מחשבים

טיפים על הדרך

מכבי

מאורסים

חוק וסדר

בית

פורומים

אגודה אחת

הוצאת מינימום: שוק העבדים של הבירוקרטיה הממשלתית.


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2

סך הכל 2 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-21/8/2008 03:47

הוצאת מינימום: שוק העבדים של הבירוקרטיה הממשלתית.

בעזהי"ת

מאמר מעניין ומעורר מחשבה, מבית כתב העת אופקים חדשים

הוצאת מינימום גבוהה, ביחס לשכר מינימום, מצמצמת כמעט לחלוטין את דרגות החופש של האדם ופוגעת בכבודו. כשאדם פועל במרחב כלכלי מבוסס כסף, כשרוב זמנו מוקדש להשגת כסף שיוקדש לקיום בסיסי, וכשמצב זה נוצר באופן מלאכותי ע"י המדינה, האדם אינו חופשי.

בדיון הציבורי סביב גובה שכר המינימום עומדים זה כנגד זה שני מחנות. מחד תומכי הליברליזם הכלכלי, המאמינים בשוק חופשי המווסת את עצמו, ודוגלים במינימום התערבות מצד המדינה - לגביהם - חוק שכר המינימום מהווה התערבות גסה בשוק העבודה, גובה השכר ייקבע באמצעות כוחות ההיצע והביקוש.

צילום: חן ליאופולד.

מנגד ניצב הלובי החברתי, המזוהה בד"כ עם השמאל הסוציאליסטי או הקומוניסטי. הלובי החברתי מעלה על נס את כבוד האדם או לפחות את זכותו לאי אילו תנאי מחיה בסיסים, לא מתוך שוויו בשוק העבודה, כפי שנקבע ע"י כוחות ההיצע והביקוש, אלא מתוך שהוא אדם ואזרח במדינה האמורה בראש ובראשונה לאפשר לו קיום סביר.

הליברלים מוסיפים וטוענים שקביעת שכר מינימום פוגעת פגיעה אנושה ביכולת של יצרנים ישראלים להתחרות בשוק העולמי, ואכן, נכון להיום, כחצי עולם מרוויח פחות משני דולר ליום. בעולם כזה קביעת שכר המינימום על כ-30 דולר ליום כמוה כהתאבדות קולקטיבית.

לטיעון הבסיסי של הליברלים בדבר התערבות המדינה בתנאי השוק ולטיעוני הלובי החברתי בדבר כבוד האדם יש משמעות בעיקר מבחינת חלוקת ההכנסות במשק. זהו מין עימות נצחי, אחד מיני רבים, בין קבוצות לחץ במשק, במקרה זה, בהכללה גסה, בין העשירים לעניים או בין המעסיקים לעובדים. לעומת זאת, לטיעון בדבר היכולת להתחרות בשוק העולמי צמודה אמת קיומית שקשה מאוד להתעלם ממנה.

הליברלים צודקים, כמובן, בטענה שחוק שכר המינימום מהווה התערבות מלאכותית בתנאי השוק, אך מתעלמים מכך שהשוק נתון למגוון התערבויות מלאכותיות מצד המדינה, ששכר המינימום היא רק אחת מהן, אשר מיוחצנת במיוחד. למעשה, העובדה שבשוק הנתון לרגולציה כבדה ולמגוון התערבויות, כפי שאראה בהמשך, דווקא שכר המינימום טורד את מנוחת הליברלים, מעלה יותר מחשד, כי פועל כאן אינטרס של קבוצת לחץ יותר מאשר ניסיון ליישם תיאוריה כלכלית.

הערה נוספת בהקשר זה - חוק שכר המינימום קובע במידה מסוימת את השכר כנתון בו צריכים להתחשב הגורמים בשוק, אך בין אם נקבע שכר מינימום ובין אם לאו, נמצאים הגורמים בשוק בתחרות חופשית הנתונה למגבלות שונות, כגון: תווי איכות ועוד.

הוצאת מינימום:

ההוצאה המרכזית של אדם נמוך הכנסה בישראל היא דיור, ההוצאה השנייה בגודלה היא בד"כ תחבורה [1].

בהכללה מסויימת, עלות הדיור גבוהה יותר בסביבת מרכזי התעסוקה הגדולים ובפרט באיזור המרכז, ויורדת ככל שמתרחקים לפריפריה. במקביל, עלות התחבורה נמוכה יותר בסביבת מרכזי התעסוקה ועולה ככל שמתרחקים. החיבור של עלות הדיור ועלות התחבורה יוצר מינימום מסויים, מצטרפות אליו מספר הוצאות בסיסיות, שחיוניות, כך מסתבר, כדי להמשיך ולהשתייך לשוק העבודה (נסה למשל להשיג עבודה ללא טלפון, חשבון בנק וביגוד הולם), וכמובן כלכלה בסיסית. יתרה מזאת, לא תחשב לאזרח שומר חוק בלי לשלם ארנונה, אגרת טלויזיה וועד בית.

ובכן, המתחרה שלי בהודו אולי מקבל שני דולר ליום וחי בחושה בלי מים זורמים וחשמל, אך אני לא אוכל להוריד את רמת החיים שלי כדי להתחרות בו, אם אבנה לי חושה בשדה ואגור בה, אחשב למסיג גבול, אם ארכוש אדמה ואבנה עליה חושה אחשב לעבריין בניה, בישראל לא ניתנים היתרי בניה לחושות, כך גם לא אוכל לגור באוהל, באוטובוס ישן או בקרוואן בלי שאחשב לעבריין. בנסיבות מסויימות אמנם ניתן להציב קרוואן על קרקע בישראל, אך לא כפתרון דיור זול וקבוע. הפתרון הזול ביותר הוא דירה בשיכון. העובדה שאני גר בדירה עם ביוב, חיבור לחשמל ומים זורמים אינה התעקשות שלי על רמת חיים לא ריאלית, אלא התעקשות של המדינה, או כאמור התערבות של המדינה בתנאי השוק.

צילום: חן ליאופולד. (למצולמים אין קשר לכתבה)

לשם הבהרה, אעיר כי אין כאן טענה כי עלינו להוריד את רמת חיינו לזו של ההודים, הכוונה כאן היא לסקור סדרה של התערבויות מצד המדינה הכופות עלות מחיה מסוימת.

לאחר שנכפתה עלי עלות המגורים בדירת שיכון מופיעה סדרת התערבויות נוספת:
בעשורים האחרונים המדינה (ובכלל זה הרשויות המקומיות) מאשרת תוכניות בניה מרמת רווחה מסוימת ומעלה, בפרט לא מאושרות כמעט תוכניות לבניית דירות חדר, סטודיו, ושני חדרים [2].
הפשרת קרקעות לבניה - רוב הקרקעות במדינה בבעלות המדינה, המדינה משפיעה ישירות על עלות הקרקע לבניה ע"י הפשרת/אי הפשרת קרקע לבניה, עלות הקרקע מגולמת כמובן בעלות דירת השיכון המינימלית אך המרווחת שלי.
מיסוי נדל"ן, שלל מיסי הנדל"ן המגולם אף הוא בערך הדירה מעלה את מחירה בכ-50%.

בשלב זה מחיר הדיור המינימלי שלי כבר דמיוני לחלוטין, אם כי זהו דבר שאנו בהחלט רגילים בו, כך למשל מתוך וואלה כלכלה ועסקים - "פרופיל הלווה הממוצע שמתקשה בהחזרי המשכנתא: רוכש דירה ב-140 אלף דולר ש-60% ממנה ממומנת במשכנתא, תשלום של כ-370 אלף שקל לעשר שנים בריבית קבועה של 5.2%, ובהחזר חודשי של 3,956 שקל בממוצע.....בישראל נלקחות כ-100 אלף משכנתאות מדי שנה - רובן על ידי תושבי הפריפריה".

