בראשית תודה לדרום חוקר, על התיקון בדברי הרב פישר, כי אמנם
יש הבדל בין מה שהוא אמר למה שהבאתי בשמו, אך העקרון אותו עקרון, ובכלל אינני יודע
אם באמת אמר דברים אלו או אם דקדקו לומר את דבריו בדיוק. ומה שהבאתי דבריו אינם
אלא למשל בעלמא.
(כאן אמצא מקום להתנצל על העבר והעתיד שאין אני מדייק בדברים ולא מביא
סימוכין, מפני שאין זמני בידי לעשות כן. ולפעמים מצייר אנכי במוחי שבאיזה מרתף
בבני ברק יושב כוילל עצכ"ח, המתוחזק ע"י אחד משועי הארץ, אחרת לא נתפס
אצלי איך יש לאנשים כה הרבה זמן, ואחד הראיות לכך שבד"כ בימי בין הזמנים אחוז
הגלישה קטן בהרבה מבתוך הזמן. ואין לומר דיש להם השפעת הקולמוס ע"י שד, או
ע"י שם, דהרי הם מימוניים).
כן ברצוני לחדד את הדברים שכתבתי אמש בהיותי נים ולא נים, כוונתי שטענת
הברנש פותח האשכול אינה דוקא על
הניאורמבמיסטים, אלא על כל הכיתות והזרמים ביהדות העכשוית. ואביא לזה שלל דוגמאות.
שכל אחת מהן הוא נושא טעון כשלעצמו ואולי יש עליו פירכא, אבל יש בפרט כדי ללמד על
הכלל כולו.
ואתחיל בענינים השייכים לכל הזרמים.
1) ותן טל ומטר מתחילים לומר בא"י בז' בחשון, כדי לאפשר לאחרון
העולים להגיע לפרת, מי שנוסע היום לפרת מתחייב בראשו, וגם אם יסע הרי יסע במכונית
או במטוס והגשם לא יעכבו, וגשם צריך מיד לאחר החג. ומדוע שלא ישנו הלכה זו, שאינה
אלא תקנה דרבנן לצורך הנוסעים.
וכ"ש בחו"ל שלא אומרים ותטו"מ עד ששים יום לתקופה וכבר כתב
על כך הרא"ש בתשובה שניסה לתקן זאת דרק בבל שהיה הגשם קללה שלא אספו התבואה
מן השדות, היה צריך לדחות לזמן רב כ"כ, אבל באשכנז כבר היו מקומות שהתחלו
להתענות על הגשמים, ואעפ"כ מי שאמר ותטו"מ במקום ותן ברכה מחזירים, וכל מה שצווח הרא"ש לתקן זאת לא הועיל.
ומדוע מנהג! מסורת!
2) מציצה בשבת, דנתקנה משום סכנתא וכיום אין בזה סכנה, והוי חילול שבת
ולית מאן דחש לזה, ואכמ"ל. (כבר דנו בזה באשכולות אחרים וגם אני השתתפתי
בדיונים, והאמת תורה דרכה) וכ"כ למה מנהג! מסורת!
ויש לצרף לזה היתר הריגת כינים בשבת, שכל החושב שאסור (כולל הפחד יצחק)
יינו יין נסך. (אבל אינו תופס דמיו, ר"ג נדל ז"ל אמר פעם בשיעור, שקדוש
בעצם זה רק הקב"ה ומלבד זה אפי' ס"ת אין לו קדושה בעצם, כששמע זאת אחד
מהקנאים בלדרמן, הלך והחזיר לר"ג את היין שקנה ממנו, א"ל ר"ג, אתה
רוצה להחזיר בבקשה, אבל דע לך שיין נסך תופס דמיו).
3) ספרדים אומרים בקדושה וכן כתוב בתורתך, כף פשוטה (סופית) בשו"א,
וכן נביאך כף בשו"א, ועפ"י הדקדוק צריך להיות לנקד תחת הכף בקמץ, וכן
במקומות רבים בתפלה שאינם עפ"י הדקדוק. (וכבר עמד על כך הבן איש חי, ונתן
התנצלות עפ"י הקבלה), ואיש מצליח בסידורו תקן עפ"י הדקדוק, והוציאו עליו
פשקווילים ברחובות. הוי אומר על תבלבל את
המח עם הדקדוק אנחנו יש לנו מסורת של עמי ארצות שלש מאות שנה שכך צריך לומר.
