מנחה קצרה

אחרי כל הציטוטים המדוייקים להפליא, לא ראיתי שנאמר בהם לשון כ"כ חריפה שהאריז"ל היה נזהר מאד בתכלית, וגם לא היה מניח לאחרים לעשות כן.
לא באתי לומר שדעתו היתה נוחה מכך שאחרים אומרים יגדל, מגלים הט"ק ואומרים כי בנו בחרת, אבל לא מצינו שהוא לא הניח להם לעשות כן.
לפיכך מובן מדוע ענין החזרה בתפילת המנחה נמצא אצל החסידים בדרגת הזהירות הגדולה ביותר, ובדברים האחרים יש מהם שנוהגים כך ויש מהם שנוהגים אחרת.

לענין המנחה קצרה, כבר הרמב"ם לא אהב את חזרת הש"ץ כפי שהיא בימינו-הצבור לא מקשיב ועושה ככל העולה על רוחו.
ולהוסיף שבזמן הרמב"ם עוד היה ניתן למצוא אנשים שאינם בקיאים, וזקוקים לש"ץ שיוציאם, ובזמננו אין הדבר מצוי באופן מעשי.

(והמתעקש לדקדק, יוכל למצוא שבמ"ב לא התיחס בחומרה רבה למנחה קצרה, גם כשאין צורך מיוחד)

לענין האריז"ל: מנחה קצרה בבית מדרשו היה צריך 'לא להניח'. את הטעות הגמורה של הוספת מלים בטופס ברכת הקידוש והרס המכוון עפ"י דעתו ז"ל, לא היה צריך 'לא להניח' כי אף אחד לא הפריעו בקידושו.

לבנוני אשרי העומדים על החילוקים הנפלאים בין 'נזהר מאד בתכלית' שבזה לא יעלה על הדעת שחסידים לא יזהרו, לבין  מי שנאמר עליהם ועל מעשיהם 'מתיהרים וטועים טעות גדול' שבזה אין לחוש כ"כ. אשרי העם העומדים על סודך.

אגב 'יגדל' שהחסידים לא שעו בזה לדברי אריז"ל, הרי כן הדבר גם בזמירות שבת שאין קץ לפשטלאך שנאמרו ויאמרו על זמירות שבת ע"י הצדיקים בשולחנותיהם הטהורים, אף שבודאי גם ע"ז נסובים דברי האריז"ל. וז"ל  המגיד ממאקוב (המכונה ע"י החמד"ש בתשובה סי' ד': 'הרב המאוה"ג החריף ובקי הצדיק המפורסם') בצוואתו לבניו: 'ומשוררים  כל זמירות של שבת  שהמה רק פיוטים  ומדקדקים  בה ושונים  ומשלשים בכל  תיבה כאילו הזמירות  מסיני נאמרו, וידוע שהאר"י ז"ל לא היה אומר מה שאינו מיוסד ע"ד האמת  ובודאי לאהיה אומרם, כמו יגדל,  והמה מדקדקים  בכל תיבה  כאלו היה מסיני או מפי נביא'.

במענה למי שהעיר לעיל, שלו מנהג זה היה נהוג אצל חסידים, אזי היו  מבקרים אותו בתוקף. יש צדק רב בדברים. אבל ראוי להתבונן על חילוק גדול ושורשי: לפי שעה לא מצאתי  מישהו מהמתנגדים שיכתוב בירור הלכה להכשיר מנחה קצרה לכתחילה, והכל יודעים שדבר זה טעות. בניגוד לדרך קבוצות מסוימות שכל דבר שמצאו נהוג אצלם, ואפילו יהא היפך כל הדין הפסוק, (החל מהדלקת נר חנוכה בתוך הבית פנימה, וכלה בברכה בשם ומלכות על הלל בער"פ על אפיית מצות') מיד יכתבו עליו בירור רחב ויאנסו דברי הפוסקים להסכים על טעותם. (ולפעמים הנגיעה כ"כ גדולה עד שפוסלים מי שמקיים הדין ככתבו, כידוע מאותו גאון שכ' שהמדליקים כיום  נ"ח ם בחוץ לא עלתה להם !)

