ישעיהו ליבוביץ--כופר או צדיק....???

בעלבעמיו, שוב החידוש הוא רק בניתוח אנליטי פשוט. אם הגשמה גורמת לשניות (ולפי הרמב"ם השכל הישר מחייב זאת), הרי שמי שמאמין בהגשמה הריהו מאמין בשניות. יותר מזה: מכיון שהקב"ה אינו גשמי (שוב, מניתוח שכלי פשוט), הרי שמי שמאמין באלוקים גשמי הוא בעצם כופר באלוהים הרוחני (ע"ע משל הפיל המעופף במים במו"נ), ועל כן הוא, בעצם, כופר בעיקר. ספרן, קושייתי הראשונה על הפילוסופוס באשכול על פרמנידס (http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1874987), מופנית בזאת אליך. טוב, בסדר. דווקא את "על האמונה" אני יכול להשיג כמדומני.

הרב מיכי,

לא ברורה לי ההבחנה שלך בין ליבוביץ' לצטטנים אחרים.

יכול להיות שהרמב"ם האמין באמת ובתמים שהמקרא חף מכל הגשמה שהיא, ושהפרשנות האריסטוטלית שהוא נותן לפסוקים היא פסוקו של מקרא. יכול להיות שהוא לא היה כל-כך תמים, הבין שיש פער בין הכרתו הפילוסופית למקרא (מה גם שלא היה לו יסוד פרשני לפרשנות הלא-מגשימה שלו בחז"ל, אלא אדרבה ואדרבה ולא בכדי השיג עליו הראב"ד בכך) ובכל זאת ניסה להיאחז באותם פסוקים המורים את ההיפך - בכך הוא לא שונה מליבוביץ' (למעט העובדה שהאחרון היה מודע לכך והצהיר על כך ביחס למובאותיו). אם לרמב"ם 'מותר' לצאת מנקודת הנחה שלא יתכן שהתורה סותרת את מה שבעיניו הוא מדע כפוי, וכשיש סתירה לכאורה אז עלינו להבין את המדע או לפרש את התורה באופן שלא תסתור - מדוע ליבוביץ' לא יכול לעשות זאת? (אני לא מתווכח על השאלה האם מה שבעיני ליבוביץ' כפוי על תודעתנו הוא אכן כך, אלא על עצם השימוש בציטוט).

הדוגמאות האחרות מספרי חסידות הן אף מרחיקות לכת יותר. אגב, לא רק מספרי חסידות. האם לא נתקלת בבחור ישיבה מתלהב שמצטט פשט חדש של המשגיח באגדה זו או אחרת שיש לו קשר רופף למדי עם פשט האגדה אך הוא משרת מטרות חינוכיות אחרות מנקודת מבטו של המשגיח? וכן על זו הדרך כיו"ב.


יש להפריד בין הסניגוריה שלי לעיל לבין פרשנותו של ליבוביץ' על הרמב"ם, שאינה צטטנות אלא פרשנות שמתיימרת להיות שיטתית וקולעת למקור, ולעתים לכאורה אינה כזו.

איני בקיא די הצורך בכתבי הרמב"ם בשביל לבחון את מידת הסבירות של פרשנות ליבוביץ', אם בנקודות מסויימות היא נראית לי מחטיאה את המקור, ויתכן שאף ליבוביץ' היה מודע לכך. בכל מקרה, ליבוביץ' לא המציא את הפרשנות הרדיקלית לרמב"ם (הדגים זאת בעבר באריכות הגולש היקר רב_צעיר, שאני מצפה להתגלותו בפורום בקרוב ממ"ש שוב). חלק ממפרשי הרמב"ם ביה"ב פירשו את הרמב"ם באופן שלא רחוק מליבוביץ' ולעתים אף רדיקלי ממנו, שלא לדבר על חלק מפרשניו המודרניים (ומקובל במחקר למנות את ליבוביץ' כפרשן רמב"ם שמרני). כ"כ, אותה ביקורת נגד ליבוביץ' מתקיימת גם כלפי חוקרים אחרים שלו, בנקודות אחרות. ראיתי פעם הערה של הרב שילת שיוצאת בקצף נגד מי שטענו שאין לרמב"ם מושג של סגולת ישראל (ובפשט דבריו דומני שקשה לחלוק על כך שהמושג לא קיים). קשה היה לי לחשוד בכך שהרב שילת כחניך מרכז-הרב עושה שמיניות באויר על מנת לשמור את מושג הסגולה אצל הרמב"ם ולהמשיך לאחוז בשני העולמות גם יחד - שזו בדיוק אותה תכונה - לקויה אך אנושית - בה לקה ליבוביץ'.

ספרן

עפר אני לכפות הגר"ח, אך כך למדתי "התאבק..." - הרגש כאבק והתאבק...
תורה היא ואת שיש לי לומר אמרתי...
במעשיות ושמועות אין עסקי...
ניתי ספר וניחזי, וכפטיש יפוצץ סלע, את פרשנותי אמרתי... 

