החברה החרדית תש"ץ - 2 מיליון נפש!

הסברתי בקצרה את שיטת החישוב שלי בהודעתי לחיים , אבל יתכן שזה קצר מדי. אתן הסבר נרחב יותר.

כאמור לפני שמחשבים צריך להניח הנחות מפשטות. ההנחות המפשטת שלי הן בהזנחת נושא התמותה שיש תקופה מסויימת של פריון ושמספר הלידות מתפלג באופן אחיד על פני תקופת הפריון (זאת אומרת שנשים בנות 31 מולידות באותו שיעור כמו נשים בנות 35 וכן לכל תקופת הפריון).

כעת לחישוב. התובנה המרכזית של החישוב היא שבהזנחת התמותה אם אנו יודעים את שיעור הלידות השנתי אנחנו יכולים לדעת כמה אנשים יש בכל שכבת גיל . קשה לי לפרט בגלל הקשיים הבלתי אפשריים שהממשק הדפוק פה מטיל על שילוב טקסט באנגלית . אבל בעיקרון אם למשל האוכלוסיה גדלה פי 3 ב20 שנה אפשר לדעת שמספרם של אלה שנולדו עד לפני 20 שנה הוא שליש מהאוכלוסיה הנוכחית ושאלה שנולדו עד לפני 40 שנה הם תשיעית מהאוכלוסיה הנוכחית. אם רוצים לדעת מה מספרם של אלה שבין 20 לארבעים צריך רק להחסיר את המספר השני מהראשון. כמובן שבכדי לקבל את מספר הנשים או הזוגות צריך לחלק ב2.

אחרי שאנו יודעים את מספר הנשים וכן שיעור הריבוי השנתי אנו יכולים לרשום משוואה :
שיעור הילודה השנתי = מספר הנשים בתקופת הפריון * מספר הלידות השנתי לאישה בתקופת הפריון .
כאשר מספר הלידות השנתי לאישה בתופת הפריון הוא נעלם אחרי שפותרים את המשוואה ומקבלים את הנעלם יש להכפיל באורך תקופת הפריון וכך נקבל את מספר הלידות לאישה.

בדוגמה מספרית , נניח שהנתונים שנאמרו פה מדויקים , אז שיעור הנשים בתקופת הפריון הוא 1/9 ושיעור הילודה השנתי הוא 0.06 על ידי פתרון המשוואה מקבלים שמספר הלידות השנתי לאישה בגיל הפריון הוא 0.54 ואם נכפיל את זה ב20 (=אורך תקופת הפריון בשנים) נקבל שמספר הלידות הוא 10.8 . למעשה המספר גדול יותר שכן אם שיעור הריבוי הוא 6 אחוז לשנה , ההכפלה ב3 הוא בפחות מ20 שנה כלומר שיעור הנשים בתקופת הפריון הוא נמוך אף יותר .

תחת ההנחות המפשטות הנ"ל אפשר לכתוב נוסחה כללית לקבלת מספר הלידות לאישה בהינתן שיעור הלידות השנתי ותקופת הפריון . אפשר גם לכלול בקלות התחשבות מסוימת בתמותה (על ידי שמניחים שהיא מתרחשת לאחר תקופת הפריון). החישוב ההפוך של שיעור הילודה השנתי כפונקציה של מספר הלידות לאישה דורש מציאת שורש לפולינום ממעלה גבוהה ומסובך קצת יותר לערוך אותו.

בהנחה וצעירם היינו עד גיל 20 , הרי לפי הנתון שהבאת הציבור גדל פי 2.5 ב20 שנה.

