נטילת ידיים של שחרית לרמב"מיסטים

חרפת אדם

בסוגית נטילת ידים ג"פ יש לרמב"ם תרתי לטיבותא, ובעברית יש 2 סיבות לטובת פסק הרמב"ם.
1- התלמוד מספר על נזקים פיזיים ואותם נזקים לא קיימים כבר.
2- תורת ישראל לא חייבה את היהודי לעשות שום דבר כנגד הכישופים והשדים (לא תאכל על הדם, הדם הוא מזון השדים וכך יעזרוהו, והתורה אסרה). 

אתה טוען, והרי בסעיף 2 יש לי מחלוקת עם הרמב"ם, לפי הרמב"ם כל אותם כישופים שקר וכזב, ולפי דעתך הם אמת (לדעתי אמת ושקר משמשים בהם בערבוביא, כמו שנאמר מקצת דבריהם אמת), ולפיכך אתה טוען, והרי אם היה רק סעיף 2 היה פסק הרמב"ם מוטעה!!!

לאט לך ידידי, סעיף 2 כולל בתוכו יותר מאשר סתם ויכוח, כישופים אמת או שקר, סעיף 2 כולל בתוכו השקפה יהודית שורשית, תורת ישראל לא חייבה את היהודי לעשות שום דבר כנגד הכישופים והשדים, גם אם הם אמת, כתוב בתורה, יח,יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.  יח,טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:  אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן.

שמת לב ידידי כמה יהודית היא פסיקת הרמב"ם, עם ישראל עם קדוש, עליו להתנתק מכל אותם כשפים ושדים, עליו לעבוד רק את ה', עליו שלא לייחס לכל אותם כוחות משמעות, ובודאי שלא יעשו מעשים כנגד אותם דברים.

זהו הרמב"ם, וזוהי פסיקתו ההלכתית, וממנו צריך ללמוד היאך לפסוק ולא לחלוק עליו.

***

שאלתך מהלכות שבת פ"ד ה"ב מפורסמת וידועה, גיר' הרמב"ם שונה מהגיר' שלפנינו, הרמב"ם גרס כמו ר"ח, כך שפסקו תואם את גרסתו.

***

שאלת למה דוקא הרמב"ם, דע לך ידידי אהובי, אני לא רוצה להשמיץ, אבל לפעמים לאחר שאני מבין את הסוגיה ע"פ הרמב"ם, כאשר אני מתבונן בדברי שאר הראשונים אני פשוט משתומם, שאלותיהם לא מתחילות, ותשובותיהם ההיפך מכל מושכל, אנכי מבית מדרשו של הרמב"ם באתי, אין לי משלי כלום, אבל נוכחתי בגדולתו ועמקותו, וגם נוכחתי בחושך הסורר בשיטות החולקות עליו.

מכיוון שיש דברים בהשקפה שאינני סובר כמו הרמב"ם, כמו בכוחם של הכשפים, ועוד נקודות שונות, נדמה כי הוכח כי כל דבר נמדד לגופו, וכבר ערכתי הרבה הודעות כנגד שיטתו. 

לא צריך להיות למדן גדול, די לראות את סגנון הפסיקה של השו"ע בכדי להבין שיש כאן משהו לא כשורה, אין בדבריו משנה סדורה, יש אומרים ויש אומרים, ויש אומרים שלפי השיטה השניה אז אם נסבור כשיטה הראשונה נצא ידי חובה, וכן כל כיוצא בזה, וכבר כתבנו על כשרות מים שאינם ראוים לנטילה, אין לדבר זה שורש וענף, וכבר כתבנו על ברכה לאחר נטילה, אין לדבר זה שורש וענף, וכבר כתבנו על ברכת אשר יצר ללא שיפנה לנקביו, אין לדבר זה שורש וענף, וכבר כתבנו על חובת הדקדוק נטילה ג"פ אין לדבר זה שורש וענף, וכבר כתבנו על נטילת ידים לסעודה שבסתם הוא יברך לפני, הדין נכון, אבל החילוק בין נטילת ידים שחרית לנטילת ידים לסעודה, אין לו שורש וענף.

