ישעיהו ליבוביץ--כופר או צדיק....???

יורשה לי, כמי שעורר את המהומה, גם לומר משהו בנקודה שהתעוררה כאן כעת.

אכן לא אהבתי את ה'צנזורה' הטיפשית ההיא, ואפילו היה לי דין ודברים עם המערכת בעניין זה (שהסתיים בדרישה לציין בהערה שהקיצור הוא דרישה שלהם), אבל עדיין עלינו להשתדל לא להפריז.

ביטאון רבני שמזכיר דברים של לייבוביץ, ושימו לב! הם כן הזכירו את הדברים, ורק הקפידו על ציון הסתייגותם בצורה הטיפשית הנ"ל, זהו מחזה חדש במחוזותינו. מעבר לכך, עצם העובדה שהם פירסמו את דבריי באותו מאמר, כולל המובאה מפרופ'  ל', דברים שנגדו מאד את השקפת עולמם, היא תעודת כבוד ל'צהר'.
על כן כל השוואה של 'צהר' ל'יתד' היא בדיחה תפלה. 'יתד' הוא שופר מגוחך של דעותיהם של כמה שוטים, מעוותי המציאות, ותו לא. שום דיון של ממש לא יכול להתנהל שם, ובודאי לא ביקורת, מה שבהחלט לא ניתן לומר על 'צהר'. הבטאון של 'צהר' אינו עיתון יומי, אלא במה מוגדרת עם אג'נדה מוגדרת, וזו זכותם המלאה לברור את החומר שהם מפרסמים/מעודדים. הם מעלים שאלות די קשות לדיון, ואין שם שום עיוות של המציאות. אין העלמת עובדות, או דעות, עכל עוד זה בתחום הלגיטימי מבחינה רבנית מקובלת. אכן כשזה חורג מהגבול הנראה להם הם מוסיפים תגובות מאזנות על אתר (כמו ביחס למאמר שלי), ולא מחכים לגיליון הבא. זו אינה צנזורה, אלא שמירה על קו של המערכת. לגיטימי לחלוטין.

בהתייחס להערות שעלו כאן אודות כפירתו של לייבוביץ, יש להוסיף שללא כל ספק הנ"ל היה כופר, לפי ההגדרות ההלכתיות המקובלות. אף אחד אינו יכול לחלוק על כך. אמנם לדעתי עדיין שווה להתייחס לביקורות ולעמדות של אדם, גם אם הוא מוגדר כך, אבל ההסתייגות של כתב עת רבני היא מובנת לגמרי. 'צהר' אינו עיתון 'הארץ', וגם לא 'אקדמות'.

לסיכום, הקיצור של השם של לייבוביץ נראה לי מאד טיפשי ואידיוטי, אבל אסור להיסחף. כל קישור ל'יתד' אינו אלא דמגוגיה חסרת בסיס, ולדעתי היא נטולת טעם לא פחות מהקיצור הנ"ל.

ולהשומע ינעם.
מיכי

לדעתי, אפשר אף רק להציץ בדבריו אודות רבנים גדולים המוסכמים כל כל חלקי העם כי הם הגדולים האמיתיים, ולקבל את הרושם עליו, ישנו ספר מלא דברי נאצה שלו כנגד כל מי שלא חושב כמוהו, "רציתי לספר לך פרופ' לייבוביץ'", מכתבים אליו וממנו, בהם הוא מכנה לרוב את האדמו"ר של חב"ד : "נביא שקר מאוכלי שולחן איזבל" ושאר ניאוצים כנגד הרצי"ה, הרב דרוקמן וכל רבני הציונות הדתית. וידוע, כי המזלזל בחכמי ישראל - ככופר בעיקר.
את המחלוקת אודות קדמות הזוהר ואמיתותו הוציא מכלל הויכוח הלגיטימי, כשקרא לכל המאמין בו כעובד ע"ז, כמו שהביא מיימוני.
סתירה מסויימת בדבריו, היא העובדה שנהג לצטט תמיד מהשו"ע, ולומר כי הוא הולך אחר הספר הזה שהוא אוסף ההלכות היהודיות וכיו"ב. כמו שהביאו פה שציטט תמיד "יתגבר כארי..", והרי מרן המחבר ידוע כאיש קבלה מובהק (ע"ע ספר מגיד מישרים), שלייבוביץ' ודאי היה מכריז עליו כאל כהן דת פגאנית אלילית לפחות, והנה הוא מרבה לצטטו רבות ולהוכיח מדבריו ולקדש את חיבורו השו"ע, והרי "ספר שכתבו מין - פסול", דברי הרמב"ם, המתפרשים רבות ע"י חסידיו כאיסור לקדש כל ספר וחיבור שנתחבר ע"י מינים.
 הרב מנוח עושים.

רבותי, אתם מפספסים את הנקודה.

אפשר להקדיש מאמרים להוכחת כפרנותו של ליבוביץ' (כתבו על זה אפילו ספר). אני מסכים שההגדרה שלו ככופר, באם נצא מנקודות הנחה מסויימות, היא אכן הגיונית.

הגיחוך בעיני היא מהרתיעה להזכיר את שמו, או הפיתרון היצירתי לקרוא לו פרופ' ל'. ביהמ"ד ממנו יצאו רבני צוהר דגל תמיד בלימוד זכות על רשעים גדולים, בתנאי שהם בונים את הארץ. נציגי מפלגות שכפופות למרותם של תלמידי הרצי"ה התחבקו עם ח"כ לשעבר טומי לפיד (י' ט' ל') כשזה שרת את האינטרס שלהם (=ממשלת ימין ללא העבודה). כפראפרזה על דברי אמשלום באשכול השבטים הפרמיטיביים, מסתבר שגם מי שדוגלים באהבת ישראל צריכים שישארו להם כמה דמויות להחרים (אגב, גם כמובן שגם ליבוביץ' נהג כך, אבל הוא לפחות לא התיימר להיות אוהב ישראל ואיש רעים להתרועע).