ובאמת מגמה זו היא חידוש מהדור האחרון, ולפנים ידעו להבחין בין הלכה ערוכה לבין מנהג צדיקים, והיום שולחן הטהור ושו"ע הרב,  משנה ברורה  ומנהגי סוליצא נזכרים בנשימה אחת. והרבה יש להאריך בזה.   

אין זה נכון כלל, שהרי מאז ומעולם הגינו באשכנז על המנהג בכל עוז, ואכן מנהג אשכנז לא הבחין כלל בין הלכה למנהג, הבחנה כזו היא מנהג ליטא מאז הגר"א ואילך, ובימינו זה תוופעה חדשה שמבחינים בין מנהג לבין דין  (כמה הגינו אשכנזים (כמו הראב"ן ור"ת) על המנהג להתפלל ערבית מוקדם שגם לכאורה ברכו כ"א ברכות לבטלות כמעט אלף שנה, באשכנז!), והרשימה של מנהגי אשכנז בעייתים, ארוכה ביותר (ולדידך אין צורך להאריך בזה) . וכמו כן הספרדים שהגינו על מנהגי קבלה.

יש לימוד זכות מעניין מהגאון ר' יעקב קמנצקי (אמת ליעקבי על שו"ע) הוא כתב שכיון שחזרת השץ היה בשבילהע"ה שלא ידע התפילה- בתי כנסיות. על בתי מדרשות (ישיבות) שהכל ידע התפילה לא חל התקנה. ואם ישאל השואל א"כ למה בשחרית לא נוהגין כן - משום החיוב לסמוך גאולה לתפילה א"א. ודפח"ח (כך המנהג בלייקווד עד היום - מענין שבתורה ודעת שר' יעקב כיהן כר"י שם התפללו חזרת השץ כרגילן)

מוזר שמ"מ מסתמך על תוארים שכתב גאון מסויים על אישיות אחרת, שכן כבר לימד אותנו שאנו בודקים את האישיות ולא את התוארים...

לגופו של ענין, לא ברור שהאריז"ל התכוון נגד זמירות שבת, הוא התכוון נגד פיוטים בתור תפלה ובמסגרת התפלה, והרי האריז"ל אמר סליחות, כמו"כ לפי מסורה מסויימת העריץ את פיוטי ר' ישראל נג'ארא. (בחב"ד לא שרים זמירות, ולא ברור אם הסיבה בגלל האריז"ל או בגלל סביה אחרת)

(אתנחתא אולי תוכל לגלות איפה נאמר שהאר"י העריץ את פיוטי נגארה ? שהרי תלמידו של האר"י בספר חזיונות כתב עליו דברים קשים )

ישנו סיפור כלשהו על ככך שהאר"י שלח למסור לנג'ארה שמלאכים באו להאזין לשירתו, אך הלכו מכיון ששר ללא מלבוש עליון ובזרועות מגולות. האם אין לסיפור הזה סמך בכתבי תלמידיו?

לאתנחתא. לא פתחתי כאן אשכול מיהו ר' דוד ממאקוב באופן שיש עלי חובה לבדוק את מעשיו, בס"ה רציתי להזכיר משהו מעניין ממנו, ואחרי הדה לגטימציה שחסידים עשו לו (בזמן הפולמוס על ספר 'הגאון' ראיתי בעולם החסידות שמישהו כינה שם את  ר' דוד 'המשכיל הידוע' לא פחות) אי אפשר להביאו, מבלי לכתוב עליו כמה תוארים הולמים.

מה שכתבת בענין המנהג ואשכנז צדקת מאד,  אכן אצל חכמי אשכנז היה המנהג בעל תוקף - אף כשלא היה מושלם מבחינה הלכתית - לאין ערוך מאשר אצל חי"א ומ"ב ההולכים בדרכי הגר"א.