לא ביטול בהינף יד יש כאן לאותם שיטות, חייבים אנו תודה מרובה לרמב"ם שהאיר את עיננו לפרש את פשט התלמוד, והוא זה שלימדנו כיצד ללמוד תלמוד, הוא זה שלימדנו כיצד לדייק בתלמוד, והוא זה שלימדנו כיצד להינצל מאותם שיבושים בתלמוד. 

אם יש בידך תמיהות על הרמב"ם, ואם אתה חפץ להעלות אותם, אתה יכול לצטט אותם באשכול "שיטת לימודו של הרמב"ם לעומת הראשונים" אם יהיה בידי דבר ברור אכתוב, ואם לא אודה בפה מלא שאינני יודע.

***

תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 24/08/2008 16:49:01

חרפת אדם

בהודעה הקודמת אמנם באו דברים מבוארים, אבל אני לא מחבב התכתבויות אין קץ, ולכן נערוך בצורה מסודרת את עדיפותו של הרמב"ם על פני הראשונים, ואת עדיפותו של הרמב"ם על פני השו"ע, והבוחר יבחר, ומי שירצה לדחות את הדברים יצטרך לכתוב טיעון ממוקד ולא טיעון כללי.

עדיפות הרמב"ם ע"פ הראשונים
1- הרמב"ם הוא פשטן, ופירושיו הם תמיד בצמידות לפשט הפשוט של המילים, שלא כמפרשים אחרים, ופשטנותו זאת גרמה לו לפעמים לסטות מהתלמוד לטובת המקורות היותר קדומים (משנה ברייתא).
2- כאשר הרמב"ם ראה סוגיות חולקות, הוא לא בנה עוד קומה של אוקימתות כמו תוס', כי אותם אוקימתות לא כתובות בשום מקום, אלא הוא הכריע בין הסוגיות כסוגיה היותר הגיונית ונכונה, המשך לגישתו הפשוטה והאמיתית.
3- הרמב"ם בפסקיו משקע מסורת גאונים, ניקח לדוגמה את חליטת הבשר, מקורו חולין קיא. חליטת כבד, וסובר הרמב"ם ה"ה חליטת כל בשר, וכך פסק בעל הלכות גדולות.
כמובן ניתן להקשות כי בתלמוד כתוב רק כבד (ראב"ד וכו'), אבל כאן בדיוק הנקודה, פסק הרמב"ם בנוי על מסורת גאונים לפירוש התלמוד, ולא רק על פרשנות תלושה ומחודשת.

עד כעת כתבנו על עדיפות הרמב"ם על שאר הראשונים, הסעיפים הוכחו באשכול "שיטת לימודו של הרמב"ם לעומת הראשונים" ויש עוד הרבה מה להאריך, כעת נכתוב על עדיפות הרמב"ם על השו"ע.

עדיפות הרמב"ם על פני השו"ע
1- פסקי השו"ע כוללים בתוכם חוסר עקביות, לפעמים מים שאינם ראוים כשרים לנטילה, ולפעמים לא, חוסר עקביות זאת גורמת לסתירות מרובות.
2- פסק השו"ע בנוי על מנהגים מאוחרים, ברכה לאחר הנטילה, ברכה גם בלי להיפנות לנקביו, ערבוב מנהגים אלה עם ההלכה גורמים לאנדרלמוסיה מוחלטת, ולפיכך נוצר החילוק בין נטילת שחרית לנטילת סעודה, חילוק זה אין לו מקור בתלמוד, יש לו מקור במנהגים, בנטילת ידים לסעודה הובא פסק התלמוד, בנטילת ידים שחרית הובא המנהג, וזה מקור החילוק, וכמובן בראי התלמוד יש כאן אנדרלמוסיה וערבוב ללא מקור.
3- פסקי השו"ע כוללים את כל הסגולות שבתלמוד, ואין הבחנה בין הלכה לאגדה, כעת נקבעו להם כל אותם אמנות בעולם ההלכה לנצח נצחים. וכמובן אין לאותם דברים מקום בהלכה היהודית.
4- פסקי השו"ע כוללים בתוכם סתירות מרובות, כי יש כאן העתקהנ משיטות שונות, והדבר מפורסם בין הלומדים. 
5- בפסקי השו"ע לא כתוב מהתורה מחכמים ממנהג, כך שהלומד לא ידע לתת עדיפות לכל איסור, והוא יטעה בהלכה בקלות.