ממללא:

רק תיקון קטן,

במישור הבין אישי הבן אדם היה נחמד וסימפטי מאוד, לשונו המושחזת ואמירותיו התייחדו בד"כ למישור הציבורי.
לפיכך, להתרועע איני יודע, אבל מושג הרע לא היה זר לו כלל, ולא כמו שנדמה מהפרהסיא.

הדבר העצוב בכל הענין הוא
שעדיין יש אנשים חושבים שאם הם יחרימו דמות דתית שמאיימת עליהם הם ירוויחו משהו....
במקום לנקוט עמדה רצינית של התמודדות לגופו של ענין.
אם הוא לא מאיים עליך והוא לא רלוונטי לגביך, תישאר אדיש,
אם הוא מאיים עליך תתמודד.
בחרמות לא מקדמים היום כלום בציבור אינטלגנטי, ומי שמחרים כנראה:
או שלדעתו הציבור שלו לא אינטלגנטי,
או שהוא חושב שאנו חיים במאות הקודמות בהם האוטוריטה השתמשה בחרם והציבור ענה אמן, והמשמעות היא שהמנהיג כנראה מנותק מתקופתו ומציבורו.

כמתעסק -

בהחרמה, כשלעצמה, איני רואה פסול. החרמה עדיין יעילה מאוד (נסה לדבר עם מרכזניקים על ליבוביץ' והם יירתעו בסלידה. מה שמוכיח שהיא פועלת), ולעתים אף נצרכת: לא לכל אחד ישנה היכולת להתמודד עם כל הדעות שבעולם. בפרט אם מדובר בדעות כפרניות שנאמרות במסווה של דתיוּת - הסכנה גדולה הרבה יותר, כי הפתיחות לקבלן גדולה יותר. ההחרמה של שפינוזה, למשל, הייתה מהלך מצוין של קהילתו באמשטרדם (בזמנו קרא בן גוריון לבטל את החרם מעל כתבי "ההוגה היהודי הגדול", ועל כך ענה לו במאמר מושחז עזריאל קרליבך, שזה שפינוזה שניתק עצמו מהיהדות). נשק החרם הוא "נשק יום הדין", ויש להשתמש בו בזהירות. אבל אין הוא פסול מעיקרו. פעמים רבות שואלים בחוגים פמיניסטיים, מדוע אין מחרימים בעלים מכים, או פושעים אחרים. מה שמוכיח שגם לשיטתם המודרנית, יש להשתמש בנשק זה.

ממללא,
 כתוספת לדבריך (ובלי לסייג את הודעתי הקודמת), אספר שפניתי למערכת ושאלתי מדוע את שמו של בן גוריון הוא לא מקצרים באותה צורה לדב"ג. הרי פרופ' ל' היה יהודי מאמין ושומר מצוות (לפי הבנתו), ואילו ב"ג היה אחד מרודפי היהדות וההלכה היותר נמרצים. הבעתי את דעתי שזה גופא מהווה ראיה נוספת לטענתי בגוף המאמר שישוב הארץ, גם אם הוא נעשה במתעסק (ראה אשכולי על הכשלת חילוני ועבירות בשגגה) מאפיל אצלם על כל מצוות היהדות.
על כך נעניתי שב"ג פחות מסוכן כי ממנו לא  ילמדו, משא"כ לייבוביץ שמפיץ את דבריו תחת כותרת של יהודי דתי.
טענה זו היא אבסורד גמור בעיניי, ולו רק בגלל שקיצור שמו לא ימנע מאף אחד ללמוד ממנו משהו. להיפך, זה עושה לו רייטיניג (עדיף היה לצנזר אותו בכלל, ואת זה הם לא עשו).
לכן לדעתי זה בכל זאת נובע מ'שם רשעים ירקב', ורשע אצלם הוא מי שמתנגד ללאומיות (=לאומנות, אצל לייבוביץ) היהודית החדשה, בעוד שמי שרודף את הדת והיהודים הדתיים עד חורמה (=דב"ג), יכול להיחשב אצלם כצדיק שיש להתרועע עמו.
ועל זה גופא התרעתי במאמרי הנ"ל. כך שההתייחסות הזו למאמרי היא גופא אוששה את הנאמר בו.

ועדיין אני מזכיר את הסתייגותי הקודמת מן ההשוואות ל'יתד'. הקיצור של לייבוביץ לל' זוהי טיפשות גרידא, ולא שום דבר מעבר לכך.
מיכי

הרב מיכי, דווקא זה בדיוק המניע ששיערתי שהיה להם. ברור שאדם "דתי" מהווה איום גדול הרבה יותר, שהרי גדולה הסכנה שילמדו ממנו משהו. בהקשר זה תוזכר הגמרא בעבודה זרה (דף יז), על ר"א שהבין את תפיסתו למינות על כך שנהנה מ"דבר תיירה" של ישו הנוצרי. העניין הוא שהזכרת שמו בדיון נותנת לו לגיטימציה, וממילא יבואו לקרוא את כתביו, ולהציץ ולהיפגע וכו'. על כן הם "התפשרו" על קיצור שמו (שגם לי נראה אידיוטי, אבל לפחות משיג את המטרה - הסתייגות מתורתו). ב"ג לא שייך לעסק. אף דתי לא יהיה בן-גוריוניסט כתוצאה מקריאת כתביו. לכן הוא לא "מסוכן".