התערבות המדינה, המייצרת את בועת מחירי הדירות, גוררת מרכיב עלות נוסף המצטרף להוצאת המינימום של מעוט ההכנסה - עלות הכסף, או הריבית על המשכנתה. עלות הכסף היא כ100% מסכום ההלוואה, בנסיבות שכיחות למדי, כמו אלה הנזכרות בציטוט, מדובר
בכ-80,000 דולר נוספים. כלומר עלות רכישת דירה מינימלית למדי תגיע במקרה שכיח שכזה לכ-220,000 דולר.

שכירת דירה אינה הפתרון הזול לחסרי אמצעים, עלות השכירות והמשכנתא על דירה קרובות זו לזו ממספר סיבות [3] וזו האחרונה הנה פונקציה של עלות הדירה.

רכב - בניסיון להוזיל את עלויות הדיור עשוי מעוט ההכנסה להתרחק ממרכזי התעסוקה הגדולים. בישראל ההוצאה לתחבורה ותקשורת הנה ההוצאה השנייה בגודלה לאחר דיור ומהווה בממוצע מעל 20% מסך ההוצאות [4]. עלות הרכב תהפוך כל ניסיון להוזלה משמעותית של העלויות ע"י התרחקות ממוקדי התעסוקה ללא כדאית. על ניסיון להתרחק ממרכזי התעסוקה תוך הסתמכות על תחבורה ציבורית תוותר בד"כ. פריסת התחבורה הציבורית תאפשר לך להגיע כמעט מכל מקום לכל מקום, אך לא בזמן סביר על בסיס יום יומי ולאו דווקא בזול. אם ננסה לחשב עלויות וזמני הגעה ממקום מגורים שנבחר אקראית (חיפשנו זול) למקום עבודה בעיר אחרת נקבל ככל הנראה זמני נסיעה אל ומתחנה מרכזית, זמני המתנה, ואולי קו פנימי נוסף, כל יום לשני כיוונים. אם נניח שזמן הנסיעה הנוסף אלטרנטיבי לשעות נוספות ובהתחשב בכך שלתחבורה ציבורית בין עירונית עלות משמעותית, ככל הנראה נשאר לגור קרוב לעבודה או נקנה רכב. כמובן שיש מי שימצא הסדר נסיעה נוח או עבודה באזור המגורים, אך מאמר זה עוסק במקרה הכללי.
עלות הרכב מואמרת ע"י המדינה בשני אופנים עיקריים - על רכישת רכב ועל דלק קיים מיסוי של כ-100%[5], גובה ביטוח חובה נקבע ע"י המדינה, ולגבי אופנועים וקטנועים אינו פתוח לתחרות [6]. אם נסיר את המכפלה הזו, סתם לצורך הדיון, עלות האחזקה לקטנוע שהינו כלי התחבורה הזול ביותר, תרד לכ500 שח לחודש בלבד [7]. מעוט ההכנסה יוכל להתרחק, כאמור, ממרכזי התעסוקה וממקום עבודתו הנוכחי ולחפש דיור זול יותר בלא שעלות הרכב תקזז את החיסכון בדיור ובלא שיפגע ביטחונו התעסוקתי. עלות התחבורה הציבורית כמובן תרד אף היא במקביל לירידת מחירי הדלק.

באופן כללי, עלות המיסים שאינם פרוגרסיבים ביחס להכנסה מהווה מרכיב משמעותי מסך ההוצאות של מעוט ההכנסה - לפי סקר הלמ"ס [3] סך המיסים הישירים והעקיפים מתוך סך ההכנסה עולה!! ככל שיורדים בעשירוני השכר ומגיע לשיא של 43% !!! בעשירון התחתון. מיסים שאינם פרוגרסיבים בהכנסה כוללים מיסוי על דיור ותחבורה שנדונו לעיל, מע"מ ועוד.

כך מתקבלת תמונה משונה:
אדם נדרש לגור בדירה ששוויה כ 100-140,000 דולר באזור מרכזי או להתרחק ולהסתכן באבטלה או רף הוצאות רכב גבוה. בנוסף לכך ישלם אדם מעוט הכנסה אחוז ניכר מכספו למדינה בשל מיסים שאינם פרוגרסיבים בגובה ההכנסה. נוסיף לכך מספר עלויות נוספות הקשורות לקיום בסיסי, ביטוח פנסיוני, ולהתנהלות ייצוגית פחות או יותר בשוק העבודה ונקבל רף הוצאת מינימום שהופך את הדיון בשכר המינימום לתמוה. להזכיר, את הוצאת מינימום הגדרנו כסכום הדרוש לאדם בישראל כדי לשרוד בלא להפר חוקים ותקנות.

מספר ההתערבויות שמבצעת המדינה בתנאי השוק ממסכות את השפעות חוק שכר המינימום, ביטול או שינוי ההתערבויות מהווה חלופה להעלאת שכר המינימום. שינוי שכזה יניח את דעתם של הכלכלנים הליברלים, שכן יש בו צמצום התערבות המדינה בשוק ונמנעת פגיעה ביכולת התחרות בשוק העולמי. שינוי שכזה יניח גם את דעתו של הלובי החברתי, שכן ניתן בו מענה לבעיה האקוטית של מעוטי ההכנסה. אולם, למרות שההתערבויות האמורות גלויות לעין כל, לא קיים גוף פוליטי שיחרוט על דגלו את שינויים, דבר המסביר את היעדרן מהשיח הציבורי. בישראל קיימת הוצאת מינימום, גם אם יבוטל חוק שכר המינימום עדיין אנשים יזדקקו לסכום מינימום שאינו שונה משמעותית מזה הקבוע בחוק בכדי לתפקד בחברה, יתרה מזו הוצאת המינימום הנה במידה רבה פונקציה של מספר התערבויות מצד המדינה בתנאי השוק. ביטוי עקיף לטענה בדבר קיום הוצאת מינימום מצוי בעתירה לבג"ץ בה נדרשה המדינה לנסח סל מצרכים מינימאלי המאפשר קיום בכבוד. קיום בכבוד אינו מענייננו כאן ובכל זאת רלוונטית התביעה לניסוח סל מצרכים מינימלי.

הטענה היא, אם כן, שניסיון לחיות מתחת לרף מינימום מסוים (או להלן הוצאת מינימום) מוביל להתנהלות שאינה חוקית וליציאה החוצה משוק העבודה. החלופה החוקית היחידה לירידה מתחת לרף היא בהתארגנויות שיתופיות מין קפיטליזם במקרו וקומוניזם במיקרו, לא בדיוק מודל עובד של כלכלה ליברלית.

נעיר עוד, שכיום חותרים הליברלים למצב בו, כפונקציה של היצע וביקוש בשוק העבודה, ירד שכר המינימום אל מתחת לרף הוצאת המינימום. הפיתרון החוקי של מעוטי ההכנסה במקרה כזה הוא התארגנויות קבוצתיות במטרה להוזיל את עלויות המחיה, אם במסגרת חמולות, משפחות, שותפים לדירה או קומונות. מין תאים קומונאלים קטנים בתוך משק קפיטליסטי, קפיטליזם במקרו וקומוניזם במיקרו. כשכלכלן ליברלי אומר "תופרת דרוזית המביאה 2000 ש"ח בחודש כתוספת לכלכלת משפחתה, די לה בזה", הכוונה היא שהתופרת מסוגלת להרוויח 2000 ש"ח ולהמשיך ולהתקיים מתוך שהיא חייה בקומונה, במקרה זה חמולה דרוזית, ולא מתוך שהיא חיה במערכת קפיטליסטית עובדת.