כמובן שלעומת כל הדברים הנ"ל, פסקי הרמבם מסודרים להפליא, הם עקביים והחלטיים, אין בהם מנהגים מוטעים כנגד התלמוד, אין בהם סגולות ואמונות שעבר עליהם הקלח, אין בהם סתירות, אבל נשאר בהם שיירים מאותם חזרות של הרמב"ם, וצריך להכריע כפי המקום העיקרי.

זהו הרמב"ם וזהו השו"ע, והבוחר יבחר. 
  

הדמיון בין כבד לבשר מקרי בלבד.

מאחר ובכבד זוהי הכשרתו, ובבשר מדובר לאחר מליחה.

נתת פה דוגמא יפה לפרשנות של הרמב"ם שאינה נזכרת בתלמוד, וא"כ מה עדיפותו על פני השו"ע?

בדברי הגאונים נוכל למצוא כל מיני מנהגים שהרמב"ם לא הזכיר, וחמתך יכולה לצאת עליהם. למשל, לברך אפי' לא נתחייב בברכות כיון שמברך על מנהגו שלעולם...

אגב, דרו"ח שבקיא אתה, האם אצל התימנים מפטירין מנ"ך ע"ג קֶלֶף? נ"ל שלא. מדוע?

דרום חוקר

אין חולק על כך שרמתו של משנה תורה לרמב"ם עולה עשרת מונים על הרמה של השו"ע, בבהירות, בסגנון,  בפסק הברור, ובמה לא ?!

אולם לגבי הלכה למעשה, אין אנו בני חורין לבחור לעצמנו את הפוסק שפסקיו מוצאים חן בעינינו, אלא יש מסורת של פסק על פי גדולי הפוסקים, שהיא המשך המסורת של התורה שבע"פ.

כל זה כפוף גם למסורת הקהילות ולדרכי הפסק שהיו נוהגות שם, ולכן הספרדים פוסקים בדרך כלל כרי"ף והרמב"ם וכפי שפסק מרן הב"י, והאשכנזים פוסקים יותר כתוס' והמרדכי  וכפי שהדברים  באים לידי בטוי בהגהותיו של הרמ"א וכמ"ש הרמ"א בהקדמתו למפה.

אף אחד אינו בן חורין לפסוק בניגוד למקובל בקהילתו (ואפ' בדיני ממונות נחלקו הפוסקים אם אפשר לומר 'קים לי כפוסק פלוני' כנגד פסקי השו"ע).

כך שמבחינה הלכתית אין לך שום אפשרות להחליט שנראים לך פסקי  הרמב"ם מסיבה פלונית או אלמונית, אין לך סמכות לכך, ואם אתה נוהג כך, הרי אתה עבריין ודינך כעובר על ההלכה.

לבד ממקרה שאתה תימני בלאדי, שאכן פוסקים עדיין כהרמב"ם ולא קבלו עליהם את פסקי השו"ע, שאז אתה כמובן רשאי להמשיך להתנהג כך- אך בשום אופן לא להטיף לאחרים לנהוג כן.

מבחינת ההלכה, מי שפוסק על פי עצמו , או שפוסק על פי פוסק פלוני - ויהא זה גדול כהרמב"ם- לפי שנראה לו שכן הוא מסקנת התלמוד ואינו מתחשב בדברי הראשונים והפוסקים שלומדים אחרת, ונפסק על פיהם אחרת בשו"ע,  הרי הוא בדיוק כקראים שלומדים את פשט המקרא לפי שלא נראים להם דברי חז"ל וקבלתם, וכמ"ש לעיל.

בר בי רב

לדעת את האמת זה כבר צעד גדול לקראת חיסול המחלוקות והשיבושים מההלכה, ואם אתה מתעניין כבר קמו להם בארץ ישראל אנשים בעלי כתפיים רחבות, והם פוסקים מתוך התלמוד והראשונים, למרות שהם אינם ...

