כמה זמן בית המקדש השני עמד על תילו?

1. אם תסתכל בדברי הגאון בהקשר למה שזה נאמר תראה שדבריך אינם נכונים, גם בתלמוד מוב לא זכה נעשית לו סם המוות , כלומר עדיף שלא ללמוד מללמוד ולא להגיע ללשמה.

2. לא כל דבר נקרא דרש , לפעמים המסר הוא פשט רק בגלל הצורה שזה נאמר , או ההקשר שבו זה נאמר , ישנם דברים שאתה קורא לזה דרש ואצלי זה פשט .

לדוגמא אדם מחפש רכב לנסיעה למקום פלוני , בא אלמוני ואמר לו שפלמוני נוסע למקום שהוא צריך , האם אותו אדם שמבין שעליו לבקש מאותו פלמוני ליסוע איתו זה דרש או פשט?

3. מה שנוגע להלכה הפשט הוא נצחי אבל מה שנוגע להוראות הפעלה ברור שלא הפשט הוא הנצחי אלא המסר הוא הנצחי.
המושג ניצחי לא יכול להיקרות בחיצוניות היות והחיצוניות היא דבר משתנה הנצחיות היא רק בפנימיות הענין , החיצוניות תלויה במצב.

4. כנ"ל.

5. כדי לדעת מה עיקר ומה נוסף ומה הדרש , זה גם תלוי בהרבה הקשרים כמו הדוכגמא של המכונית , מה שלאחד זה דרש לשני זה פשט.

לדוגמא רכב תנובה נוסע בשעות הבור ברחוב פלוני , ורואים זאת שני אנשים לאחד ידוע על מכולת באותו רחוב ולאחד לא ידוע על מכולת , הרי ששתיהם רואים את הפשט אבל כל אחד רואה אחרת , זה היודע על המכולת יודע שמטרת הנסיעה ברחוב הוא אספקת חלב לאותה מכולת והשני שלא ידוע על המכולת , רק יודע על מכולת ברחוב הסמוך אצלו הפשט שהרכב נוסע לרחוב הסמוך . מי צודק מי שיש לו את הידע האמיתי.

והכוונה שעצם ההגדרה מהו דרש ומהו פשט ומהו רמז תלוי בידע של האדם.

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 21/08/2008 12:02:14

1. ראיתי את הקשר דברי הגאון, אך הם אינם מוכיחים שדברי אינם נכונים, יש רק נטייה לכך. לא זכה נעשית לו סם המוות - שים לב שכתוב פה לשון זכות, משמע שזה לא תלוי בכוונת האדם.

אנסה מכיוון אחר - כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו - לפיכך ברור שיש צורך גם באנשים שעושים שלא לשמה, הרי גם אותם ברא הקב"ה. שים לב, שאינני אומר של'לא לשמה' יש אותו ערך של 'לשמה'. אני רק אומר שיש לו ערך מעל בטלה. בא ניקח למשל את הסיפור של הרמב"ם, על הכסיל שבנה ארמון והקב"ה חשבה לתכלית שינוח בצילו חסיד אחד. ללא שימוש ה'ללא לשמה' של הכסיל, לא היתה מגיעה התכלית.

2. "ישנם דברים שאתה קורא לזה דרש ואצלי זה פשט . "

זאת בדיוק הבעיה. מבחינתי אתה אומר דברים שלא ייאמרו. אני אינני מאמין בשתי אמיתות. הראיתי לך כי הפשט בפסוקים בירמיה הוא כדברי - גם מרש"י וגם ממילות הקישור "אם" ו"גם". אתה לא הראית שיש פה צורת אמירה או הקשר שתומכים בהסבררך.

3. לא הבנתי מה ההבדל בין "הלכה" ל"הוראות הפעלה". (כדי שלא אצטרך לומר בהמשך - אשמח אם תאמר לי האם יש בתורה או בגמרא, כלומר במקור הקודם למקור של "אמרה לי אם" - אמירה מפורשת המייחסת מצווה לשימוש בדברי רפואה)

4. כנ"ל.

