כמה זמן בית המקדש השני עמד על תילו?

[מואדיב

"אם "שחה לי אם" שמופיע בגמרא היא כפשוטה - חכמה של אמו המאמצת, אין צורך לייחס קדושה לכל תרופה עממית או סגולה"

הבעיה מתחילה בכך - שאנשים לא עושים דברים לפי ה"צורך" שבדבר אלא לפי גורמים אחרים. בין כך ובין כך תבין, שהם מייחסים קדושה לא רק למה שיש חובה הלכתית וכד' - לייחס קדושה, אלא לכל מה שהם רוצים לשמר כדבר בעל ערך, ולפעמים הם יחילו אותו גם על מה שנכנס בדרך אגב - כמו שכל הנוגע במזבח יקדש. ועל זה לא יהיה כ"כ קל לערער כמו שזה נראה פה בפורום. וגם לא ברור היכן יש "צורך" והיכן אין "צורך". מלבד זאת השאלה היא מה זה "קדוש"? אצל הרמב"ם נראה שהוא הולך בכיוון (אולי לא בדיוק, אבל כן בערך) שקדוש זה שכלי, אם כן למה שתרופה שידיעתה הושגה בשכל - לא תהיה קדושה? נקודה למחשבה.]

[אמא! שלום! זה מידבק, הסוגריים הרבועות הללו? ]



העובדה שאנשים נוטים לייחס קדושה לדברים שונים, עתיקה היא. וכבר סח לי הסמל בטירונות, תוך שהוא מרביץ בנו את תורתו כשאנו עומדים עם מיטות ברזל על ראשינו:

"עמידה בזמנים זה קודש!"

(מי אמר שלשמוצניקים אין שום דבר מקודש?)

_________________

{מואדיב,

כנראה שכן, ועכשיו אצטרך למצוא לי "גימיק" אחר...}

מואדיב, אכן אנשים נוטים לייחס קדושה לדברים שונים, ולא יעזור כל מה שתגיד להם. תמיד יהיו את אלה שעושים עניין מכל דבר קטן. השאלה איך מתייחסים לזה. אפשר לדחות אותם מכל וכל, אבל אז הם לא ישנו את אמונותיהם ואת דרכם, ואפשר - להסביר את ההבדל בין אמונתו לאמונתך, את הדברים עליהם אתה מסתמך - ואז יש סיכוי שהשני יקבל את דבריך. כמובן, אם יש מישהו שכל מטרתו היא להנות מהתבדחות על חשבון האחר - אזי גם דברי לא יועילו לו. ועל כגון זה נאמר אם תכתוש וכו'.

אגב "כל הנוגע במזבח יקדש" זה לא כלל שאני המצאתי. מקורו הוא בשמות כ"ט ל"ז, ויש עוד הלכות תורניות כמוהו. לכן מעצמך תבין שלא כ"כ פשוט לומר: זה אמנם כתוב בגמרא אבל אין בזה קדושה. ודו"ק. (אני יודע שלאנשים בפורום הזה יש נטיה לא לקבל כל קידוש יתר על מה שהם מכירים, אבל אני בכל אופן לא מתייאש. (אין לי שום כוונות מסיונריות. אני פשוט דואג שר' יהושע של הפורום יקבל את העובדה, שלפעמים צריך לשמוע גם לרבן גמליאל (לא יכולתי כבר להשתמש בסוגריים המרובעים))).

כדי להבין מה לייחס  לקדושה יש להבין את הפירוש של קדושה , קדושה משמעותה הבדלה , כשרוצים לחנך להתבדלות מסויימת כל דבר המקרב את האדם לאותה מטרה יקרא בשם קדושה.
ולכן גם בצבא ישנם דברים קדושים , והכוונה כל דבר שמשעבד את האדם לצבא על חשבון מידותיו מהוה הדבר כקדושה , ולכן ביהדות כל פעולה או מחשבה המקרבת לאלוקים תקרא קדושה .

