|
|
| נשלח ב-25/8/2008 21:42 |
 |
| |
ברבירב, ** השמעתם?! רק תימני בלאדי רשאי לפסוק כהרמב"ם!! אמנם כבר התקדמות ממרן ר"א קוטלר שלדעתו גם תימנים אינם רשאים, ועדיין... שומו שמיים!!! אשכנזים בעלי מסורת בת אלף שנה רשאים להפוך לחסידים ולקבל פתאום את המסורת הספרדית; זרע חסידים בישיבות הליטאיות רשאים לחזור למסורת המתנגדים (פסק מרן ר"י קנייבסקי); ספרדים רשאים להיעשות ליטאים (מעשים שבכל יום); הונגרים נעשים שכניקים; כל מיני נעשים חב"דצקערס (ומקבלים כתבה בעיתון כפר חב"ד על דרכם אל האור); רק להיעשות רמב"מיסטים אסור!!! אך האמת כבר ביארתי בחידושי בסוגיא דתגרי לוד שכל אדם יכול לבחור לו איזה רב שירצה, ואם עובר לנהוג כמוהו בכל דבר - רשאי בין לקולא ובין לחומרא, ואין בזה משום בל תיטוש אם מהפך הכל. ובכן, בודאי מותר לכל אדם להיעשות לכתחילה רמב"מיסט גמור, אפילו בהלכה, וא"צ לומר במחשבה ובעניינים המסתעפים משיטתו במחשבה, כגון דין נט"י.
_________________
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 25/08/2008 22:04:18
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 01:17 |
|
| |
קליקלס
כל הדוגמאות שהבאת, הם רק החלפת מסגרת חברתית, שבדרך כלל איננה כורכת בעקבותיה שנויי הלכות ומנהגים הלכתיים.
הספרדים ש"נעשים" ליטאיים, זה רק לגבי הפראק שהם לובשים ודרך הלימוד, אך הם ימשיכו להקפיד למשל על פסק הב"י לגבי בישולי גויים.
וכן ההונגרים שנעשים שכניקים, זה מתבטא בכך שהם לומדים רק נשים נזיקין, ולא לומדים הוראה כפי שהיה מקובל בהונגריה, אך הם לא משנים הלכות המקובלות מאבותיהם (אם יש בכלל שינויים).
"כל מיני" נעשים חב"דצקערס, בדרך כלל הם בעלי תשובה שמשנים מדרך אבותיהם ומתחילים לשמור שבת כהלכה, ומה איכפת לך שהם גם לובשים סיטרוק.
הטענה העניינית האחת שכתבת היא: "אשכנזים בעלי מסורת בת אלף שנה רשאים להפוך לחסידים ולקבל פתאום את המסורת הספרדית", ואתקן אותך :לא את המסורת, אלא רק את נוסח התפילה.
אך מי כמוך יודע איזו התנגדות עזה , הדבר הזה חולל, ודבר זה אכן היה אחד מטעמי ההתנגדות לחסידות, ומלחמה גדולה ניטשה על כך, ומטעם זה גם התיר הרב קנייבסקי לחסידים לחזור למסורת אשכנז שהיא מסורת אבותיהם.
סוף דבר מכל דבריך לא העלית בידך אלא רגזנותא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 08:29 |
|
| |
בר בי רב
אני חושב שיש ממש בטענותיו של קליקלס , כל ההולכים אחרי תורת האר"י (החסידות) שינו ממנהג אבות.
לא רק בנוסח התפילה אלא גם בפסקי הלכות , נכון הוא שבהרבה פסקים לא היה סיבה לשנות היות והפסקים אינם נוגדים את הקבלה.
הפסקים ששונו לטובת הקבלה:
1. קידוש בעמידה כמו הב"י.
2. נוסח התפילה.
ישנם פסקים שאשכנזים שינו מהרמ"א שאפילו רובם אינם מודעים אליהם והם נקראים מנהג א"י והם:
1. שהחיינו בברית.
2. קריאת התורה בחנוכה.
אבל הוא מופרך מכיוון שונה .
אני לא מסכים עם קליקלס שאפשר להפוך לרמבמיס"ט על פי דעת עצמית , אלא צריך שיהיה לזה השראה יותר רוחנית , בדומה של החסידות שנטתה בהרבה דברים כמו האר"י שהבין בפנמיות הענינים , ולכן הרוצים להגיע למטרות שהאר"י הציב מתנהגים על פיו.
אבל לבוא ולומר אני רמבמיבס"ט היות וזה מקובל עלי שיכלית אני חושב שהדבר מהוה כקיום תורה עצמית שיכלית ולא תורה אלוקית , גם אם מסתמכים על אילן גדול כהרמב"ם , אבל הרי הסיבה שמסתמכים על הרמב"ם היא לא מפני שמחפשים את רצון הקב"ה , אלא שמחפשים להתאים את התורה לשכל האנושי.