היות ובנתונים של הלמ"ס אין חלוקה נפרדת לחרדים, נעזרתי בטבלאות שלהם על התפלגות הגילאים בישובים שונים, בהם יש ריכוז חרדי גדול. השארתי בטבלה את הנתונים על ירושלים; בני ברק; בית שמש; אלעד; ביתר עילית ומודיעין עילית לשנת 2006. הנתונים בירושלים ובבית שמש בעייתיים מפני שרוב האוכלוסיה איננה חרדית, בבני ברק האוכלוסיה יותר מבוגרת ובאלעד ביתר עילית ומודיעין עילית האוכלוסיה צעירה מדי. למרות זאת, יש בנתונים ללמד משהו על ההתפלגות של הגילאים בקהילה החרדית.

לעיונכם [את ניתוח הנתונים הוספתי בעצמי]

לשם מה כל הפלפולים, הרי ברור שבקבוצה גדולה יותר, גם זרמי המשנה והשוליים גדולים יותר.

אם בעבר היה מקולקל אחד לעיר, כיום יש שנים ברחוב. אם בעבר, אחד מכל ישיבה יצא לעבוד, ואחד מעולם הישיבות נעשה גביר.... בעתיד ייצאו עשרה מכל מחזור, ואחד מהם אולי יהיה גביר (והוא יחזיק את כל השאר, כך שבליבה אני לא רואה שינוי מהותי. אבל אין ספק שהגדרת החרדיות תתרחב עד למאוד, וכבר חצי הדרך נעשתה).

לומד
יש עוד סוגיות ביחס לתקציב ממשלתי הניתן, לתרומה במיסים של החברה, שרותם צבאי וכד' שאין להם פתרון במספר הגבירים החרדים שיהיו.

לבצ"כ וחברים
נראה לי שהנושא של חישוב כמות החרדים המדוייקת בשנת תש"ץ (אנו מקווים שהמשיח יגיע עד אז ומונחים ישתנו), הוא מיותר ומעיד על כישורי האקטואריה של חברנו בלבד. לב הבעיה הובן וגם אם יהיו 1.6 מליון חרדים זה יחייב בחינה מחדש של אורח החיים במדינה.

אז בואו נתרכז בעיקר.

לומד

הבעיה הגדולה היא שהציבור החרדי אינו מחזיק את עצמו (על ידי היחידים שהופכים לגבירים) אלא תלוי בין השאר בציבור הכללי שנושא בנטל המסים עבור כבישים  רפואה וצבא . הציבור החרדי גדל אבל הציבור הכללי נשאר כמעט כמות שהוא. דבר זה פירושו בעיה.

הצדק עם שרפ, שהנושא המרכזי כאן איננו גודלו המדוייק של הציבור החרדי, אלא עצם המשמעות של ציבור חרדי בממדים כה גדולים.

בהודעתו האחרונה מתייחס לומד אך ורק להיבט הכלכלי הפנימי, ולטענתו הגידול המספרי איננו אמור לגרום לשינוי מהותי בקהילה החרדית. לצערי, אינני מכיר את התופעה שהוא מציין, של בוגרי ישיבות שיצאו לעולם העבודה והתעשרו והם מפרנסים את חבריהם. הכסף הפרטי העיקרי שהחזיק את עולם הישיבות בעשורים האחרונים היה כסף מתרומות מחו"ל, אולם השינוי ביחס המספרי בין עולם התורה בישראל לבעלי ההון החרדים בחו"ל, מקשה לראות כיצד המציאות הזו אמורה להימשך. יציאה של גברים חרדים בוגרי ישיבות בישראל לעולם העבודה, לא תסתכם להבנתי בכך שהם יטלו עליהם את תפקיד הזבולון. הם יחכו להכרה וליחס טוב יותר מעולם הישיבות, הם עלולים לגבש עמדות שליליות על עולם זה והם עשויים לשלוח את ילדיהם למסגרות אחרות, בכדי להכינם טוב יותר לעתידם הכלכלי. רבים מתוכם עלולים גם לטפח טינה ועוינות לעולם התורה, ולראות בו מכשול להתקדמותם והשתלבותם בחיי המעשה. הצורך של רבים יותר להתערות בחיי המעשה עם אוכלוסיות אחרות, עשוי לשנות את התייחסותם לעמדות הבסיסיות של החרדיות על שמרנות והסתגרות ואי הכרה במודרנה ובהשלכותיה.