אני טוען שהוצאת המינימום הנה במידה רבה פונקציה של התערבות המדינה.
רפורמה שתקטין משמעותית את התערבויות המדינה בהן דן המאמר, תקטין את הוצאת המינימום, בכך נוכל להימנע מהגדלת שכר המינימום, דבר שיהיה בודאי מועיל מבחינת יכולתה של ישראל להתחרות בשוק העולמי.
מיסים ישירים ועקיפים מהווים חלק משמעותי מהוצאת המינימום מחד, והכנסה למדינה מאידך, רפורמה שתאפשר להתחרות טוב יותר מול יצרנים בשוק העולמי תצמצם את הכנסות המדינה ממיסים [5].
לאחר רפורמה כזו יהפוך הדיון על שכר מינימום לדיון על היחס בין הוצאת מינימום ושכר מינימום, לא בדיוק דיון, אלא מאבק נצחי בין קבוצות לחץ, וזה גם מקומו הראוי של מאבק זה.

המאמר מוכיח, כי בישראל קיימת, לצד שכר מינימום המנוסח בחוק, הוצאת מינימום שאינה מנוסחת בחוק אלא נוצרת דה-פקטו כתוצאה מהתערבות המדינה במספר תחומים. הוצאת מינימום גבוהה ביחס לשכר מינימום מצמצמת כמעט לחלוטין את דרגות החופש של האדם ופוגעת בכבודו. כשאדם פועל במרחב כלכלי מבוסס כסף, כשרוב כספו מוקדש לקיום בסיסי, כשרוב זמנו מוקדש להשגת כסף שיוקדש לקיום בסיסי, וכשמצב זה נוצר באופן מלאכותי ע"י המדינה, האדם אינו חופשי.

הצורה הפופולאריות ביותר של שיעבוד כיום היא עבדות חוב. איננו רגילים לחשוב על עצמנו במונחים כאלה, אך כשמחיר הדיור הבסיסי גבוהה פי כמה ממחירו הריאלי, בשל התערבות המדינה בתנאי השוק, וכשהאדם הסביר פורס את חובותיו ל 20 שנה בעבור דיור בסיסי (משכנתא) האדם עבד לחובותיו. כשהאדם מקדיש את רוב שעותיו לעבודה אצל מעסיק, רק כדי להמשיך ולשרוד וזאת כיוון שעלות המחיה הבסיסית מואמרת ע"י התערבות המדינה, האדם משועבד, יש מי שקורא לשעבוד הזה עבדות משכורת.

הערות:

[1] האם חיסכון עדיף על דירה? חשב מערכות מידע בע"מ.התחשיב מראה כדאיות מסוימת של שכירת דירה, כשהשוכר/קונה בעל הון מספיק לרכישת דירה, וההכנסה האלטרנטיבית מריבית על חיסכון גבוהה, כשהריבית נמוכה ההפרשים מצטמצמים.
[2] בכתבת תחקיר שהתפרסמה בידיעות אחרונות מה 29/4/2003 טוען הכתב עופר פטרסבורגר שקיימת מדיניות מכוונת של ראשי ערים למשוך לעיר אוכלוסיות הנחשבות לחזקות, לכן מעודדים בניה של דירות 4 חדרים ומעלה. ראשי הראשיות המקומיות מסרבים מסיבה זו לאשר בניה של דירות 2-3 חדרים ועל דירות סטודיו בכלל אין סבלנות לשמוע. עוד מצטט הכתב תחזית של כלכלני משרד השיכון לפיה משקלן של דירות קטנות (עד 2 חדרים) במשק ירד ב 2005 מ 21% ל 16% משקלן של הבינוניות ירד מ 39% ל 35% ותחול עליה מקבילה במשקלן של הדירות הגדולות. כלכלני המשרד מזהירים מפני מחסור חמור בדירות קטנות שכן השינויים הדמוגרפיים בחברה (עליה בתוחלת החיים של קשישים בודדים, עליה במספר הרווקים, הגרושים, החד הוריים ?) יגרמו דווקא לעלייה בביקוש לדירות קטנות.
[3] נטל המיסים הישירים והעקיפים והשפעתם על אי השוויון ב 2003, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
[4] סקר הוצאות המשפחה 2001, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

[5] דו"ח מינהל הכנסות המדינה 2002, ראה גם כתבתו של בני ברק ב YNET 23.06.03 "הממונה על הכנסות המדינה: מדינת ישראל אינה יכולה לוותר על הכנסות ממיסוי רכב".
[6] ביטוח קטנועים ותחרות חופשית ? בעקבות הרפורמה בביטוח חובה עולה ביטוח חובה לקטנוע כ 3500 ש"ח וביטוחי אופנועים עולים אף יותר גובה הביטוח הופך נהיגה באופנוע בישראל לעסק יקר. אופנועים נפגעים יותר בתאונות ומגישים יותר תביעות ביטוח מסיבה זו לפי החוק החדש רוכבי האופנוע נדרשים לשלם יותר. החוק מתעלם משאלת האחריות, או ליתר דיוק מכך שבכ 80% מהתאונות בין אופנוע למכונית, נהג המכונית אשם, לאשמה אין ביטוי בפרמיה, כלומר אם אכנס היום למכוניתי ואדרוס 10 רוכבי אופנוע הרי שביטוחי החובה לאופנועים צריכים להתייקר. מהכיוון השני אופנוע מהווה סיכון נמוך משמעותית לסביבה ביחס למכונית וגם לכך אין ביטוי בחישוב גובה הפרמיה. מכל מקום, החוק לא מאפשר לך לוותר על רכישת ביטוח חובה, לקבוע את גובה הכיסוי או את גובה ההשתתפות העצמית מדובר בהתערבות מצד המדינה היוצרת מצב בו קטנועים או אופנועים זולים ואמינים המשמשים אמצעי תחבורה עיקרי במדינות עניות רבות, הופכים בישראל לבלתי כדאיים.
[7] עלות האחזקה החודשית לקטנוע 150 סמ"ק עומדת על כ 1000 ש"ח לפי מחירון רכב ואחזקתו, חשב מערכות מידע בע"מ.

*----------- end body -------------*

נשלח ב-21/8/2008 04:03

בעזהי"ת

   מתוך המאמר הזה, עולה תמונת אזלת היד, מצד שלוחי הציבור החרדי, במערכת השלטון. הציבור החרדי כל כולו אמון על גישת הפחתת ההוצאות, בבחינת "פת במלח תאכל ומים לחץ תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל", ונציגיו במערכת הממשלתית - באופן מעשי על כל פנים - אינם רואים חשיבות עליונה בהפחתת סל הוצאת המינימום, אלא בנושאים אחרים.

   כבר העליתי כאן דוגמא, של מגורים במכולה כפתרון אפשרי, מעשי ואמין למצוקת עלות הדיור בציבור שלנו.
   בחור שפוי בדעתו, לקראת הקמת בית, במקום עכשיו לחפש לגייס מאות אלפי דולרים למימון הקמת הבית (עלות דיור, עלות ריהוט, עלות מעמד החתונה, ועוד לא התחלנו לדבר על הוצאות שוטפות מכאן ואילך), אם יכל להעמיד שתי מכולות מרווחות ומשופצות על מגרש בפאתי אזור כפרי, וליד לול תרנגולים קטן, גינת ירק ואפילו פרה חולבת (כאשר נהגו מאות דורות של יהודים. הצרה העיקרית של גזירת "תחום המושב" ברוסיה, הייתה עקירת היהודים הכפריים מיכולת להתקיים למחייתם בחקלאות ביתית זעירה), הרי שהייתה כאן אפשרות מעשית להקים בית יהודי בעלות הוצאות פחותה באופן משמעותי ביותר, וממילא אפשרות רבה יותר להקדיש חלק ניכר מזמנו לעיסוק בתורה - והפעם ללא תלות במלגת כולל כלשהי.
   האפשרות להתארגן מספר אברכים ולהקים בניין מכולות כ'פרוייקט' מסוג אחר, גם היא יכולה להפחית עלויות באופן משמעותי.