4) דגנים המזוהים כיום כשיבולת שועל וכוסמין, אינם מה שהתכוונו חז"ל,
עי' בספר הצומח והחי במשנה, ועפ"י זה הרי הם כתירס, אין ברכתם המוציא או
מזונות ואין לברך עליהם ברכת המזון, וא"צ להחמיר לגבי חדש. ויש סיפור לא
מוסמך בויקפדיה שהגרש"ז כשנתים לא בירך מזונות על שבולת שועל, עד שגער בו הרב
אלישיב, מה? בשביל שפרופסור אחד אמר אתה משנה מהמנהג, הסיפור מסתבר לא נכון, אבל
המציאות של הסיפור הוא העובדה, מי מבלבל לנו המח עם הד.נ.א. של החיטה, לנו יש
מנהג, מסורת.
ואפשר להוסיף לזה מיץ תפוזים (המצוי באמריקה) הנעשה מתפוזים שנשתלו במיוחד
למיץ שברכתו צריך להיות בורא פרי העץ עפ"י ההלכה הטכנית.
5) איסור נגיעה (תספורת) בשערות הזקן, (חוץ מכל הויכוח על הרמ"ע
מפאנו, שכתב החת"ס הלא מהם והמונם מתגלחים כמוש"כ בבאר עשק). בשו"ת
"סוד ישרים" לבן איש חי כתב תשובה שגם עפ"י הזוהר מותר לספר הזקן,
והשמיטו תשובה זו בדפוסים חדשים (כיום יש מהדורא שהחזירו עטרה ליושנה), כלומר מי
אתה ר' יוסף חיים שתבא ללמדנו מה כתוב בזהר, הרי המנהג וכולם אומרים שעפ"י ספר
הזהר אסור לספר.
מענין לענין, בשו"ת חסידי חשוב (שהיארצייט שלו בימים אלו) כתב
"ושרא ליה מארי" על הגר"מ פיינשטיין על שהתיר להתגלח בחוה"מ,
מחמת אפוכי מטרתא למה לי. תשובה לאחר מכן (שנכתבה בשנה אחרת לגמרי, רק אחר שסידרו
השו"ת לפי נושאים נדפסה בסמוך), התיר לעשות חלקה (אופשעריין) לבן ג'
בחוה"מ. הוי אומר גילוח שהוא טריף להתיר בחוה"מ, "שארי ליה
מארי", אמנם חלקה המוסיף קדושה וטהרה, מותר.
6) איסור חדש בזמה"ז בחו"ל דהוא דאורייתא לדעת רבים מהראשונים,
חסיד המחמיר ע"כ אין לו חלק ונחלה בזה ובבא, ומוציא לעז על הראשונים, וכן
בחסידיות מסוימות להמברך בורא פרי אדמה (ולא שהכל) על תפוח אדמה. וכן אצל החסידים מי
שאינו מקיים "מצות עירוב" (ככל שיהיה העירוב דיעבד דדיעבד), הרי הוא
מבטל מצות עשה של קידוש ה'.
7) חכמים תקנו כתובה לאשה כדי שלא יהיה קל להוציאה. מאתים זוז כיום הם או
כמאה חמישים דולר, או חמש מאות דולר ולדעה אחת אלפיים דולר. הרבה יותר יקר להחזיק
את האשה אפי' חודש אחד, מאשר לגרשה. למה אף אחד לא חש לתקן מצב זה. וזאת רק דוגמא
של קצה הקרחון בנושאים אלו. אף אחד לא רוצה להזיז את המסורת כמה שתהיה לא
רלוונטית.
בגט וכתובה יכתבו שמות בלועזית באיות שאף אחד לא יכול להכיר את השם האמיתי
עפ"י זה, עפ"י כללים שעבר עליהם הקלח, במקום לכתוב בשפת המקור. וכן
יכתבו בעיר דיתבא על נהר וכו', כשאף אחד לא יודע היכן בדיוק נמצא נהר זה ואיך
כותבים את שמו, במקום לכתוב שם העיר והמדינה והזיפ קוד (מיקוד). ואת מספר התעודת
זהות וכו'.
(והאמת שחז"ל בעצמם היו כביכול הרפורמיסטים הגדולים ביותר והם תקנו
את כל התקנות החדשות, ומצאו לנכון להיות עדכנים לצו השעה, ואנו ההיפך הגמור.
גם כשמצאו חז"ל מישנה שלא מתאימה לדעתם ביטלו אותה ואמרו חיסורי
מחסרא, כמו במשנה של רוצח שנתערב באחרים ימותו כולם, ודחקו בגמ' חיסורי מחסרא
ומדובר בשור הנסקל שנתערב, וכי היה להם גירסא אחרת במשנה, אלא שצו ההגיון הכתיב
להם שדין זה אכן לא יתכן, והש"ס מלא בזה).
