הוצאת מינימום: שוק העבדים של הבירוקרטיה הממשלתית.

בעזהי"ת

 בןציוןכהנא.

   צא וראה: קביעת סל מצרכי בסיס בהיקף רחב ככל האפשר, ביטול מע"מ כולל וסובסדיות למצרכים האלה (ופיקוח על הסובסדיה כדי למנוע שימוש לרעה בהן, ולמשל שימוש לחקלאות משק חי, בלחם מסובסד), וקביעת רף מחיר מקסימלי, משמעותה המיידית היא קיצוץ משמעותי ביותר בהוצאה של משפחות ברוכות ילדים.
   האם לא עדיף סל מצרכי בסיס כזה, מאשר קצבאות הילדים?
   הרי תוך כדי שמדובר (בגירסה המלאה של הסל), על הטבה העולה בהרבה על קצבת הילדים, מדובר בהטבה שכנראה נראית הרבה יותר טוב מבחינה ציבורית, כי אין כאן הטבה ישירה למגזר כלשהו - אלא הטבה כללית למעוטי היכולת.

   הכיוון של הפחתת סל ההוצאה, אינו רק כטרוניא כלפי הבירוקרטיה הממשלתית המקשה במאוד על כל יוזמה זעירה, אלא הוא מחשבה חתרנית על כל יסוד 'מדינת הרווחה' המוכרת לנו. הרי בשביל מה לנטול מסים כבדים כדי לממן מערכת בירוקרטית שלמה של קצבאות והטבות ולך תדע: מוטב להפחית את רמת המחירים, וממילא לא רק שהצורך לקצבאות וההטבות פוחת - לנוכח ירידה משמעותית ביוקר המחיה, אלא יש כאן חיסכון בתקציב הציבורי - משום שסוף סוף אותה פקידת ביטוח לאומי המאשרת קצבה לפלוני והטבה לאלמוני, מקבלת את משכורתה מכספי המס, וממילא אלה גדלים יותר, וממילא יש צורך להטיל מס משמעותי על מוצרי היסוד.
   (הערה: מוצר יסוד, אינו רק לחם. מוצר יסוד הוא דירות שיכון, מוצר יסוד הוא דלק לתחבורה ציבורית (וממילא עלות נסיעה בתחבורה הציבורית), ומוצר יסוד הוא גם מחברות מהסוג הפשוט, לבית הספר. הווי אומר: לא רק ביטול של מע"מ על שורה שלמה של מוצרי מדף בסופרמרקט, אלא גם מסים עקיפים נוספים).

   אפילו אם נגדיר את הציבור החרדי, כעני המתפטם בתאווה מסעודתו הדלה (כך היא אמירה של רבי אלימלך מליזענסק, שהעני בסעודתו הדלה יכול לשקוע בתאווה גרועה הרבה יותר, מהעשיר בסעודתו הדשנה), האם לא ראוי לנציגי הציבור החרדי לראות להנהיג קדימה את שולחיהם? להתעסק בחשיבה מרחיקת לכת מעט יותר, מאשר הדרך המהירה לשחד את הפריץ ולהשיג ממנו עוד כמה מאות שקלים לקצבת הילדים?
   למעשה מדובר כאן בדיון מהיסוד, בדרך הכלכלית-שלטונית של הציבור החרדי, דיון מעניין מאוד גם בהקשר העיוני - על הדרך הכלכלית שמתווה התורה (יצחק ליפשיץ, רב ומרצה לפילוסופיה, דן רבות בסוציאליזם כתפיסה נוצרית, ודווקא בקפיטליזם ובעידוד היוזמה הפרטית כגישה יהודית הרבה יותר), ולמעט 'ימות המשיח' אני מתקשה לראות דיון וחשיבה על ההנהגה הכלכלית של הציבור החרדי. הרי אנחנו כ"עיר שראשיה תלמידי חכמים" - דטרידי בגירסיה ולא במילי דציבורא; ואפילו אם ביוזמתך תנסה לעשות משהו, מייד יקומו העסקנים הנוכחיים ובפחד גדול מחמת שיפסידו שררתם, ילחמו בכל נסיון כזה, ללא קשר עם תוכנו (כאשר ראינו היטב, ברדיפה המרושעת את רשימת 'טוב', וכדברי ח"כ משה גפני, שפשוט רואה סכנה גדולה ברשימות כאלה, כשברור שהסכנה העיקרית כאן היא לכסא של עסקנים כמוהו, ותו לא).