מהו הספר 'מקימי'

יש בספר כמה קטעים (שניים שלושה) מיותרים לחלוטין של פריצות.
לחרדים וחרדיות לא הייתי ממליץ לקרוא את הספר עד עמוד 97 (חלק ראשון).

הספר הוא שילוב של שני כשרונות.
כשרונו הספרותי והשיווקי המתוחכם של בעלה יובל דיין ("סופר הצללים שלי", כפי שהיא
כותבת בהקדשה לספר, והמבין יבין. בראיון בטלויזיה אמרה במפורש שהוא זה שכתב את הספר).
וכשרון המשחק וההומור של המחברת הרשמית, אשתו, שכל הענין היה לנצל את ידוענותה
בציבור החילוני. וזה הצליח. הספר הגיע למקום חמישי ברשימת רבי המכר של ספרים ישראליים ומתורגמים
בכל חנויות הספרים.

נתקלתי בעשרות מקרים וסיפורים שמהם התברר שרוב הקוראים היו מהציבור הדתי-לאומי,
והוא השפיע עמוקות על רבים ורבות מהם. עדיין לא הבנתי למה.

יינן. לכשיפוג יינך באר נא דבריך. והאר עינינו אם ידוע לך על יצירות נוספות מבית עם עובד שנושאן הוא חזרה בתשובה.

תוקן על ידי bin ב- 05/09/2008 2:19:08

עין הקורא


אולי הציבור הזה הוא היחיד שמכיר אותה משני עברי המיתרס. (ושמכיר בכלל היטב את שני עברי המיתרס).

בין,
אמנון אריאלי כתב את הספר "תינוק שנשבה" שענינו חזרה בתשובה, ויצא לאור בהוצאת עם עובד.
זהו הספר הנועז והגלוי ביותר שכתב חוזר בתשובה, והוא תיאור ביוגרפי אישי (כואב מאד לעתים).

עיןהקורא

האם אתה חושב שתלונתו של אמנון אריאלי על החברה החרדית שלא קיבלה אותו לגמרי, מוצדקת?

מידיעה, אין ספק שתלונתו של אריאלי מוצדקת (אגב, ספרו נכתב בעקבות ספר שכתבה גרושתו (שעברה איתו את כל התהליך, אך חזרה בה) הסופרת אורה מורג 'מאה תפוחים חדשים לא כולל מע"מ' שיצא אח"כ בצורת סדרת טלויזיה 'לגעת בשמים').
אבל משעשע לקרוא את אריאלי מדבר בשבחם של המאכלים המסורתיים האשכנזים או את הרבה ששתה כוס ליקר (?) בבת אחת, כחלק מהחזרה בתשובה שלו. בדומה אליו גם עדי רן (ברנר ב'מקימי') השר בהשתוקקות על "קישקע, טצו'לענט וקיגל - זה טעים מאוד".

כשקראתי בשנה שעברה את הספר, הציק לי מאד קיומם של אותם קטעים לא צנועים, ויותר מזה שזירתם הטבעית של מונחים שאינם מקובלים בכתיבה דתית, במהלך הסיפור.
הנחת העבודה שלי היתה שאשה שמנהלת כבר 12 שנה אורח חיים חרדי אינה אמורה להשתמש באופן ספונטני בביטויים כאלו, ולכן בהכרח שמדובר פה בהכנסה יזומה. מה גרם לה לעשות זאת? הרי הקטעים הינם, כפי שציין עין-הקורא, מיותרים לגמרי.
אינני סבור שהדבר חיוני לשם האותנטיות של התיאור, וכמו כן ברור לגמרי שלא מדובר ברמת גירוי שתהווה מקדם-מכירות בציבור הכללי. כך שהרושם שלי היה שמדובר דווקא בנסיון לרכב על יצר המציצנות לעולם החילוני, המצוי אצל דתיים רבים (ומטבע הדברים יותר אצל צעירים), לשם קידום מכירות במגזר הזה.
כיום, שכנועי פג קמעא, מאחר ויש לי ספיקות בהנחה הראשונה. אשמח לשמוע את דעת חו"ר הפורום.