ולכן אי אפשר לשנות דברים שהקפידו אליהם במסורת אבות ללא סיבה מספקת לדוגמא אכילת קטניות בפסח.
תוקן על ידי דורש_אמת ב- 26/08/2008 8:38:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 10:26 |
|
| |
אני מסכים שהם שינו ממנהג אבות, אך אני טוען - בניגוד לקליקלס - שמעולם לא ניתן לדבר זה לגטימציה הלכתית.
הלגטימציה ניתנה רק בדיעבד לאחר כמה דורות, כאשר צאצאי הדורות הראשונים ששינו את המנהגים הפכו להיות בעצמם השמרנים הקשים ביותר, והלוחמים הגדולים ביותר נגד שינוי מנהגים.
ולכן להגיע מכאן למסקנתו של קליקלס - הדברים דומים כעוכלא לדנא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 10:30 |
|
| |
דורש
דווקא השראה רוחנית היא היותר בעייתית כאן, כי לא בשמים היא, אבל אם למישהו נראה שהלכה כפלוני מדוע יימנע ממנו לנהוג כמותו?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 10:43 |
|
| |
ברבירב, מאחר ואני בנמל וחוששני שתיגמר לי חבילת האינטרנט, אענה על דבריך בקיצור ** מה אתה אומר, החסידים שינו רק "נוסח התפילה"? וזו אינה הלכה? ומה עם כמה הלכות שנשתנו אגב כן, כגון מקום התקיעות במוסף? עוד כתב שהנעשים חב"דצקערס הם רק בעלי תשובה, וג"כ ליתא, אולי בזמננו הוא כן, אבל כגון המזכיר חודקוב שהיה ייקה ונעשה חב"ד, האם לא שינה נוסח ומנהגי אבותיו ונמשך בכל אחר שו"ע הגר"ז? וכן הספרדים הנעשים ליטאים, אולי שומרים בישולי גויים שאף אדוקי בני-ברק נהגו בזה היום, אך בעניינים שבמחלוקת כגון חוטים לבנים על המכנסיים, האינם משנים בפסק?! וכ"ש לעניין שאנו דנים בו, שאפי' מי שאינו בהכרח נעשה רמב"מיסט בהלכה, כגון אני, במחשבה ודאי יכול להיעשות, ואינו דומה לשיטה בהלכה שגם הרמב"ם מודה בלגיטימיות של אחר לפרש ולפסוק אחרת, משא"כ בזה שלדעת הרמב"ם נושאים כגון ג"פ לסירוגין כלל אינם נמצאים בתחום סמכותם של התלמודיים, כמו שביארתי!!! "והיכן ציוונו, ר"נ אמר שאל אביך ויגדך, ר"א אמר לא תסור" (שבת כ"ג) אבל ע"ז לא ציוונו כלל וממילא אין להם סמכות. התלמודיים עצמם קבעו דברים אלו רק כעצה ולא כהלכה, ובטוחני שלו קמו ושמעו את אותו חב"דצקער שוטה הופך את נושא הג"פ לסירוגין למדד ליראת-שמיים, היו מתפקעים מצחוק. ע"כ לברבירב. ו[לדברי] מי שעלי, השמעתם?! הנמשך אחר הרמב"ם, ענק ההלכה והמחשבה של כל הזמנים, עושה זאת מפני שכל אנושי; והנמשך אחר האר"י שהיה *** כנראה מהתשו' שבשו"ת ב"י ולא השאיר שום תורה חוץ מסיפורי זיווגים ותנוחות, הוא העושה זאת מפני "אלוקיות התורה". הבנתי.
_________________
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 02/09/2008 8:05:25
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 11:45 |
|
| |
בעל
כשאני אומר השראה רוחנית , אין הכוונה שהתורה בשמים , אלא הבנת ההלכה בפנימיותה.
קליקלס
האר"י היה בקי בהלכות , וכנראה עליך הרבה ללמוד את המשמעות הרוחנית של זיווגים.
הנפש החיים כותב שליבון סברא בסברא הרי זה זיווג והחידוש הנולד הוא הילד הנוצר מהזיווג.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 11:53 |
|
| |
"ובטוחני שלו קמו ושמעו את אותו חב"דצקער שוטה הופך את נושא הג"פ לסירוגין למדד ליראת-שמיים, היו מתפקעים מצחוק."
יתכן.
אך אשאל אותך: ולא תהיה נט"י ג"פ, אלא כחבישת כיפה, שלכו"ע אינה דינא דגמ' , ואפי' לא נפסק בשו"ע חיוב לבישתה תדיר, ואני בטוח שבזה גם אתה תודה שאי חבישת כיפה , היא בהחלט מדד לחוסר יר"ש, או לפחות להצהרה שאינך משתייך למחנה הדוגל ביר"ש.