***

מנה שורה

חליטת בשר איננה מנהג גאונים, היא מסורת גאונים הלכה למעשה, ומי שלימדנו לדחות מנהגים כנגד התלמוד הוא הרמב"ם, והוא קיבל הלכה זו לא משום מנהג, "אין הבשר יוצא מידי דמו" אלא משום שכך לימדוהו רבותיו הלכה למעשה, וכך פסק בה"ג, כי כך היה מפורסם אצלם הלכה למעשה, רק מי שלא שמע על כך רואה בכך כמין מנהג גאונים. 

הרמב"ם ידע להבחין בין מנהג גאונים לבין מסורת גאונים.

בכדי שלא יהיה לך פקפוק, הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה כתב, "ודין זה, בימי הגאונים נתחדש... ושמענו שבצרפת בועלים על דם טוהר כדין התלמוד עד היום...", הרמב"ם ידע לקטלג הלכות, מה נתחדש בתקופת הגאונים ומה בתקופת התלמוד. 
 
כיוצא בדבר, כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מהטבילה, פירש ר"ח טבילת הגר, וראה רש"י ותוס' שחככו בפרשנות הטבילה, אבל לשיטת הרמב"ם אין כאן מה לחכוך כי פירוש ר"ח הוא מסורת גאונים.

וראה עוד "והאחרון שגולל ספר תורה, נוטל שכר כנגד הכול; לפיכך עולה משלים, אפילו גדול שבציבור." הגולל נוטל שכר כנגד כולם, הכוונה לקורא שביעי, ולא שעושים גלילה לאחר קריאת התורה בנפרד, רק בזמנם האחרון היה גולל וסוגר ס"ת ולפיכך כינו את המשלים גולל, גם כאן ניתן להתווכח כי הגולל הכוונה לאותו גולל המפורסם היום שעושה רק גלילה לאחר קריאת התורה, אבל לשיטת הרמב"ם אין כאן בכלל ספק כי פירושו הגיע במסורת.

יש הרבה דוגמאות איך היום רגילים לפרש אחרת, אבל מסורת הפרשנות של הרמב"ם היתה שונה, וכאמור, כך היו רגילים לפרש, וזאת עדיפותו.   

בנוגע להפטרה מתוך קלף, איננו נוהגים כך, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום, אדרבה אם יש בידך מקור מהתלמוד או מהרמב"ם הביאהו ונשמע.

אין לי שום מקור תלמודי או רמב"מי ספציפי.

פשטות הדברים היא הרי שבזמנם היו קוראים מתוך קלף כי כך היתה המציאות. וכעת השאלה היא האם תקנת חכמים מתקיימת גם בלא קלף. וכבר האריכו בזה האחרונים.

אולי אפשר לדון עפ"י דברי הרמב"ם להכשיר ס"ת פסול לקריאה בצבור.

יש גם גמרא שאיני בקיא בה, על ספרא דאפטרתא.

בכל מקרה, ענין אותי לדעת האם בתימן היו מודעים לנושא, ואם הרב קאפח התיחס לכך.

(שמת לב לניקוד של קלף?)

דרום יקר
א] טענתי המרכזית היא שאינך נותן צ'אנס לשאר הראשונים ואינך מנסה להבינם כלל,
רק נטיית ליבך היא כהרמב"ם ולעולם תוצדק סברתו לפניך.

למשל:
כתבת שנטילת ידים בלא כלי אין לו שורש וענף, ו"האשמת" את השו"ע,
ובכן ד"ז כתב ברא"ש סוף ברכות שלא נתקן כלל כלי שכן העיקר הוא הנקיות בניגוד לנט"י לסעודה שנתקן כעין טבילה וע"כ קבעו לו כלי שמצאו לו סמך טהרה בקידוש ידים ורגלים,
ומה שמברכים נט"י זה משום שכך נקבע הנוסח אגב נט"י לסעודה,

כל בעל שכל ישר יודה שזה בנין לוגי להפליא אלא שאצלך אחר שהרמב"ם לא סבור כן אזי המושכל הפשוט שלך קובע שזה לא הגיוני.