5. (גם אמיתי זה דבר יחסי) עיין 2.

1. הענין של לשמה זה דבר התלוי בסברא.
2.כתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי , כפי איך שני קורא את הפסוק אני רואה פה תנאי.
3.הלכה הכוונה חובץ עשיה למשל יש חובה להניח תפילין , כמו כן יש הוראות איך ליצור ץפילין שהם הלכה למשה מסיני ולא נכתבו בתורה.
ולכן אמרה לי אם מובא שם סוג תרכובת מסויימת איך לעשוץ , או התנהגות מסוימת , איך שאני מבין את דרך התלמוד ברור לי כשהתלמוד בא לומר את העיצה של מי שגדלה את אביי , יש בזה 2 דברים:
1. עצם הדבר.
2. הוראות הנהגה.

כשהתלמוד מביא התמהגות מסויימת יש ללמוד מזה 2 דברים לפחות 1 עצפ הענין מה שהתלמוד מביא , 2. הרי התלמוד הוא לא ספר עצות אלא ספר חכמה , ועל כן יש ללמוד מזה גם את עומק הענין.

אני חושב שגם איך להבין את התלמוד זה מושג יחסי.

5. גם לפשט יש פשט רמז דרש וסוד ואסביר זאת.

לדוגמא אני אומר שאני הולך למכולת כרגע.

1. הפשט הוא אני הולך למכולת .
2. הרמז שבפשט שאני לא הולך למקום אחר.
3. הדרש שאני לא מתנזר מללכת למכולת
4. הסוד הוא סוד.

עד כאן הכל בפשט.

הרמז כאן הוא שונה לגמרי.
אם באמירה אני  הולך מכולת מונח כוונה שונה  ואני באמת לא הולך למכולת , אלא בא לרמוז משהוא שונה .

הדרש אם אני רוצה לומר משהוא הדומה למכולת ואני רק נוקט במכולת.
וכן הלאה .
אבל מה שחשוב שגם בפשט יש פשט רמז דרש וסוד.

כשהגר"א אומר שיש ללכת אחרי הפשט , הוא לא בא למעט את 4 חלקי הפשט , אלא הוא בא למעט את מה שמעבר לכל חלקי הפשט. 

1. לא הבנתי.

2. כן אבל התנאי הוא
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" אם לא תתקיים בריתי של חוקות שמים וארץ
 אז
"גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס וגו'"
וכמו בפסוקים כ'-כ"א באותו פרק.
אם אתה רוצה להסביר שה"אז" הוא חוקות שמים וארץ לא שמתי, תצטררך להסביר איך זה נכנס בהקשר של גאולה וכסא דוד.

3. ההוראות איך ליצור תפילין מכוונים לצורך התפילין, אך גם הם אמת בעצמם "הלכה למשה מסיני". לעומת זאת "אמרה לי אם" אינו הלכה למשה מסיני ולכן לא בהכרח אמת. על כן אני רואה צורך לומר שחז"ל סברו שזו אמת. אחרת, גם אם כותבים הוראות ייצור לתפילין, עדיין אין לכתוב את "אמרה לי אם".

אם התלמוד היה ספר חכמה ולא ספר עצות, יוצא שמותר לנו להניח תפילין עגולות. ואז נאמר זה שהגמרא אמרה מרובעות זה רק בא ללמד משהו עמוק.

4. כנ"ל.

5. מכיוון שבעצכח אסור לומר "אתה טועה", אומר לך בדרך דרש: אני הולך למכולת. הגר"א התכוון להכל. למה לא?

מיכה

הוא אשר אמרתי לא לכל אפשר להגיע להסכמה , ולכן דיעותינו תשארנה חלוקות.

אני מבין שאתה משאיר את טענותיי (הנכונות, אגב, סתם) תלויות ועומדות, עד שיבוא גואל ויאסוף תחת כנפו את טענותי בשמחה...