וכן גם בנט"י בבוקר כדין השו"ע - ואף שאין זה פרהסיה ככיפה - בכ"ז היות והונהג הדבר עפ"י שו"ע , (ופרט אצל החסידים שהעצימו החשיבות על פי הזוהר) הרי המזלזל בה, זה בהחלט מהווה מדד לחוסר יר"ש.
וקליקלס, יד על הלב : האם אתה מחשיב את עצמך לירא שמים ?! 
הפלגה וחופשה נעימה !
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2008 22:17 |
|
| |
הגיגים בפסקי השו"ע
בהודעה הבאה נעיין קצת בפסקי השו"ע בסימן ד', נבלוש אחר סגנון ההלכות ונדקדק בו, וגם נבלוש אחר הסברות ונבדוק האם הם עקביות.
רק נשארו 2 נקודות לבאר מההתכתבות שהיתה עד כה, ולפיכך נקדים לבאר אותם.
***
שאל השואל
< הרמב"ם בעצמו פוסק שאפשר בכל מידי דמנקי. אז מה? גם הרמב"ם הולך עם לכתחילה ובדיעבד כי אין לו הכרעה? >
ועוד אמר האומר
< שלא נתקן כלל כלי שכן העיקר הוא הנקיות בניגוד לנט"י לסעודה שנתקן כעין טבילה וע"כ קבעו לו כלי שמצאו לו סמך טהרה בקידוש ידים ורגלים, ומה שמברכים נט"י זה משום שכך נקבע הנוסח אגב נט"י לסעודה.>
כלומר, אין בכלל חובה ליטול ידים בבוקר לתפילה, ודי בנקיון, ומה שמברכים על נט"י בבוקר זה דרך אגב משום הסעודה. והשואל גם הוכיח זאת, והרי אם אין לו מים די לחכך את ידיו בדבר המנקה, מכאן שאין בכלל חובת נטילת ידים.
***
שיטה זו כוללת בתוכה 2 קשיים
1- חכמים תיקנו נטילת ידים, והם אמרו שאם הוא אנוס אינו צריך, ואילו לפי שיטה זו האונס הוא עיקר הדין ולא תקנת חכמים.
2- חכמים תיקנו נטילת ידים, וגם תיקנו ברכה על אותה נטילה, ואילו לפי שיטה זו, תקנת חכמים איננה תקנה, והיא נאמרה דרך אגב משום נט"י לסעודה, כאילו תקנה זו היא תקנה שאיננה תקנה.
נמצא שאחרי עיון קל נוכחנו לראות שאין כאן הגדרה הלכתית, אלא חוסר הגדרה, התקנה איננה תקנה, אין בכלל תקנה ליטול ידים בבוקר, וגם מה שחייבו חכמים את האדם לטרוח אחרי מים לנטילה, וחכמים חייבוהו עד 4 מילין, כל זה איננו כלום, אין בכלל חובה ליטול ידים, זה סתם חיפוש מים, אבל אליבא דאמת לא צריך בכלל ליטול ידים.
אודה ולא אבוש, ניסיתי לתת צ'אנס לכאלה סברות, אבל לא הצלחתי.
***
כאן יבוא המקשה להקשות, חכמים אמרו בברכות טו.
"ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב (תהילים כו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' ...
א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, והני מילי לק"ש, אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה והנ"מ לקמיה אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר [ומינה] מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר:" [במקום אחר הוזכרה הברכה על אותה נטילה] (ע"כ תלמוד)
כתוב כאן במפורש, אין חובה ליטול במים, אלא בכל דבר המנקה, אולם דא עקא, לא ניתן לשלוף משפט בודד ולהוציא אותו מהקשרו, משפט זה הובא בסמיכות לדיני אונס, וכל עיקרו ויסודו הוא לבאר את דין האונס.
ביאור הדברים, חכמים משבחים את הנוטל ידים לפני התפילה, חכמים מחייבים את המתפלל ללכת לטרוח לחפש אחר מים 4 מילין, [במקום אחר גם הוזכרה הברכה על אותה נטילה, כי משי ידיה מברך], לכן אם הם אומרים שלא כתוב ארחץ במים אלא ארחץ בניקיון, אין פירושו של דבר שחכמים אומרים דבר והיפוכו, חייבים לטרוח לחפש מים אבל אין בכלל חובת נטילה, אלא המטרה ברחיצה היא הנקיון, ולפיכך במקום אונס יעשה את המטרה ולא את המים.
נמצא שיש לפנינו 2 נתיבים לפירוש דברי חכמים
חייבים לטרוח לחפש מים, אבל אין בכלל חובת נטילת ידים.
חייבים לטרוח לחפש מים, אבל אם אי אפשר די בנקיון, כי גם המים באו לנקות.
כעת יובן היטב מדוע ההגדרה שנכתבה להסביר את השו"ע איננה הגדרה, כי אותה הגדרה מצד אחד מחייבת לטרוח אחר מים, משתמע שיש חובה, מצד שני היא מתייחסת לנטילה כאל רשות והתנדבות, הסתירה ברורה, וחוסר ההגדרה בולט.
