מה זה יעזור לך?
רעק"א היה מאד שמרן לגבי לחלוק בסברא. עי' למשל תחלת הל' בב"ח לגבי איסור בב"ח דרבנן, אם נחשב איסור מחמת עצמו. החוו"ד נוקט שלא. והרעק"א חולק עליו מכח ט"ז. ואמנם הוא מסיים שם 'וכן נראה לי', אבל לא מסביר למה בדיוק ובפרט שהנדון הוא בדרבנן וצריך לחדש איסור.
ואם כבר הגענו לנושא, הנה חידוש מענין שנתקלתי בו לאחרונה.
בגמ' בברכות כתוב: אמר רבי תנחום אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה חוזר לעבודה נזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש.
ההבנה הפשוטה בתחלת דבריו של ריב"ל היא שאם טעה בעבודה ולא הזכיר יעלה ויבוא עד שסיים הברכה, יחזור לעבודה-תחלת הברכה.
משמע כך בתר"י, וכך אכן הבין הפנ"י.
דא עקא שבטוש"ע כתוב שמי שנזכר לאחר שסיים הברכה, יזכיר במקום ולא יחזור שוב לרצה.
ואמנם הפנ"י מסיים גם שצ"ע לדינא ואפי' למעשה, כלומר: לדעתו יש לנהוג נגד פסיקת השו"ע.
אלא שהצל"ח בברכות, עם כל תקיפותו לחלוק על קדמונים, מתאמץ פה ליישב את דברי השו"ע: הוא לא הולך בכלל בכוון של לחלוק עליו, אלא אומר שא"א להסביר כך בגמ' מחמת דברי השו"ע ולכן מסביר שהכוונה שהגיע עד לחתימה, וכיון שאם יאמר יעלה ויבוא במקום, תחסר לו הזכרת מעין החתימה סמוך לחתימה (אגב, האם זה באמת כלל בכל הברכות? נסתפקתי בזה לאחרונה. עזרו לי!!!!), זו נחשבת טעות, ולכן יחזור לתחלת הברכה.
וכך מצאתי מקבילה לרעק"א התקיף וחריף דעה, ומצד שני מעמיד את דברי הראשונים ולא חולק עליהם במהרה.
 |
|
|