ב] אני רואה שאם זה היה תלוי בך אזי הרמב"ם היה הפוסק הבלעדי של עם ישראל,
סבורני שזה אסון שאדם אחד גדול ככל שיהיה יהיה סמכות ללא עוררין [ דבר שאין לו תקדים בעמנו שהרי רבי לא כתב לבדו את המשנה וכן ר' אשי לא כתב לבדו את הגמ', להוציא את הקבלה אחרי האר"י ופוק חזי מה עלתה לתורת הסוד מחמת זה ], 

הרבה פנים לתורה ואין להצטמצם בדעת יחיד ולא כמו שעשו אומות העולם בימי קדם את אריסטו לסמכות על,

 
ג] בשו"ע לא כתב לברך אשר יצר בלי עשיית צרכים רק ברמ"א וטעמו כי אפשר לנו לחדש ברכות שלא הוזכרו בתלמוד וכמו הנותן ליעף כח ושעשני כרצונו וברוך שאמר [ שהוזכר גם ברמב"ם ] כי מי אמר שא"א להנהיג ברכות חדשות כשם שהרבה תפילות נוספו בזמן הגאונים דוגמת זכרנו ומי כמוך.

ד] מה שציינתי הרמב"ם בפ"ד משבת לא היה מכח סתירת הגמ' אלא הסברא המוזרה שאם יטמין בדבר מוסיף הבל תשרף הקדירה !!! ונמצא ביה"ש חמור משבת !! 
( אני מנסה לדמיין לעצמי איזה עליהום היית עושה לראשון אחר שהיה כותב כזאת ).
[ מ"מ אין בדעתי להתמקד בדוגמא יחידנית זו שכן אתה יודע יותר טוב ממני כמה הלכות תמוהות לחלוטין יש ברמב"ם,
וכמובן שאין בזה משום פחיתות כבוד לו כי מי גבר אשר הוא חסין מטעויות, וע"כ אסור שתהא סמכות יחידה ].

תוקן על ידי חרפת_אדם ב- 25/08/2008 1:50:38

חרפת

לא רק הרא"ש אלא גם הרשב"א.

וכבר הובאה פה הגמ' בברכות האומרת שאפשר גם בכל מידי דמנקי, וממילא אין הכרח במים דווקא, אלא רק לכתחלה. ופשוט שמים פסולים לא גרועים יותר.

הראיה היחידה לדעת הרמב"ם היא מכך שכתוב 'כי משי ידיה מברך ענט"י', וכפי שכבר כתבת, אין זו ראיה מוכרחת בכלל, והראיה ב'כל מידי דמנקי' עדיפה בהרבה.

לגבי הרמ"א, כבר כתבתי שיתכן שסבר שמברכים על מנהגו שלעולם, כפי שכבר כתבו הגאונים בקבלתם. וכך גם יוסבר למה השו"ע לא הביאו, כי סבר שאין מברכים על מנהגו שלעולם, כמבואר בהל' ברכות השחר. ויל"ע עוד במקורו של הרמ"א.

זכרנו ומי כמוך אינם דומים לברכות כיון שהם רק תוספת בברכה.

וכבר נתחבטו הראשונים בכמה ברכות שאינן מוזכרות בתלמוד, וסוגיין דעלמא שלא לברך שום ברכה כזאת.

לא ברוך שפטרני. לא ברכת פדיון הבן. לא ברכת בתולים.

ומה שקשה זה ברוך שאמר וישתבח. וכבר ציין ע"כ הפר"ח. והוכיחו מדברי הרמב"ם במנין מאה הברכות, שסבר שזו תקנה מוקדמת לברכת המינים.

סוגיין דעלמא שלא לברך???
האינך מברך הנותן ליעף כח?
האשתך אינה מברכת שעשני כרצונו?
ומה עם ברכת המלך בכבודו במעריב בחו"ל? [ומוזכרת ברמב"ם].
וברכת המקדש שמו ברבים ?

אין שום סיבה שחתימת התלמוד תסתום את הגולל על קביעת ברכות חדשות והרחבת תחולת ברכות קיימות
[ כגון אשר יצר בבוקר בלי עשיית צרכים ],
לכל היותר זו סיבה שברכות אלו אינן חיוב ממש אלא מנהג.

_________________

בברכות השחר אתה אכן צודק. שכחתין. אם כי היו מנהגים אחרים (ברכות שונות) שבוטלו.

המקדש שמו ברבים לא נהוג לברך בשם, ברוב העולם.