8) כשאמרו חז"ל שיעור כזית התכוונו לכדור בייסבול, וכל מה שתשכנע,
תמיד אחד שאכל פיתה שלמה ישאל אותך האם יש בזה כזית? ולא יאמין לך שחז"ל התכוונו
באמת לכזית. כיום יודעים אנו בדיוק מה הוא השיעור ושהוא שיעור נפח וכו' דבר לקיר.
שיטת ר"ת בצאת הכוכבים לא מתאימה עם המציאות (חוץ ממה שאחז שהעולם
ישר, עי' בדבריו בספר הישר, ובתוס' רי"ד פרק במה מדליקין). כל מי שלמד את
הנושא מבין זאת (עי' בספר מעגלי צדק לפרידמן, ובספרים של ביניש). כאן משהוא התחיל
לזוז, אבל אצל חלק מהחסידים עדיין אסור להתפלל לפני השקיעה ראשונה או שניה מנחה.
9) ספרו נא לחסידי חב"ד שיש אתרוג אחר חוץ מהאתרוג שהמלאך גבריאל
הביא מגן עדן ונטע בקלבריא או בקורפו או השד יודע איפה. ושאת הטכניקה של הרכבה
ידעו גם בזמן המשנה תספר לחזוןאישניק על אתרוגי רוח הקודש שלו.
10) ומה יענה חסיד ברסלב כאשר תאמר לו שהרמב"ם בפ"ג ה"ג
מהק"ש פסק שאסור להגיד קריאת שמע בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת
(ולהב"ח ואחרים כל הבית שנמצא בו קבר) ואם אמר לא יצא, וצריך לחזור ולקרוא .
והחרה אחריו בש"ע אור"ח סי' ע"א סעי' ז'. וגם להחולקים, רק סוברים
שאין צריך לחזור ולקרוא, אבל לכתחילה בודאי שאסור.
וזיל בתר טעמא דלועג לרש, גם אמירת תהלים שאינה לכבודו של המת אלא לתפילה
אסורה בבית הקברות או בד' אמות של מת, וע"ז מה יענה כל עם ישראל. מסורת, מנהג, מסורת. ממש כמו בהצגת ה"כנר
על הגג".
וכן כהנים בקברי צדיקים, בקבר רשב"י כמדומני יש כל יום ברכת כהנים,
ועם כל ההתנצלויות של הסבא קדישא אלפנדרי בשו"ת שלו, ואחרים, מהיכן באה
התעוזה לעשות זה לכתחילה, ולעבור על דאוריתות (לא כהראב"ד) כל יום, וכי בשביל
שאנו מדמים נעשה מעשה ?
ועל תקיעה בר"ה שחל להיות בשבת בירושלים, עי' ערך ר' עקיבא יוסף שלזינגר,
וכהנה רבות.
ומה עלי להאריך הרי לפניכם ספר "בשמים ראש" עם הפירוש "כסא
דהרסנא", שברוב רובו של הספר הוא הציג דברים מעין אלו לאוזן הרגישה לשמוע.
וכן הוא בדעות האנשים שעיקרן של דברים מתחילין מדעות קדומות, לדוגמא הרב
בעל שה"ג שהיה פיקח וחכם גדול, וקרא כל ספר החזיונות ושער הקדושה גם החלק שלא
נדפס, כמו שתראה ממש"כ במערה"ס ערך "חיי עולם הבא". וכל זה לא
הביאו לפקפוק אפי' קל, וכל זה מפני שבאווירה שבה גדל לא יכל לעשות כלום (נסיון
שא"א לעמוד בו כדברי האיזביצ'ר בפרשת פנחס). ובערך הנ"ל גם ציין
שהיש"ר מקנדיא הללו ושבחו, וכי לא הבין או לפחות חשד שכל המצרף לחכמה נכתב
בלשון סגי נהור.
בקיצור ספרן סיכם זאת במילה אחת "אלעס איז סוציולוגיע" ורק אוסיף על דבריו שלא הכל סוציולוגיע, כי יש
גם הרבה פוליטיקה.
ומה לכם כי תלינו על המימוניים שנוטלים ג"פ לסירוגין, זו תלונה כללית
על המצב העגום בימינו.
רק היה מענין אותי לשאול את אחד מהמשגיחים התמימים הנז"ל באם עושים
ג"פ לסירוגין לכל עגבניה הנכנסת למטבח.
ולבוגיעלון שהקשה סתירה בדברי אשיב שאני
טוען שהדת היא כיום כמו שעושים אותה ולא כמו שהיא באמת. ומה אתה כבר יודע על
החממה שגדלתי?. עכ"פ גם אני קראתי את הספר "מי הזיז את הגבינה
שלי".
.)
על הרשימה. משפטך 'עיקרם של דברים מתחיל בדעות קדומות' ראוי להיחקק על מעילו של כל ספר תורה!