גם האמירה כי חכמים תיקנו ברכה דרך אגב משום הסעודה, היא אמירה אבסורדית, כאילו חכמים מתקנים ברכות סתם כך דרך אגב, ואין מקום לאמירה כזאת בבית המדרש, יש כאן תקנת חכמים מסודרת עם ברכה, ולא ברכה דרך אגב.
***
כעת לאחר שהרגלנו את המחשבה להגדיר הגדרות ברורות ולא הגדרות מעורפלות, נקרא קצת את פסקי השו"ע בסימן ד' ונדקדק בהם, כי ספר הלכה אמור להיות מסודר ועקבי, ולא מבולבל וחסר עקביות, כי הדבר יגרום ללומדים שלא לדעת כלום בפסיקת ההלכה.
בדברינו נתמקד ב-3 נושאים
1- העתקה ממקורות סותרים
2- סתירה הלכתית
3- דיני כשפים ורוח רעה
תחילה נעתיק את כל הסעיפים של השו"ע בצורה ברורה ומאירת עיניים.
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף א
(א) ירחץ ידיו (ב) ויברך: על נטילת ידים. מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה, (לקמן (ה) סימן ק"ס) כשרים לנטילת ידים לתפלה, מיהו יש מי שאומר (ו) דלא מברך (ז) עלייהו.
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף ב
(ח) ידקדק (ט) לערות עליהן מים (י) ג"פ, להעביר רוח רעה ששורה עליהן.
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף ו
(טו) אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף ז
טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף יג
אם היה נעור (כז) כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, (כח) להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו. הגה: (כט) ויטלם (ל) בלא ברכה (הרא"ש כלל ד' ורשב"א סי' קצ"א).
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף יד
השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, (לא) כשיאור היום, (לב) להעביר רוח רעה השורה על הידים. (הגה: ויטלם (לג) בלא ברכה).
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף טו
ישן ביום, (לד) יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג"פ, (ויטלם בלא ברכה).
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף כב
(נה) אם אין לו מים, (נו) יקנח ידיו בצרור או (נז) בעפר או בכל מידי דמנקי, ויברך: על (נח) נקיות ידים, ויועיל לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן.
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף כג
לא תיקנו נטילת ידים, אלא לק"ש ולתפלה, אבל ברכות דשחרית יכול לברך (נט) קודם נטילה, אא"כ הוא ישן על מטתו (ס) ערום, שאז אסור להזכיר את השם עד (סא) שינקה אותם. (ע"כ שו"ע)
***
העתקה ממקורות סותרים
בסעיף א העתיק השו"ע את דעת הרא"ה, הסובר כי בנטילת ידים לתפילה יכול לכתחילה [כך ברא"ה בפנים] ליטול ידים במים שאינם ראויים.
בסעיף ו העתיק השו"ע את אורחות חיים, הסובר כי אין צורך ליטול ידים לתפילה ברביעית, משתמע שכך הדין לכתחילה, כי די בדבר המנקה.
בסעיף ז העתיק השו"ע את תשובת הרשב"א, כי נוהגים ליטול ידים בברכה, וגם מקפידים על כל אותם תנאי נטילה כבסעודה.
נמצא שיש כאן סתירה ברורה, האם לכתחילה אין צורך ברביעית ואין צורך ליטול במים שאינם ראויים, או שלכתחילה ראוי להקפיד על מנהג העם שאין לו טעם (לדעת הרשב"א), כי העם נהגו להקפיד על כל תנאי נטילת ידים כבסעודה.
מכיוון שהודעה זו נכתבה בנתיב ההגדרות הברורות, לכן נמנע מלכתוב תירוצים המערפלים כל משפט, ובעזרתם אפשר להעתיק את כל התלמוד וליצור ממנו הלכה מרובת אנפין ואפשרויות.
***
סתירה הלכתית
כעת נעמיק בלימוד, ונחקור חקירה הלכתית.
כל המעיין בשו"ע רואה כי פסקיו מתבססים על 2 מקורות בתלמוד, מסכת ברכות ומסכת שבת, במסכת ברכות הובאו כל אותם הלכות של חובת החיפוש אחר המים, ואם אין ינקה בדבר המנקה, וגם יברך, ודברים אלה באו משום התפילה, ואילו במסכת שבת יש טעם אחר לנטילת ידים, משום רוח רעה, נמצא שכאשר אדם נטול ידיו בבוקר הוא מרוויח 2 דברים, הוא נוטל ידיו לתפילה וגם מסיר מהם את הרוח הרעה.
מכיוון שגם לפי השו"ע מברכים על נטילת ידים בבוקר, כמו שנאמר בסעיף א ובסעיף ז, לכן מתבקשת השאלה הבאה.