ולכן כל המבט על ההלכה גם נובע נהיעקרון שכל תפקידינו בעולם הוא לעשות את רצון הבורא , לדעת היסטוריה או חכמות אחרות הם לא מהוים מטרה בפני עצמה אלא אם זה מהוה כאמצעי להתקרבות לאלוקים.

ומפני זה ההולכים בעקבות חז"ל אינם נוטים לחקור את ההיסטוריה כדי לבדוק האם חז"ל טעו או לא , אלא אם החקר ההיסטורי ישלים את דברי חז"ל או יתן הבנה ברורה יותר לדברי חז"ל .

כל חקר היסטורי שיביא למסקנא שחז"ל טעו אין לו ערך היות והמסקנא לא מקרבת אותנו לעבודת אלוקים.
האלוקים רוצה שאנו נעשה כציווי חז"ל וכל דבר שמקרב את האדם לעשות כציווי חז"ל נקרא קדושה , היות וכשאדם מבטל דעתו לדברי חז"ל כדי לעשות רצון בוראו בזה הוא מקדש את עצמו (מנטרל את החומריות שלו) בשביל הבורא.

כל מטרתינו בעולם היא להתקדש לעבודת הבורא , כמו שצוותה עלינו התורה קדושים תהיו כי קדוש אני.

מקובל לנו שכל דברי חז"ל המובאים בתלמוד הובאו רק לצורך עבודת הבורא , לא כל פיסקה אנו יכולים להבין את משמעותה , אבל ברור שהתלמוד כל מטרתו הוא רק כדי להדריך את האדם לעבודת הבורא , ולכן כל פיסקא בתלמוד יש בו קדושה , גם אם לא מבינים את משמעותה.

כמובן שכדי ליישם את הפיסקה יש לבדוק האם היא ברת ישום או לא.

לדוגמא כל "אמרה לי אם " שמןבא בתלמוד המשמעות היא שאדם צריך לעשות ככל שביוכלתו לבריאות הגוף והנפש כדי שיוכל לעבוד את הבורא כל דור לפי הטבע של אותו דור , ולכן גם אם התרופה של חז"ל אינה רלוונטית היום ,או מחוסר הבנה של התרופה או משינוי הטבע , בכל זאת המסר נשאר קדוש.

לדוגמא קורבנות אי אפשר להקריב היום ולכן כל מה שנאמר על קורבנות אין בו קדושה ברור שיש , גם אי אפשר ליישם היום את הקרבת הקורבנות , כך מקובל עלינו לראות את דברי חז"ל.

יפים דבריך, דורש אמת.

דברי חז"ל משמעותם היא בעבודת ה', ולא במחקר כזה או אחר.

וכמו ש"אמרה לי אם" נושא עמו משמעות אל-זמנית, האומרת שכל דור אמור לשמור על בריאות גופו על פי הידע הקיים, כך גם לענייננו מבחינה היסטורית, כאשר אנו רואים שחז"ל התעמקו בהיסטוריה ולמדו ממנה, כך צריכים גם אנו לעשות זאת, על פי הנתונים הפרוסים לפנינו, ולהתקדש כך בדרכם של חז"ל, גם אם הידע הספציפי שלנו שונה.

.