 אבל אני לא דיברתי על מנהג. ברור שמנהג של צדיק פלוני ויהיה כארזים גובהו עדין אינו נותן לזה תוקף מנהג שאנו מחויבים למשכוני נפשין עליו, (על המנהג...) ועם צדיק אחד אמר באבות 'ומצמיח לנו ישועה'  אין כאן נוסח אלא הנהגה כמוסה שלו, אבל היום חורשים בשור וחמור יחדיו כדברי מרן הח"ס, מביאים את הדין הערוך שתשעה בחדר ועוד אחד הנמצא בחדר אחר, אין מצטרפין למנין, ושוב מביאים: מיהו מנהגו של צדיק אחד שהיה גר בת"א ופעמים לא היה לו מנין מלבדיו,  ובכ"ז אחז צדיק דרכו, מנהג אבותיו הק', להתפלל בחדר מיוחד, ועורכים מערכה על הדרוש. וכבר הכה הגר"י ליברמן על קוקודו של בעל עיוני הלכות (ונדפס בספרו) בכיו"ב, ותו"ד שאין אנו נזקקים לברר מנהג רבותינו הצדיקים במו"מ של הלכה. (אני כותב מהזכרון בענין זה). שמעתי גם פעם מר' אשר וויס שדיבר בחריפות עלמה שראה בספר אחד שמביא הכרעת הפוסקים שמי ששכח יום א' בספה"ע אינו סופר שוב בברכה וכתב אותו מלקט מיהו מנהגם של תלמידי הבעש"ט לספור בברכה והביא מקור לזה משולחה"ט. ר' אשר וויס התבטא אז שעם כל ההערכה לקומרנר שהיה קדוש ישראל וחסיד עליון , חומה של ברזל מפרידה בין דבריו לבין הלכה.  אם יהיה בכוחי אעלה את דבריו (הנמצאים אצלי בקלטת) לכאן. 

לגבי האר"י ורי"נ, אין לסיפור שום מקור רציני, פרט לאחד מקבצי האגדות על האר"י ששכחתי עתה את שמו שאין לו כל בסיס היסטורי.  הרחיד"א בשה"ג ערך זמירות ישראל מביא בקיצור נמרץ בשם 'שמעתי אומרים' שהאר"י שיבח את זמירותיו. (ויש לשים לב למיעוט התוארים שכותב עליו שם) וכבר שיער לנכון ג"ש, שההפלגה בדמותו של ר' ישראל נאגארה כולל מעשיה זו, יתכן שנולדה אצל השבתאים שמאז שנכדו  היה ה'כהן' של ש"צ, החלו המאמינים לעלות על נס את משפחת נאגרה ור' ישראל בראשם. ועדין הדבר צריך עיון.   

תוקן על ידי מציץומליץ ב- 19/09/2008 13:17:53

לגבי מנחה קצרה:

בישיבות כפי שכבר כתבו לעיל מקובל להתפלל מנחה קצרה באם תפילת המנחה היא מיד לאחר השיעור הכללי. הטעם לכך הוא מפני שבד"כ לאחר השיעור בני התורה עומדים ומפלפלים בנושאי השיעור, ואם יתפללו מנחה ארוכה יש חשש שידברו בחזרת הש"ץ על השיעור -מה שנאסר במפורש. לכן נהגו בישיה"ק למנוע את המכשול הנ"ל ע"י הפתרון של מנחה קצרה שבה אין חזרת הש"ץ כלל.

נוסף ע"כ ראיתי לא מזמן איזה דף התלוי בשטיבל שנכתב עליו איזה סיפור על הח"ח שנהג להתפלל מנחה קצרה או שבסיטואציה מסויימת הוא התפלל מנחה קצרה (סליחה על חוסר הדיוק בפרטים, עקב זכרוני הדל), ונכתב שם בגדול "אתה לא צריך להיות צדיק יותר מהח"ח"..

_________________

מ. זוהר