מה יהיה הדין כאשר אדם יוצא ידי חובת תפילה ולא ידי חובת רוח רעה, האם יברך או לא, כלומר האם הברכה הגיעה משום התפילה או משום הרוח רעה.
כמובן שבשיטת הרמב"ם בה ההגדרות ברורות, בכלל לא מתחילה שאלה זו, וכל הנוטל ידיו חייב לברך, ואין נטילה לחצאין, ואין תקנה לחצאין, דברי חכמים ברורים והחלטיים, חייבים ליטול ידים לתפילה, וגם לברך, ויברך לפני, אבל כעת אנו חוקרים בדעת השו"ע.
והנה השו"ע בסעיף כג הביא את הרא"ש כי כאשר מנקה ידיו בדבר המנקה יברך על נקיות ידים, ויועיל לתפילה ולא לרוח רעה, משתמע כי צריך לברך גם אם מקיים את החובה לתפילה ולא את החובה של הרוח רעה, לעומת זאת בסעיף יג נזכר כי מי שלא ישן יטול ידיו ללא ברכה כי אין לו רוח רעה, והסתירה ברורה, כי כאן בטלה לה תקנת חכמים של הברכה רק משום שלא ברור האם יש רוח רעה.
כאן עלינו להעיר, כי ספקות אלה והלכות אלה, לכאורה מחמירים ככל הדעות, אבל יוצא מהם חורבן, והרי בעיון קל נראה בתלמוד כי יש חובה ליטול ידיו, וגם יברך (כי משי ידיה מברך), והנה הלכו המחמירים להחמיר על רוח רעה, ולבסוף הם עקרו את עיקר תקנת חכמים, ואם אין רוח רעה כבר בטלה הברכה, כאילו חכמים תיקנו ברכה על ביעור הרוח רעה, לא מיניה ולא מקצתיה, אלו דברים שאין להם מקום בהלכה היהודית.
אבל אליבא דאמת, אין להלכות האלה אף הגדרה ברורה, ולפיכך לא ברור אימתי נוטלים ידים, וגם לא ברור אימתי מברכים, וגם לא ברור למה מברכים, דרך אגב, בלי לשים לב, וכל כיוצא בחוסר הגדרות.
***
דיני כשפים ורוח רעה
לאחר שסיימנו את החלק ההלכתי, נעבור לדון בחלק המיסטי, כשפים ורוח רעה.
כל מי שיעיין בתלמוד במסכת שבת, וינסה להבין על מהותה של אותה רוח רעה ונזקיה, יגלה בקלות כי אותה רוח רעה לא היתה מופיעה סתם כך בבוקר, היא לא היתה קופצת על האנשים סתם כך באישון לילה, ובבוקר כולם היו נתונים לנזקיה, אלא אותה רוח רעה היתה קופצת על הישנים בלילה, ואז בבוקר היא היתה גורמת לנזקים שונים.
בין הנזקים שנמנו נזכר גם פוליפוס, פוליפוס הוא ריח הפה והחוטם, וכידוע מי שישן ללא צחצוח שיניים, בבוקר נודף ממנו ריח רע מפיו, נמצא שאותה רוח רעה היתה קופצת על הישנים בלילה, ומנזקיה היה אותו ריח רע, אבלך סתם אדם שהלך בדרכו בלילה או שהיה ניעור, הוא לא סבל מנזקיה.
זהו ביאור התלמוד, וזהו ביאור הסוגיה במסכת שבת, אולם דא עקא, השו"ע בא לפסוק הלכה למעשה את אותה רוח רעה, אבל הוא מימיו לא ראה את אותה רוח רעה, מה עושים? פוסקים להחמיר את כל האפשרויות, היה ניעור כל הלילה יש עליו רוח רעה, השכים בבוקר קודם שיאור היום ונטל ידיו יש עליו רוח רעה ויחזור ויטול, ישן ביום יש עליו רוח רעה.
כאן כדאי לשים לב איך טעם נטילת ידים לתפילה נעלם, וכבר הערנו איך מחמת הרוח רעה נעקרה לה הברכה לגמרי, אם אין רוח רעה (כשלא ישן) נעלמה הברכה על הנטילה (סעיף יג).
וכמובן מי שהשכים קום קודם שיאור היום ונטל ידיו (סעיף יד), הרי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים שלמה (ברכות טו), ועל כך שיבחו חכמים את אותו שהשכים קום והתכונן לתפילה, ומעולם לא עלתה על דעתם לחייב אותו שוב לחזור וליטול.
רק מי שלא ראה את הרוח רעה, וגם לא הבין מה היא, וגם לא ניסה להבין מה היא, מחמיר את כל האפשרויות הקיימות, אבל חוסר הבנה זה לבסוף גורם לשיבושים בהלכה.