ההיבט הכלכלי איננו מסתכם בשיעור המועסקים החרדים מול מספר תלמידי הישיבות. שיעור הקצבאות והתקציבים של הציבור החרדי ושל מערכת החינוך החרדית, ידרשו נתח גדול בהרבה בתקציב המדינה, וקשה לראות את המדינה מאפשרת זאת. אני מניח שהמשכורות המועברות על ידי משרד החינוך למורים ולמורות החרדים, עובר בהרבה את התקציב המועבר לישיבות מדי חודש.

מלבד העניין הכלכלי, ישנם עוד היבטים חשובים ומשמעותיים. הציבור החרדי שיהווה נתח גדול יותר מהשלטון ברמה הארצית והמקומית, יתקשה להחזיק בעמדותיו הרווחות. כיצד ניתן לשאת באחריות ובנטל של מינהל תקין; בטחון; בטחון פנים; איזון תקציבי; שיוויון, ללא הכרה בכל המערכות השלטוניות של בתי משפט; צבא; משטרה וכנסת? העמדות הללו מתאימות לקבוצות מיעוט שאינן אחראיות על הניהול השלטוני. ברור שככל שהחלק של החרדים בשלטון יגדל, הם אמנם יידרשו ליותר אחריות ולהכרה במוסדות כאלו ואחרים לפחות דה-פקטו. גם בנושאי דת ומדינה, קשה לראות את החרדים נוקטים בשיטתם כשהם מהווים חלק מרכזי בשלטון.

גם בהיבט המדעי-טכנולוגי והאקדמי, קשה לראות כיצד ציבור שיהווה חלק ניכר ביותר באוכלוסיה, יוכל להמשיך להתבסס על רופאים; מהנדסים; כימאים; ביולוגים וכדו' מהציבור הכללי. אולם מאידך, הכשרתם של אלו מתוך הציבור החרדי, איננה אפשרית ללא יצירת אלטרנטיבות ללימודי הישיבה.

לאיזה "טיפול" בדיוק של המדינה מתכוון שרפ? הייתי מציע שתפרט מעט יותר. לי נדמה שהמדינה כיום אין לה שמץ של מושג מה לעשות, ובכל מקרה היא כבולה בצרכים קואליציוניים שרק יגדלו עוד יותר. האמירה של שרפ אודות צמצום הגידול הטבעי בעקבות העוני נראית לי מוטעית, שכן למיטב ידיעתי ככל שהעוני גדל כך הילודה גבוהה יותר. שיעור הילודה במודיעין עילית גבוה יותר מכל מקום אחר בארץ.

בניגוד לדברי הסטגיראי, נדמה לי שככל שהציבור החרדי גדל הוא מתחלק ומתפצל ואיננו מציג חזית אחידה בשום נושא. זוהי לדעתי נקודה שאמנם מצד אחד היא מאפשרת לפרטים לבחור לעצמם את אורח חייהם האישי ביתר חופשיות, אבל מאידך היא מונעת התמודדות אמיתית וראויה עם האתגרים העכשוויים והעתידיים.

מכל הדברים הנ"ל, הבעיה הבוערת ביותר בגידול החרדי היא בעיית הדיור, שכבר נידונה באשכול סמוך. במרחב החרדי הקיים לא יהיה מקום לאותם מאות אלפי זוגות שיינשאו בעשרים השנים הבאות, ואילו פיזור של האוכלוסיה החרדית במקומות אחרים, עשוי גם הוא לשנות את האוכלוסיה החרדית בהיבטים שונים.

אני מזדהה מאוד עם דברי שרגאבטיהרא שהתרחישים הללו מגדילים את אחריותינו האישית, לתפוס יוזמה ולפעול ביתר עוז בדרכים שבהם אנו מאמינים שצריך לפעול. [מהם?]

