|
|
| נשלח ב-20/10/2008 15:23 |
 |
| |
בן ענת, רעיון חביב.
אך לשיטתך, מרגע שהגיע לתחנה, כבר אסור לו לעזוב, שכן בכך נכרת החוזה?
לא מתקבל על הדעת. סביר להניח שהחוזה נכרת בעת התשלום לנהג, ואולי אף רק עם עקירת האוטובוס מהתחנה. שכן אם למשל, יראה נוסענו החביב את אשתו הקוראת לו, לאחר שעלה לאוטובוס, טרם ששילם. האם לא יוכל לרדת ממנו בלי לשלם? ואם כבר שילם, האם הנהג ישיב לו את כספו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2008 20:50 |
|
| |
התחייבותו של הנוסע היא לא ההגעה לתחנה אלא לשלם את תמורת הנסיעה, ולכן כל עוד זו לא קרתה, לא קמה התחייבותו החוזית.
לעומת זאת, חברת הנסיעות מחוייבת על פי החוזה לעבור בתחנה בשעות מסוימות ולאסוף נוסעים.
בכל מקרה עיקר כוונתי הייתה כי יהיה יותר קל לבסס תביעה מסוג זה על עילה חוזית ולא על עילה נזיקית (רשלנות? תרמית?) שתהיה קשה יותר להוכחה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2008 23:18 |
|
| |
הפוך. העילה החוזית - אם כבר קיימת - היא חוזה בין החברה למשרד התחבורה לטובת צד ג' - קרי: אתה, שהרי אין שום חוזה בינה לבינך. ההודעה על לוח הזמנים אינה הצעה, אלא מידע אינפורמטיבי.
מקור החיוב של החברה הוא התחייבות שלה כלפי הרגלוטור. מכאן גם חובתה לפצות את הנוסע.
ולכן, התביעה מתבססת על לשון המכרז בו זכתה החברה, ולשון החוזה בינה לבין משרד התחבורה.
באופן פרקטי, לא נכנסים לשאלות האלה, ואם יוכיח כאמור, יזכה בפיצוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2008 13:30 |
|
| |
אכן לענ"ד אין כאן עילה של הפרת חוזה אך גם מה שכתב אדון רוזנבלום שיש כאן חוזה לטובת צד ג' אינו נכון כלל שהרי ידוע שחוזה כזה הידוע לצד ג' אינו ניתן לשינוי ללא הסכמתו (חוק חוזים(חלק כללי) ס' 36 ) וכמובן שזה לא המקרה דנן.
לגבי התביעה עצמה אם המטרה היא הרתעתית אז אולי יש טעם בדבר,אבל אם המטרה היא פיצוי כספי אז צריך לדעת שהפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה יהיה מזערי (לפי סיפור הדברים לא נגרם לתובע נזק כספי ממשי אחר) כמו כן אפנה תשומת ליבכם ל תק 002020/06 אברהם גרוניך נגד סופרבוס בע"מ(תביעות קטנות)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2008 22:32 |
|
| |
כפי שאמרתי, מקור החיוב הוא התחייבות החברה כלפי הרגולטור.
שנית, לגבי חוזה לטובת צ"ג, סעיף 36 עוסק בחוזה לטובת צד ג' ספציפי. אבל כאן הצד ג' הוא אנונימי ובלתי מסויים. כך שזה קצת יותר בעייתי.
והעיקר כמוש"כ.
|
|
|
|
|