***
בשולי הדיון
הודעה זו מטרתה להדריך בני אדם לחשיבה ברורה ובהירה בהלכה, ולפיכך הארכנו להסביר ולהבהיר, בכדי להדריך בני אדם כיצד ניתן להכריע בהלכה, ולא יהיו בני אדם נטולי כושר שיפוט ויכולת הכרעה.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 27/08/2008 22:23:41
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2008 01:08 |
|
| |
דברי דרום:
<והנה השו"ע בסעיף כג הביא את הרא"ש כי כאשר מנקה ידיו בדבר המנקה יברך על נקיות ידים, ויועיל לתפילה ולא לרוח רעה, משתמע כי צריך לברך גם אם מקיים את החובה לתפילה ולא את החובה של הרוח רעה, לעומת זאת בסעיף יג נזכר כי מי שלא ישן יטול ידיו ללא ברכה כי אין לו רוח רעה, והסתירה ברורה, כי כאן בטלה לה תקנת חכמים של הברכה רק משום שלא ברור האם יש רוח רעה>
ידידי
אין צד בעולם שהעדר רוח רעה הוא סיבה לבטל הברכה,
הסכת ושמע :
יש מחלוקת רא"ש ורשב"א אם הנט"י משום שהישן נוגע בבשרו המטונף בלילה או משום שבבוקר האדם מתחדש
לעבודת הבורא וע"כ צריך להתקדש בנט"י,
ומי שלא ישן אין לו את טעם הרא"ש אלא את הרשב"א ומספק לא יברך.
תוקן על ידי עצכח ב- 02/09/2008 8:10:08
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2008 09:45 |
|
| |
ברבירב, * חבישת כיפה הוזכרה בגמרא כמידת חסידות בלא שייכות לשום מיסטיקה. אמנם מה שהפך הדבר בימינו לנוהג קבוע, טימטום הוא לדעתי, אך כבר כתבו שאחר שהונהג יש בזה משום קידוש השם. והדרך הישר בעיני, ליזהר בזה בארץ, אך בחו"ל שממילא רובם נכרים ואינם יודעים כלל מה זה, איני מן הטיפשים המתכסים בקסקט. אך מה זה עניין לג"פ לסירוגין - ואילו היה דבר הרשות להרמב"ם החרשתי, אך הרי להרמב"ם אינו נייטראלי אלא סכלות ולתא דאיסור נמי איתא. היתכן שבשם קישקושים על "יראת שמיים" תשליט ביהדות טרור רוחני, תכפה על כולם את פסיקת השו"ע (שבכלל לא הביא בחשבון את הצד השני) וכל * הקבלה, ותמחק את הרמב"ם לגמרי!!! ומה ששאלת אם אני חושב עצמי לירא-שמיים, אינו ממין העניין, שאין הדיון באיש אלא דיון מדעי בשיטה (שלא לדבר על כך שבזמננו המינוח "יראת שמיים" עצמו טעון הגדרה). ולמה לא יוכל רמב"מיסט להיות ירא-שמיים? והרמב"ם לא היה ירא שמיים? אלא אם אתה מניח קודם את המבוקש, כמו שאם תבקש מ* חב"דצקער לבאר לך למה לדעתו בלי לימוד "חסידות" אי אפשר להיות ירא שמיים, יפציע מיד הסכל בראיה עצומה: הרי רק לומדי חסידות לא "נוגעים" בזקן. השי"ת ישמרנו מהם ומהמונם.
_________________
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 02/09/2008 8:07:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2008 02:15 |
|
| |
חרפת אדם
דע לך, כאשר אדם מתרץ תירוץ, כדאי שיגדיר את הדברים בצורה ברורה בדעתו ***.
דבר ברור לכל המעיין בתלמוד, כי לנטילת ידים יש 2 תועליות, נטילת ידים לתפילה, ונטילת ידים לרוח רעה, ואם תאמר כי השו"ע חולק על כך
צא ולמד מדבריו בסעיף כב "ויועיל לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן".
וראה עוד סעיף כג "לא תיקנו נטילת ידים, אלא לק"ש ולתפלה"
וראה עוד סעיף ב "ידקדק (ט) לערות עליהן מים (י) ג"פ, להעביר רוח רעה ששורה עליהן"
ומה המקור לכל הנ"ל, סוגיות מפורשות במסכת ברכות ומסכת שבת, וגם השו"ע לא חולק עליהם, אלא להיפך הוא פוסק את כולן הלכה למעשה ללא הבחנה.
***
כעת אם ישאל השואל, מדוע נוטלים נטילת ידים בבוקר??? שואל זה הוא מן המתמיהין, כולם יודעים שנוטלים משום התפילה או משום רוח רעה, ושואל זה שואל שאלות של שאינו יודע לשאול.
אלא מה, אם משום התפילה די ברחיצה ללא כלי, אם משום רוח רעה די ברחיצה ללא כלי???