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

התהליך שקורה כאן הוא שמדינת ישראל בדרך להפוך למדינת עולם שלישי . יש כאן איזה אמונה תמימה שכאשר יהיה ברור לכולם שאנחנו ממש קרובים לשם או שכבר הגענו לשם, כל מי שהדבר נוגע אליו יתעורר ויפעל נכון בכדי לחלץ את כולנו מהברוך. אלה חלומות באספמיה , יש הרבה מדינות עולם שלישי שרוצות להיחלץ ואינן מצליחות , למה כל כך ברור שהמקרה שלנו יהיה שונה?

מה שצפוי לקרות הוא שרמת החיים הכללית תרד, התשתיות יתדרדרו , הבריאות תתדרדר התפוקה תצטמק וזה כל הסיפור . אנחנו ניראה יותר ויותר כמו המדינות השכנות , שם שום דבר לא קורה בתגובה למצוקה ואף אחד אינו מתעורר לקחת אחריות ולפעול שינוי . הדבר הטוב היחיד שבכל הסיפור הוא שאולי שכנינו ייאותו להשלים אתנו משיווכחו שאנו נבדלים מהם בדת בלבד. הרי טוענים שעוינותם נובעת מקנאה, אולי אם לא יהיה במה לקנא לא תהיה יותר עוינות.

בשורה התחתונה שום רפורמות לא יועילו כי הבעיה היא בילודה. כל עוד הילודה היא ברמה הנוכחית והנישואים מוקדמים כל כך אין שום דרך שהחרדים באופן כללי יוכלו להיות יצרניים יותר, גם אם ירצו.

http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/mehkar/doch07/heb/p8.pdf
הדוח ממליץ על דרך הסיוע לציבור החרדי בהעלאת המוטיבציה ללימודים התואמים את שוק העבודה כבר בבתי הספר היסודיים, עידוד רכישת השכלה גבוהה והעלאת האטרקטיביות של שוק העבודה.

נראה ששילוב של מספר החלטות שאנו ממליצים אליהם יכול לסייע להחלטות אלו:
1. הפסקה מוחלטת של מימון מוסדות בהן אין לימודי ליבה. ביטול תמיכה במוסדות מכחתורתו אומנותו למי שלא למד לימודי ליבה.
2. המרת קיצבאות ילדים או חלקם בזיכוי ממס הכנסה.
3. צמצום משמעותי של טובות הנאה עקב אי שרות צבאי, כאשר בין היתר אי שרות צבאי משמעותי או שרות לאומי מקביל, ימנע קבלת הטבות מהמדינה או יכולת לשמש כעובד ציבור, דירקטור וכד' מטעם המדינה.

4. צמצום משפחות חד הוריות - נישואין יותנו בלימוד משותף של קורס לחיי נישואין. קורס כאמור ישולב גם כחלק מלימודי החובה בבתי הספר התיכוניים. לחילופין ניתן לחשוב על מענק לנישואין לבני זוג ששרתו בשרות צבאי (לדוגמה 3,000 ש"ח לחודש, כאשר שרות מלא של 60 חודש יתן לבני זוג מענק מותנה של 180,000 ש"ח, בהחלט בסיס נאה להתחלה של חיי נישואין. המענק יופחת במשך 36 שנה וכל ילד שיוולד יקטין אותו בנוסף ב- 10% מסכומו הראשוני, הדבר ישמש גם כעדוד לאי פרוק משפחות וגם לעידוד הילודה בקרב משפחות שבניהם משרתים בצבא).
5. עידוד החינוך בדרך של הקטנת כיתות, מלגות לימוד למצטיינים כבר בבתי ספר תיכוניים וכד'. תיקנון סוציואקונומי למערכת החינוך (העמדת משאבים רבים יותר לחינוך במקומות בהם האוכלוסיה היא ממעמד סוציואקונומי נמוך).