פרעתוני

הרמב"ם לא רק אסף, הרמב"ם ניסח בפורמלות ומאליו קבע גדר, יש מהאימרות שבחז"ל שהובאו לענ"ד כאמירות מוסריות ודקלרטיביות, וגם מכל מיני מעשים קשה ללמוד....

כבר ציינתי שלחלק מדברי הרמב"ם קשה למצוא מקור, וציינתי לדוגמה את דבריו לגבי הגדרתו בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב את הכופר בביאת הגואל עד שהביאו כמקור מדרך ארץ רבה פרק יא "הנותן קץ וכו' - עיי"ש - וכאן הבן שואל האם זה מקור לקביעה הלכתית?
ועוד, מה המשמעות ההלכתית של קביעתו זו בהל' תשובה, וכיצד ומניין מקור להשליך ממנה להגדרת הכופרים?
ואף ציינתי לדוגמה לדברי הראב"ד שהשיג בתקיפות על הגדרת הרמב"ם שם ג,ז;
ואף לגבי דברי המשנה לגבי הכופר בתיחת המתים האם ניתן להשליך ממנה לקביעה הלכתית לגבי היחס ההלכתי לכופר בתחית המתים?

ספרן

"וברוח דברי" - תודה הם מוכרים לי....ומכלל דבריך אני מבין שאתה מצטרף אליהם....

אכן, דברי הרמב"ם על הקראים משקפים לענ"ד את התובנה המעמיקה להבחנה בין עקרונות לבין מציאות ופסיקה קונקרטית, וכבר דנתי לגבי תינוק שנשבה עם ר' מיכי באריכות (לינקי???? -עיי"ש).
(ועד שאתה מביא משם, צא והבא מדבריו הידועים באיגרת תימן להבחנה  בין אמירות דקלרטיביות לבין התכוונות לגבי וישומיו ההלכתיים שם בה עמלו רבים לפרשה....
ועתה, הגע בעצמך, אחר שהחלוקה העקרונית נעשתה ע"י הרמב"ם עצמו, מדוע שלא נלך עוד צעד ונסיים את ההבחנה הזו לגבי מקומות אחרים...)

כמתעסק ,

בפירושך על "מתאבק" כיוונת לזקנו של הגר"ח , רח"ו ב"רוח חיים" על אתר .

ההערה מהקראים היתה של פרעתוני [ולא שלי]שבודאי מכיר את גירסת כת"י תימן "ולא ימהר להורגן" ולכן אין אלא להסיק כדבריך על הפרטיקה ההילכתית .

הדיוק על דעתי בנדון נכון  .

ממללא,
ההבדל הוא שמים וארץ.
הרמב"ם ללא ספק האמין שזהו פשט הכתובים, ורק לכך הם מתכוונים. אין חולק שחלק ממה שנכנס אצלנו כ'פשט' הוא הסברות שלנו, וכך צריך להיות (לענ"ד זו לא תכונה אנושית לקויה, כדבריך). לעומת זאת, אין לי כל ספק שלייבוביץ עצמו, כאדם אינטליגנטי, הבין שבמקריים לא מעטים דבריו אינם באמת כוונת הרמב"ם/הש"ס וכדו', ולכן הוא גם אמר שהשימוש שלו במקורות הוא אילוסטרטיבי.
לבנות השקפת עולם, ובפרט חדשנית, על הוצאה (מגמתית ומודעת ככל הנראה) של מקורות מהקשרם הוא דבר בעייתי. זה שונה ממשגיח או רבי חסידי שמוסיפים אילוסטרציה ממקור אגדי כזה או אחר לשיטה מקובלת, ובודאי אם יש לה נימוקים הגיוניים ופשטיים ממקומות אחרים, אף שגם את זה אינני אוהב במיוחד.
ברוב המקרים מתוך ההקשר כל אחד יכול להבין מתי השימוש הוא אילוסטרטיבי, ומתי מדובר בדרוש. זה ברור לכל הצדדים. ואם זה אינו ברור, אז כנראה שהם באמת חושבים שזה הפשט. ואם אתה חושב שהם טועים זה משהו אחר, ובודאי ייתכן שאתה צודק. אבל זה אינו נוע לנדון דידן. הצעת פשט מחודש, או שנוי המחלוקת, תמיד היתה ולעולם תהיה, אבל פרשנות שנסמכת במודע על פרשנות לא נכונה (בעיני הפרשן עצמו) למקורות היא דבר בעייתי.

לחידוד: השאלה היא אם משתמשים במקורות כאסמכתא (מדרשית או לא) דברים "יהודיים" בבסיסם, או שאומרים דברים שאינם "יהודיים", ואף על פי כן מעמידים פנים שהם יהודיים, על פי מקורות שאינם קשורים. או כמו שאמר דודי שליט"א (והבאתי כבר את אמרתו בנושא): לכל דרש במקום אחד צריך להיות פשט במקום אחר.