גם שואל זה שאל שלא בדקדוק, התלמוד מלא במימרות נוטל ידיו בבוקר, חכמים משבחים לנוטל ידיו בבוקר, חכמים אומרים כי משי ידיה מברך, ושואל זה מניח הנחה ושואל שאלה, הוא מניח הנחה מוטעית כי אין צורך בנטילת ידים ודי בניקוי בדבר המנקה (פירוש מוטעה בסוגיה, וכבר נתבאר), ובעקבות אותו פירוש מוטעה הוא שואל שאלות.
גם שאלתו מהרוח הרעה בטעות יסודה, חכמים אמרו כי אותה רוח רעה נוהגת סלסול בעצמה, היא בת חורין, לא די לה בסתם רחיצה, היא רוצה רחיצה 3 פעמים, משתמע 3 פעמים בכלי, (ולא נזכר בסירוגין בשום מקום בתלמוד, זאת המצאה מאוחרת), מסתמות הסוגיה משתמע שיש כאן מקבילה לאותה נטילת ידים של הבוקר, וכך מפורסם אצל כולם, ושואל זה דוחה סוגיות מפורשות, וכעת הוא מניח הנחה כי די ברחיצה בשכשוך במים, וכעת יש לו שאלה כי אם נוטלים ידים משום רוח רעה די בשכשוך.
***
לאחר שלא הועילו כל דברי חכמים בתלמוד, באו המפרשים האחרונים והמציאו טעמים משלהם, מדוע נוטלים ידים בבוקר, י"א משום שהישן נוגע בבשרו המטונף בלילה, וי"א משום שבבוקר האדם מתחדש לעבודת הבורא וע"כ צריך להתקדש בנט"י.
כעת לאחר שעקרנו את הטעמים המפורשים של חכמים בתלמוד, והבאנו טעמים חדשים מדוע נוטלים לידים, יצא ההסבר של חרפת אדם בצורה הבאה.
הסיבה שנוטלים ידים בבוקר משום שהישן נוגע בבשרו המטונף בלילה או משום שבבוקר האדם מתחדש לעבודת הבורא וע"כ צריך להתקדש בנט"י, ומי שלא ישן אין לו את טעם הרא"ש אלא את הרשב"א ומספק לא יברך, ולכן בסעיף יג יטול ומספק לא יברך, וכשיטול יועיל לרוח רעה, ואילו בסעיף כב מכיוון שיש שם את 2 הטעמים הנ"ל, שמא נגע במקום מכוסה וגם הוא התחדש, לכן יברך, וכשיטול יועיל לתפילה.
***
אולם דא עקא, כעת כבר תשרור אנדרלמוסיה מוחלטת בדיני נטילת ידים של השו"ע, נוטלים ידים בבוקר משום שהישן נוגע בבשרו המטונף בלילה או משום שבבוקר האדם מתחדש לעבודת הבורא, ומי שנוטל ידים יועיל הדבר לתפילה ולרוח רעה.
והרי אם יש כאן בריה או טינוף, מנין צצו להם התפילה והרוח רעה???
אליבא דאמת ההגדרה היא כך
רחיצת ידים בשכשוך תועיל לתפילה ולרוח רעה
נטילת ידים בכלי תועיל משום שהישן נוגע בבשרו המטונף בלילה או משום שבבוקר האדם מתחדש לעבודת הבורא
ומי שיטול ידיו בכלי יצא ידי כל הטעמים, ויועיל הדבר גם לטינוף וגם לחידוש וגם לתפילה וגם לרוח רעה.
בעיון קל יובן שאין צורך לכל הנ"ל, אם לא הועיל טעם חכמים לתפילה, טעם הגיוני יהודי, מה יועיל טעם המפרשים המאוחרים, בריה חדשה, נוגע בבשרו, בריה חדשה זה יפה אבל אין לאותה בריה מחודשת קשר לנטילת ידים אם לא משום התפילה, נוגע בבשרו המטונף, אם יש על ידיו צואה וכדו' חייב לרחוץ את ידו ואסור לו לברך כלום, ואם זה סתם נוגע במקום מכוסה לא נזכר בשום מקום נטילת ידים, כך או כך אין לטעם זה שום קשר עם נטילת ידים בבוקר.
בנוסף, אם טעם המפרשים האחרונים הוא העיקר, אם כן פסקי השו"ע מנוסחים שלא כהוגן, כי הוא מביא את הטעמים שבתלמוד, ואילו את הטעמים האמיתיים לנטילת ידים הוא לא מביא, ונמצא שהעיקר חסר מהספר.
אליבא דאמת, מי שיעיין יותר יווכח שלא העיקר חסר מהספר, אין בכלל הגדרה ברורה שיוכל הפוסק להעלותה על הספר, וכל הטעמים שנזכרו משמשים בערבוביה, לפעמים משום תפילה סעיף כג, לפעמים משום רוח רעה סעיף ב, לפעמים בריה חדשה סעיף יג, ולפעמים נוגע בבשרו המטונף סעיף טו.
