שום ענין להתפלסף על נושא שלא ההלכה היא מה שמענינת.

אני תמצתי את צדדי ההלכה הנראים לי , כשיגיע מקרה כזה לידי אברר את כל הנתונים , ואפסוק על פי השיקולים שכתבתי.

אם הברירה היא להיפטר ממצוות וגם להלין את המת שבעה ימים , וגם לשחק במצב אוננות מצד אחד, ומצד שני לא ליידע , הגיוני אומר שעדיף לא להודיע.

כשכתבתי הקב"ה, התכוונתי לומר - שלא הכל הלכה יבשה, צריך גם מחשבה מבקרת שתעמוד מאחורי כל "פיתרון הלכתי", אתה צודק שהדברים אינם חד משמעיים, ואם כן נראה שאין עוד על מה לדון.

מיכה

אתה צודק אין מה לדון , והבנתי נכון את כוונתך .