פרק אלו מציאות-יאוש שלא מדעת.

אולי בגלל שהכסף היה של בעלה, והוא לא התיאש?

בכל מקרה לפי הדין  אין לאשה כסף, או רכוש, הכל שייך לבעלה, ואכן בעל הכסף לא התיאש.

אמנם יש מקום לומר שהיה כאן ייאוש שלא מדעת של הבעל.
אגב, האידנא הדין כבר שונה, ולכמה וכמה דעות הפוסקים יש לאישה זכות שווה לבעלה בכסף. והדברים מבוארים כבר בשו"ת מהרש"ם ועוד (שלא תאמרו שזה רק בשו"ת של מוהר"ר אמשלום), וקו"ח האידנא.

רב מיכי
אפילו האידנא- איני בטוח שהדין כך- אבל אפילו אם כן, הסיפור היה נפסק כפי שנפסק,

מכיון שאפילו אם נאמר שלאשה יש בעלות על הכסף כמו לבעל,- ודאי לא יותר-, אזי גם היאוש לא היה מוחלט של הבעל והאשה כאחד,
 
אלא רק חצי יאוש,   בטוח כשהיאוש לא מוחלט, זה לא פוטר מהשבת האבידה.  אם יש בכלל דבר כזה חצי יאוש.

_________________

ירוחם,
זוהי שאלה מעניינת, אבל אני חושב שאתה לא צודק. בעלות משותפת לענייננו פירושה שכל אחד יכול להוציא את הכסף שבידו. כשאישה הולכת לשוק וקונה משהו היא אינה משלמת רק חצי, אלא את כל הכסף מתוך מה שבידה.
ואם היא יכולה לשלם ולהוציא את הכסף שבידה היא יכולה גם להתייאש ממנו. אמנם יש קצת לפלפל בזה, לכשירווח.
 

נקודת המוצא צריכה להיות- לשיטתך, שאיני מסכים לה-

שני שותפים לעבד,- שאחד מהם משחרר את העבד.

במקרה שלפננו, האשה נשלחה לשוק על ידי בעלה- שותפה לרכוש- לרכישת טובין לעסק המשותף,

_________________

מודה ועוזב

הסטגיראי ומיכי,

נדמה שכדבריכם מוכח מחי' הריטב"א החדשים שמשווה יאוש של"מ לזוטו של ים ושם הרי זה מצד המצב גם אם צווח שאינו מתייאש. [וכן הוא גם במתייאש הצווח שאינו מוותר מחמת יאושו שהלכה בעלותו כמו האשה בסיפור של ירוח"ש לולא בעלה.]

ירוחם,
לא הרי שותפות בכסף כהרי שותפות בשדה. בכסף השותפות  מאפשרת לכל אחד להוציא סכום שבידו גם בלי אישור השותף. ובשדה יש חצי לכל אחד, וכשאחד מעבד את השדה הוא עובד על השדה של שניהם. לכן סברתי שכשהאישה מפקירה את הכסף הוא מופקר, שהרי היא מוסמכת גם להוציא אותו.