על דרך הלימוד

המקצוע הראשון הוא המקרא. כן כן, התנ"ך, הספר הזה של הילדים, ע"ז אני מדבר. וכמה הייתי רוצה להרחיב ולבאר על החשיבות הגדולה שיש בלימודו. אלא שהדברים יתארכו, ולא כאן המקום. מה עוד, שאני חושב שדי לסמוך על הקב"ה שאם הוא ציווה לנביאיו לכתוב זאת, כנראה שזה לא ממש מיותר. ולא נראה לי שהוא צריך גם את האישור שלי. וכמה כואב לשמוע אנשים חרדים האומרים שאין לקרות בתנ"ך מפני שמביא לידי אפיקורסות. הוי, זרע מרעים, בנים משחיתים. מאסו את תורת ה' צבאות, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו. מובטחני שאילו הקב"ה היה יורד לעולם בכבודו ובעצמו לדבר עמם, היו נועלים את ילדיהם בתוך הבית, "כדי שלא יקלקל אותם".
השני הוא המשנה. אם רבי היה יודע שעתידים ישראל להתייחס לחיבורו כתכריך שעוטפים בו את המתים, איני יודע אם היה מחברו מלכתחילה. וכבר ראיתי שהוציאו את ששה סדרי משנה, במהדורה חדשה, שהמשניות לפי סדר א"ב, בכדי להקל על הציבור, לאומרו לפי שם הנפטר. ובטח מתרעמים הם על רבי ש"בלגן" את הסדר הנכון של המשניות. הוי, אילו היו יודעים את התועלת הגדולה שיש מלימוד המשניות, שהוא עיקר תורה שבע"פ, וכל התלמוד בנוי עליו, כעליה לבית. והקופץ לתלמוד קודם שיודע היטב את המשניות, הוא כבונה עליה קודם שגמר לבנות הבית. ולואי שלא יפול הבית עליו ועל מורישיו.
השלישי הוא התלמוד. ואל תשאלוני, מה יש לומר לגבי התלמוד, הרי בישיבות כולם לומדים את התלמוד. מה אעשה, וזה שקר גמור, שהרבה ישיבות גם תלמוד אינם לומדים. אלא כמו שמי שיש לו סיפורים יפים, עוטף אותם בכריכה שחורה, וכותב על הכריכה "עלינו לשבח" או "טובך יביעו", ומוסיף למטה "בראשית שמות". וכבר שמים חלק מגבאי בתי הכנסת את הספר במדף פירושים על התנ"ך, במקום שיהיה לחומר קריאה בשירותים. כך בהרבה ישיבות לומדים את מקצוע ה"לומד'ס", לפי סדר כמה דפים בתלמוד. ומקצוע זה איני בא לדון בחשיבותו כעת. אבל ידעו הכל שבישיבות אלו, אין לומדים תלמוד. ומהו תלמוד? תלמוד זהו לשאת ולתת בדברי השמועות ובירור סברתם עד שיוכלו להעלות מזה הוראה למעשה. וכמה תועלת גדולה יש מללמוד את התורה עד שמגיעים לשלב של ידיעת הדרך אשר צריך לילך בה, שזוהי מטרת כל התורה – "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". ומלבד זאת אין לך קניית חכמה גדולה מזו, להרגיל האדם לכלכל כל מעשיו על פי אמות המידה שלמד, וכך יתרגל כל חייו לנהוג בחכמה ובדעת. ואיך יאמרו הסכלים שהם לומדים איך שהם לומדים, "בשביל לחדד את השכל". דוגמא לדבר, לקחת עיפרון ולחדדו ולחדדו, עד שלא ישאר ממנו כדי לכתוב עמו פרשה קטנה שבתפילין. ולא אמנע מלספר, שכמה וכמה פעמים כשדיברתי באוזני בחורי ישיבות על עניין זה. ועוד קראתי באוזניהם דברי כמה ראשונים על שצריך להעדיף ללמוד דברים הנוגעים לחיי היום יום של האדם. אמרו לי, טוב, אבל ר' חיים וואלוז'ין חולק עליהם. מבטיח אני לכם הבטחה נאמנה, שאף אני, פעם ראשונה שאמרו לי דבר זה, השתוממתי כשעה חדא, ושאלתים על מה הם מדברים. אמרו לי "אבי הישיבות". הוי, תמיהני איך היה נראה שכלם קודם שחידדוהו. לא התעצלתי, ופתחתי להם את הכרך הראשון של השו"ע, והראיתי להם את אשר כתב ר' חיים וואלוז'ין בהקדמתו לביאור הגר"א. "אמנם העם ככל דרכי ה' הישרים, צדיקים ילכו בם כו'. כי רבים כשלו מעליהם עול יגיעת לימוד הש"ס להוציא ממנו הלכות, ואומרים כי הלימוד אשר למעשה הוא רק לימוד הש"ע. ואף אם לומדים גמרא אינם לומדים אלא לחדד השכל. ויש שמזניחים את התלמוד לגמרי. ומסתפקים בלימוד הש"ע לבד. ולא זו היא הדרך הישרה שחננו ה' בינה לדלות ממעמקי דברי הש"ס, אשר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נכלל בדבריהם הקדושים. וצדיקים ילכו ביושר דרכם להיות עיקר הוראתם מן הש"ס, ולימוד השו"ע הוא להיות להם למזכרת לזכור הדינים, כי הוא הסולת הנלקט משיטות הש"ס". ע"כ. מובטחני שלא זזו משם עד שאמרו "צווי" ר' חיים וואלוז'ין איכא. ואמת שדמיונות מסוג זה אינם נחלתם של בחורי הישיבות לבד. אלא פעם דיברתי עם ראש ישיבה אחד על דבר מסויים הנהוג בישיבתו, שהיה נגד ההלכה. ואמר לי, ש"כל דבר הנהוג בישיבות, הוא מסורת מר' חיים וואלוז'ין שקיבל מהגר"א". כך אמר לי ראש ישיבה זקן בן שבעים. ולא הועיל דבר, גם כשפתחתי והראיתי לו במעשה רב, שהגר"א מחמיר בזה יותר מכולם.

ובכן, על שלשה פשעי רבים מישראל. על עזבם תורת ה' אשר נתן לפניהם. על הפכם דברי אלהים חיים, משנה הפכו לנשמה. ועל עזבם את התלמוד מקור מים חיים, לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים.

תוקן על ידי סייף ב- 11/09/2008 14:01:37