   הצד השווה כאן, הוא יוזמה פרטית. אדם כשלעצמו יכול למצוא פתרונות רבים שונים ומשונים. כל זאת לא אפשרי כשישנה בירוקרטיה ממשלתית המעורבת באופן בוטה בכל שדרות החיים האזרחיים, עד כדי שאם אתה מעוניין לסגור מרפסת - העבודה העיקרית לא תהיה עלות הבניה, אלא המאבק בבירוקרטיה העירונית.

   בנגב, באזורים בדואיים, כשצריך להקים עוד בית, פשוט משתלטים על עוד חלקה קטנה, מקימים שם צריף קבע, ושלום על ישמעאל. חרדי שירצה להקים עוד בית, יצטרך לעבור מסכת יסורים אינסופית, אשר כרגיל תרפה את ידיו מהרעיון.

   אני רואה חלק מהותי מדרכי כיהודי חרדי, בחיים פשוטים ונמוכי הוצאה, אני רואה בכך פתרון מעשי המעוגן היטב במשפט העברי, ואני חושב שהרבה מהתהיות של אגודה אחת, יכולות וצריכות לעבור דרך הקו הכללי הזה.

   תמונה להמחשה:

נשלח ב-21/8/2008 07:15

בעזהי"ת

   הערה: ישנם הרבה כיווני דיון מתוך רעיון הפחתת סל הוצאת המינימום. ברעיון דיור המכולות הכפרי, הצעתי רק אחד מהם כמובן, מתוך רבים נוספים.

   האמירה כלפי שליחי הציבור החרדי, היא על הצורך להיאבק בהפחתת סל הוצאת המינימום. ולמשל ביטול מע"מ למוצרי היסוד, ולמשל הפחתה ניכרת של מסי הדיור לדירות בסטנדרט נמוך - וכן הלאה.
   למעשה אפשר לומר, שמדיניות מינוי השליחים ללא מבחן ציבורי וללא דיון ציבורי במשימותיהם - רק על פי 'קול קורא' ותו לא, מונעת שימוש הוגן ונכון בכוח האלקטוראלי החרדי. מי אמר שהדבר החשוב ביותר למשפחות ברוכות הילדים בציבור החרדי, הוא תוספת מועטה (שגם היא באה בבזיון גדול ודימוי ציבורי נפסד) לקצבת הילדים? אולי דווקא ביטול המע"מ על מוצרי היסוד, ואכיפת מחיר מקסימום עליהם (למען לא יווצר מצב בו הסוחרים הם אלו המרוויחים מביטול המס העקיף על מוצרי הבסיס), עדיף יותר? אולי כיוון אחר?

תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 21/08/2008 7:22:53

נשלח ב-21/8/2008 08:45

000_אלישיר כתב:

בעזהי"ת

למעשה מהקטע עולה כי רפורמות נתניהו, להקטנת המיסוי הנן אחד הפתרונות היעילים ביותר.

מדיניות של מיסוי וסבסוד עולה למשק הון רב ומגדילה שלא לצורך את עלות החיים.

נשלח ב-21/8/2008 09:01

000_אלישיר כתב:

ראשית הבירוקרטיה הממשלתית היא אסון, המגדילה את תלות האדם בחברה ולמעשה היא מעיין משטר טוטאליטרי במסווה של דמוקרטיה.

היה ראוי להקים ועדה שתדאג לבטל מחצית מהחקיקה הבירוקרטית שאינה הכרחית.

שנית, הטעות שלך היא היתפסות לצד ההוצאות. צד ההכנסות הוא כלי שניתן להשתמש בו הרבה יותר טוב. כיום מאף ילד במדינה לא נמנע מלהגיע בגיל 30 להכנסה של 250,000 ש"ח בשנה בצורה פשוטה.

רכישת השכלה ולימוד מקצוע טכנולוגי תקדם את כולנו.

הבעיה היא שיש הרבה מעכבים לדבר ובודאי בחברה החרדית. לפיכך צריך לנתב את הדרך של כולם לצד ההכנסות ומי שיכשל לעזור לו ולא להפוך מלכתחילה את צד ההוצאות.

הדרכים לסיוע ללימודים הן מגוונות (אך אסור שיגיעו בכפיה), כגון איסור מימון ציבורי למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה, החלפה של קיצבאות ילידים בזיכוי ממס, מתן יכולת לילדים לתבוע פיצויים מהורים בגין אי שליחתם למוסדות בהם לומדים השכלה וכד', מה שיצמצם את הצד של מניעת השכלה מקצועית. צריך להיות גם עשה טוב שיכלול לימודים של מקצועות יצרניים באקדמיה בחינם, תוך סיוע להגיע לשם ומתן תמיכה לסטודנטים בדרך של הלוואות מסובסדות שיפרעו מתשלומי המס של הסטודנטים.

לדעתי כאשר יחול שידרוג מקצועי מקיף במדינה, אשר ילווה בעילה חזקה ברמת החיים, ממילא הוא ישפיע גם על השכבות הנחשלות (וכפרדוקס, המצב האוביקטיבי שלהם יהא טוב יותר, אך יחסית הם יהיו יותר עניים), התרומה צריכה להיות באפשרות ליתר מובליות חברתית ממעמדות נמוכים לגבוהים בדרך של אספקת השכלה לכולם וביחוד לשכבות הנחשלות, כמשימה לאומית.

נשלח ב-21/8/2008 22:32

שלום לך מר אליישיר
כתבת
"פרופיל הלווה הממוצע שמתקשה בהחזרי המשכנתא: רוכש דירה ב-140 אלף דולר ש-60% ממנה ממומנת במשכנתא, תשלום של כ-370 אלף שקל לעשר שנים בריבית קבועה של 5.2%, ובהחזר חודשי של 3,956 שקל בממוצע.....בישראל נלקחות כ-100 אלף משכנתאות מדי שנה - רובן על ידי תושבי הפריפריה".