לא חקרתי היטב את נושא זה, אבל בראשונים מוזכר שלא לברך ברכות שלא הוזכרו בתלמוד, כגון אלה שמניתי לעיל. ובאמת הדברים תמוהים שלא השוו מדתם. וכבר ציינו זאת.

דומה שדעתך היא דעת הגר"א. אאל"ט כך הוא כותב בענין ברכת ברוך שפטרני.

חרפת אדם ומנהשורה

שמתם לב מה אירע לכם, בתחילת האשכול יצאתם בהכרזה, חייבים ליטול ידים במים, ולא די בפעם אחת אלא צריך ג"פ, וכעת כבר שיניתם את טעמכם, אין בכלל חובה ליטול ידים, די במידי דמנקי.

והרי אם אתם מפרשים כמו הרא"ש והרשב"א, א"כ סוגיות ברכות יתפרשו כלא מחייבות נטילת ידים, אין בכלל רוח רעה, ואין בכלל חובה ליטול ידים, די לנקותם בדבר המנקה, ואילו סוגיית שבת תתפרש כמחייבת נטילת ידים, וכיצד השו"ע פסק את אותם 2 סוגיות סותרות???

כמובן שבפסיקת האיסוף (לא פסיקת הכרעה) סיגלו לעצמם בני אדם סגנון חשיבה נטול הכרעה. 

לכתחילה צריך נטילת ידים ג"פ
לכתחילה צריך מים כשרים
אם אין מים כשרים די בפסולים
אם המים פסולים לא יברך
אם אין מים גם בדבר המנקה

ועל כך בדיוק אני באתי להעיר, צריך ללמוד תלמוד ולהכריע את ההלכה, ולא לאסוף את כל הדעות שנכתבו מאז ועד היום, ולחבר על כך ספר.

כבר כתב הרמב"ן, דעות התלמוד אינן הכרחיות, ויש שיסבור כך ויש שיסבור אחרת, אם אתם חושבים כי מהסוגיות בברכות אין חובת נטילה בכלי, ומה שנאמר- כי משי ידיה לאו דוקא, ומה שנאמר- אם אין לו מים לאו דוקא, כי אז כך אתם סוברים, ואותם לאו דוקא יולידו עוד ספקות אחרים בדין, האם צריך מים כשרים, י"א כן ויש אומרים לא, והפסק יהיה לכתחילה ובדיעבד.

אבל אנכי לא לשם כך באתי, אני באתי להציג את שיטת לימודו של הרמב"ם, יש הכרעה בין הסוגיות, יש מחלוקת בין הסוגיות, ויש הכרע בין הסוגיות, וכשנאמר נטילת ידים התכוונו דוקא, ומדלא פלוג (אין חילוקים בין נט"י לסעודה לנט"י שחרית) משתמע שדיניהם שווים. 

אינני מחשיב את עצמי כיכול להכריע בתלמוד, ולפיכך אני סומך על הרמב"ם, (וב"ה גם הגיעו הוראותיו אלינו במסורת כך שיש כאן תוספת ידע והבהרה), אבל בעיון קל רואים את עדיפות פסיקתו על פני כל הספרים שחוברו מאז התלמוד ועד היום.

משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל, ריבוןי המחלוקות איננו מצביע על פלורליזם, הוא מצביע על עמארצות, לא יודעים כמי להכריע, אז פוסקים ככל השיטות.   

הנושא הובהר היטב, והבוחר יבחר.

דרו"ח

הרמב"ם בעצמו פוסק שאפשר בכל מידי דמנקי.

אז מה? גם הרמב"ם הולך עם לכתחלה ובדיעבד כי אין לו הכרעה?

ולמה רק לפני שחרית מברכים? למה לפני מנחה לא? הרי צריך לטול ידיים לכל תפלה וא"כ ההגיון שלך ממשיך גם פה (שלא חילקו וכו').

השו"ע הרבה יותר צמוד לתלמוד מאשר הרמב"ם.

הרמב"ם הביא רק סוגית החיוב.

השו"ע מביא גם סוגית ההמלצה. ומסביר במתק לשונו מה ההבדל. לטול ג"פ זה 'יקפיד' ולא חייב.

לא זכור לי שיצאתי בהכרזה כלשהי בתחילת האשכול !
כנראה שלאחרונה זקנתי..............