תוקן על ידי מרחביה ב- 07/09/2008 0:07:01

הבהרה- הודעתי מתייחסת לנושאו המקורי של האשכול, ולא לספריהם של אריאלי ומורג.

מלח, על מה מתבסס הזיהוי של רן כברנר?

אחד מהראיונות שנעשו בעקבות הוצאת הספר, לא זוכר פרטים.
בכל מקרה, הבחורה אכן מקיימת אורח חיים דתי כשתים עשרה שנה, מי שזוכר אותה על המרקע טרם חזרתה בתשובה, היה יכול לראות אצל יאיר לפיד את ההבדל הענק.
לעיתים במהלך הכתיבה נסחפים לעבר שעליו אתה כותב (לדוגמא, ק. צטניק ביחס לשואה (אם כי הוא יצר את האוירה), הרב סבתו ביחס לכאב בעין ממכה שקיבל במלחמה, אבל לא חסר דוגמאות).

אין להשוות את התיאורים של ק.צטניק למקימי. בכלל לא.
התיאורים הנסחפים של ק.צטניק דווקא מעשירים את העולם של המספר ולא גורעים ממנו, כי זה משהו שהוא סוחב בו ואין לו בחירה אם לכתוב או לא.

איך אישה שכבר 12 שנה בתשובה, ואמורה להיות אחת שהביטויים הלא צנועים כבר מזמן רחוקים ממנה, איך היא מסוגלת לשים כאלה סצנות בספר [?!]
יש פה גם עיניין של בושה, שהרי אישה דתית מסכימה להכניס לסיפרה דברים כאלה.
וגם עיניין של להוציא את עצמה מן הכלל, ממילא שאם היתה רוצה שהספר יצא גם לציבור החילוני היתה יכולה להוציא בהוצאה פחות קיצונית מעם עובד [כמו שחייים גרינבויים, ודבורה רוזן עשו, והספרים שלהם נמכרים בכל סוגי חנויות הספרים]

_________________

"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]

במילים אחרות, אני (בשמך, שחר, כמובן) מבין בהחלט מדוע הורים לילדים בני 3-5 לא מוכנים שהבת שלהם תלמד באותו גן ילדים עם בתה של נועה ירון-דיין (או כל חוזרת בתשובה אחרת).

תוקן על ידי מלח_הארץ ב- 07/09/2008 4:10:13

"(או כל חוזרת בתשובה אחרת)"?
על מה מתבססת הבנתך את ההורים האלה?

מסתבר שכל חוזר/ת בתשובה אפילו אחרי שתים עשרה שנה תהיה נתונה לביקורת מתמדת עד כדי כך שבת של מישהי שכתבה ספר שנועד לציבור חילוני והופיע/ו בו קטע/ים בעיתיים, לא תוכל ללמוד באותו גן של סולתה ושמנה של הציבור החרדי.

למרבה הכלימה גם אם לא תחבר ספר כלשהוא לא ישכיל הציבור החרדי לקבלה או את בנה בתה/בנו בתו של בעל תשובה בסבר פנים ראויות. או יעדיף שלא לקבלה כלל. אוי לאותה בושה.
 משכבר איני מבין באיזה פנים נגשים בכלל לעורר לחזרה בתשובה בו בזמן שמסגרות החינוך החרדיות מחמיצות פנים ונועלות דלת בפני ילדי בעלי תשובה.

אך אמנון אריאלי מוכיח באותו ספר עצמו כי אם החברה החרדית חפצת חיים(חרדיים) אל לה לקבל אל שורותיה את אלו שלא זנחו את חיי התרבות הקודמים שלהם. זכותם כמובן לייסד לעצמם חברה שומרת תו"מ חדשה, עם מושגים חברתיים ותרבותיים אחרים.