וכי למה שאותו מסכן שמרוויח שכר מינימום יקח משכנתא רק של 60% למה שלא יקח משכנתא של 90%??? היום הבנקים נותנים מימון עד 90%.
אני באופן אישי קניתי דירה לא בפריפריה. אלא במרכז פ"ת במרכז העיר! (לא בשכונות המצוקה עמישב וכדו') לי עלתה הדירה (לפני שנתיים) 490 אלף שקל לדירת שלשה חדרים. באזורי שכונות הפריפריה עמישב, ושעריה, ניתן היה למצוא במחיר400 אלף שקל. ואם היו לוקחים דירת שתי חדרים אפשר היה להגיע ל300.
חשב עלות משכנתא ל25 שנה בריבית של 4.5% אחוז (ולא כמו הניפוח שהבאת על 5.5%) תגיע לתשלום חודשי של 1300 ש"ח ומה אתה כתבת?
החישוב בו הינך מחשב את עלות הריבית הינו טעות.
ראשית הוא חישב פעמיים כי החזרי המשכנתא כוללים ריבית כך שההקפצה של הסכום בעוד שמונים אלף דולר מלבד ההחזר החודשי זה עיוות.
בנוסף הגישה של הסתכלות על החזרי הריבית של המשכנתא כעוד הוצאה.
שגויה לחלוטין!
ואסביר
נניח ואדם שמעוניין לקנות דירה הולך ומשלם 40% מכספו ולוקח מימון של 60% בלבד למעשה הוא לוקח את כספו ונותן לו מקסימום תשואה של 4.5% כי זה מה שהוא מרוויח שהוא לא צריך לשלם לבנק 4.5% על ההלוואה של ה-40% הנותרים מה שבהכרח לא נכון מכיוון שתשואה של 4.5% על הכסף המזומן שלך היא תשואה נמוכה ביותר. כל קרן הכי סולידית מניבה תשואה ממוצעת של 8% מה שמוכיח את חוסר ההבנה בתהליכים הכלכליים הפרטיים.
סיכומו של עניין שעלות השכ"ד היא לא כ"כ גדולה כמו שתואר אלא היא יכולה להגיע לעלות של 1500 ש"ח לכל היותר מה שנותן לאדם מרווח מחיה בכבוד (וזה מדובר על מגורים בעיר באזור המרכז) ונניח שמדובר על מגורים בפריפריה שם עלות הדירה היא בדיחה.
עלות דירת שלשה חדרים בבניני הרכבות בבאר שבע או קריית מוצקין היא 30 אלף דולר (כנ"ל בעמנואל אם עוד לא השתנה שם) מה שיביא להחזר חודשי של 700 ש"ח בחודש ויתן מרווח מחיה גבוה.
הרבה פעמים שכירות דירה היא כן פתרון רק צריך לבדוק היכן שוכרים ישנם מקומות שעלויות השכירות זולות יותר מעלות הריבית על המשכנתו (או הפסד הרווח על ההון העצמי) וישנם מקומות ההפך.
לבוא ולמתוח קו באיזה סכום נמצא נקודת הקיום בכבוד משול לניסיון היפוטטי ובליתי אפשרי.
בנוסף לא חושב הנקודה של שני בני זוג הגרים ביחד באותו דירה מה שמוריד את עלות זו.
לגבי זה שלא ניתן למצוא דירת שתי חדרים ע"ע חגיגת הדירות המחולקות.
כך שהכל עניין של רצון אם מישהו מעוניין לפתור לעצמו את הבעיות הוא יפתור.
כמו שאותו אדם המשתכר שכר מינימום לא חושב איך ניתן לשפר את הכנסתו באם הוא ילמד כישורי עבודה מקצועיים ישקיע זמנו בלימודים אקדמאיים כך שכר המינימום אף פעם לא יהיה לטובתו כי הוא אינו מעוניין לשפר את הכנסתו.
הכרתי אישה אם חד הורית שגרה בדירת בת שתי חדרים במצב ממש לא סימפטי. הדירה מוזנחת ונראית די זוועה. אותה אחת דאגה באופן קבוע להלין על מר גורלה כמה שהיא מסכנה ודפוקה וכל שכרה הוא שכר מינימום. ביום מן הימים החליט משכיר הדירה להעלות לה את שכר הדירה מ1500 ש"ח ל2000 ש"ח מה שהוריד את היתרון בלגור בדירה כ"כ גרועה. ואז חשוב חשבתי לעצמי הנה בא היום שאותה אשה תעזוב לדירה שיותר ראויה למגורי אדם. אמרתי לה לכי חפשי דירה אחרת. במחיר הזה הינך יכולה למצוא דירות יפהפיות. והיא אמרה לי לא אין סיכוי. לא תמצא. הלכתי חיפשתי לה דירה ומצאתי לה דירה משופצת ממש חדשה. אמרתי לה הנה ההזדמנות שלך לעזוב את הכוך בו את גרה.
ותשובתה היתה
לא!
כבר התרגלתי לדירה המסרוחה ההיא.
מסקנא איננו נמצאים בתקופה בה האבטלה חוגגת ואין עבודה ולחם איין!
אלא בדור של אנשים עצלנים שלא מוכנים לעשות כלום כדי לשפר את רמת החיים שלם ולו כדי שיעלו מינימום משכר המינימום.
ולא רק זה אם הם ישפרו את רמת חייהם לקחת להם את התענוג הגדול עלי אדמות וזה.
להתלונן!!!!!
קראתי שיש משרות שעל כל מועמד יש 4 משרות וזה בהיי טק למה שלא ילכו ללמוד בתחום הזה וישדרגו את רמת חייהם?

נשלח ב-22/8/2008 05:29

בעזהי"ת

   שרפ הנכבד.

   א. תחילה, הן כתבת את הדברים מנקודת המבט שלך, אך גם אתה יודע את טענתי שמערכת ההשכלה המערבית בישראלית, די מזכירה את הגילדות של ימי הביניים, כשהרעיון העיקרי הוא לשמור על הסטטוס של בעלי האומנות, ולא מתוך רצון לאפשר תואר מקצועי לכל מאן דבעי.
   בעז"ה אני אמור לשנתיים הבאות, להצטרף אל לימודי תעודת הוראה בתחום התעמלות רפואי כלשהו. מדובר ביום לימודים שבועי, לא יותר, מעשית, מעבר לנושאי רפואה, תנועה גופנית ויכולת למידה, אין שום רלוונטיות להשכלה תיכונית בתחומי המתימטיקה, היסטוריה, אזרחות, ספרות, דקדוק עברי ולך תדע.
   כשיוצאים מקבעון סל ההשכלה המערבי, מגלים שמאוד מעשי לפתוח בישיבה משולבת (הווי אומר ללא חלוקה של ישיבה קטנה וגדולה), מסלול לימודים בן כעשר שעות אקדמיות בשבוע, נניח על פני ארבע שנים, של שלל מקצועות מאוד מכובדים, החל מפיזיותרפיה ורפואה משלימה, מלונאות ושף מסעדות (ולא כל שכן מגוון מקצועות טכנאי השירות - שדורשים חצי מהזמן הזה).

   כלומר, אמנם בוודאי עידוד לקיחת חלק בשוק העבודה, אבל הדרישה לתעודת בגרות ופסיכומטרי, כתנאי סף ללימוד כמעט כל מגוון תחומי התעסוקה, היא דרישה בירוקרטית דרקונית, וראויה לא פחות לתואר 'טוטליטריזם'.

   ב. את דברי לעיל כתבתי, מנקודת המבט של העולם החרדי, או אולי ליתר דיוק: מנקודת מבטן של הלכות תלמוד תורה ברמב"ם ובשלחן ערוך. הדרך היהודית מתווה בדיוק בדיוק להפחתת ההוצאות, ולא להגדלת ההכנסות.
   ולמשל: לא יחשוב אדם לעסוק בתורה לקנות עושר וכבוד עם הלימוד. כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו, אינו זוכה לכתרה של תורה, אלא יעשה אותה קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה, ויסיר תענוגי הזמן מלבו - ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו" (רמ"א, יו"ד רמו).

   אמנם יש לו ליהודי לעסוק במלאכת מומחה, כאשר חייבו חז"ל ללמד את הבן אומנות, אבל לימוד אומנות הזה משתלב על רק הקטנת ההוצאות, ולא הגדלת ההוצאות.

   איני מוצא שום סיבה שבן שלשים יגיע ליכולת השתכרות חודשית, ברוטו או נטו, של עשרים אלף ש"ח בחודש ויותר. יכולת כזו פירושה סדר יום שעיקרו מקום העבודה, ורק מקצת מקצתו - עסק התורה. זה מאוד נחמד הוורקוהוליקים של ההי טק (ואולי לא מאוד נחמד), אבל בטח ובטח שזו לא דרך יהודית.

