מכתב לבת אחותי

המכתב הוא היסטוריה ישנה של שנות החמישים והשישים, כשהיו מכירים בסניף או בלימודים ואם לא אז באוניברסיטה. אין כיום מי שמאמין בזה, כולל לא חילונים.

אולי אצל החרדים?

אבל זו לא הטענה.

הטענה היא נגד היכרות שאינה "טבעית" ואפילו לא דרך שדכן מקצועי.

נ.ב. אני התחתנתי דרך שדכנית מקצועית. היא הציעה לי שתי בחורות. אמרתי לה שתחליט איזו מהן אפגוש ראשונה. היא החליטה, ונדמה לי שבקרירה שלה זו היתה הפעם שהכי מהר היא שמעה על הצלחה.

טוב, את האמת השדכנות באמת לא מצליחה כ"כ בימים אלה.
כי מה לעשות כיום השדכנים/יות לא מקצועיות. וכל אחד הופך להיות "שדכן" ומבקש כסף, אז עם כל הכבוד. אפילו המשפחה הקרובה יודעת קצת להציע עם טעם ולא בלי קשר...
אז לפני שהופכים להיות שדכנים צריך ללמוד את המקצוע ולדעת איך להתמודד עם סיטואציות למיניהם שיכולות להתרחש ולהגיב בהתאם ולא עם יציאות מוזרות.

אז כן, כיום יש אפשרות יותר גדולה למצוא את החצי דרך שדכנים אחרים שיש להם יותר שכל וחוש התאמה בקודקוד.. זה באמת יותר מציאותי וכן יותר מוריד מהרשמיות ומהלחץ שהיה בעבר עם הצעות משדכנית שעוסקת בזה כל היום ומייפה כל הצעה להצעה הכי נחשקת בשוק..
השדכן הלא פורמלי יכול לתת גם את היתרונות וגם את החסרונות כפי שהוא רואה אותם ולא לטפח ציפיות מעבר למה שמציאותי, להיות הכי דוגרי שיכול להיות. ואין דבר יותר טוב מהאמת...
ובכלל לא דיברתי עם הצעות שאנשים מכירים כבדרך אגב במהלך החיים בלי שום עזרה מגורם שלישי (רוב הפעמים שזה קורה זה לא טוב ומראה על חוסר צניעות, יש מקרים שזה טוב..)

לא רלוונטי?
לא יודעת מה האחוזים אבל בנ"ע (אריאל ועזרא..) הוא כור שידוכים גדול מאוד, ואם רק תשים לב יש בשו"תים באינטרנט פתאום הרבה שאלות של "אני מאוהבת" ו"בינו לבינה" רק בגלל המצב שם.. בין המדריכים/ות לבין מדריך/ חניכה...
הייתי באולפנא, גם באולפנות דוסות שכל החיים שלהם היו בתנועת נוער וראיתי את השיחות שם וגם באולפנא פחות דוסה אך למרות זאת תמיד היה את ההיא שדיברה על ההוא.. וכל מיני כאלה.
וכן אפילו בשירות לאומי, אפילו יותר מהשיחות באולפנא... עם עליה לפחות ב50%!!!
אולי בהסדר/מכינה/ ישיבה גבוהה זה אחרת, אך הבנות עדיין חיות בעולם פרימיטבי (לפחות חלקן הגדול..) ומחכות למדריך האידיאליסטי עם ה"בייבי פייס" או ה"דוס" שבחבורה.

אז גם אם בעבר היה מעורב וכיום זה נפרד, זה עדיין קיים וצריך לשים גבולות יותר ברורים.
אז גם כיום זה אותו אידיאל, כי כיום, הרי השדכניות זה כבר פאסה, עכשיו אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו, יש את חוק הדתיים השלובים, בר אילן (בעעעעכסט), ירושלים.. ובכל מקום!
אז שאני אלך לשדכנית, מה אני נואשת???
תתפלא יש עוד אנשים כאלה..

טוב,
אני לפחות מעולם לא חשבתי על עקשנות כזו.
אולי כי אני "חוזר בתשובה".

כי בנים יוצאים מכל הקטע הזה (לא כולם), ונכנסים ללמוד תורה
הבנות נשארות תקועות עם הכיף, הטיולים ושאר ישב"צים בשעות מאוחרות.
ראיתי מספיק בנות כאלה,
ביני ובין תנועות נוער אין שום קשר מכיתה ג'

מה אתן חושבות, יש כזה אביר על סוס לבן?

יש כאלו שאומרים שלא...!!!!

ויש כאלו שחסר להם הסוס.......

שנה עברה. אותה אמת.

אני זוכרת שקראתי את המאמר הזה לפני שיצאתי לשידוכים..

ואני מכירה רווקה ד"לית בת 28 שעדיין לא פונה לשדכנים מתוך אותן סיבות הנ"ל.

תוקן על ידי shira88 ב- 18/03/2010 22:03:15