דורש אמת

על דבריך בנושא הקדושה, וביחוד לגבי "אמרה לי אם" -

[דורש,

אם אתה מניח שכל דבר בתלמוד יש בו קדושה, זה מחייב אותך לפרשנות מתחדשת כל הזמן, שכן אם הדברים כפשוטם סותרים את המציאות (החיצונית, כמובן, זו שאנו חולקים זה עם זה, ולא זו הפנימית שהיא - מה לעשות - עלולה להיות סובייקטיבית), יש לנו חובה לדרוש את הטקסטים ולמצוא כיצד בכ"ז יש בהם אמת. בהתחשב בהנחת היסוד הזו, יש לבחון את הלגיטימיות של כל פרשנות. הקריטריון שהצבת לבחינה כזו מבוסס על מניע - אם הפירוש מקרב אותנו לעבודת ה' אזי הוא טוב ונכון.
לצורך הבהרה, הבאת דוגמא - "לדוגמא כל "אמרה לי אם" שמןבא בתלמוד המשמעות היא שאדם צריך לעשות ככל שביוכלתו לבריאות כדי שיוכל לעבוד את הבורא כל דור לפי הטבע של אותו דור , ולכן גם אם התרופה של חז"ל אינה רלוונטית היום ,או מחוסר הבנה של התרופה או משינוי הטבע , בכל זאת המסר נשאר קדוש."
אני תוהה האם זו הפרשנות היחידה האפשרית העומדת בקריטריון שלך. האם לא ייתכן לפרש כאן כי המסר הא-להי בדברים הוא דוקא שיש להקשיב לאמהות (או אומנות) גם כשהן אומרות שטויות? אולי המסר הוא שיש להקשיב תמיד לאמהות (או אומנות), כי הן תמיד צודקות, גם בניגוד לדעתם של רופאים ומדענים? אולי המסר הוא שבכל דור ודור חייבים לערוך מחקרים רפואיים ומדעיים (כפי שעשתה אותה אם/אומנת, בכלים שעמדו לרשותה) כדי להגיע לאמת שתקרב אותנו לבריאות שלמה יותר? אולי בכלל המסר הוא שעלינו לקחת בעירבון מוגבל את דברי התלמוד ביחס לאמיתות מדעיות (רפואיות או אחרות), שכן אלה משתנות ומתפתחות בכל דור, ומחוייבותנו (לא-להים) היא לחקור אחר האמת (החיצונית, כמובן)?

(כדאי לשים לב, שלפחות כמה מן האפשרויות הפרשניות כאן, כולל זו שהבאת בעצמך, אגב, סותרות מהותית את כל טיעוניך באשכולות השונים עד כה...) ]
 

אמשלום

הסתירה שאת מוצאת בדברי היא שיטחית.

דעתי איך שקבלתי היא שהיות וכל מטרתינו היא עבודת הבורא , וריחוק מהחומר , לכן הפרשנות שתהיה מקובלת עלי בתלמוד היא הפרשנות שתתאים עם כל המידע התורני שיש לי , בין בפנימיות ובין בחיצוניות , ולכן כשאני מביע פרשנות מסויימת אני משתדל לוודא שהפרשנות תתאים עם כל המידע הקיים ברשותי.

ולכן אני לא יכול ללמוד מאמרה לי אם על חובה לעריכת מחקרים , כי הרי מצד שני יש את הציווי ודברת בם ולא דברים בטלים , והכוונה דברי תורה ממש ולא חומר מדעי המכשיר לדברי תורה.

אני יכול להסכים לפרשנות הזאת במקרה שלאדם אין את האפשרות לעסוק בתורה , מכל מיני סיבות , יתכן שאדם כזה יחויב לעסוק במקר לטובת העולם , כלומר בכל נושא יש לבדוק את העיקר והטפל .

עיקר מטרת הבריאה לפי פרשנותי היא עיסוק באם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ולכן כשאפשר להתעסק בבריתי יומם ולילה זה עדיף , וכשאי אפשר  יתכן ואז לפחות להתעסק בחוקות שמים וארץ , אבל אני לא חושב שלהתעסק בחוקות שמים וארץ קודם לבריתי יומם ולילה, או עדיף על כך.

תחושתי היא שרוב העוסקים במדע עוסקים מכוח האינטרס וההנאה האישית , ורק כדי להצדיק את עיסוקם אומרים שזה מקיים את הבריאה.

כל דבר שאדם עושה לצורך הנאתו האישית ,(גם לימוד תורה ) לדעתי הוא היפך הקדושה.

ולכן אין שום סתירה בין מה שכתבתי כאן לאשכולות אחרים.

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 20/08/2008 8:46:00