   והנה, למרות שזו אמורה להיות הדרך הברורה לפני הציבור החרדי, שלוחי הציבור הזה במערכת הממשלתית לא מודעים כלל, או על כל פנים לא עושים מאומה, בכל הנוגע להפחתת סל ההוצאות והסרת עול הבירוקרטיה מעל היוזמה הפרטית הזעירה.

נשלח ב-22/8/2008 05:40

בעזהי"ת

   מוטי1
   בסדר, כולם מסרוחים ועצלנים. הבהרת היטב את דעתך.

   (אמנם לא אני כתבתי את המאמר, אז לא אני כתבתי את הנ"ל; ואמנם לא דובר שם על ריבית של 5.5 אלא 5.2; ואמנם יש כאן תלות מאוד גדולה בריבית הפריים ובתנאי ההלוואה ופריסתה וכן הלאה, וכן בגובה ההלוואה - ובהחלט ריאלית משכנתא בריבית של 5% בקירוב, ואפילו יותר; ואמנם ככל שמרחיקים ממרכזי התעסוקה נכנסת עלות הוצאת הרכב - אשר לא לקחת כלל בחשבון; ואמנם ואמנם ואמנם ואמנם כל מיני 'פרטים שוליים' כגון אלה. נראה שמעולם לא חווית חיי סטודנט ירושלמי (למשל) הנאלץ לשכור דירה בשותפות בעלות שכ"ד של כחצי משכר המינימום, ועכשיו תוך כדי שבקושי יהיה לו כסף לאכול, הוא צריך לשלב בין עבודה למשרה מלאה, לימודים במשרה מלאה, וגם הצורך לישון מתישהו -- כשאתה עוד מעלה על דעת להציע את זאת כאופציה בשביל בן מעמד נמוך (או כזה שאיבד את משרתו מסיבות שונות) יש לו עול משפחה על הראש.

   לא נורא. העיקר שכולם מסרוחים ועצלנים.
   עכשיו עזוב'תי בשקט).

תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 22/08/2008 5:42:28

נשלח ב-22/8/2008 08:30

000_אלישיר כתב:

לנקודה א' זה בכלל לא נכון. ההשכלה היום פתוחה לכל. דרך אגב לי אין בגרות ויש לי 3 תארים אונברסיטאים.

זה שהדרך עוברת ברגיל דרך בגרות וכד' אין הכרח כי קיימת אופציה של אוניברסיטה פתוחה. מנגד יש הכרח ללמוד את הדרוש לאותם תארים וכפי שנזקקים לזה.

אני חוזר ואומר שאסור להיות מקובעים על תיכון 12 שנ"ל בגרות וכד' - אולם צריך להיות פתרון ארגוני מסודר, שעד גיל מסויים (נניח 28), כל אחד יהא לאחר תואר רבני, מקצועי או אקדמי ברמה הכי גבוהה שניתן בלא להתחכם.

לנקודה ב' נקודת המבט של היהדות - אכן ראוי להחליט עליה. בכל מקרה הקטנת עלויות תמיד באה עם הגדלת הכנסות במשק, המאפשרת לציבור להתפרנס זה מזה ולא לחיות על חשבון האנשים העובדים.

לצערנו כיום הציבור החרדי דורש בכדי שיצאו לעבוד דורש טיפול בהלם והמצב רק מחמיר. על המדינה לטפל בכך בהקדם. כבר היום רמת הפשיעה בציבור זה גואה (אומנם טרם הגיעה לממדים של הצבור הכללי) ויתכן שבמשבר הכלכלי הבא, כבר נמצא אנשים גוססים ברחובות.

לצערנו ההתנהגות של הרבנים/עסקנים/העיתונאים, של אי השתלבות החרדים בציבור הכללי והפיכת הציבור לציבור שאינו תורם לחברה ועני מרצון, הציבור הכללי כבר מחוסן נגד מראות אלו וספק אם ימצא מישהו, מחוץ לציבור החרדי, שיתן יד להחיות את אותם גוססים.

נשלח ב-22/8/2008 09:10

000_אלישיר כתב:

נראה שמעולם לא חווית חיי סטודנט ירושלמי (למשל) הנאלץ לשכור דירה בשותפות בעלות שכ"ד של כחצי משכר המינימום, ועכשיו תוך כדי שבקושי יהיה לו כסף לאכול, הוא צריך לשלב בין עבודה למשרה מלאה, לימודים במשרה מלאה, וגם הצורך לישון מתישהו .

סליחה על ההתערבות בויכוח. אולם אני עשיתי זאת.

לומדים מקצוע אחד פשוט, משתכרים ב - 3/4 משרה ולומדים את ההמשך וכך מתקדמים נדבך אחרי נדבך. אז לא חייבים באוניברסיטה העברית, ניתן באו"פ.

בעיקר ניתן לדחות נישואין עד לאחר סיום תואר ולחיות אצל ההורים.

יש כיום גם מלגות למי שסיים צבא וכד'.

גם אם רוצים להתחתן גם אז לא צריך לעשות זאת בדיוק עם בחורה ממשפחה עניה, חסרת מקצוע וללדת ילדים כל שנה, אפשר קודם לסיים לימודים ואח"כ ללדת ילדים.

נשלח ב-25/8/2008 10:42

שרפ

אתה מדבר על אפשרויות לימוד נוספות אבל אינך כותב את הקושי של המסלולים הנוספים. בנוסף, כיום באו"פ אין כמעט מסלולי לימוד ריאליים, דיבור על האו"פ כתחליף לאוניברסיטה היא זריית חול בעיניים (פרט לבעיית תקופת לימודים הארוכה המקובלת באו"פ) . להזכירך מדגם של מקצועות חשובים שאינם קיימים כלל בפתוחה.

1 רפואה.
2 הנדסת חשמל (אלקטרוניקה/ אלקטרו אופטיקה וכו).
3 הנדסת מחשבים
4משפטים.
5ררוקחות.

נשלח ב-25/8/2008 17:04

בדיוק היום שוחחתי עם חבר מהישיבה החרדית בה למדתי, על התואר באו"פ מול אוניברסיטה.

אולם לגבי השאלה שהעלת, כתבתי שצריך למצוא פתרונות, אם 50,000 חרדים ירצו ללמוד באו"פ יפתחו את כל המסלולים שאתה מבקש.

למיטב הבנתי, משפטים ניתן ללמוד בקריה האקדמית באור יהודה ללא מידע מוקדם (פרט לידע בהורדת סיכומים באינטרנט).

נשלח ב-28/8/2008 22:56

אלישיר

המאמר שהבאת אכן מרתק ומעורר עניין, הוא מצביע על כיווני חשיבה מעניינים אודות מידת מעורבותה של המדינה בסל ההוצאות שלנו.

בנוגע לציפיותיך מנבחרי הציבור החרדי, אני מציע שלפני שנבוא בטרוניות מדוע הם פועלים כך או אחרת, נבחן בינינו לבין עצמנו את הדרך הראויה, זו לא עוולה אם הם סבורים שלטובת הציבור החרדי עליהם לפעול בדרך שונה מזו שאתה מציע. אני מניח שאינך מאשים אותם בבטלנות אלא בפעילות בכיוון הלא נכון, אבל סביר להניח שזה בדיוק מה שהם חושבים על הצעותיך.

