האבלות והספורטאי

דורש אמת

בחור צעיר איננו ספורטאי בוגר.

חוץ מזה, טראומה איננה אומרת בהכרח שהבן אדם יתאשפז בבית חולים לחולי רוח. יכול להיות שהוא יסבול בשקט ויסחוב איתו את הטראומה הרבה אחרי שאתה שכחת מזה.

במקום ספורט ומות אב בואו נדון על הוצאת ספר ומות אב ואז אולי הדברים ייראו אחרת, אני יכול להבין בן שעוסק בהוצאת ספר שאביו הקדיש לו את כל חייו ובאמצע המלאכה מודיעים לו שאביו מת והוא מתלבט האם לשוב לשבת שבעה או להמשיך את התפקיד החשוב שהטיל עליו אביו, לדעתי אפשר בהחלט להבין בן שיחליט להמשיך בהוצאת הספר (נניח בימים שהיה טרחה גדולה בהוצאת ספר לאור).

נקודה נוספת שכדאי לשים עליה את הדעת היא, שיש כמה סוגי קשרים בין אבות לבנים, יש אב ובן שהקשר שלהם מתמקד ביעדים של הבן, וכל שיחם ושיגם הוא סביב זה, ולכן אפשר להבין את ההרגשה של הבן שדווקא דרך עמידה ביעדים אלו הוא מרגיש מחובר לאביו. אבל ישנם אבות ובנים שהקשר בינהם הוא רחב הרבה מעבר ליעדים ופעילויות מקצועיות של הבן ולכן אצלו מוות של דמות כה חשובה לכל רגשותיו כמו אביו תוציא ממנו כל חשק לעמוד ביעדים מקצועיים. ותרשו לי לנחש שהספורטאי המדובר שייך לקבוצה הראשונה, וכל מקרה לגופו של סוג הקשר. איך זה מסתדר עם ההלכה שהיא אחת לכולם אינני יודע.. 

(המביט אל, תמיד ההלכה יכולה לחלק, למשל רצון הנפטר, הפסד גדול וכדומה. זה שהאורתודוכסיה של היום לא מקבלת שינויים וחילוקים כאלו זה בעיה בפני עצמה)

מואדיב


<"אבל כבר כתב מי שכתב ש"ושמחת" - זו המצוה הקשה לו ביותר, משום שאינו יודע לשמוח לפי הזמנה">.

גם היה מי שכתב ש"ואהבת" - זו המצוה הקשה ביותר, משום שאינו יודע איך לאהוב לפי הזמנה.

מיכה

לפי תגובת הספוטאי אפשר להבין שאין לו טראומה מהענין.

כי אם לספורטאי היה כואב הפטירה הוא לא היה מסוגל להמשיך באולימפיידה , ואם בכל זאת האוליפידה יותר חשובה לו גם לאחר שנודע לו הפטירה הרי כנראה שכך הם פני הדברים.

המביט_אל,
יחסי יהיה דומה - אולי אף גרוע מכך - למחבר חיבור תורני שלא ישב שבעה על אביו כי מהר להדפיס הספר.
אגב, על הטיעונים ההלכתיים שהזכרתי לא העיר איש (עדיין)

דורש אמת

ראשית לא דיברתי על הספורטאי אלא על הבחור וגם באופן כללי.

שנית, דברי לעיל נשארים בתוקף היותם מענה לדבריך גם עכשיו.

מיכה

במכלול השיקולים העומדים לפוסק כמובן שיש לכלול את הטראומה שאתה מדבר עליה , אבל יש יותר להתחשב בטראומה של הנפטר .

גם לנפטר יש טראומה בההיה של 7 ימים , ולכן אם עומדים לפני 2 החלטות :
1. להשהות את הנפטר
2. טראומה של הבחור.

אני יעדיף טראומה של הבחור מלהשהות את הנפטר ,היות והמשקל של השהית הנפטר הוא כבד יותר מהטראומה של הבחור , מהסביות דלהלן:

בהשהית הנפטר יש
 1. בעיות הלכתיות בהשהית המת
2.  טראומה לנפטר.
3. פטור ממצוות.
4. זלזול בנפטר בשל משחקי האוליפיאדה.

מאידך לקבור מיד ולא להודיע יש שיקול 1 והוא טראומה לבחור.
כשלוקחים את מכלול השיקולים נראה לי שעדיף לא להודיע לבחור.