נמצא שדברי חרפת אדם לא תירצו את הסתירה, הסתירה עומדת וקיימת והיא מתייחסת לטעמים שבתלמוד, וכעת התברר שיש עוד 2 טעמים מחודשים בדברי השו"ע, והם משמשים אבני בנין לסעיפים אחרים, כמובן שלכאורה כעת נעלמה הסתירה כי ביטלו הטעמים המאוחרים את הטעמים שבתלמוד, אולם דבר זה הוא בעצמו שאלה יותר חזקה, כי כעת הוברר שלא רק בטעמי התלמוד יש סתירה, אלא כבר ביטלום ועקרום, וגם אותם טעמים מחודשים משמשים בערבוביה.
***
סוף דבר
ניסינו למצוא הגדרה ברורה בדברי השו"ע, ניסינו להקביל את דבריו לדברי חכמים בתלמוד, ולא הצלחנו.
***
_________________
תוקן על ידי עצכח ב- 02/09/2008 8:11:12
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2008 01:36 |
|
| |
דרום
כתבת:
<לאחר שלא הועילו כל דברי חכמים בתלמוד, באו המפרשים האחרונים והמציאו טעמים משלהם, מדוע נוטלים ידים בבוקר, י"א משום שהישן נוגע בבשרו המטונף בלילה, וי"א משום שבבוקר האדם מתחדש לעבודת הבורא וע"כ צריך להתקדש בנט"י >
כל דבריך בנויים על ההנחה כאילו הרא"ש והרשב"א באו לחלוק על טעם הגמ',
הם פשוט באים להסביר למה תפילה מצריכה נט"י,
ופירש הרא"ש משום נקיות שודאי נטנפו ידיו בשנתו וה"ה למנחה ומעריב,
והרשב"א פי' שזה דין יחודי לשחרית שהאדם מתחדש לעבודת בוראו [=תפילה]!
תוקן על ידי עצכח ב- 02/09/2008 8:13:08
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2008 12:05 |
|
| |
חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורים
חרפת אדם
בסעיף יג נאמר, מי שלא ישן כל הלילה, מספק לא יברך, כדאי לשים לב הוא עומד לפני התפילה, ונוטל ידיו, ומספק לא יברך.
אם כולם מפרשים את טעם התפילה, מדוע יש כאן ספק, והרי לפי כולם צריך לברך???
[לפי הרמב"ם מי שלא ישן כל הלילה, בבוקר יטול ידים לתפילה בברכה, ואין שום ספק]
ביאור הדברים, חכמים אמרו מדוע נוטלים ידים לתפילה, משום שנאמר "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך", כמו כהן שהוא מקדש את ידיו לעבודה, כך בתפילה.
כאשר תיקנו חכמים נטילת ידים, הם לא נתנו דבריהם דבריהם לשיעורים, התקנה היא קבועה והחלטית, ותמיד צריך ליטול ידים. ולפיכך גם אדם שלא יודע לידיו טינוף חייב ליטול ידים, ואין מי שחולק על כך.
ברור שנוטלים ידים משום נקיון לתפילה, אבל לא הניקיון היא הלוז של העניין, אלא התפילה היא הלוז של העניין, ואם יש תפילה חייבים ליטול ידים, גם אם אין לכלוך.
כיוון שכן, אם יאמר האומר נוטלים ידים משום לכלוך, והוא ימשיך לסבור כמו התלמוד כי תמיד נוטלים לידים, א"כ דבריו הם הסבר התלמוד, אבל אם הוא יאמר נוטלים ידים משום לכלוך, ואם אין לכלוך לא נוטלים לידים, א"כ הוא עקר את טעם חכמים בתלמוד, בטל הטעם משום התפילה, וכעת נוטלים ידים רק משום לכלוך.
שלא לדבר על טעם בריה חדשה שאין לו כל קשר לנטילה לתפילה.
***
גם מה שנאמר בסעיף ו כי אין צורך ברביעית, אם כולם נותנים טעם לתפילה מדוע אין צורך ברביעית, והרי יש 2 הסברים מדוע חייבים ליטול ידים לתפילה, ובודאי שהנטילה בכלי וברביעית???
גם מה שנאמר בסעיף א כי אין צורך במים ראוים, אם כולם נותנים טעם לתפילה מדוע אין צורך במים ראויים, והרי יש 2 הסברים מדוע חייבים ליטול ידים לתפילה, ובודאי שהנטילה בכלי וברביעית ובמים ראויים???
על כורחנו לתפילה די בדבר המנקה, והטעמים הם טעמים חדשים, פנים חדשות באו לכאן, אבל טעם התלמוד נעקר מבלי משים.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2008 14:52 |
|
| |
אייקון מיואש
וכי מה טעם לחזור שוב על דברים פשוטים כשהצד השני לא חפץ לשמוע?!
_________________
|
|
|
|
|