באופן כללי אתה טוען, שלטובת הציבור החרדי צריך למצוא דרכים בחקיקה להוזיל עלויות עבור הוצאות לצורכי דיור; ריהוט; ביגוד; מזון; חינוך וכיו"ב. אני חושב שנבחרי הציבור החרדי אכן פועלים במידה רבה בכיוון זה, אבל הצעותיך הינן מרחיקות לכת. בניגוד לטענתך, שאילו בחירת אישי הציבור החרדיים הייתה נעשית על ידי הציבור ולא על ידי רבניו בצורת "קריאת קודש", הם היו פועלים יותר בכיוון זה, אני חושב שההיפך הוא הנכון. הציבור החרדי עצמו איננו מעוניין דווקא שנציגיו יפעלו בכיוון של הוזלת רמת החיים המינימלית, אלא שיעשו כל שביכולתם לשפר את רמת חייו. המנהיגות הרבנית רואה לענ"ד את העוני בציבור החרדי באופן חיובי יותר מאשר הציבור עצמו. בטוחני, שגם אם הצעותיך יתקבלו במלואן מבחינה בירוקרטית, מתי מעט מהציבור החרדי יאמצו אותן באופן מעשי. אני יכול להביא לך הוכחות רבות שהציבור באופן כללי מעדיף לשפר את רמת חייו עוד יותר מהמקובל כיום, ולא להסתפק בפחות מהמקובל אם הדבר יתאפשר מבחינת המדינה.

דרך אגב, בניגוד למתואר בכתבה שהבאת, נדמה לי שסל ההוצאות של המשפחות החרדיות [הצעירות] איננו מורכב בעיקר מהוצאות דיור ותחבורה אלא מהוצאות עבור הילדים הרבים, ריהוט; מזון; ביגוד וחינוך. האם יש לך הצעות קונקרטיות להוזלה בסעיפים אלו, מעבר למקובל כיום?

שרפ

נדמה לי שהדיבורים שלך אודות האפשרות שכל אדם ישתכר בגיל 30 שכר בגובה שציינת הם דמיוניים לחלוטין. השכר של אנשי ההי-טק נגזר במידה רבה מהיצע וביקוש, מספר העובדים בענף איננו עובר כמדומני את ה-10% מכלל העובדים במשק, גידול במספר בעלי התארים בתחום זה יפחית את השכר בתחום אבל לא יגדיל את מספר המועסקים בו. תמיד יהיו במשק עובדי שירותים; מאבטחים; קופאים; פקידים; מורים; עובדים סוציאליים ועוד אינספור תחומי עיסוק חיוניים ששכרם הוא פחות מחצי מהשכר שציינת. גם בתחומים אקדמיים רבים, השכר רחוק מאוד מהסכום הזה. ההצעה שלך לכוון את העולם האקדמי לכיוון הטכנולוגי אכן מיושם על ידי האוצר, אבל זו תהיה בהחלט פגיעה קשה באיכות העולם האקדמי אם הכל ייבחן בראיה של תוצר.

בנוגע לנקודות המבט הקוטביות של אלישיר ושל שרפ, האם עלינו לחשוב בכיוון של הסתפקות במועט בדרך של "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", או לפעול בכיוון של שיפור ההכנסה ואיכות החיים, ברור לי שההשקפה התורנית ובעיקר עפ"י התפיסה החרדית הרשמית תואמת לדעתו של אלישיר, אבל אני סבור שחייבים שלאדם תהיה יכולת הבחירה בעניין ולאפשר למי שמעוניין בכך לבחור בדרכו של שרפ. הפרישות והחסידות הן מעלות שהאדם בבחירתו יכול להגיע אליהן, אבל אוי לנו אם האנשים חיים כך מפני שלא עמדה בפניהם אפשרות אחרת.

לנושא שהועלה כאן של הלימודים האקדמיים, דרישות הקבלה; החסמים העומדים בפני הציבור החרדי; הפתרונות הרצויים ונקודות נוספות, אני מעדיף להתייחס בהזדמנות אחרת.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

נשלח ב-28/8/2008 23:42

בןציוןכהנא כתב:

שרפ

נדמה לי שהדיבורים שלך אודות האפשרות שכל אדם ישתכר בגיל 30 שכר בגובה שציינת הם דמיוניים לחלוטין. השכר של אנשי ההי-טק נגזר במידה רבה מהיצע וביקוש, מספר העובדים בענף איננו עובר כמדומני את ה-10% מכלל העובדים במשק, גידול במספר בעלי התארים בתחום זה יפחית את השכר בתחום אבל לא יגדיל את מספר המועסקים בו. תמיד יהיו במשק עובדי שירותים; מאבטחים; קופאים; פקידים; מורים; עובדים סוציאליים ועוד אינספור תחומי עיסוק חיוניים ששכרם הוא פחות מחצי מהשכר שציינת. גם בתחומים אקדמיים רבים, השכר רחוק מאוד מהסכום הזה. ההצעה שלך לכוון את העולם האקדמי לכיוון הטכנולוגי אכן מיושם על ידי האוצר, אבל זו תהיה בהחלט פגיעה קשה באיכות העולם האקדמי אם הכל ייבחן בראיה של תוצר.

בנוגע לנקודות המבט הקוטביות של אלישיר ושל שרפ, האם עלינו לחשוב בכיוון של הסתפקות במועט בדרך של "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", או לפעול בכיוון של שיפור ההכנסה ואיכות החיים, ברור לי שההשקפה התורנית ובעיקר עפ"י התפיסה החרדית הרשמית תואמת לדעתו של אלישיר, אבל אני סבור שחייבים שלאדם תהיה יכולת הבחירה בעניין ולאפשר למי שמעוניין בכך לבחור בדרכו של שרפ. הפרישות והחסידות הן מעלות שהאדם בבחירתו יכול להגיע אליהן, אבל אוי לנו אם האנשים חיים כך מפני שלא עמדה בפניהם אפשרות אחרת.

לנושא שהועלה כאן של הלימודים האקדמיים, דרישות הקבלה; החסמים העומדים בפני הציבור החרדי; הפתרונות הרצויים ונקודות נוספות, אני מעדיף להתייחס בהזדמנות אחרת.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצ"כ היקר

בחברה שאני חי בה, המשפחות (הגיל הממצוע הוא סוף שנות השלושים תחילת שנות הארבעים) מכניסות כ - 100,000 ש"ח לחודש (ברוטו). אומנם המפרנס העיקרי אינו מתכנת.

בכל מקרה אני ישן באותה מיטה עם מתכנתת ויודע כמה מתכנתים מרוויוחים, כאשר אשתי עובדת פחות ממשרה מלאה ואינה טסה לחו"ל, ולא ושכרה נפגע חדות מכן ומכך שאינה רוצה להתקדם בדרגות בחברה והכל למען הטיפול בילדינו (ועל כך כל הכבוד לה וחוץ מזה היא גאון שכל מעביד מתברך בה).

אז מתכנת בגיל 30 יכול להרוויח מעל 18 אלף ש"ח לחודש ואשתו 12 אלף ש"ח לחודש וביחד לפי חישובי זה 30 אלף ש"ח. (בגיל זה גם רו"ח ועו"ד מוכשרים בממוצע יכולים להגיע להכנסות אלו).

במקצועות חופשיים ניתן להגיע ליותר, אולם הדרך מעט יותר מורכבת, הימורית ומסובכת.

לגבי הנושא הנוסף שהעלת, נכון לא כל אחד יכול להגיע, אך אם נכוון גבוה נגיע להגדלת ההכנסות מהסיבות הבאות:
1. עליית העושר באוכלוסיה, תעלה גם את שכרם של בעלי המקצועות הפשוטים יותר.
2. הקיטון בצורך לקצבאות והעליה במיסוי ובצריכה עקב עלית ההכנסות, תוכל לספק הרבה יותר שרותים ציבוריים בפחות תמורה.

לגבי הסוגיה האקדמאית:
1. לגבי המדעים המדוייקים והמקצועות שימושיים, תהא עליה נכונה בצריכת ההשכלה האקדמית והמחקר, עקב התועלת החומרית מכך.
2. לגבי מקצועות הקשורים במדעי החברה, בגדול ימשיך להיות צורך כמו עכשיו בהשכלה זו (והשכר יעלה).
3. לגבי מדעי הרוח, סביר שמרבית ההולכים ללימודים אלו הם "משוגעים לדבר" שבכל מקרה ילמדו זאת. אם לא הרי שבמדעי היהדות ניתן לתמוך כי אנו מדינה יהודית (בחלקן כחלק ממקצוע ההוראה) ובשאר המקצועות, מי שרוצה להשתלם זו בעיה שלו.
4. תמיד יש את הנשים שלא חשות באחריות לפרנס ולומדות מה שהן אוהבות.

בכל מקרה אנו מדברים על הטיה של עוד 600,000 אנשים לנושאי הנדסה וטכנולוגיה, המשמעות היא שכ- 20% נוספים מהעובדים במשק וכ - 400,000 אלף משפחות יעברו להשתכר כפי שכיום משתכרים בעשירון העליון (שבודאי רף ההכנסות בו יעלה).

לגבי סוגיית היצע וביקוש, הרי שלישראל יש מה למכור, יש לזכור שהיום השוק הוא בינלאומי ולא השוק המקומי והמצב המתואר כמובן מתבסס בעיקר על יצוא מוצרי טכנולוגיה עילית, תוך תחרות עם משקים אחרים.

לגבי הגישה הקיצונית שאני מציג מול אלישיר, אני יכול להעיד על עצמי כי עשיתי את הדרך כמעט מתחתית (כלכלית והשכלתית) של החברה למה שהגעתי היום (ולמה כמעט כי בגלל שאני ספרדי, אבי שהיה אברך חשוב לא הצליח להכניסני לתשב"ר או תורת אמת וזכיתי ללמוד בבית ספר של החינוך העצמאי 8 שנות לימוד). אינני יודע מה היתה דרכו של אלישיר ומה הביא אותו לחשיבה זו.

בכל מקרה בזמני, גם אצל החרדים, הדיבור על לימוד מקצוע היה בלתי מקובל לחלוטין ויצר לי בעיות בישיבה בתור תלמיד טוב. אני העדפתי ללכת לדרך שאנשיה אינם פחות חרדים לדבר ה' ואף יותר, שאינה רואה רע בשילוב תורה עם דרך ארץ (אך מעריכה תורה), כמובן שנטשתי לצורך זה את הסממנים החרדיים המסורתיים, בשביל השתלבות בחברה זו.

אני מודע שהגישה של חיי האשיים היא קיצונית, לכן אני מדבר על פעילות מול שכר ממוצע של 30 אלף ש"ח למשפחה, שהיא בת השגה לכל הדעות לאדם עם כשרונות בינונים לחלוטין.

נשלח ב-29/8/2008 09:05

בעזהי"ת

תודה על תגובתך, בצ"כ. אמנם היות ועיתותי ליד המחשב אוזלות לשעה זו של ערב שבת, מן הסתם אעדיף להגיב בשעה מיושבת יותר.
שבת שלום.

נשלח ב-31/8/2008 01:28

בעזהי"ת

שרפ כתב:

   א. כפי שכבר העיר חיים, המסלולים באוניברסיטה הפתוחה מצומצמים יחסית, ובמיוחד בכל הנוגע למגמות הדורשות שעות מעבדה - והלוא מרבית התחומים התעסוקתיים הנגזרים מתוך המדעים המדוייקים, דורשים זאת.
   ואם אקח נקודה אישית - בוודאי הייתי שמח למצוא אפשרות ללימודי פיזיותרפיה, באוניברסיטה הפתוחה, דע עקא וככל הידוע לי - אינה.

   ב. רק לדבר על טיפול בהלם, זהו לעג לרש. המערכת הבירוקרטית השלטונית, כולל בתחום ההשכלה ורכישת יכולת כלכלית, בנתה מערכת כה סבוכה וכה מקובעת, עד שאי אפשר לדרוש רק מהחרדים 'טיפול בהלם', כדי שיתאימו את עצמם למערכת הגרוטסקית הזו.
  כמו שעליך לעבור אינספור פקידים בדרך לפעולה בירוקרטית פשוטה, כך עליך לעבור איספור תחנות בדרך לרכישת יכולת כלכלית ברמה גבוהה. אם פעם פשוט נדרש מפלוני להפוך לשוליה של אלמוני, וכך במשך הזמן גם היה רוכש מיומנות גבוהה - וגם בינתיים משתכר משכורת נמוכה אך מספקת, היום על הפלוני הזה לעבור מסכת מפרכת ומטורפת של תחנות (היותך מציב את האוניברסיטה הפתוחה כאפשרות, אינו הסרת עול התחנות בדרך, אלא פשוט החלפה שלהן. אתה באמת רואה מישהו שמעולם לא התמודד עם משוואות מינימום-מקסימום, ניגש ללמוד פיזיקה באוניברסיטה הפתוחה? קל וחומר הנדסה בענף כלשהו (עד כמה שאפשרויות לימודי ההנדסה, מצויות באו"פ)).
   אין שום סיבה מעשית, שלא לקחת את מודל המרכז החרדי להכשרה מקצועית, להשיל ממנו כמה דרישות ארכאיות שעדיין מצויות בסף הקבלה אליו (כמו שתים עשרה שנות לימוד. לא רלוונטי לחלוטין. הדרישות היחידות הרלוונטיות הן מתימטיקה ואנגלית כבסיס לכל תחום המבוסס על מדע מדוייק, ומכאן והלאה אם מדובר בפלמוני שהחל מגילאי הגן עסק במשחק כדורגל ובישיבה על הברזלים, ללא שנת לימוד אחת - אין בכך להעלות או להוריד, בתנאי שהוא עומד בדרישות הרלוונטיות), ולהפוך אותו לאלטרנטיבה אקדמית מקיפה הרבה יותר.
   שוק העבודה בנוי סוף סוף על ביקוש והיצע, ובמידה והאוניברסיטה החרדית תשמור על מבחני גמר ברמה גבוהה מספקת, ובמילים אחרות - בוגרים היכולים לעסוק במהימנות ומיומנות בתחום התואר שלהם, הרי שבתחום בו יש ביקוש תעסוקתי - אין שום סיבה רלוונטית שלא תהיה השתלבות (בשאיפה) בשוק העבודה.

   ג. בנוגע לתגובתך הנוספת, שאתה דווקא כן 'עשית זאת', ובהצלחה, להתמודד עם רמת ההכנסה וההוצאה של החיים הסטודנטיאליים, ניחא בכך, וברוך ה' שהצליח דרכך. אבל אין בכך לבטל במאומה את האתגר הלא פשוט שסטודנטים עומדים לפניו, ובמיוחד כשמדובר על מישהו שלאחר שלש שנות צבא, וקצת זמן מנוחה מהשירות הצבאי - מתחיל בגיל עשרים ושתיים את המסלול האקדמי, ועכשיו היות ואין לו מקצוע התחלתי, הוא נאלץ להתמודד עם "עבודת סטודנטים", עבודות שכר מינימום שמקשות מאוד על היכולת לנהל סדר יום הגיוני.

בית >

פורומים >

חברה וקהילה >

אגודה אחת >

הוצאת מינימום: שוק העבדים של הבירוקרטיה הממשלתית.

מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול

1 2

סך הכל 2 דפים.

שאלות ותשובות ·תנאי שימוש והצהרת פרטיות ·נגישות ·פרסמו אצלנו

2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.